דילוג לתוכן

משוואה עם נוכחים בגבול עזה (4) סיכום ראשון: מי בעד שלום ומי בעד מלחמה

נובמבר 11, 2018

זהו הפוסט הרביעי בסידרה. את הפוסט הראשון בסידרה הזאת  פרסמתי לפני שבועיים, אך לא נראה שהשתנה הרבה בינתיים. עדיין אנו עומדים לפני "הסדרה". עדיין תיתכן התלקחות גדולה. הרשות הפלשתינית עדיין מנסה לטרפד הסכם. המוני עזתים עדיין מוסעים אל הגדר. איראן עדיין משלמת אלפי פטרו-דולרים על כל הרוג ומאות על כל פצוע על הגדר. המצרים עדיין משתדלים. המבוי עדיין סתום. וגם אם תהיה הסדרה, לכל ברור שהיא רק תדחה בשבוע, חודש או שנה את הבלגן הבא, אם בכלל.

מהומות אלימות בגבול עזה: מה רוצה החמאס

בפתיחה לפוסט הראשון כתבתי,  שהמבוי הסתום בעזה, מדגים את מצב העניינים הנראה כחסר מוצא, בכל מה שנוגע לסכסוך היהודי ערבי.

והוספתי, שכל זה אינו מקרה ולא מכת-גורל, אלא שיקוף של מערך האינטרסים, החורג בהרבה מתחומי הארץ שבין הים לנהר, וגם מתחומי המזרח התיכון, אלא חובק עולם הוא.

יש המון נוכחים במשוואת האינטרסים הזאת, ולא הרבה נעלמים.

*****

הגיע הזמן לסכם:

למעגל הקרוב ביותר שותפים שלטון החמאס בעזה, ממשלת ישראל והרשות הפלשתינית השולטת בגדמ"ר.

אבו מאזן והניה חותמים על "הסכם מכה": ועכשיו אבו מאזן מרעיב את עזה

האינטרס מס. 1 של החמאס, שכל האחרים כפופים לו ונגזרים ממנו, הוא השמדתה של מדינת ישראל. בגלל קשיים זמניים (עוצמתה של ישראל והמצב הכלכלי העגום של רוב האוכלוסייה בעזה) יסכים החמאס להפסקה זמנית ו/או חלקית של פעילות אלימה נגד ישראל, תמורת הטבות כלכליות (יותר מזומנים, יותר חשמל, יותר שטחי דיג וכו') החמאס נחוש לשמור על שלטונו ברצועה, ואם אפשר להרחיבו ליו"ש, כי לפי השקפתו, השלטון המתחרה של הרשות הפלשתינית אינו די נחוש  מבחינה דתית, מה שפוגם בהגשמת האינטרס הבסיסי – השמדת ישראל.

אבו-מאזן, השולט כרגע ברשות הפלשתינית, שותף לשאיפה הבסיסית של החמאס, אך סבור שהפיצול השלטוני בעם הפלשתיני מזיק, ומנסה לחדש את שלטונו  בעזה, על ידי הפעלת לחץ כלכלי על העם בעזה, כדי לערער את שלטון החמאס.

ראש הממשלה הישראלית מייצג את האינטרס של הימין הישראלי: מכיוון שהפלשתינים משחקים לידינו ואינם מוכנים, מזה מאה שנים ויותר, לשום פשרה טריטוריאלית ושלום, יש לנצל את איוולתם ולקדם סיפוח גדל והולך של שטחי מולדת למדינת ישראל, בתקווה שלאורך שנים העולם יתרגל. ברור מדוע מועיל לעניין זה הפיצול הפוליטי והגיאוגרפי בין הגדה והרצועה, והשורה התחתונה: יש לנהל את הסכסוך במתינות ובתבונה. שזה, בין השאר, עזה לחמאס והגדה – לרשות.

*****

במעגל השני, המזרח תיכוני, השחקניות העיקריות הן איראן והשלטון השיעי בטהרן –  ומצרים, המייצגת גם את המדינות הערביות-סוניות.

מנהיג איראן עלי חמינאי והנייה מהחמאס מתחבקים: 3,000 פטרו-דולרים לכל עזתי שנהרג על הגדר

האיראנים מפרנסים בפטרו-דולרים ובסיוע מדיני את האלימות החמאסית נגד ישראל, ואת המאבק הפלשתיני להשמדת "השטן הקטן", המדינה הציונית. כל זה  במסגרת מאמציהם להשתלט על המזרח התיכון, כצעד לקראת השתלטות האיסלם על העולם.

האינטרס של הנשיא המצרי עבד אל פתח א-סיסי, לכן, הוא הפוך: הוא מנסה להביא להורדת הלהבות בין עזה לישראל ובין הפלשתינים לישראל, כאמצעי לבלימת ההשתלטות האיראנית על האזור. במאבק הזה הוא מוצא לצידו את המדינות הסוניות של חצי האי הערבי וגם את ירדן. אף שהמלך בעמאן, בגלל הדמוגרפיה הפלשתינית של ממלכתו, מנסה לרקוד ביותר מחתונה אחת בכל פעם. את משחק הכפול הזה אפשר לייחס למדינה סונית נוספת – קטאר: גם משת"פית של איראן, גם מארחת בשטחה בסיס צבאי אמריקאי ענק. גם מממנת טרור, ומסיתהלקיצוניות ולאלימות בעזרת "אל-ג'זירה", וגם מוכנה להשקיע כסף ברווחתם של העזתים ולסייע כך לרגיעה מול ישראל.

*****

במעגל השלישי מצויים הגושים המעצמתיים: ארצות-הברית, אירופה הנשלטת על ידי מעצמות המערב, והציר הרוסי-סיני.

נשיא טראמפ וראש ממשלה נתניהו: שלום עולמי

בפעם השנייה במאה הזאת (הראשון היה ביל קלינטון), מכהן בארצות הברית נשיא, המבקש בכנות להביא לשלום ישראלי-פלשתיני (השלום הישראלי-מצרי בתקופת הנשיא קרטר הושג מאחורי גבו בין שני הצדדים, והוא הועמד בפני עובדה. התנהגותו מאז מעידה שהוא מצדד במדיניות המעצמתית הרגילה של "הפרד ומשול" בשרות אינטרסים כלכליים רבי עוצמה*). אין סיבה לפקפק בכנות כוונותיו של הנשיא דונלד טראמפ, המצהיר שהוא מבקש להביא ל"שלום עולמי" – כפי שאין סיבה להמעיט בעוצמתם של התאגידים האדירים, בעיקר בתחומי הנפט והנשק, שימשיכו להפעיל את כוחם הפוליטי, כדי לסכל את מאמציו.

המעצמות מס 2 ו-3 בעולם, רוסיה וסין, לא חשוב הסדר, ממשיכות במדיניות ה"הפרד ומשול" המסורתית. הסכסוך היהודי-ערבי מקדם את האינטרסים שלהן, מאפשר להן לזנב באינטרסים המערביים באזור ולרכוש מאחזים ואזורי השפעה. הרוסים והסינים כאחד משחקים משחק כפול – תומכים גם באיראן המבקשת להשמיד את ישראל, אך מקפידים לקיים גם קשרים סבירים, פוליטיים (רוסיה) וכלכליים (סין) עם ישראל. האינטרס שלהם: שיימשךה ככה, ושלא ייגמר לעולם.

האמיר פייסל והציוני חיים וייצמן: הבריטים טירפדו

בכך הם שותפים למעצמות של אירופה המערבית, שם עברה צרפת למקום המוביל, בגלל הברקזיט הבריטי והחלשותה של הקנצלרית אנגלה מרקל בגרמניה. מאז שהתגלה הנפט במזרח התיכון והחל לשחק תפקיד מרכזי בכלכלה העולמית, בתחילת המאה שעברה, המעצמות האירופאיות אינן חדלות לרגע לרגע מן הנסיונות לסכל כל סיכוי להסכם יהודי-ערבי או ישראלי-פלשתיני.

החל מהטירפוד הבריטי של הסכמי וייצמן-פייסל לפני כמאה שנים, ועד "תוכניות השלום" החד-צדדיות של הנשיא הצרפתי הקודם פרנסואה הולנד, וכנראה גם של ממשיכו הנוכחי, עמנואל מקרון. המזרח התיכון הוא ספק האנרגיה העיקרי של הכלכלה המעצמתית האירופאית, כמו גם הקניין העיקרי של תעשיית הנשק שלה. כל שלום ישראלי-פלשתיני מאיים על רדיית הדבש הנמשכת מהצנצנת הזאת.

לכן לא תיסוג אירופה מהסכם הגרעין מול איראן, המאיימת בהשמדה על ישראל. לכן ממשיכה אירופה המערבית לממן את אונר"א, המנציחה את תעלול "זכות השיבה". לכן תמצאו אצבעות אירופאיות מורמות במוסדותהאו"ם בעד הצהרות והצעות החלטה חד-צדדיות המעודדות את הפלשתינים להתעקש על תביעותיהם הדמיוניות.

*****

האירופאים – ממשלות ותאגידים כלכליים –  לא מסתפקים בפעילות הפוליטית השגרתית כדי להבטיח את הצלחתה של מדיניות ההפרד-ומשול.

הם מפעילים לשם כך ברוחב יד ובמרץ  גם את "החברה האזרחית" – שם חיבה לקו-פרודוקציה של הון ממשלתי, פרטי וכנסייתי. "המגזר השלישי" המדומה הזה, מתחזק עשרות אלפי "עמותות" מקומיות, ישראליות ופלשתיניות, שתוצרתן העיקרית היא ליבוי שנאה, חרחור מריבות, מלחמה ואלימות בין ישראל והפלשתינים. ברור שהכסף האירופאי, ממשלתי ופרטי, מממן, באמצעות הקרנות, המוני ארגונים של ה-BDS, מימון פךלשתיני למשפחות של רוצחי יהודים ועוד. שרק לא יהיה פה שלום, חס ושלום.

*****

לסיכום: במעגל המיידי הקרוב, נוצר אינטרס זמני משותף לישראל, החמאס בעזה, המצרים וקטאר –  השגת רגיעה ביחסים בין עזה וישראל, תוך הקלת מצבה החמור של רוב האוכלוסייה בעזה. בכך מעוניין גם הנשיא האמריקאי, המבקש לקדם את תכנית השלום שלו, השרוייה בקיפאון גם בגלל האלימות הנמשכת בגבול עזה.

הרשות הפלשתינית ואיראן הן המתנגדות העיקריות ל"הסדרה" כזאת. כל השאר – הציר הרוסי-סיני ומעצמות אירופה המערבית, לא ינקפו אצבע כדי לקדם הסכם ישראלי פלשתיני. אם וכאשר תצא ההסדרה לפועל, הם ישחררו הצהרות עידוד לכבודה, ויקוו להתפוררותה.

ואם תיקרה  הזדמנות, הם  יתרמו  את חמשת היורו או הרובלים  הדרושים להצתת הלהבות מחדש.

בפוסט הבא: ימין ושמאל, התקשורת, הקונספירציות והאינטרסים של העמים

——————————————————————————————————————————-

*קרטר נשלח לבחירות לנשיאות כאיש "ועד השלישייה" (Trilateral Commission), ארגון פרטי שהוקם ב-1973 על ידי המיליארדר דיוויד רוקפלר, ובראשו הועמד הפרופ' זבגנייב בז'ז'ינסקי.  מטרת "הוועד" היתה לקדם את שיתוף הפעולה הכלכלי בין ארה"ב, אירופה ויפאן. לאינטרסים התאגידיים האדירים שייצג "הוועד" הזה לא היה שום עניין בשלום מזרח-תיכוני. קרטר מינה את בז'ז'ינסקי ליועצו לבטחון לאומי, ועל קשריו עם "ועד השלישיה" אפשר לקרוא כאן.

 

 

 

 

ׁׁׁ

 

 

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: