דילוג לתוכן

עזה תחילה ומשוואה עם נוכחים (2) מי בעד איראן ומי נגדה

אוקטובר 31, 2018

שבעה חודשים מלאו לבלגן בגבול עזה, ופתרון לא נראה באופק. הטענה שהעליתי בפוסט הקודם היתה, שהמצב הזה משקף את המבוי הסתום שבו נמצא הסכסוך היהודי-ערבי. המבוי הסתום המדמם הזה אינו מקרי ואינו גזירת גורל. הוא התוצאה של משוואה עם נוכחים, והאינטרסים שלהם – המקבילה הפוליטית של משוואה עם נעלמים מתחום המתמטיקה.

בפוסט הקודם תיארתי את האינטרסים הבסיסיים של כמה מהנוכחים העיקריים במשוואה הזאת:

  • שליטי עזה.
  • הממשלה הישראלית.
  • אש"ף והרשות השולטים בגדמ"ר.
  • האינטרסים של המשטר האיסלמי באיראן.
  • מערך האינטרסים האמריקאי.

ובפוסט כאן עוד כמה מהנוכחים במשוואה של הפוליטיקה המזרח תיכונית, ומקומו של הסכסוך היהודי-ערבי בתוכו, עם עזה תחילה.

מצרים והסונים: מי ישמור עלינו מפני האיסלם השיעי של איראן

ברור לגמרי מדוע מבקשים המצרים להרגיע את המצב בעזה, וגנרלים, למה ראשי שו-שו ופוליטיקאים מצריים מגיעים לירושלים, לרמאללה ולעזה ומנסים להביא הסדר, או לפחות "הסדרה".

עבד אל פתח א-סיסי: המסגדים לחוד והאינטרסים לחוד

כמו שברור מדוע התקבל ראש הממשלה בגלוי בעומן, לראשונה מאז הניינטיז של  המאה הקודמת, ויש שמועות על המשך למגמה זו  מול מדינות מזרח תיכוניות נוספות.  ברור לגמרי מדוע אין לאבו-דאבי בעייה לנגן את התקווה בטורניר של ג'ודו.

ברור  מדוע שתקה ישראל הרשמית לנוכח מעלליהם האחרונים של הג'יימס בונדים הסעודים בטורקיה.

ההסבר הוא "הבננה" האיראנית בצפון הסהר הפורה, וגם האחיזה של משטר ההייאטוללות בתימן, שהסעודים אינם מצליחים לעקור אותה משם. איראן כלל אינה מסתירה את מטרותיה וכוונותיה. מה שעוללו האיראנים לסונים של סוריה, בעזרת החיזבאללה ובעזרת ליגיון הזרים של המיליציות השיעיות,  מאיים על כל מדינה ערבית באזור. בשלב הראשון בין כווית במזרח למצרים במערב, אך יתכן  שגם טוניס, אלז'יריה ומרוקו הרחוקות יחסית,  פוקחות עין.

המשטרים של הסונה הערבית יודעים היטב, שהיאהוד מישראל, זה שעדיין מותקף במסגדים וגם בכלי התקשורת של האינטליגנציה הבורגנית בכל האזור, היאהוד הנ"ל הוא המחסום העיקרי על אדמת המזרח התיכון, המפריד בין ההייטוללות של איראן, ובין קאהיר, עמאן  וריאד. מבחינתם, הסכם ישראלי-פלשתיני יחליש את איראן וייחזק את ישראל.

נכון שלמצרים יש שטח, אוכלוסייה גדולה וצבא חזק – אבל מה יקרה למצרים בלי הכסף של סעודיה והמפרציות, אם אלה יפלו בידי השיעה האיראנית?

אז המצרים רואים את השלוחה האיראנית בעזה – הג'יהאד האיסלמי. הם יודעים על התיאום בין יחיא סינואר מהחמאס ובין טהרן. הם צופים במשחק הכפול של הקטארים, והם חרדים לחצי האי סיני.

עבד-אל-פתאח א-סיסי, הנשיא המצרי, הוא המנהיג המפוכח של הערבים הסונים, ולצד הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, הוא מהמדינאים היחידים בעולם שמחפש הסכם ישראלי-פלשתיני, ובעזה תחילה.

אירופה המערבית: צרפת בראש, ופטרו-יורו שחוזרים הביתה כתשלום על נשק

עם הברקזיט הבריטי ועם מצבה הבעייתי של הקנצלרית הגרמנית אנגלה מרקל, נותר הנשיא הצרפתי עמנואל מקרון כמוביל של הקו האירופאי בכל מה שנוגע לסכסוך הישראלי-פלשתיני, שהמבוי הסתום בעזה מדגים את בעייתיותו.

עמנואל מקרון: סחיטה באיומים מול טראמפ (צילום מהוויקיפדיה)

מקרון הבהיר היכן עומדת אירופה זו, כששיחרר לאחרונה את ההצהרה הנשמעת כגירסה דיפלומטית של סחיטה באיומים. העמדה הזו מתיישבת גם עם עמדתה הלעומתית המסורתית של פאריס לעומת וושינגטון בעניינים אחרים (כמו הסכם הגרעין מול איראן, או היחס לאונר"א): אם הנשיא האמריקאי לא יפרוש את תכנית השלום שלו, יציג מקרון תכנית משלו.

לא צריך לעסוק בניחושים רבים באשר לטיבה של תכנית זו. סביר שהיא תהיה גירסה כלשהי של הרעיונות שהעלה קודמו של מקרון בארמון האליזה, פרנסואה הולנד:

לוח זמנים צפוף, למו"מ שאם לא יבשיל להסדר, תבוא הכרה אירופאית במדינה פלשתינית, ולעזאזל הפילוג הגדתי-רצועתי, לעזאזל הטרור, לעזאזל ישראל.

כל זה בהמשך למדיניות הקבועה של המעצמות האירופאיות העיקריות של מערב אירופה במזרח התיכון, מאז התגלה פה הנפט לראשונה בשנת 1900 במסועיד-א-סולימן שבעיראק:

האזור הזה, מבחינת המעצמות האלה הוא קודם כל המקור לנפט שמחמם את אירופה הקרה, מניע את מכוניותיה ומפעיל את תעשייתה – ומנפח את חשבונות הבנק של חברות הנפט, מהגדולות בעולם, רויאל-דאטש של ההולנדו-בריטית, , בריטיש פטרוליום הבריטית וטוטאל הצרפתית.

וברור, שכמו לארה"ב, יש גם למערב-אירופאים רעיון מעולה, באשר לשימושים שיעשו המדינות מפיקות הנפט במזרח התיכון, בכסף שמשולם להן תמורת הנפט. צרפת, בריטניה, גרמניה, ספרד, איטליה, הולנד, שוויץ ושבדיה נמנות על 15 יצואניות הנשק הגדולות בעולם, והמזרח-התיכון עתיר הפטרו-דולרים, הוא השוק החשוב ביותר של הנשק שהן מוכרות. באזור הזה צורך כל תושב  כלי נשק ותחמושת בשיעור העולה פי 10 על הממוצע העולמי.

ומה צריך כדי להבטיח את חוסנו של שוק הנשק, המשתלם במיוחד (שיעורי רווח גבוהים ביותר), ובו בזמן להבטיח את המחירים הגבוהים של הנפט, לטובת של, BP וטוטאל?

מתיחות מתמדת, סכסוכים, מלחמות.

ואיך מבטיחים את ההמשכיות המבורכת (מבחינת האירופאים) של התופעה המזרח תיכונית הזאת?

שימוש מושכל בשיטת ה"הפרד ומשול".

כך שיהיו ההצהרות של הפוליטיקאים הרהוטים של  סטוקהולם, בון, פאריס, ברן ומדריד, או שרת החוץ האיטלקיה של האיחוד האירופי מה שיהיו, בפועל תומכת אירופה המערבית בהמשך הסכסוך הישראלי-פלשתיני, שהמשבר בגבול עזה הוא הקטע המדמם ביותר שלו בשעה זאת.

מבחינת האירופאים: שלא ייגמר לעולם.

רוסיה וסין: ההזדמנויות הקורצות במזרח התיכון המעורער

המרחק שבין המדיניות המזרח-תיכונית של רוסיה בת-ימינו, ובין המדיניות הסובייטית במאה הקודמת, בין יוסיף סטאלין ליורי אנדרופוב, הוא כמרחק שבין הקומוניזם הטוטליטרי דאז ובין האוליגרכיה הקפיטליסטית דהיום. וזה, בערך, גם מצבה של המדיניות הסינית – אז קומוניזם דוגמטי, והיום השעטנז המדהים של הקפיטליזם הכלכלי והקומוניזם הפוליטי.

ולדימיר פוטין: עם הסינים והאירופאים לצד איראן וקריצות לישראל

 

עיקרה של המדיניות הדו-מעצמתית הזאת הוא תקיעת מקלות בגלגלי היריב הגדול – האימפריאליזם האמריקאי בפרט והמערבי בכלל, ורכישת בסיסים ואזורי השפעה על חשבונם בכל מקום אפשרי – ומתברר שבמזרח התיכון זה אפשרי. אז אימנו הקומוניסטים טרוריסטים פלשתינים בגרמניה המזרחית והעניקו דוקטורט לאבו-מאזן באוניברסיטה מוסקובית, והיום הם משתפים פעולה עם איראן והחיזבאללה בסוריה, וביחד עם הסינים מגוננים על הסכם הגרעין מול איראן.

רק שהיום, הם מוצאים לצידם את אירופה המערבית במגננה על משטר ההייאטוללות של איראן – אך גם מקיימים יחסים חמימים עם מי שהיתה פעם מבחינתם, השטן הקטן – ישראל (שהיא עדיין כזאת מבחינת חביבתם איראן).

ומה משותף לשותפות על-תנאי הרוסית-סינית ולמעצמות של אירופה המערבית? ובכן, שום דבר לא בוער לרוסים ולסינים, בכל מה שנוגע להרגעת הסכסוך היהודי-ערבי במזרח התיכון. הסינים מתפננים על הנפט האיראני והרוסים נהנים לספק נשק משוכלל יחסית לסוריה ואפילו למצרים.

ובאשר לעזה? הרוס-סינים  לא יעלו על דעתם למנוע מהאיראנים להעביר כספים לג'יהאד האיסלמי תמורת ירי של רקטות על ישראל.

ואם השר אביגדור ליברמן יצליח לשכנע את חבריו לממשלה להכות בחמאס, החבר הטוב פוטין לא יגיד לו "נייט".

עשרות אלפי דונמים שרופים בעוטף עזה, או כמה מאות פלשתינים שמתים על גדר הגבול לא מדירים שינה מעיניו של איש במוסקבה או בבייג'ין, בעוד שהמציאות המעורערת במזרח התיכון, מביאה הזדמנויות שאפשר לנצל.

כשהילידים פה מחליפים מהלומות, המעצמות סופרות את הסטיפות.


בפוסט הבא: האינטרסים החשובים של ההון הגדול ובעלי הקרנות והמריונטות שלהם – הימין והשמאל, התקשורת ו"החברה האזרחית". פתרון המשוואה וסיכומים.

מודעות פרסומת
One Comment
  1. אילן permalink

    אין פיתרונות קסם. מה שטוב שהאינטרס המצרי סוני היום חופף לאינטרס הישראלי כרגע וצריך לנצל אותו.
    שסיסי יפתח את הגבול ומיליון עזתים יעברו החוצה לסעודיה או אירופה הסונה וישראל ירוויחו.
    סעודיה תודיע שתקלוט יחד עם מצרים כול פליט עזתי שירצה לצאת מהכלא העזתי.
    וצריך לעשות את זה נגד האמריקנים והאירופים וכולם שמאוד מעוניינים בסיכסוך בר קיימא שמוכיח את עצמו כול פעם מחדש ובזה אתה צודק.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: