דילוג לתוכן

עזה תחילה (1) המבוי הסתום ומשוואה עם נוכחים

אוקטובר 28, 2018

—————————————————————————————————————————

המצב הדפוק בגבול עזה נמשך כבר חודשים ארוכים, ונראה כדרך ללא מוצא.  ישראל משמשת כצינור המספק לעזה את צרכיה, בשעה שאנשי עזה שורפים את שדותיה ויורים על אזרחיה. יש דיבורים על הסדר ובה בעת – על מבצע גדול או מלחמה. פעם יותר תקריות ביום שישי, ופעם פחות. מדי פעם נפגע ישראלי ובאופן די קבוע נפגעים עזתים. הפגנות ומחאות, מלאן דיווחים וצילומים ומאמרים מלומדים בתקשורת לסוגיה (וזה אחד מהם), דיונים בכנסת ועוד כל מיני.

מה שנראה לי, שהמבוי הסתום בעזה, מדגים את מצב העניינים הנראה כחסר מוצא, בכל מה שנוגע לסכסוך היהודי ערבי.

חשבתי, שהכי טוב להדגים זאת לפי הדגם שנקרא המתמטיקה "משוואה עם נעלמים". אלא שבפוליטיקה, ייהפכו הנעלמים לנוכחים. כל אחד מהם וטבלת האינטרסים שלו.

ולהלן הנוכחים במשוואה:

* שלטון החמאס ושות' בעזה: איראן מציצה מעבר לכתף

חמאס, יחיא סינואר: ציווי דתי

עזה נשלטת על ידי החמאס ושותפיו. מדובר בארגון איסלמי, הפעיל גם בתחום הפוליטי והצבאי. שותפיו בשלטון הם  ארגוני טרור איסלמיים אחרים, שלפחות אחד מהם מהווה שלוחה של המשטר האיסלמי באיראן. גם החמאס מקיים קשרים הדוקים עם טהרן.

האינטרס של החמאס מוצהר וברור: חיסולה של ישראל כמדינת היהודים, כציווי דתי, ובדרך של הפעלת אלימות.

בגלל  מה שנראה לחמאס כעליונות זמנית של ישראל, ובגלל מצוקתם של רבים מתושבי עזה, מוכנים בחמאס לשמור על שקט יחסי מול ישראל לטווחים קצרים, שנים ספורות לכל היותר, מעין הפסקת אש, תמיד אחרי שספגו מהלומה קשה.

אך יתכן שהאיראנים ואירגוניהם אינם שותפים לנכונות הזאת של החמאס, והם מנסים וינסו לסכל אותה. לכן, קשה להתייחס אל שלטון החמאס בעזה כאל ממשל המסוגל לעמוד בהבטחותיו.

* ישראל: הפרד ומשול ונהל את הסכסוך

ישראל, בנימין נתניהו: ניהול הסכסוך

ישראל אינה יוצאת למבצע צבאי גדול בעזה, כזה שייקדם שקט לכמה שנים, ויש שני נימוקים: א. התנאים הבסיסיים ומצבם של שני הצדדים אחרי המבצע, לא יהיו שונים מהנוכחיים, אז למה לטרוח. ב. החזית הצפונית, בסוריה ובלבנון, מסוכנת בהרבה מהחזית העזתית. זוהי החזית שגם בה מככבים האיראניים, ואין טעם להסתבך עכשיו בחזית משנית שאינה מהווה סיכון גדול.

בטענןת האלה יכולה להיות מידה של אמת, אם אין בדעתה של ישראל לערוך מבצע שיביא לסילוק החמאס מהשלטון בעזה, ויביא להחזרת שלטונה של הרשות הפלשתינית ברצועה. אך מבצע כזה אינו סביר, משום שלממשלה הישראלית יש אינטרס ידוע בקיומם של ממשלים פלשתיניים נפרדים ביו"ש ובעזה.

הפרד ומשול.

הפילוג הפלשתיני הוא תעודת ביטוח מפני הקמת מדינה פלשתינית. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמנם דיבר ומדבר על האפשרות של מדינה-מינוס לפלשתינים, אך קשה לזהות אצלו התלהבות לקראת הגשמה מיידית של החזון.

האינטרס הישראלי הבסיסי לפי השקפת הממשלה הנוכחית, וכנראה גם הבאה, הוא שרידות בסביבה קשה. מדינה קטנה, המון אויבים, כבר נכווינו בנסיונות להסדר עם הפלשתינים, ולא ברור אם הדבר אפשרי בכלל.

מנהלים את הסכסוך ובדרך-כלל מנסים להוריד את גובה הלהבות.

* הרשות ועבאס בגדמ"ר: אין מקום למדינה יהודית, אך הסדר זמני אפשרי בתנאי…

הרשות הפלשתינית, אבו-מאזן: תורת השלבים

הרשות הפלשתינית והמוסדות של אש"ף והפת"ח בגדה, בראשות אבו מאזן, מטילים מצור פינאנסי על שלטון החמאס בעזה.

כשם שישראל עוסקת ב"הפרד ומשול" בין הרצועה והגדה, מחזיר אבו-מאזן ב"הפרד ומשול" בין ישראל ועזה.

התסריט המבוקש על-ידי אש"ף והרשות:

שלב ראשון: מצבם המחמיר של תושבי עזה יביא את החמאס להסלמה במאבק האלים נגד ישראל, בתקווה (של אבו מאזן) שישראל תיאלץ להגיב בחומרה.

שלב שני: ישראל, ככל שתנסה להימנע מכך, תיאלץ לפגוע בשלטון החמאס ותביא לסילוקו.

שלב שלישי: אבו מאזן ייכנס לוואקום. לפלשתינים יהיה שוב שלטון אחד, מה שייקל על מאבקם נגד ישראל, או על הסכם זמני איתה (לנוכח עדיפותה ולנוכח קשייה הכלכליים של האוכלוסייה הפלשתינית. להנהגות, של החמאס או של הרשות, אין שום קשיים כלכליים. להיפך. הם משגשגים וחשבונות הבנק שלהם תופחים ככל שהסכסוך נמשך ואין פיקוח על זרמי הכספים המגיעים לרצועה ולגדה).

האינטרס הבסיסי של הרשות ואבו מאזן כלפי ישראל אינו שונה מזה של החמאס אלא בטקטיקה. גם לפי הרשות אין מקום למדינה של היהודים במזרח התיכון. היהודים אינם עם, אלא מתנחלים קולוניאליסטים זרים.

אמנם לפי ציווי הדת ואילוצי המצב הפוליטי והכלכלי מותר להגיע להסדר זמני (הודנה) עם היהודים, אך גם במסגרת הסדר כזה, וגם על פי "תורת השלבים" של הרשות, אין לעבור על איסורים מקודשים (הר הבית, זכות השיבה).

 

* השלטון האיסלמי באיראן: השמדת "השטן הקטן", אם צריך על-ידי התשה ארוכת שנים, באמצעות לבנונים ופלשתינים

איראן, עלי חמינאי: שלטון כוהני הדת

האיראנים כבר הוזכרו. השלטון האיסלמי-שיעי של איראן מבוסס על קואליציה דתית-צבאית.  אנשי הדת נשענים על משמרות המהפכה ככוח צבאי, על הבאסיג'  כמיליציה אזרחית אלימה, ועל שרותי השו-שו המתמחים בעינויים. השלטון הפוליטי פועל בדרך-כלל על פי הנחיות הדרג הדתי ותחת השגחת הכוחות החמושים.

האינטרס של ההייאטוללות חובק עולם: השלטת דת האיסלם בכל מקום. כשלב ראשון מטילים מצור על המזרח התיכון הערבי-יהודי. מצפון הציר טהראן-בגדד-דמשק ביירות, ממזרח, מבחינה מדינית, קטאר, ומדרום החות'ים בתימן.

כוונותיהם של האיראנים כלפי מדינת ישראל ותושביה היהודים ידועות ומוצהרות. הם קוראים להשמדתה, כ"שטן הקטן", בכיכרות, במסגדים ובכתובות על טילים במצעדים הצבאיים. הסיוע שהם מגישים לחמאס, והפעלת הג'יהאד האיסלמי בעזה והחיזבאללה בלבנון, הם ביטויים ברורים בשטח של הכוונות המוצהרות.

האלימות הנמשכת בגבול עזה הוא אינטרס איראני ברור. לפי תפיסתם, הגם שהם מקווים לחיסול מהיר של ישראל, בבום גדול, תפיסה מציאותית יותר מצריכה את החלשתה של המדינה הציונית לאורך זמן בסידרה ומתישה של פעולות איבה והטרדות.

ואיזה כיף שאין צורך לסכן יותר מדי איראנים, ושאפשר  לבצע זאת בעיקר באמצעות לבנונים מצפון ופלשתינים מדרום, הממומנים ומאומנים על ידי משמרות המהפכה, ונתמכים באופן קבוע על ידי כוח "אל קדס" של המשמרות, שהוא הזרוע המשמשת את שלטון אנשי הדת לפעילות בחו"ל.

איראן היא הכוח האזורי העיקרי, הפועל להמשך הסכסוך האלים היהודי-ערבי, ולצידה מעצמה לא-ערבית אחרת המתרגלת את שיטת ה"הפרד ומשול"- טורקיה.

 

* ארה"ב: אינטרסים סותרים – בדלנות, שליטה כלכלית בעולם, הפרד ומשול ושלום עולמי

ארה"ב, דונלד טראמפ: שלום עולמי

ארה"ב היא מעצמה עולמית. ככזאת, היא מפרנסת לא מעט אינטרסים, חלקם סותרים.

למשל. אינטרס אמריקאי מוצהר, באופן קבוע למדי, מאז התבוסה שנחלו האמריקאים בויאטנם, גורס הסתלקות  ממעורבותם בענייני העולם. חזרה ל"בדלנות" הישנה. כי המעורבות  עולה לאמריקאים ביוקר, בכספים ובחיי אדם.

אך מצד אחר, המעורבות האמריקאית, הצבאית והפוליטית, מאפשרת את יתרונם היחסי, בכלכלה העולמית, של התאגידים האמריקאים הגדולים, שהשפעתם על המימשל גדולה.

השליטה המעצמתית באזורים רבים בעולם מתאפשרת באמצעות מדיניות צינית קבועה בשיטת "הפרד ומשול", המעודדת סכסוכים מזויינים באזורים פריפריאליים.  סכסוכים כאלה הם מנוף לתעשיית הנשק (מכירות) והנפט (שמירה על מחירים גבוהים).

אך מצד אחר, האתוס הבסיסי של הפוליטיקה האמריקאית, ספוג ברגשות דתיים ובשיקולים מוסריים, וכך אנו מוצאים נשיא אחר נשיא המצהירים, ולעתים אף מנסים, ופה ושם מצליחים, לפתור סכסוכים אלימים ולהביא שלום.

הנשיא ברק אובמה נשא נאומים בזכות שלום עוד לפני שקיבל את פרס נובל, ואפילו בשעה שהבעיר את המזרח התיכון בניסיון להשליט עליו את הציר האיראני-טורקי.

ואילו הנשיא החדש דונלד טראמפ  הצהיר על כוונתו להביא לשלום עולמי, פעל להשקטת החזית מול קוריאה הצפונית, לא נראה  שהוא מרפה מכוונתו להביא לשלום בין ישראל לפלשתינים. הוא גם אינו משאיר לנשיאים שלאחריו את ההתמודדות עם נשק גרעיני בידי המשטר המסוכן ביותר בעולם, על פי הצהרותיו – איומים בהשמדה על מעצמות ומדינות. 

ריבוי האינטרסים הסותרים מקשה על זיהויו של כיוון ברור למדיניות האמריקאית, וזה כולל גם את היחס לסכסוך בעזה.

—————————————————————————————————————————

בהמשך, עוד נוכחים חשובים במשוואה של עזה: אירופה המערבית, רוסיה וסין, מצרים והסונה הערבית, התקשורת והפוליטיקה של הימין והשמאל, והאינטרסים התאגידיים.

ולבסוף: מקומם של הפיונים, הקורבנות היהודים והערבים, ישראלים ופלשתינים, במשוואת האינטרסים הזאת.

 

 

 

 

2 תגובות
  1. אילן permalink

    ביבי כבר כמעט 10 שנים מלהטט בין כול הכוחות שציינת. מה דעתך על צורת התיפקוד שלו. מוצלח גרוע בסדר.

    אהבתי

    • אתה מנסה לסחוט ממני ספוילר? בהערכות מהסוג הזה אעסוק מן הסתם בהמשך,

      אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: