דילוג לתוכן

צחוקים/ הצקצקנים של "הארץ" בעד מרי אזרחי, סגירת הבאסטות והתפטרויות המוניות, ויש לי הצעה בעניין

אוקטובר 25, 2018

קוראי וחברי אולי הבחינו בכך, שבתקופה האחרונה אני לא מרבה להתבטא פה. ובכן, לא מדובר במשברי יצירה כלשהם. הסיבות אחרות.

אחת מהן, למשל  – הבדיחות בעיתון החביב עלי, "הארץ", כבר לא מצחיקות.

פשוט, חוזרות על עצמן לעייפה.

וכמה פעמים אפשר לצחוק מאותה בדיחה?

והנה, בכל זאת, ביום שלישי השבוע – פעמיים כי טוב – מצאתי בעיתוננו המשעשע שני מאמרים שעשו לי את זה.

האחד מאת המלומד ד"ר דימיטרי שומסקי, הקורא ל"מרי אזרחי?"! (כדבר הכותרת)

והשני מאת המזרחן צבי בראל, שתחת הכותרת, "יפסיקו התיאטראות לייבב" מגיע בערך לאותה שורה תחתונה.

*****

ד"ר שומסקי, הוא היסטוריון, שמצאתי כי היה/הינו קשור לאוניברסיטה העברית ולאוניברסיטת חיפה, וכן לאוניברסיטאות של לייפציג, מינכן ופנסילבניה.

מלומד ד"ר שומסקי: מרי אזרחי?

והוא טוען כי –

"האתנוקרטיה הקולוניאליסטית הישראלית של ימינו אינה דומה למשטר הטוטליטרי הקומוניסטי", גידוף פייק-שמאלני אופייני – "אולם…בדיוק כמו במקרה של המשטרים הקנאים  הבולשביקיים" מתקיים גם בישראל "אותו מימד של האמונה, האידיאולוגיה והעיוורון הפנאטי וחסר התבונה"!!!

ברררר.

ברור שלד"ר מהפייק-שמאל   אין שום בעייה בכתיבת דבר והיפוכו. המשטר אמנם "לא דומה" אך בה בעת, הישראלים חשוכים ומטומטמים "בדיוק כמו במקרה" של הבולשביקים הסובייטים

כלומר: לא המשטר אשם. זה אנחנו, רוב הישראלים, הבעייה.

ומה המסקנה המלומדת מהמצב המחריד הנ"ל? מה יכולים ללמוד מזה שומסקי ודומיו, שכידוע לא שטופים בשום אידיאולוגיה קנאית וחסרת תבונה?

"לאור זאת, על מיעוט בקרב הציבור בישראל…להפנים כי ניסיונות ההידברות הרציונליים עם המשטר הנוכחי לא יועילו"!

אז מה יכול לעשות "המיעוט השפוי (כל היתר משוגעים) בחברה דימוקרטית (כל יתר טוטליטריים), כשאין עם מי לדבר?

והתשובה של הד"ר מהאוניברסיטאות של ירושליים עד לייפציג, השורה התחתונה?

"האם על מיעוט זה  לחתור למרי אזרחי לא אלים?

האם נותר לו ברירה אחרת?"

חה-חה.

*****

ואילו צבי בראל, הולך צעד אחד הלאה. רוצים לדעת מהו מרי אזרחי לא אלים, ואיך עושים את זה?

בראל יסביר לכם.

שרת התרבות והספורט  מירי רגב, עם ניסיונותיה למנוע מימון ממשלתי ממחזות המוגדרים על פי חוק קיים כמי שאינם זכאים לכך,  היא בכלל "מינקת תרבות" לפי בראל.

מזרחן צבי בראל: צקצקנים מייבבים

ואילו שר החינוך "בנט שיגר את עצמו כבלון נפץ נגד ועד ראשי האוניברסיטאות".

וכך קורה שבישראל "מוסדות התרבות נאלצים עכשיו להפוך למוסדות פוליטיים ולמשת"פים ללאומנות דורסנית, שאינה מכירה בנייטרליות תרבותית או אקדמית."

כך שמה נותר לתרבותניקים?

"או BDS או לשיר שירי מולדת שחיברה הממשלה."

ברררר.

אך אל יאוש, טוען בראל, כי "יש דרך שלישית",  ומזהיר שהיא "אכזרית וקשה, והיא לחדול להתקיים."(!)

ואיך עושים את זה? "יקומו חברי ועד ראשי האוניברסיטאות  ויתפטרו."

או גם: "אם אולמות 'הבימה' ו'הקאמרי' יוחשכו לא יהיה מי שייאלץ אותם להופיע בשטחים."

וגם בראל משעשע אותנו עם הדיאלקטיקה של הדבר והיפוכו, האופיינית לפייק-שמאל השפוי והתבוני. זוכרים את  שומסקי עם ה-"לא דומה", שבהזדמנות הראשונה מתבררת כ"בדיוק כמו במקרה" של הבולשביזם הטוטליטרי?

ובכן, אצל בראל, שההשוואה השומסקית שלנו לקומוניזם טוטליטרי קטנה עליו, מופיע, מי אם לא, הנאצי הבלתי-נמנע שכה אוהבים ב"הארץ".

הוא מביא לנו דוגמא מנורווגיה, שבשנת 1941 נמצאה תחת שלטון נאצי, והתיאטראות שם שבתו למשך חמישה שבועות, כך שראשיהם נשלחו למחנות ריכוז ואחד מהם אף הוצא להורג!

וכמו אצל שומסקי, גם בראל מוכיח את כוחו בהיפוכים דיאלקטיים:

"אבל מספיק עם ההשוואות האלה, כאן זה לא נורווגיה ואין (בינתיים?) משטר נאצי. כאן שומרים בקפדנות על זכות הציקצוק וגלגול העיניים".

אז מה עושים? לבראל יש הצעה:

"במקום לייבב ולצקצק בלשון אל מול חוקי המולדת, יואיל הקהל החרד לחופש התרבות והאקדמיה להצביע ברגליו, לבטל מנויים ולהחרים הצגות שיועלו בשטחים."

אחלה.

*****

וכבר אני מדמיין לי את הד"ר שומסקי, פורץ בסערה לסנאט של האוניברסיטה בירושלים או בחיפה, ותובע מראשי האוניברסיטאות לבחור בדרך "האכזרית והקשה", ו"לחדול מלהתקיים", להתפטר כולם ולסגור את הבאסטה! בתור "מרי אזרחי" כי אין "ברירה אחרת".

ומיד מצטרפים ראשי התיאטראות שלנו (למה רק 'הבימה' ו'הקאמרי') ומשביתים את כל ההצגות.

וגם עולם התיאטרון הישראל חדל מלהתקיים!

*****

אבל רגע-רגע-רגע.

לא נראה לכם משהו שיש משהו מוזר ביותר במרי האזרחי הלא-אלים הזה?

איך זה, שצבי בראל מ"הארץ", יוצא כזה גיבור על האוניברסיטאות והתיאטראות?

כי מה עם "הארץ" עצמו?

הוא לא מוסד תרבותי?

וכי בעיתון המבדר והתרבותי הזה, אין מי שמתרגלים יום-יום, ולמעשה כמעט בכל עמוד, את "זכות הציקצוק וגלגול העיניים" (כולל בראל ושומסקי עצמם, כפעם-פעמיים בשבוע)?!

האם על "הארץ" לא מאיימים תומכי ונציגי "האתנוקרטיה הקולוניאליסטית הישראלית של ימינו" (הדומים ולא דומים לבולשביקים של בריה"מ ולשלטון הנאצי בנורווגיה ובכלל) במניעת מודעות ממשלתיות בגלל תפוצתו הדלה?

*****

אז למה שלא יגיע צבי בראל לישיבת מערכת "הארץ", ויקרא לעמוס שוקן ולשאר החבר'ה, ש"במקום לייבב ולצקצק בלשון", פשוט ייחדלו מלהתקיים, בדיוק כמו שהוא מציע לאוניברסיטאות ולתיאטראות?

ולמה שלא יציע בראל לאנשים החושבים – ל"קהל החרד לחופש התרבות…להצביע ברגליו, לבטל מנויים ולהחרים" את עיתון "הארץ", שכידוע מופץ היטב גם  "בשטחים" ואף ניזון, רחמנא ליצלן, ממכירת שטחי פרסום לעסקים שמעבר לקו הירוק?

*****

טוב, אני מקווה שהבנתם מה הצחיק אותי. זה הטמטום המופרך של הפייק-שמאל, שהצחיק אותי. ברור לגמרי שכל זה עורבא-פרח, כלאם פאדי אופייני לקשקשנים הטיפשים של האינטליגנציה הבורגנית, שהיא קרקע גידולו של הפייק-שמאל שלנו.

ראשי האוניברסיטאות יתפטרו, וראשי התיאטראות יסגרו את הבאסטות שלהם, בדיוק כמו שעמוס שוקן יקרא לאנשים החושבים (חה-חה) לבטל את המנויים על עיתונו.

כולם הרי יודעים שאין כלום בכל ההשוואות האלה למשטרים טוטליטריים, שהכל תעמולה ריקה ומטופשת של  אמני "זכות הציקצוק וגלגול העיניים", ותו-לא.

 

 

One Comment
  1. יוסי permalink

    מצחיק איך ״אנשי הרוח״ באוניברסיטאות המקבלות כסף ממשלתי בכמויות, שחקנים בתיאטראות מסובסדים, וכולי, הינם תמיד הראשונים לקרוא ל״מרד״ בממשלה הפשיסטית, אבל מסרבים ״למרוד״ עד כדי סירוב לקחת כסף מאותם פשיסטים איומים. יש גבול, אחרי הכל.

    ואגב, לשאלתך ״מדוע רק הבימה והקאמרי״ – כי סביר שאנשי צפון ת״א הללו בכלל לא יודעים את השם של תיאטראות אחרים במדינה, או שהם קיימים. בכל מקרה, לא אסון אם יחשיכו אותם קצת. קישון כבר כתב מזמן על התיאטרון ה״אוונגארדי״ המודרני, שהשתחרר מכבלי הבורגנות המחניקה, אשר במחזות שלה מתרחשים דברים באיזשהוא מקום בסדר הגיוני, והשחקנים אומרים דברים שהצופה מבין. במקום זאת, כותב קישון, אנחנו מקבלים מחזות בהם בסצינה המרכזית ״המצורע וחמשת הזונים רוכבים על מכונות התפירה כדי לראות את החולדות מזדווגות״.

    עקב כיכובו במחזה מודרני זה, ״ירדן פודמניצקי״ (השם של קישון לשרגא פרידמן, כמו ש״י. ל. קונשטטר״ היה המבקר חיים גמזו, שבגלל ביקורתיו הקטלניות קישון המציא את הפועל ״לגמוז״ במובן של ״לחסל״) סוף סוף מגיע לצמרת ומקבל את כל הפרסים האפשריים, אחרי שנים רבות בהן היה נחשב לשחקן בינוני בלבד, משום ששיחק במחזות לא-רציניים של שרלטנים כמו שייקספיר. אך לרוע מזלו ״הבימה״ פושט את הרגל כאשר המחזה האוונגרדי הבא, ״התיאטרון סגור לרגל שיפוצים״, לא זוכה משום מה להצלחה מסחרית.

    Liked by 1 person

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: