דילוג לתוכן

הפרחחים והחבובות/ ריקלין-סגל – לונדון-קירשנבאום החדשים

אוקטובר 17, 2018

כבר כמה שבועות שאני עוקב אחרי ריקלין-סגל בערוץ 20, שברגעיה הטובים היא מזכירה לי מאוד את לונדון-קירשנבאום המיתולוגית.

שני החבר'ה האלה גיירו ימינה לערוץ 20 את אותה תכנית של ערוץ 10, שבבסיסה שני "טיפוסים".

שני עיתונאים מהירי מחשבה וקלי לשון, שלא מתייחסים תמיד בכובד-ראש ירחמיאלי אל המתראיינים אצלם וגם לא אל עצמם או איש לרעהו.

בלונדון וקירשנבאום היתה ההופעה מבוססת על שני "אזרחים ותיקים", ז"א די זקנים,  מהעבר השמאלי, שכבר ראו ושמעו ועשו ועברו הרבה בחיים, ולכן לא הכל הם לוקחים ברצינות, ובכל זאת מצליחים להתרגש ולהתעצבן לפעמים.

ריקלין, סגל ואורח: פרחחים מהשכונה

ריקלין וסגל מהימין, הצעירים מקודמיהם בעשרות שנים, מופיעים על תקן של שני פרחחים שכונתיים למדי, שלפעמים הם מנסים להבין ממרואייניהם מה באמת קורה ופותחים עיניים גדולות, ולפעמים הם דווקא מתעקשים להסביר למרואיינים הנ"ל מה באמת קורה, ואז הם פותחים פה גדול ולפעמים גם זוקרים אצבעות.

העיקרון הוא, שאנחנו מקבלים על המסך, בשני המקרים, כשזה קורה נכון, סוג של התרחשות ריאליטי. בדיוק הקטע שאהוב על הצופים במופעי ספורט כמו כדורגל, ולעתים רחוקות יש את זה במיני תכניות ריאליטי טלוויזיונית.

בשיחה חופשית של שני הצמדים האלה, מקבלים על המסך את הרעננות שבספונטיות, את גורם ההפתעה, לפעמים סערת רגשות ולפעמים צחוקים. הפרחחים מהימין של ערוץ 20 לא חוששים מצרחות באולפן, מניפנופי ידיים, מפנטומימה  וממימיקה, כמו שלונדון וקירשנבאום לא חששו ממופעי ליצנות.

אורחת, קירשנבאום ולונדון: החבובות מהמרפסת

במרכזה של התכנית הערב התארחו אצל ריקלין-סגל שניים מהשמאל. את הצחוק הגדול  סיפקה אשת-הפריפריה ממצפה רמון, דינה דיין, שהיתה פעם, לשעה ורבע, מועמדת לראשות מפלגת העבודה. "אני מקווה שאני לא משעממת אתכם", היא אמרה לשני המראיינים. שניהם מחובביו הנאמנים  של ראש הממשלה, שלאחרונה ספג בקריית שמונה פגיעה ישירה של פצצת שיעמום. אחרי הבדיחה של דיין וצחוק בלתי נמנע, הקנתה התנהגותם של ריקלין וסגל משמעויות נועזות לביטוי "נע על מושבו בחוסר נוחיות".

גם בשיחה הזאת, וגם בזו שקדמה לה, עם פעיל-עמותות ממרצ, בלט חיסרון של שני המראיינים: נעדר אצלם לונדון הסקרן, המתמחה בעובדות ובפרטים הקטנים, ומביא לפעמים את  מספר-המחץ או עובדת-המחץ או טיעון-המחץ.

במקרה של לונדון וקירשנבאום היה הראשון המרצה הסקרן ובעל הדעות הנחרצות, והשני הספקן ומחרב המסיבות. בגירסה של ריקלין-סגל, הראשון הוא הפרחח הבוטה שמחפש את האוסול. ואילו השני, הנחשב לפרא-אדם בפני עצמו, משחק באופן אירוני את המבוגר האחראי, המרסן את השור הנוגח היושב שמימינו. בשני המקרים העניין הוא עם אנשים בעלי הומור,  חושים חדים, מהירות תגובה, ואינטראקציה טובה ביניהם, וזה כבר טוב.

ברדיו, למשל, ניתן למצוא את החומרים האלה אצל וילנסקי וברדוגו, ובז'אנר אחר אצל אודיאה קורן ונתן דטנר.

מציע מאוד לנסות. זה יכול להצליח. לדעתי, רק טיפש יניח לדיעותיו האידיאולוגיות (המטופשות תמיד, משמאל כמו מימין) להפריע לו בצפייה  במופע טלוויזיוני שווה. הייתי מרוחק מחלק ניכר מדעותיהם הפוליטיות של לונדון וקירשנבאום  וזה כלל לא הפריע להנאתי, כמו שאני מרוחק מחלקים רבים במשנתם של ריקלין-סגל, ונהנה גם הפעם.

כשיש כה מעט רגעים טלוויזיוניים אמיתיים, כלומר לא-מומחזים, ומוגשים בתבונה ובחן יחסיים, זה בזבוז לוותר.

בקיצור: באתי בשביל הדאחקות, ואשאר כל עוד יהיו.

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. Tali Vern permalink

    הם מפספסים את יעוד הערוץ. בבדיקה לא מעמיקה אפשר לגלות כי שניהם אינם יודעים מה זו דמוקרטיה. אצל אראל מכל הדמוקרטיה למשל נשארה הזכות לחופש הדיבור בלבד והוא שומר עליה בכל נושא וענין עד כדי גיחוך גם אם הדבר כרוך בעבירה על חוקים קיימים. ריקלין קצת כבד וזאת באמירה לא מרחיבה.

    אהבתי

  2. Tali Vern permalink

    עוד חולשה קשה שלהם – הם לא מצליחים להתמודד עם שום דמות שמאלית שהם מביאים לתכנית על מנת לקעקע אותה בהבל פה. אבל מסתבר די מהר שהם ממש חלשים וחסרים להם נתונים אלמטריים על מנת לעשות זאת. כך שהם די כלומניקים . משעשעים אמרת?!? ממש לה משעשע למי שחיכה כל כך הרבה זמן לערוץ שיהיה יריב ראוי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: