דילוג לתוכן

צחוקים/ כך נחשפו (שוב) השרלטנות והרמייה של כנסיית הסכל הניאו-פוסטית

אוקטובר 7, 2018
———————————————————————————————————————————
צחוקים אני אוהב, ומה צחקתי כשמצאתי ב"ידיעות" בשישי את הקטע של בן-דרור ימיני על השערוריה החדשה באקדמיה האמריקאית: שלושה מאנשיה (שמאלנים על פי עדותם), חשבו על דרך לחשוף את השרלטנות והרמייה הרווחים בכמה "מדעים" חדשים, מאלה שנולדו כתוצאה מהסימביוזה הפרוורטית בין הניאו-מרקסיזם והפוסט-מודרניות בני ימינו, השולטים באקדמיה בכל מדינות המערב, כולל אצלנו.
כל מיני "מדעי כעס", "לימודי מגדר" ועוד מיני שעטנזים "סוציולוגיים" הרווחים מאוד בזמננו, כשמדעי הרוח והחברה גוססים והולכים, ולא בעייה להבין מדוע.
אלא שימיני קימץ בפרטים, וחשבתי שאצליח לגרד לעצמי עוד כמה רגעים של נחת, מההסתלבטות הזאת על כנסיית הסכל. אז חיפשתי ומצאתי, ולא התאכזבתי, ותתפננו לכם גם אתם.
שלושת השותפים למתיחה המשעשעת על חשבון השרלטנות האקדמית, הם אקדמאים (המגדירים את עצמם כשמאל, אגב): הלן פלקרוז, עורכת כתב עת, פרופסור-עוזר ג'יימס לינדסיי ופרופסור לפילופוסיה פיטר בוגוסיאן. הם כתבו בכלום זמן 20 מאמרים "מדעיים" מגוחכים, עמוסים בשטויות שלא ייאמנו, כותרות מפוצצות, תיזות מופרכות לחלוטין, שום ערך מדעי או אחר – ושיגרו אותם לשורה של כתבי עת מדעיים, מן המפורסמים והמקובלים ביותר בתחומיהם.
העיקרון שעליו שמרו שלושת המתחנים היה פשוט: הם עלו בקנה אחד עם השטויות האידיאולוגיות המקובלות בדיסציפלינות המדעיסטיות של השרלטנות האקדמית החדשה.
והתוצאה: שבעה  מן "הניירות" ("PAPERS") "המדעיים" האלה התקבלו לפרסום. ארבעה  כבר פורסמו בפועל, כאשר החליטו שלושת המחברים המשועשעים לפרסם את דבר המתיחה, שהפכה מיד לשערוריה עליזה באקדמיה האמריקאית.
אחד המאמרים, שהתקבל בכתב העת "לימודי שמנים" (Fat Studies), המשרת את מלומדי הדיסציפלינה "המדעית", הנושאת אותו שם, נשא את הכותרת: "מי הם שישפטו? התגברות על האנתרופו-מטריה תוך בניית גוף שמן"! כלומר – הלאה כל השרירנות הזאת! למה להוריד במשקל, לצמצם את היקף המותניים ולחטב את הגוף בהתאם לסטנדרטים הוליבודיים-בורגניים ומפלים וכאלה, כשאפשר לפתח גוף שמן לתפארת?
אחת הטענות במאמר היתה, שמיזם כזה עלול להפחיד את תעשיית הבניין הקפיטליסטית, שתיאלץ להתאים את הסטנדרטים של הבניה למשקל החדש של הדיירים! והשטויות האלה התקבלו לפרסוםֱ! ויש למצוא ציטוטים של הלקטורים (מלומדי כנסיית הסכל שקוראים את המאמרים הנשלחים לפרסום ומוסרים את המלצותיהם לעורכי הפרסומים המדעיים), המשבחים במילים חמות כל אחד מהמאמרים המטופשים האלה.
מאמר משעשע, שהומלץ לציון כמצטיין על ידי אחד הלקטורים עסק ב"תגובות אנושיות לתרבות אונס ולהומוסקסואליות בין-כלבית בפארקים לכלבים עירוניים בפורטלנד, אורגון".
המחקר  מתבסס על סקר נרחב (שלא היה ולא נברא), שעליו דווח במאמר, בין בעלי הכלבים באורגון. והמסקנה המצערת: בעלי הכלבים החשוכים מאורגון, לא ראו בעין יפה יחסים הומוסקסואליים בין כלביהם, ואף הענישו אותם בגין ההתנהגות הנלוזה הזאת!
המאמר פורסם בכתב העת המדעי "Gender, Place, & Culture" (מגדר, מקום ותרבות).
ואילו כתב העת "Sexuality & Culture" (מיניות ותרבות) פירסם מאמר קצר-כותרת: "דילדוס" (צעצועי מין המדמים איבר מין גברי), ועניינו "כניסה בדלת האחורית: איתגור ההומו-היסטריה של הגבר הסטרייטי על ידי השימוש בצעצועי מין חודרניים (בשעת אוננות)".
בעלי המתיחה ממש התעללו בכתב העת הפמיניסטי "אפילייה" (שותפות), שם הם השתמשו בפרק 12  של "מיין קאמפף" (מאבקי) מאת אדולף היטלר, תוך התאמות קלות לימינו, ושלחו את המאמר, שהתקבל לפרסום, תחת הכותרת: "מאבקנו הוא מאבקי".
והנה עוד אחד מהמשעשעים: המאמר "כוכבים, צמחיה ומגדר, מסגרת לאסטרונומיה פמיניסטית" נשלח לכתב העת המדעי "לימודי נשיות, פורום בינלאומי",
והנה התיזה, קבלו ציטוט: "מדע האסטרונומיה הינו, ותמיד היה, במהותו, סקסיסטי ומערבי, והטיה זיכרית ומערבית  זו ניתנת לתיקון בדרך הטובה ביותר על ידי הכללת אסטרולוגיה נשית וקווירית (כלומר, הורוסקופים) כחלק ממדעי האסטרונומיה".*
וגם זה התקבל ברצון לפרסום, בלווית שפע של מחמאות והתפעלות מצד הלקטורים.
*****
אבל, מעבר לצחוקים, יש גם צד רציני לשרלטנות ולרמייה של מדעי החברה והרוח בדמותם הנוכחית. מכיוון שהאמת כבר אינה נהוגה כקנה-מידה, לא אצל המרקסיסטים, שמבחינתם האמת היא לפעמים סטיה בורגנית שיש לעקוף אותה בעזרת ה"דיאליקטיקה המטריאליסטית", ולא על ידי הפוסט-מודרניים, שמבחינתם היא (האמת) אינה יותר מ"מחמאה" שמעניקים למה שבעצם רק כדאי להגיד.
ומכיוון שמה שירש אצל הניאו-פוסטים את האמת הוא ה"נראטיב", ברור שהכל אפשרי.
ואין צורך להמתין למתיחות משעשעות כדי למצוא צרורות של שקרים המוצגים כאמיתות מדעיות לכל דבר ועניין. כבר עסקתי בזמנו, לדוגמא, בשני ספריהם ("ראשית ישראל" ו"דוד ושלמה") של הפרופסור לארכיאולוגיה מאוניברסיטת תל אביב, ישראל פינקלשטיין, והסופר ניל אשר סילברמן. הדגמתי בהרחבה כיצד, תוך שימוש בהטעיות ובכזבים, וכדי לשרת את האידיאולוגיה "המינימליסטית" הרווחת אצל הניאו-פוסטים, הם הסתבכו קשות הן בניסיונות להכחיש את "יציאת מצרים", והן בטענה שהקרב המתואר בספר שמואל, בין דוד וגוליית, אינו אלא מעשה פלגיאט תנ"כי, העתקה לעברית של התיאור ההומרי היווני לקרבות של גיבורי יוון בטרויה.
אחד הספרים זכה בפרס של חצי מיליון דולר מטעם קרן של מיליארדר אמריקאי. שני הספרים תורגמו ונמכרו יפה במדינות רבות, כשברור לגמרי שהמחברים מסתמכים על בורותם של הקוראים, ובמיוחד על רשת הביטחון שהוענקה להם על ידי התקשורת וחבריהם לאקדמיה, הששים לקדם כל ניסיון להשמיץ את היהדות, לזלזל בתנ"ך ולקדם תיזות ותיאוריות אנטישמיות ואתאיסטיות.
—————————————————————————————————————————-
*לשרלטנות המדעיסטית של כנסיית הסכל הניאו-פוסטית (ניאו-מרקסיסטית ופוסט-מודרנית) השלטת היום בחלק נכבד מהאקדמיה, התייחסתי בהרחבה בסדרת פוסטים שפרסמתי בבלוג לפני שנים אחדות.
ואילו המאמר ה"אסטרונומי-אסטרולוגי" "הזה מזכיר קצת את המתיחה הישנה של הפיסיקאי אלן סוקאל, משנת 1996.
אז, כשה"פוסט מודרניות" היתה צעירה יותר, שיגר הפיסיקאי סוקאל מאמר בשם "פריצת גבולות: הרמנויטיקה (פרשנות) טראנספורמטיבית של הכבידה הקוונטית" לכתב עת  מדעי פוסט-מודרניסטי, "טקסט חברתי" והמאמר פורסם כדבר שבשגרה ( Sokal, A. D. (1996) Transgressing the Boundaries: Towards a Transformative Hermeneutics of Quantum Gravity. Social Text, 46/47, 217-252).
במאמר טען סוקאל, בין השאר, ש- \pi (פאי  – היחס בין קוטר המעגל להיקפו) ו־G (הקבוע של הכבידה)  הם תלויי הקשר היסטורי.  מכאן,  כתב סוקאל שהמציאות הפיסיקלית היא תוצר של הבנייה חברתית.
לא פחות.
מי שמסוגל לקרוא אנגלית (לא מסובכת מדי)  ויכול להרשות לעצמו להקדיש חצי שעה לכמה צחוקים בריאים על חשבון השרלטנות במיטבה, יכול לקרוא כאן את המאמר המקורי של סוקאל ב-Social Text. 
מודעות פרסומת
One Comment
  1. אנונימי permalink

    >>>>>>הם כתבו בכלום זמן 20 מאמרים "מדעיים" מגוחכים, עמוסים בשטויות שלא ייאמנו, כותרות מפוצצות, תיזות מופרכות לחלוטין, שום ערך מדעי או אחר – ושיגרו אותם לשורה של כתבי עת מדעיים, מן המפורסמים והמקובלים ביותר בתחומיהם.

    אילו לא באמת מאמרי פרודיה, כי תיארת פה את המאמר ה"רציני" הממוצע בתחום. יש על כך בדיחה בדרויאנוב: "יכול אדם להתחפש עד שיראה עשיר, או אפילו יראה כמו נשיא או מלך. אבל אין אדם יכול להתחפש עד שיראה כמו רבי של חסידים: ברגע שהוא לובש שטריימל, מעמיד לו גבאי, נוטל פדיונות, ומברך את החסידים – הרי הוא רבי ממש."

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: