דילוג לתוכן

"הארץ" חושף: ההתחזות של האנטישמים מן השמאל ל"אנטי-ציונים" אינה חדשה

ספטמבר 13, 2018

היהודי שנולד באוסטריה בשנת 1912 כהאנס מאייר, ושרד את מחנות הריכוז הנאציים במלחמת העולם השניה, השתמש אחרי המלחמה בשם העט ז'אן אמרי בכתיבת מסותיו וספריו. ב-1969, שנתיים אחרי מלחמת ששת הימים, שם אמרי-מאייר לב לאנטישמיות הפורחת אצל חבריו בשמאל. מדור התרבות של "הארץ" פרסם את מאמרו מאז בשבוע שעבר. הנה קטע נבחר. גם היום אי אפשר היה לכתוב את זה יותר טוב. הוא נפטר בשנת 1978.

ז'אן אמרי: המהות החמקמקה של האנטישמיות (צילום מהוויקיפדיה)

"'הפרוטוקולים של זקני ציון' הידועים לשמצה היו רק הדוגמא הבולטת ביותר להלך-רוח קולקטיבי  שהותיר במהלך ההיסטוריה משקעים בשכבות כה עמוקות, עד שאפילו מין (קרל) מרקס לא היה יכול להשתחרר מלפיתתו לחלוטין, וגם איזה אוטו ויינינגר עיכלו עד שהפך לפרדיגמה של שנאה עצמית יהודית, שהובילה לבסוף להתאבדותו. אינני מדבר על האנטישמיות הזו.

או שמא הדברים שברצוני לומר בכל זאת קשורים אליה?

עוד נראה…

*****

"האנטישמיות שלפניה אנו ניצבים היום (ב-1969) אינה מכנה את עצמה אנטישמיות. להיפך: כשמצביעים עליה היא מכחישה שהיא כזו. קשה מאוד לתפוס את מהותה החמקמקה ולהוכיח בפומבי שמדובר באנטישמיות, למרות שברור מאליו שכך הוא הדבר.

מה אומר האנטישמי כיום? משהו פשוט מאוד ובהיר למבט השטחי והמרפרף:

אין הוא מה שחושבים שהוא. היינו, אין הוא בגדר אנטישמי, אלא אנטי-ציוני; בכך מאמין האנטישמי שהוא הציל את כבודו.

זה עולה בידיו בקלות יתרה, בהינתן העובדה שחלפו כבר שלושה עשורים מאז נהפכה אושוויץ לעניין ידוע לשמצה ברחבי העולם. כך שהזעם המוסרי הכללי כבר איבד מאותו כוח חיות שלו. 

ומה שמכריע יותר: מאז שבעיית המזרח התיכון הפכה הכללות פשטניות לאפשריות שוב,  לאנטישמי-בארון-אנטי-ציוני-בציבור של היום הולך קלף טוב. 

קיומה של מדינת ישראל, שאינה מדינת חוק וצדק פחות ממדינות אחרות, ושאינה מדינה של העדר חוק וצדק  יותר ממדינות בעולם הנוצרי ומחוצה לו, מציע טיעונים למכביר:

האם לא גירשו היהודים את העם הערבי-הפלשתיני מכור מחצבתו?

האם אין היהודים בבחינת כוח ברוטלי כובש בשטחים שהושגו במלחמה, כוח כובש שאפשר להשוותו לנאצים, שבין השנים 1940-1945 עשו באירופה כבתוך שלהם? 

וכי אין הישראלים מוצב קדמי של האימפריאליזם?

וכי אין תוצאת אידיאת העם והמדינה של היהודים אלא כיבושים חדשים ומלחמה מתמדת?

האם המאבק נגד ישראל אינו אלא חלק מהטוב הכללי ומהקדמה, כמו שהיו מאבקי השחרור של האלג'ירים או האינדונזים?

האם אין סיבה טובה לחשוד ביהודי העולם כולו, מפני שהם מגלים, בחשבון אחרון, סולידריות עקרונית, במידה כזאת או אחרת עם המדינה הלא צודקת ישראל?

קרל מרקס: לא השתחרר מלפיתתו (הצילום מהוויקיפדיה)

רשאי אדם לצעוק: "הרגו בציונים עד תום/ הפכו את המזרח התיכון לאדום!" ובאותה עת להסתיר או אפילו לדחות בזעם את הרמיזה, שלפיה בקריאת הקרב זו מתהדהדת  קריאה אחרת, מוכרת לעייפה: "יהודה, התפגר" של הנאצים…

*****

"זו עובדה בלתי מעורערת  שהדוברים הרהוטים ביותר של אנטי-ציונות נמרצת באים מהשמאל: החל מסוציאליסטים צעירים הדוחפים בהתלהבות את חברי מפלגתם הוותיקים לעמדות אנטי-ציוניות, עבור בקומוניזם הסובייטי-אורתודוקסי ועד מאואיסטים, טרוצקיסטים וקבוצות שוליים רדיקליות ועצמאיות…

*****

"בנוסף יש לציין שישראל ככוח כובש היא בוודאות הומנית יותר בכל בחינה השוואתית, וזאת חרף העובדה שככל כוח כובש יתכן והיא אחראית למקרים של ברוטליות ואכזריות. אבל המדובר בסוג של רוע שניתן למצוא בבחינה היסטורית בכל מדינה שהנסיבות הביאוה לשלוט בשטחים זרים ועוינים…

*****

"האם בחינה היסטורית כזאת תעלים את ההשוואות המופרכות ואת הדעות הקדומות המגוחכות? מסופקני.  שכן – וכאן אני שב לנושא המרכזי של הרהורים אלה – האנטי-ציונות אינה אלא האקטואליזציה של שנאת היהודים המוכרת, העתיקה…" 

אוטו ויינינגר: פרדיגמה של שנאה עצמית (הצילום מהוויקיפדיה)

עד כאן ז'אן אמרי מ-1969.

זה כה בולט, ששום דבר לא השתנה מאז מבחינת הפייק-שמאל. לא העולמי ולא המקומי.

בדיוק אותה אנטישמיות המתחזה לאנטי-ציונית, אז והיום. אותן השוואות מופרכות של מדינת ישראל השנואה עליהם למשטרים אפלים. אותה התהדרות ריקה ב"קידמה", "הומניזם" או "נאורות", מצידם של אלה שהינם השותפים הנאמנים ביותר של המשטרים האפלים והנוראים ביותר על פני הגלובוס – הבולשביזם של ברית המועצות ושל סין באמצע המאה ה-20,  והאיסלמיסטים הרצחניים של תחילת המאה ה-21,  מן השיעה או הסונה. איראן והחיזבאללה השותפים לטבח הנערך בעם הסורי ולהגלייתו, או החמאס העזתי המתמחה, במקביל, ברצח שכניו היהודים – ובהפיכת אזרחיו שלו לכוכבים בתעשיית סנאף נתעבת.

וכן, שוב תודה ל"הארץ". לפעמים הוא גם עיתון.

 

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: