דילוג לתוכן

טיפ/זיתים מדומים מעגבניות על עצים אלמונים

ספטמבר 2, 2018

מדובר בעץ נוי עירוני רווח למדי: גובה – כ-5 מטרים. עלים דקים ומאורכים. פרחים כתומים דמויי פעמון. פרי ירוק שדומה לעגבניה, שמשחיר על העץ או לאחר שהפרי נושר (בהמוניו) אל האדמה או המדרכה.

עץ בלי-שם: עלים צרים, פרחים כתומים, פרי ירוק שמשחיר

מה שהביא אותי אל העץ היו הפרחים. פרחים דמויי פעמון תמיד מפתים אותי לבדוק מצאי של צוף. ובכן: יש. מתוק וטעים. נא לקטוף פרח, להפרידו מהמעטפת הירוקה, ולהביא משיכה בקצה הצר.  כבר אז ניסיתי לזהות את העץ בעזרת הגוגל, בלי הצלחה.

שנה אחרי התעניינתי בפרי. כשמנתקים את הפרי הירוק, מופיע חלב לבן. כשנותנים לפרי להשחיר, או כשקוטפים אותו או אוספים אותו מהרצפה כשהוא כבר שחור ובשל, הוא מביא מתיקות קלה ונעימה, אבל לא משהו מעורר התפעלות. שוב ניסיתי לזהות מה שמו של הפלא, ולא הצלחתי.

פרי דמוי עגבניה, פורסים וכובשים כמו זיתים או מלפפונים

רק השנה עליתי על הטיפול הנכון: אוספים את הפרי הירוק מהרצפה או מהעץ. שוטפים היטב. מפרידים מהגלעין הגדול שבמרכז, ופורסים לפי החשק. את הפרוסות דוחסים לצנצנת, בחברת שום פרוס,  עלי דפנה, קצת חומץ, די הרבה מלח, סוכר במידה, מים, ואפשר עוד תבלינים, לפי הטעם.

בקיצור, משהו שבין כיבוש זיתים ובין החמצת מלפפונים. משאירים מחוץ למקרר ימים אחדים, עד שכל פרוסות הפרי משחירות בצנצנת, ואז אפשר להעביר למקרר. לא חובה.  ברור שאפשר לטעום על הדרך ולשפר טעמים.

והתוצאה: משהו דומה מאוד לזיתים, הן מצד הטעם והן מצד המרקם. יש לי כבר צנצנות מלאות, שחוגגות בכל סלט ובכל מרק. מומלץ ביותר.

והעונה?

בדיוק עכשיו!

ועדיין איני יודע מה שמו של העץ המדליק הזה. אודה  מאוד על עזרה בתחום.

 

From → טיפ, מטבח

7 תגובות
  1. קמיליה permalink

    מאז קריאת הפוסט שלך – התחלתי לפתע לשים לב לעצם קיומם של המוני עצים כאלו. בסביבתי הקרובה – הם נראים דומים יותר לשיחים מגודלים מאשר לעצים גבוהי צמרת, ולכן כנראה התעלמתי מהם.
    לצערי, אין לי מושג מה שמם.

    שאלותי:
    1. מהי רמת הביטחון שלך (בסולם מ 1 עד 10) שאין בפירות הירוקים/ שחורים חומרים העלולים, בטווח הארוך, להזיק לגוף?
    זכור לי במעורפל ספר על זיהוי צמחי בר שטען שצמחים בעלי נוזל פנימי "חלבי" אמורים להיות חשודים כרעילים יותר מצמחים בעלי נוזל פנימי "שקוף". הספר לא טען לוודאות גבוהה בשום כיוון – אלא למתאם.

    2. אם רמת בטחונך גבוהה – אשמח אם תוכל לתת רמז לכמויות החומרים שיש להוסיף (ההנחיה של אמצע הדרך בין החמצת מלפפונים לכבישת זיתים – מעורפלת מדי עבורי).

    תודה מראש.

    נ.ב. התרגום המקובל ל" wishful thinking " הוא "חשיבה משאלתית".
    אכן לא תרגום מוצלח במיוחד.
    המילה "משאלה" היא נייטרלית מדי, ואינה מבהירה שמדובר בחשיבה פנטזיונרית ולא מציאותית.

    אהבתי

  2. שלום קמיליה. המקור העיקרי לביטחון (המוחלט) שלי, שלא מדובר בפרי רעיל הוא פשוט: כבר זללתי תוכן של כמה צנצנות שהחמצתי, ולא חשתי בשום השפעה בריאותית מזיקה. וזה אחרי שנים שבהן טעמתי מהפרי הזה אחרי שהשחיר ונעשה קצת מתקתק. החלב הלבן בפרי הזה מופיע בנקודה שבה נתלש הפרי מהעץ, חלק דמוי גבעול, שלא משמש למאכל. ככל הידוע לי פרי רעיל הוא עניין נדיר, שהרי אין העץ נושא הפרי (מעטפת של הזרע) מעוניין להרוג את השליח (הציפורים או בעלי החיים האוכלים את הפרי וכך מפיצים בהפרשותיהם את זרעיו למרחקים). והנה פתיחה לכמויות שהשתמשתי לצנצנת של ליטר (פתיחה, כי אחרי יום יומיים אפשר לטעום ולתקן לפי הטעם האישי): חצי כוס חומץ סביר, של יין או הדרים, או כמות דומה של יין יבש או אפילו חצי יבש. שלוש כפות מלח, כף-שתיים סוכר, שתי שיני שום גדולות פרוסות. כמה עלי דפנה (טוב נגד התפתחות פטריות בחלק העליון של הנוזלים) אפשר כמה גרגירי פלפל אנגלי, ומי שאוהב חריף – פלפלון. כמו כן, אם יש לי בהיכון, גם צרור קטן של שמיר או עלי סלרי אמריקאי. את זה משאירים מחוץ למקרר כמה ימים (לפי הטמפרטורות), עד שהכל הפרי הפרוס בצנצנת משחיר, וטעמו סביר. הנוזל שנשאר בסוף משמש אותי כבסיס לרוטב מעולה לסלטים (בתוספת מיץ לימון, שמן ועשבי תיבול). מסכים איתך באשר לחולשתו של התרגום העברי של Wishful Thinking, ולכן כתבתי בפוסט ההוא שאין לביטוי "תרגום הגון" לעברית. אולי "חשיבה תקוותית" מדייק יותר את האופי המפוקפק של "החשיבה" בביטוי הזה, אך גם זה נראה לי פתרון מסורבל.

    אהבתי

  3. המון תודות על התשובה המפורטת.

    א. לא שוכנעתי, בבטחון מוחלט, שהסכנה אפסית.
    [יש חומרים, ההולכים ומצטברים בגוף (כמו עופרת ואזבסט), שנזקם מתגלה רק לאחר עשרות שנות חשיפה + ישנם גם פירות עץ רעילים (כמו פירות אזדרכת וקיקיון)].

    למתפתים להכניס לפיהם כל מה שהם רואים – מאוד מומלץ לעיין בקובץ המצ'ב על צמחים מסוכנים.

    http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=34913

    ב. למרות זאת החלטתי לקחת את הסיכון לכבוש צנצנת שתיים. רק להישמר שאף אחד מבני ביתי לא יגזים מדי עם כמות "הזיתים המדומים" שיאכל בשבוע. (בתקווה שיהנו לאוכלם)

    שאלתי הנוספת היא האם ניתן לוותר לגמרי על הסוכר?
    [אני מאוד משתדלת להימנע מכל סוג של סוכר מוסף. להסתפק בסוכר הנמצא במילא בפירות, על כל סיביהם ומינרליהם. או במצבים בהם אין ברירה אחרת – כמו באכילה מחוץ לבית].
    אם לא ניתן לוותר על הסוכר (אם לדוג' נזקקים לסוכר לצרכי האבסת חיידקים או פטריות או מסיבה מסתורית אחרת) האם ניתן להמירו במעט תמרים קצוצים דק (או בפרי עתיר סוכר אחר)?

    אגב, מעט מסקרן אותי האם אתה נוהג להוסיף סוכר למי החמצת מלפפונים, או למי כבישת זיתים או לשניהם. מעולם לא יצא לי להיתקל במתכונים שכאלו הכוללים סוכר, ותהיתי לגבי מקור ההשראה .

    אהבתי

  4. שלום קמיליה. א. אין לי התנגדות למידת הזהירות שאת מפגינה. אשרי המפחד תמיד. גם אני נזהר מאוד על פי מושגיי שלי. בטיולי בטבע אני נוהג לטעום גם מצמחים ופרי שאיני מכיר, אבל בזהירות רבה, ומעולם לא קרה לי דבר חמור יותר מחיך צרוב קצת כתוצאה מלעיסת עלה חדש כלשהו. את רשימת הרעילים ששלחת לי, הכרתי. ב. ברור שניתן לוותר על המתיקות הקלה, רק שזה יהיה פחות טעים. זיתים, למשל, נהוג לכבוש במקרים רבים עם יין (ומהו יין אם לא סוכר) ואפילו עם דבש. גם מלפפונים חמוצים כובשים עם סוכר, ראי לינק בסוף. אם הבעיה שלך היא הסוכר, אפשר בהחלט להחליף אותו בממתיקים אחרים מן הטבע, כמו סטיביה (אני משתמש בעלי הסטיביה, לא בטיפות מהבקבוקונים, לכל תה שאני שותה. אין קלוריות) ויש גם ממתיקים אחרים כמו שוש קירח (ליקריץ) ועוד. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4022111,00.html

    אהבתי

    • קמיליה permalink

      התנגדותי לסוכר מוסף קשורה פחות לקלוריות (ואפילו פחות לעובדה שמדובר מקלוריות ריקות נטולות כל ערכים תזונתיים) אלא בגלל הנזקים הרבים של הסוכר לגוף. העלאת חומציות הדם, פגיעה ביכולת הגוף לספוג מינרלים ועוד ועוד ועוד.
      ידעתי על הסוכרים המוספים, במגוון שמות רחב, לרוב המוצרים הקנויים המעובדים. לפיכך אני משתדלת (בהצלחה די בינונית) להימנע או לפחות להמעיט מאוד בצריכתם.
      אך לא ידעתי דבר על הוספת סוכר לזיתים ולמלפפונים חמוצים. אני נוהגת לקנות אותם במשקל, ולא בקופסאות שימורים עם פירוט הרכיבים.
      חידשת לי. תודה.

      מה זה, ואיפה משיגים ליקריץ / שוש קירח ?

      ******

      נדמה לי שאתה האדם המתאים ביותר לפיצוח האתגר הבא.
      אם רק תואיל.

      שמעתי ניסים ונפלאות על היתרונות הבריאותים של חליטת עלי זית. אפילו אם רק עשירית מהם נכונה – נראה שרצוי מאוד להכניסה לתפריט היומי.
      מה עוד שאלו עלים שקל מאוד להשיג, ובחינם.

      http://www.drbarak.com/2011/124-olive-leaves-are-healthy

      אבל טעם החליטה מריר מדי עבורי, מכדי לרצות לשתות ממנה מדי יום.
      אפשר כמובן לדללה עד מאוד ו/או להוסיף לה ממתיקים. אך אז תרומתה לבריאות כבר תוטל בספק.

      האתגר: איך אפשר לשפר את טעם חליטת עצי הזית בלי לפגוע משמעותית בתרומתה לבריאות?
      מאוד אשמח אם תסכים להענות לאתגר זה.

      אהבתי

      • קל להבליע מרירות עזה על ידי מתיקות. בשווקים אפשר להשיג שבבי שוש קרח (שוש, ליקריץ) ועלי סטיביה. את שניהם אפשר להשרות עם עלי הזית. שניהם ללא קלוריות כלשהן.

        אהבתי

  5. קמיליה permalink

    אנסה

    תודה🌷

    אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: