דילוג לתוכן

השעון המתקתק והפסנתר המכונף של האזרח המודאג, אהוד ברק

אוגוסט 16, 2018

——————————————————————————————————————————-

נשבע לכם שחבל לי על אהוד ברק.

על חטאי אני מודה, לפני שנה וחצי, קודם  הופעתו של אבי גבאי כתקווה החדשה של המחנצ, כשהסקרים היו חד-ספרתיים, כתבתי כאן שטוב היו עושים שם, במפלגת העבודה, אילו הרכיבו משלחת מטעמם, כדי להציע לשען המומחה ברק, שיבוא ויציל אותם מידי עצמם. וכמו שפעם פירק להם את הצורה, יבוא וירכיב להם מחדש את המנגנון, והעסק ישוב לתקתק, בתקווה שבכל זאת למד משהו בשנים החולפות.

למה? כי הוא היחיד בפוליטיקה הישראלית שאפשר להציגו כאלטרנטיבה סבירה לבנימין נתניהו, בתור מועמד לראש הממשלה. הוא בטחוניסט בתוקף גנרליותו, כבר ניצח פעם את ביבי, כבר היה ראש ממשלה, ואולי יכול לתת פייט, למועמד שעד עכשיו (אוגוסט 2018) נראה כבלתי-מנוצח.

לא שחשבתי שזה הולך לקרות, כפי שכתבתי כבר אז. אבל בתור חומר למחשבה, זה נראה לי כמו משהו ששווה פוסט בבלוג נידח.

*****

ולא שעלה בדעתי להצביע בעד ברק או בעד המחנצ. המחנצ והליכוד מבחינתי הם פסולי-הצבעה. הצבעתי ב-2015 בעד משה כחלון. סביר שזה מה שאעשה גם ב-2019. אין לי עיניים גדולות. שהעם יקבע מי ראש הממשלה. להצביע בשביל שר אוצר מוצלח, לא חשוב מי ראש הממשלה, מספיק טוב בשביל אזרח קטן שכמוני. כל מה שפיללתי לו, כשכתבתי על ברק, שיהיה מישהו שיתן פייט הגון לביבי.

*****

זה בתור חטאי. ואילו לזכותי אזכיר, שעוד באותו חודש, מרץ 2017, חשבתי שהסרטונים של ברק לא משהו. באפריל 2017 חשבתי שהוא דווקא משתפר, אבל בסוף מאי כבר הייתי מיואש למדי מהמועמד הזה שלי, בעקבות סרטון נוסף וכושל.

אהוד ברק בכנס הרצליה, קיץ 2017: "אפרטהייד" ו"פאשיזם"

ובהתחלת יולי כבר די איבדתי כל תיקווה.

ולא מצאתי אותה שוב מאז.

מה קרה ביולי?

ובכן, המועמד שלי הופיע ב"כנס הרצליה" עם הסיסמאות הטיפשיות של הפייק-שמאל החביב שלנו –

"אפרטהייד".

ו"פאשיזם".

השען-המומחה שוב פירק את השעון.

*****

בסוף השבוע שעבר, כתב בן כספית ב"מעריב", שמקובל על הנוכחים בכל חדר שבו יושב אהוד ברק, שהוא החכם ביניהם.

אני לא מתווכח.

אבל הנה הטענה שלי כבר שנים רבות, מאז שנות התשעים העליזות, טענה שאני עדיין עומד מאחוריה כחומה בצורה: מחוץ לחדרים סגורים, בחלל הציבורי הפתוח, ברק הוא כישלון מהדהד. אין לו מושג בפוליטיקה.

כאמור, כשכתבתי אשתקד בתחילת מרץ שברק יכול להיות מועמד טוב, קיוויתי שלמד משהו מנסיונו הגרוע.

וכאמור, כעבור ארבעה חודשים בלבד, כבר בתחילת יולי אשתקד, הבנתי שלא היא.

ודעתי לא השתנתה מאז.

*****

הסרטונים הקצרים והנמרצים של ברק, שהם האמצעי השוטף והעיקרי של ההתנהלות הפוליטית שלו, הם דוגמא מרהיבה לאטימות הפוליטית המוחלטת של האיש.

מפרק השעונים ברק,  השעון המתקתק והמטבח המתוקתק

מה אנחנו רואים בהם? רואים איש עשיר מאוד, מאוד-מאוד אפילו,  ישוב לו בביתו המפואר, בקומה עליונה של איזה מגדל-דירות, סלאמס למיליונרים, כשברקע, מאחוריו או לצידו,  מבחר מדהים של שכיות חמדה, בין אלפי דולרים למאות-אלפי דולרים מחירה של כל אחת מהן.

האיש זחוח בעליל, מטופח ומסופר היטב, אך איכשהו מצליח להעמיד פני איכפתניק נזעם ונמרץ. סוג של "אזרח מודאג",  שלכאורה אנחנו בראש מעייניו, והוא כלל אינו עומד להתיישב כבר הערב או מחר בבוקר במחלקה הראשונה של איזה בואינג, בדרך למשימת-יעוץ מכניסה, או להרצאה מעוררת-מחשבה, בשכר של אלפים רבים.

פעם הוא מצטלם בחברת אגרטל מעוצב עם סידור פרחים מרהיב לצידו; פעם עם שעון שעולה כמו מכונית משומשת קצת מאחוריו (וברקע מטבח מתוקתק של מיליונרים); לפעמים מציצה מעבר לכתפו יצירת אמנות מברזל שחור של אמן ידוע, שרק אלוהים יודע כמה היא עולה; פעם פסלון של נערה מהמזרח הרחוק; וכדי שלא נשכח את המוזיקליות שלו, הוא טורח להציג לנו את פסנתר-הכנף שלו,  רהיט עץ מהגוני בגודל של ספינת-סוחר בינונית, שמחירו כמחיר דירה סבירה. (קבלו תיקון מאוחר: נודע לי שפסנתר הכנף אינו מוצב בדירתה של משפחת ברק, אלא באולם ציבורי בבית הדירות שבו התגורר)

מתחילים להבין, למה אני חושב שלברק לא היה, ועד עכשיו אין לו, מושג בפוליטיקה?

שלעומתו, אפילו משפחת נתניהו, המציגה לראווה את התיקרה הדולפת בבלפור, את החורים בשטיח, את העובש בארונות, ובכללי את דלות החומר של הקיום הראש-ממשלתי – אפילו המשפחה המלכותית הזאת היא מופת של תבונה פוליטית, צניעות, דרך-ארץ  והתחשבות ברגשות הבוחרים, לעומת האקס-קיבוצניק הזה, שמציג לראווה את טעמו המשובח כאחרון הנובו-רישים? שנראה כמה הצליח להתרחק מניחוח החציר של משמר-השרון?

הפסנתרן ברק מקריא שיר, וברגע פסנתר כנף מעץ מהגוני

ועוד מתיימר להיות בצד "השמאלי" של המפה הפוליטית. סוציאליסט-אלק, מול הנהנתן, המושחת, החבר של עשירים – נתניהו.

תרשו לי לצחוק.

*****

אבל זה רק צד אחד של הבעיה, ואולי לא החמור ביותר, מבחינת התבונה הפוליטית של ברק, או יותר נכון – העדרה.

כפי שכתבתי לעיל, איבדתי תיקווה בכל מה שנוגע לברק, אחרי אותו נאום של "אפרטהייד" ושל "פאשיזם" בקיץ אשתקד בכנס הרצליה. ביטויים שהוא חזר עליהם פעמים רבות במשך נאומו זה – ולא מעט פעמים בהמוני סרטונים, ראיונות רדיופוניים וטלוויזיוניים מאז.

כדי להסביר את "ההגיון הפוליטי" של היציאות המוזרות האלה, מבחינתו של ברק, אצטט  כאן מה שכתבתי כבר לפני שנה ומשהו, כי שום דבר לא השתנה מאז:

"מאז פרישתו, הוא (ברק) אמר כמה פעמים, בתשובה לשאלות בעניין הזה, שאינו סבור כי דרכו בחזרה לראשות הממשלה לא תתאפשר, אלא בתנאי אחד: שתהיה איזו קטסטרופה. מצב פוליטי, בטחוני או מדיני קיצוני שבו "ייקרא לדגל" הגנרל וראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, כמי שבא להציל את העם.

ואין כשימוש במילים האלה על ידי ברק, כדי להצביע שהוא אכן שואף לראשות הממשלה בימים אלה.

באין קטסטרופה של ממש, מנסה ברק לייצר אותה במילותיו.

סכנה נוראה של "אפרטהייד" ושל "פאשיזם" בפתח, אזרחים יקרים!

סכנת "סוף החזון הציוני" או "הרס המפעל הציוני".

ולכן זה הזמן "לקום ולעשות", כפי שחזר ואמר ברק בנאומו.

לקום ולעשות מה?

להקים את "מחנה האחריות הלאומית", אותו "גוש גדול", שיביא את אהוד ברק לראשות הממשלה.

כי רק הוא יכול להציל אותנו."

*****

אבל מה הצרה?

שמה שנראה לברק כהיגיון פוליטי, הוא בדיוק היפוכו.

האזרח המודאג ברק בחברת נערה מנחושת או ארד מהמזרח הרחוק

ביטויים  כמו "אפרטהייד" וכמו "פאשיזם" יקרבו אותו אל מטרותיו, בדיוק כמו שיעשה זאת פסנתר-הכנף שלו, או איזה פסל של נערה מנחושת-קלל לצידו, בשעה שהוא מתנה את צרותינו מול מצלמה וקורא "לשתף ולהפיץ בכל הכוח".

כל אחד יודע לאיזה צד של המפה הפוליטית מתייגות את ברק המילים האלה.

לפייק-שמאל.

"האפרטהייד" וה"פאשיזם" הם הסיסמאות האופייניות ביותר של השמאל הישראלי הקיצוני ביותר, המנוכר ביותר, המנותק ביותר, זה שמבקש לסייע, במודע ובמתכוון, לחרמות ולנידויים של ישראל מתוצרת ה-BDS, לדימוניזציה של המדינה ולדה-לגיטימציה שלה.

המושגים האלה הם נקודת החיבור בין הפייק-שמאל הישראלי ובין הפייק-שמאל העולמי, ובין שניהם מצד אחד – לבין ה-BDS, האנטישמים של הלייבור הבריטי או כוהני כנסיית הסכל באוניברסיטאות האמריקאיות או הבריטיות, הצרפתיות והגרמניות, החמאס, איראן, ארדואן, התעמולנים של הרשות הפלשתינית, הלאומנים של "הרשימה המשותפת" וכן הלאה.

פוליטיקאי ישראלי שמשתמש במושגים האלה בכל שני וחמישי, ממצב את עצמו בין מרצ למשותפת. במקרה הטוב – בשמאל הרדיקלי של העבודה. מבחינת מצביעי המרכז, שבלעדיהם אין למחנצ מה לחפש, המושגים האלה הם רעל מזוקק. אין מצביע ישראלי במרכז המפה הפוליטית, שאינו מבין, שזו השפה של אויבי ישראל.

אז מה? ברק כל-כך טמבל, שהוא לא מבין את זה?

לשאלה הזאת יש שתי תשובות.

א. כן. מבחינה פוליטית הוא טמבל.

ב. הוא חושד אולי שהקו שלו לא הכי מוצלח,  אבל גם מבין משהו בתקשורת הממוסדת. הוא יודע שהמילים האלה קונות  לו את "הארץ" בעל הקו המערכתי האנטישמי. הוא יודע שהמושגים האלה הם כשמן בעצמותיהם של השדרנים ביומני החדשות בתחנות הרדיו הציבוריות בשעות החמות של היממה (ולא רק).  הוא יודע שבמערכת של "לונדון וקירשנבאום" יאהבו את זה. גם במערכות החדשות של ערוצי הטלוויזיה יש אוהדים שרופים ל"אפרטהייד" ול"פאשיזם".

ובקיצור: תקשורת אוהדת.

"אפרטהייד" ו"פאשיזם" הם שני גלגלי המרכבה שעליה דוהר ברק אל דעת הקהל.

הקוץ שבאליה: פחות מרבע מן הציבור הישראלי מתייחסים באמון למה שמפרסמת התקשורת האוהדת הזאת, ועוד פחות מזה רוחשים כבוד לערכים ולדעות שאותה תקשורת משמשת להם במה ומגביר קול.

האמון של הציבור לתקשורת הממוסדת נופל אפילו מהאמון לכנסת ולמפלגותיה.

כך שאנחנו עדיין נשארים עם אותה בעייה: המסרים של ברק הם אסון אלקטורלי, לו, ולכל מפלגה שתבקש לארח אותו, ותשאף לקבל יותר מנדטים ממרצ.

*****

ולמרות כל האמור לעיל, כפי שכתבתי בפתיחת הפוסט הזה, חבל לי על ברק.

ואולי עדיין לא מאוחר. לציבור המצביעים יש זיכרון קצר, המותג עדיין שווה משהו, ואילו היה ברק מצטייד ביועץ פוליטי סביר, וגם מאזין לעצתו (לא כמו שקרה לו עם חיים רמון בממשלתו קצרת-הימים בסוף הניינטיז), יתכן שאפשר היה להציל משהו.

 

 

 

 

 

 

8 תגובות
  1. אני צעיר לימים ולא זוכר את עצתו של חיים רמון. תוכל להזכיר?

    לאחרונה קראתי כמה ראיונות עם חיים רמון והוא השמאלן היחידי במדינת ישראל שכאיש ימין מעורר בי אמון.

    אהבתי

    • מתוך הלינק שצרפתי לך: "ברגע שמזכירים את שמו של יריבו הפוליטי, ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, נעלם החיוך משפתיו של רמון. "אני לא חושב שברק ייבחר", הוא קובע, ומסביר שהביקורת שלו על ברק אינה אישית אלא אידיאולוגית. "אני לא שולל את האישיות שלו", הוא אומר. "אלא מתבסס על הכישלון הקולוסאלי שלו בכל התחומים כשהיה ראש ממשלה, ובעיקר בתחום המדיני-ביטחוני. באותה תקופה היו לי איתו ויכוחים: חשבתי שהגישה שאיתה הלך לקמפ דיוויד, של להציע לפלשתינים 'הכל או כלום' תביא לכישלון. ואכן, בסופו של דבר התוצאות היו הרות אסון." https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART/872/057.html

      אהבתי

  2. אילן permalink

    לפני מספר ימים במקרה שמעתי את ברק מדבר והוא השמיע דברים נוראים. כמו מר גולן גם הוא מזהה תהליכים וגם הוא חושב שאנחנו נהפכים פחות או יותר לפשיסטים. נו טוף.
    הבעיה של ברק שמשעמם לו בפנסיה ואנחנו צריכים לשמוע את השטויות שלו.
    ישראל צריכה אנשים חדשים ודעתנים. ברק כבר לא רלוונטי.
    הבעיה כרגע של השמאל שאני לא מזהה מישהו טוב. מזל שבימין יש לנו את שקד שבשנים הקרובות תנהיג את המחנה הלאומי.

    אהבתי

  3. עד כמה שהבנתי, גולן ערך השוואה לנאציזם.

    אהבתי

    • אילן permalink

      נכון וברק טען שהאלוף גולן צודק ויש סחף בישראל לכיוון הפשיסטי וכמובן ביבי אשם והזכיר את המרפסת המפורסמת בכיכר ציון.
      הבעיה היחידה שנמאס לו להרכיב דגמים בלגו וכול השעונים נגמרו. הבן אדם משועמם וחבל.
      אולי באמת חיים רמון היחיד שיכול להנהיג את תנועת העבודה. וגם שישנו את השם חזרה. המחנה הציוני זה שם בלי מיעוטים וצריך לחזור לשורשים שהיו הרבה יותר ציונים.

      אהבתי

  4. יוסי permalink

    "דוש" (קריאל גרדוש) כתב ספר ב 1970 ספר בשם "דודה זלדה וכובשים אחרים", סאטירות משעשעות על 30 "טיפוסים" ישראלים: הדודה זלדה, המג"ד דני, עוזרת הבית, ועוד. אחד מהם הוא פרופסור זקן, "איש רוח" (מבוסס, כנראה, על ישעיהו לייבוביץ') שמסביר לכולם עשרות פעמים בשבוע — בחוגי בית, בעיתונים, בטלוויזיה, ברדיו, וכו' וכו' — כיצד סותמים את הפה לאנשי הרוח, כיצד תכף יהיה פה פשיזם נורא, כיצד אנחנו כמו ב 1933 (או 1934 או 1938) בגרמניה, וכולי וכולי.

    נשמע מוכר.

    טיפוס זה אומר לך בקול כבוש ועצוב — אמר אפרים קישון באותה תקופה — ש"אנחנו גרועים מהנאצים…". טוב , אמר פעם קישון לאחד מאנשי הרוח הללו, בסדר, אנחנו *בדיוק כמו* הנאצים, אבל מדוע *גרועים* מהם? הנ"ל הוכה בתדהמה על עצם הפקפוק של קישון באמת מובנת מאליה זו.

    Liked by 1 person

Trackbacks & Pingbacks

  1. ברק נגד נתניהו בשם האלוהים, הציבור והמוסר – ואיפה פה החוק? | מאפיהו
  2. כך נוסדה המפלגה הדמוקרטית הישראלו-אמריקאית מתוצרת הקרנות הזרות | מאפיהו

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: