דילוג לתוכן

אש בשערי עזה (2): איראן – הפיל הגדול שבחדר

אוגוסט 8, 2018

פוסט שני בסדרה. הראשון פורסם ב-18 ביולי.

הבוקר שמעתי את האלוף בדימוס גיורא איילנד מסביר בגלצ בהיגיון רב את המצב בעזה:

יש שם בפועל מדינה. במדינה הזאת שולט החמאס באופן לגיטימי, שהרי הוא זכה בבחירות של אמצע העשור הקודם. האינטרס של החמאס, כמו של כל שלטון, הוא לשרוד בשלטון. כדי לשרוד בשלטון, רוצה החמאס לפתור את הבעיות הכלכליות של הרצועה ותושביה. האינטרס של החמאס, אם כן הוא כלכלי.

נשמע מה זה הגיוני.

רק שזה קשקוש.

אילו היה החמאס שם בראש מעייניו את המשך שלטונו תוך שיפור הכלכלה של עזה, היו לו יותר מתריסר שנים, מאז ההתנתקות, כדי לקרב את עזה למצב סינגפורי, לפי חזונם של הנשיא המנוח שמעון פרס ודומיו. כך יכול היה השלטון החמאסי בעזה לקדם חקלאות משגשגת ותעשייה מתפתחת.

אבל התעשייה שמקדם החמאס היא תעשיית המוות, והחידוש הגדול שלו בתחום החקלאות, הוא שריפת שדות של ישראל בעוטף עזה.

פתחי חמאד, ממנהיגי החמאס, פורש את חזונו התעשייתי המתקדם של השלטון בעזה

 

זה כי האינטרס של החמאס הוא לקרב ככל האפשר את השמדתה של מדינת ישראל, כשהרצועה ותושביה, וכן אנשי החמאס ביו"ש, וכמובן שלטונו בעזה, הינם המכשירים העומדים לרשותו.

הבעיות של כלכלת עזה ותושביה  מעניינות את החמאס, רק כשהן מאיימות על שלטון החמאס, ומסכנות את המשך הפרוייקט שלו, השמדת ישראל.

והאלוף בדימוס איילנד לא הזכיר במילה אחת את הפיל הענק שבחדר: איראן.

לדבר על עזה ועל החמאס בלי להזכיר את איראן, זה כמו לדבר על לבנון ועל החיזבאללה בלי להזכיר את איראן.

*****

בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת הובסה האימפריה האמריקאית על ידי זרם איסלמי קיצוני של השיעה באיראן, ובאפגניסטן הסמוכה התמרד זרם קיצוני של הסונה בשלטון מרקסיסטי הנאמן לאימפריה הקומוניסטית של ברית-המועצות, ולבסוף הביס אותה במהלך שנות ה-80.

התבוסה באפגניסטן תרמה להתפרקותה של בריה"מ, וכך הביאה לקיצה ולסיומה של מלחמת העולם השלישית, היא "המלחמה הקרה" (שהיתה קרה בוושינגטון ובמוסקבה, בלונדון ובפאריס, אך חמה מאוד במזרח התיכון, בדרום-מזרח אסיה ועוד).

ובה-בעת, היו הנצחונות האלה, על האימפריות ממערב וממזרח, בבחינת יריית הפתיחה למלחמת העולם הרביעית, הנמשכת עד עכשיו:

מלחמת הקודש הדתית שמנהלים הזרמים הקיצוניים של האיסלם ברחבי העולם כולו.

לנצחונות המרשימים דאז של האיסלם הקיצוני, היו הדים במעוזים אחרים של קנאות דתית רצחנית, למשל במצריים. שם, מתוך "האחים המוסלמים", הקימו סטודנטים פלשתינים, בתחילת שנות ה-80, את ארגון "הג'יהאד האיסלמי הפלשתיני" (גא"פ).

ואילו בעזה עצמה, הגבירו "האחים המוסלמים" את פעילותם עד שבמחצית השניה של האייטיז הקימו את "תנועת ההתנגדות הפלשתינית", היא החמאס.

שני הארגונים הם סונים. אך הגא"פ אינו מתיימר להיות תנועת המונים כמו החמאס. מדובר בארגון טרור, עם חיבה מיוחדת למחבלים-מתאבדים.

האידיאולוגיה של הג'יהאד האיסלמי הפלשתיני היא פשוטה: מלחמת קודש מזויינת נגד "הקיום היהודי בפלשתין", שיביא לחיסולה של "הישות הציונית".

אין הבדל בין הכוונות של הגא"פ ושל החמאס, כפי שהן מובעות באמנתו.

אך התכליתיות הישירה של הגא"פ הביאה להבדל חשוב: מן ההתחלה מצאו ראשי הג'יהאד שפה משותפת עם המשטר החדש של ההיאטוללות באיראן. הארגון הפך, למעשה, ל"פרוקסי" – שליח, של טהראן השיעית בעזה ובמזרח התיכון. המשטר האיראני  מממן את הג'יהאד,  מצייד אותו ומאמן את אנשיו.

המפקדה של הג'יהאד אינה נמצאת בעזה.

היא שוכנת בדמשק.

הגא"פ היה חלוץ פיגועי ההתאבדות שנועדו לחסל את הסכמי אוסלו באמצע האייטיז. פיגוע-ההתאבדות בבית-ליד בחורף 1995 (22 הרוגים) וברחוב דיזנגוף בתל אביב באביב 1996 (13 הרוגים) היו מעשה ידיו.

סמלו של הג'יהאד האיסלמי הפלשתיני: שליח של איראן ומפקדה בדמשק

הגא"פ היה פעיל מאוד גם באינתיפאדת "אל-אקצה". לעומת 500 ויותר פיגועים מתוצרת החמאס הגדול, ביצעו אנשי הג'יהאד הקטן יחסית למעלה מ-400 פיגועים. הידוע שביניהם היה במסעדת "מקסים" בחיפה בסתיו 2003 (21 הרוגים, 60 פצועים).

הגי'האד האיסלמי הפלשתיני היה פעיל גם בלבנון. שם, בשיתוף עם החיזבאללה, גם הוא פרוקסי של איראן, ביצע הארגון יותר מ-20 פיגועים רצחניים.

וכן: אנשי הג'יהאד היו שותפים חשובים בארגון "צעדת השיבה הגדולה" האחרונה, המתגלגלת מאז מרץ השנה בגבול עזה ("מחאה עממית" וגם  "לא אלימה", בפי המארגנים עצמם ובפי היחצנים שלהם בפייק-שמאל). עוד קודם, וגם מאז, הרבה הארגון הזה בניסיונות פיגוע נגד חיילי צה"ל ובירי רקטות, מרגמות וטילים על אזרחים ישראלים, כשאנשי הגא"פ מנסים שוב ושוב להפר כל הסכם של הפסקת אש מול החמאס, וגוררים לעתים תכופות את הארגון הזה לעימות.

בקיצור: ברור שמדובר בכנופיית "רצח בע"מ" שעובדת בעזה, בגדה, בישראל  ובלבנון,  מטעם המשטר האיראני. ברור שהמשטר הזה היה מעוניין לפוצץ את הסכמי קמפ דייוויד. ברור שקיווה לרווחים פוליטיים מאינתיפאדת אל-אקצה, שלא לדבר על סתם הנאה מרצח יהודים בישראל ובכלל (למשל בארגנטינה). ברור מדוע מרוצים האיראנים מההתרחשויות הנוכחיות בגבול עזה, מעודדים ומממנים אותן.

בתקופות שבהן התחוללו משברים בין החמאס לאיראן (בגלל תמיכת איראן באסאד הסורי, סולקה בזמנו מפקדת החמאס מדמשק), היו מתחים בין החמאס לג'יהאד בעזה. אך בתקופה האחרונה, כשגם החמאס זוכה לתמיכה ולמימון איראני מאסיבי (אחרי שהנשיא האמריקאי הקודם, ברק אובמה, שיחרר להייאטוללות ים של דולרים, שחלקם זורם לידי החמאס בעזה), נראה ששיתוף הפעולה בין שני ארגוני הטרור האלה גובר והולך.

*****

לאחרונה מתרבים נסיונות התיווך בין ישראל והחמאס, כדי לנסות ולהרגיע את הגבול. מדברים גם על תכניות לשיקום הרצועה. למשל התכנית של ממשל טראמפ, שלה שותפות גם מצרים, סעודיה, חלק ממדינות המפרץ, האיחוד האירופי ועוד, תכנית שיש הטוענים שהיא זוכה גם לתמיכתו המפתיעה של אבו מאזן.

תקוות להסדרה בקרוב מתחזקות ונחלשות, חדשות לבקרים.

עכשיו מדברים על הפסקת אש לחמש שנים. הלוואי.

*****

יש חילוקי דעות בין המומחים. מה רוצה החמאס? הסדרה או המשך המצב הקיים ואף החרפתו?

אז הנה השאלה החשובה בהקשר הזה, שבלי להשיב עליה, אין טעם לדבר על העתיד.

מה רוצים האיראנים?

האמנם יכול להיות להם עניין בסוג של "פאקס אמריקנה", גם אם "שלום" כזה יכול לסייע לתושבי עזה?

האין זו אשלייה לחשוב, שאדוני האיסלם השיעי הקנאי השולט בטהראן, וזורק מיליארדים לטובת מלחמות וטרור ברחבי המזרח התיכון, על חשבון האזרח האיראני, ובתוך כלכלה מתמוטטת באיראן עצמה,  יתחשב בצרכים של תושבי עזה האומללים?

משטר המשתתף בהשמדת העם המתרחשת מזה שנים בסוריה, יגלה רחמים לפלשתינים בין הים והנהר?

ואם יחליט החמאס, שלמען תושבי עזה שתחת מרותו, הוא מוכן להתנתק מהאיראנים  – האם יהיה בכוחו לרסן את הפרוקסי המובהק של האיראנים – הג'יהאד האיסלמי הפלשתיני?

*****

אין לשכוח, שלצד המשטר הרצחני של איראן, המעוניין מאוד בהמשך המאבק המזויין בגבול עזה, עומדים בעלי ברית חשובים:

הרוסים, הסינים, וכן – גם המעצמות והמדינות של מערב אירופה וצפונה.

והמוני "עמותות" ו"קרנות" של "החברה האזרחית" שבראש מעינייהם "זכויות האדם" או "צרכים הומניים"  או "שחרור עזה" – כל אלה שמות חיבה למיזמים של מחרחרי מלחמה מדינתיים, תאגידיים וכנסייתיים והמיזמים הצבועים שלהם.

ועד לפני שנתיים, נמנה  גם הנשיא האמריקאי היוצא ברק אובמה על הרשימה הלא מכובדת הזאת של האוהדים.

כל אלה עושים  כמיטב יכולתם כדי לסייע למשטר הקנאי של איראן ולארגוני הטרור השולטים בעזה.

ובגילויים של חוצפה תהומית וצביעות שאין לה גבול, יש להן טענות מוסריות כלפי ישראל המתגוננת מפני שליחי הטרור האיראני.

ולא טוב מהם ארגון האו"ם ("האומות המאוחדות"!) הממשיך לארח בשורותיו מדינה, שהמשטר שלה דוגל באופן גלוי, ותוך נקיטת צעדים ממשיים, בהשמדת מדינה אחרת, ואינו מהסס לאיים גם על המעצמה הגדולה, ארצות-הברית, שהיא המממנת העיקרית והמארחת של אותו ארגון מגוחך.

האו"ם, שהוא עצמו וארגוני המשנה שלו, הם אחת הזירות שבהם מנהלים החאמס ותומכיו את מלחמתם בישראל, וכמעט תמיד מנצחים בקלות. ארגון מחרחר מלחמה.

 

 

 

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: