דילוג לתוכן

חום יולי/ מי מריץ את החמאס, מי משחק בזנב האריה ומי באמת חתום על הקריאות למחאה ענקית בקיץ הזה

יולי 25, 2018

יש גישות שונות לתלאות מזג האוויר. האחת, להאנח ולהתלונן, כי זה משחרר לחצים – אך בו בזמן לחשוק שיניים ולהמשיך כרגיל. להיות ישראלים קשוחים שלא יתנו לזוטות כאלה להכתיב להם את החיים. אנחנו נראה לך יא חום שכמוך. תלמד שאיתנו לא משחקים.

וגישה אחרת, היא ללכת עם זה. להתמסר לחום. ואף עדיף מזה – לנקוט בשיטת הג'ודו: לנצל את עוצמתו לטובתנו,  כדי למצוא את עצמנו שרועים, איש תחת מזגנו ומול מאווררו, לועסים קרח ויורקים גרעיני מוסקט.

ברור שאני בעד הגישה השניה. וזו גם הסיבה שקצת מקוראי בבלוג, למשל, מתלוננים שהם לא מקבלים את הסחורה בהיקפים שהתרגלו אליה. גם התגובות שלי בפייס מתקצרות והולכות, ויתכן שבקרוב אעבור משלושה סימני שאלה לשלושה מקפים אמצעיים ומשם לשלושה פסיקים.

פחות מזה נראה לי לא מנומס.

ובכל זאת, מדי פעם, בגבור עלי מצפוני, אותו חלק ממנו שטרם התמוסס והפך שלולית פושרת ומרופשת,  אני חש צורך לעמוד לפחות בחלק מהתחייבויות העבר, ולעשות מה שאני הכי אוהב – אפילו כשחם מאוד –  להרגיז מה שיותר קוראים וחברים,  ולשעשע כמה אחדים.

*****

חוב אחד מהעבר: הבטחתי פוסט שני בסדרה שהתחלתי לכתוב על החמאס, מה הוא רוצה ומה אפשר לעשות איתו. בפוסט הראשון, טענתי שיש פיל ענק השוכן עם החמאס בעזה הצפופה. ואותו פיל כמעט שאינו זוכה להתייחסות, ואם קורה שכן – מדובר בהתייחסות אגבית.

הפיל הוא כמובן המשטר השיעי של הרפובליקה האיסלמית של אירן, שלפי הידוע, מתקיים קשר הדוק ביותר בינו ובין החמאס בעזה.

כל עפיפון וכל בלון, המבעירים אש בשדותינו; כל טיל ורקטה; כל כדור של צלף וכל ניסיון חבלה בגדר – קשורים בעבותות של פטרודולרים ושל רצון להרע  – לזקנים הצחורים של המנהיג העליון חמינאי, הנשיא  רוחני, והגנרל סולימאני.

האיראנים מפעילים את החמאס כדי לקיים מלחמת התשה מול השטן הקטן/הסרטן/הכתם על המפה, מבחינתם, שזה אנחנו. במסגרת המלחמה הנמשכת הזאת, מאז אביב השנה, הם מחפשים את הנקודות החלשות, את הבטן הרכה – ועושים שימוש ציני, פחדני, ונתעב ביותר מבחינה מוסרית, באוכלוסייה האומללה של עזה.

עוד בתקופת מבצע "עמוד ענן" בעזה, ומלחמת לבנון השניה, הצבעתי על כך שההייאטוללות של איראן עושים שימוש בארגוני הפרוקסי שלה השוכנים על גבולותינו כדי לפגוע בנו. כבר באמצע העשור הקודם טענתי שכל עוד יינתן לאיראנים להתחמק ללא עונש – הם ימשיכו בשלהם.

מה שהתברר כנכון, במהלך תריסר השנים ויותר שחלפו מאז. האירנים לא שילמו, והחמאס, ובמיוחד הארגון העזתי המזוהה איתם כמעט לגמרי, הג'יהאד האיסלמי הפלשתיני (ג'א"פ) ממשיכים בשלהם.

אז הנה ספוילר קטן לקראת הפוסט שעוד אכתוב בעניין:

משהו חשוב מאוד השתנה מאז אמצע העשור הקודם, בכל מה שקשור ליכולת הישראלית להעניש  את האירנים על מעשיהם בעזה.

*****

וקשור לזה, מה שקורה לאחרונה בין מנהיגי המשטר האיראני ובין הנשיא האמריקאי, דונלד טראמפ. מה שהדליק את הנשיא, אני מניח, היתה ההתבטאות של הנשיא האיראני חסן רוחאני – להלן "המתון" – שהזהיר את הג'ינג'י מהבית הלבן, שלא יעז להתעסק עם המשטר האיסלמי, כי זה כמו "לשחק בזנב האריה".

בכירות משרד החוץ השבדי עוברות בסך לפני נשיא הרפובליקה האיסלמית רוחאני, מדגימות לנשות איראן איך נכון להתלבש.

התבטאות סבירה, ואולי אפילו מתונה, יחסית למה שהתרגלנו לקבל מהכיכרות ומהמנהיגים של המהפכה האיסלמית.

במקום שכבר עשרות בשנים, קריאות "מוות לאמריקה", הצתה של דגלים אמריקאים, ותצוגת בובות של נשיאים אמריקאים המתנודדים על חבל התליה (המשטר של איראן הוא אלוף עולמי בנידנוד אנשים על חבלי תליה) הם חלק רגיל מהפק"ל המהפכני האיסלמי.

אז לעומת כל אלה –  "לשחק בזנב האריה" נשמע כביטוי סביר.

אך נראה שלטראמפ הדימוי הזה נראה קצת שאפתני מדי.

כביכול, טראמפ הוא איזה תייר תמים ומסכן בסאפארי, או אולי איזה גור זאבים או אפילו ארנב קטן וחסר ניסיון בג'ונגל, שעושה את טעות חייו, כשאינו מבין עם מי יש לו עסק פה, באתר המסוכן הזה של הסהר הפורה וסביבותיו –

עם האריה האירני – מלך החיות!

משיכה אחת מיותרת בזנבו –

ובום, המלתעות הנוראות של הטורף המלכותי ייסגרו על צווארו של הנשיא האמריקאי, בתפקידו כתייר תמים או כארנב טיפש!

מה שנראה לי, שהמתון מאירן טרם הפנים, שבבית הלבן בוושינגטון כבר לא  יושב ברק אובמה המתוק והחמוד, שמצא לנכון להעביר את השליטה במזרח התיכון (וגם בוכטות של דולרים) לידי הקנאים הדתיים הכי מטורללים והכי רצחניים באזור.

*****

ואי אפשר בלי הבדיחה הכי גדולה של השבוע, המרענן הרשמי של הקיץ, התקוות המתחדשות של  השמאל המטומטם, שהנה-הנה שבה ומתעוררת המחאה הגדולה, האחת שאין דומה לה, זו שסופסוף תוריד את נתניהו אל תחתיות השאול.

ולא, זה לא הלה"טבים האומללים, המודרים מהורות בסגנון פונדקאי, שאשמים בפארסה הזאת. הם רק הביאו את הקטע הרגיל שלהם – מצעד גאווה המוני וצבעוני שהועבר לשעות הערב ולכיכר רבין, כשהכותרת  "יום כיף" מוחלפת ב"יום הורים".

מי שהביאו לי את הצחוקים היו החשודים הרגילים. כל קשר לאינטרסים של הלה"טבים מקרי לגמרי.

הפתיחים הפומפוזיים ביומני הרדיו עם הקלישאות אודות "העם מתעורר", "הצדק החברתי", "זכויות האזרח". העיניים הנוצצות של מגישות הטלוויזיה מדקלמות בסקסיות את מספרי המפגינים, בין עשרת אלפים ל-160 אלף (!). המאמרים המטומטמים בעיתון לאנשים חושבים, כולל הזכרונות, הוי הזכרונות, מקיץ 2011. הפוסטים מעוררי החמלה, ולפעמים הגיחוך,  של האפיגונים ברשת. המהפכנית דפני ליף מועלית באוב.

כאילו שלא כל העולם יודע מה הולך פה.

מצאתי למשל בפיד שלי את הפוסט המתסיס הבא:

——————————————————————————————————————————

זה הזמן

להתעורר

הבית מתפורר

נצא מהחורים ביחד. די להסתתר. תרימו את היד. תפתחו את הפה. מול כולנו אין סיכוי שהם יחזיקו עוד הרבה.

ומתחת, בדברי ההסבר, בפרוזה:

"עכשיו הזמן לצאת לרחובות למאבק על דמותה ועתידה של מדינת ישראל!"

ומי חתום?

 

 

——————————————————————————————————————————–

אז עכשיו, הרי כבר כולם יודעים מה ומי זה שלום עכשיו. אני לא מדבר על ההיסטוריה. אני מדבר על עכשיו. מה זה שלום עכשיו – עכשיו.

 

כדי לדעת לא צריך ללכת רחוק. מספיק רשם העמותות, או NGO מוניטור, וסתם הקלדות בגוגל.

להלן החתומים האמיתיים על הקריאה הנסערת הזאת ליצור הישראלי, "להרים את היד" ו"לפתוח את הפה". *

המיליארדרית האמריקאית אלינור לוי-שטראוס-פרידמן, יורשת אימפריית הג'ינס, קוראת לנו לצאת לכיכרות למחאה חברתית חדשה!

החתומים הם אלה ששילמו עליה. אלה שמריצים את הפרוייקט ששמו "שלום עכשיו", ועוד כמה עשרות פרוייקטים מהסוג הזה, שזוממים עכשיו להתלבש על מחאת הלה"טבים ולהריץ לרחובות ולכיכרות את עדרי המטומטמים של השמאל הישראלי:

המיליארדרית האמריקאית אלינור לוי-שטראוס-פרידמן יורשת אימפריית הג'ינס,  ובעלה, הפרקליט הדרום-אפריקאי במקור, ג'ונתן כהן, שהם מייסדי ויזמי וראשי "הקרן לישראל חדשה".

האחים רוקפלר, מגדולי המליאנים של עיסקי הנפט בעולם.

המיליארדר ספסר המט"ח ג'ורג' סורוס.

הקנצלרית הגרמניה אנגלה מרקל. ראש הממשלה הבריטית תרזה מאי. שרת החוץ של האיחוד האירופאי פרדריקה מוגריני. ראשי הממשלות של נורווגיה, פינלנד, הולנד, אירלנד, אוסטריה ושוויץ.

הבישופים של TROCAIR, ארגון כנסייתי אירי התומך ב-BDS. כוהני הדת של "דיאקוניה" ושל "הכנסייה השבדית" מאותה מדינה בלונדינית למדי, ועוד כמרים וכוהני דת מכמה עשרות מוסדות נוצריים באירופה ובצפון אמריקה, שרוב "התרומות" שלהם ל"ארגוני הזכויות" בישראל, מקורן בכספים ממשלתיים.

ועוד.

נו, אז לא מחמם את הלב, שאנשים כאלה חשובים רוצים להוציא אותנו מהמזגן ולהריץ אותנו לרחובות ולכיכרות בקיץ הזה, כביכול בשביל "השלום" (המעצמות האירופאיות מחרחרות המלחמה בעד השלום!)?

כאילו למען "צדק חברתי" או "שוויון" (מיליארדרים מרשימת ה-400 של פורבס דואגים למעמד הביניים ולעשירונים התחתונים בחברה הישראלית!)?

יענו "נגד גזענות" (הקנאים הדתיים הנוצריים הכי אנטישמים באירופה ובצפון אמריקה רוצים ללמד אותנו איך להמנע מגזענות!)?

אז תגידו לי, בבקשה, תורמים יקרים מחו"ל:

אתם חושבים שהעם בישראל מטומטם?

נראה לכם שהילידים הפרימיטיביים של המדינה המפגרת  שלנו טרם קלטו את הטריק השקוף שלכם?

שמישהו עדיין לא יודע שכל "הפעילים" של "העמותות" מקבלים מכם את המשכורת, ועושים בשבילה מה שאתם מבקשים מהם?


*  ב-NGO מוניטור חקרו ומצאו שבחמש השנים בין 2016-2012 , קיבלו  39 ארגונים המגדירים עצמם כארגוני זכויות אדם, תרומות בסך 515,804,616 ש"ח (כ-100 מיליון ש"ח בשנה!). כ-60.1% (310,032,692 ש"ח) מממשלות באופן ישיר ועקיף (רוב גדול של התרומות "הכנסייתיות" מגיע מכסף ממשלתי); 39.87% (205,686,924 ש"ח) מתורמים וקרנות פרטיות.

המימון הממשלתי מגיע מ-25 ישויות מדיניות זרות (כולל האיחוד האירופי, האו"ם, ומנהלת זכויות האדם והמשפט הבינלאומי) כאשר גרמניה מובילה עם 49,688,588 ש"ח, ואחריה האיחוד האירופי ונורבגיה.

מתוך 205,686,924 ש"ח מימון ממקורות פרטיים, הקרנות המובילות הן הקרן החדשה לישראל (13%), קרן סיגריד ראוסינג (10%) ומכון החברה הפתוחה (7%) של ג'ורג' סורוס.

 

 

 

From → כללי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: