דילוג לתוכן

סופ"ש בתקשורת, הנאציזם של אהרון ברק (לפי בלטמן) ומות השמאל לפי יוסי שריד

יולי 22, 2018

למקרה שלא ידעתם – יש מצב שהשופט העליון ברק הוא סוג של נאצי (לפי הפרופ' בלטמן)


אני מקווה שלא פספסתם בסופ"ש את בן-דרור ימיני ב"ידיעות אחרונות", אבל למקרה שכן, קבלו את הסיפור שלו על השואה-לוג, הפרופ' דניאל בלטמן, שאינו מחמיץ הזדמנות לשפוך עלינו את מררתו האנטישמית. והפעם בעניין חוק הלאום החדש, איך לא.

הפרופ' לשואה גילה, כפי שסיפר לקוראיו ב"הארץ",  מאמר שכתבה שרת המשפטים איילת שקד ב-2016. שם מופיעה מעין גירסה מפורטת ומוקדמת של סעיף 7/ב המתוקן של חוק הלאום ("המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית יהודית ערך לאומי…" וגו').

והנה, בלטמן גילה שבמאמר של שקד מופיעים המשפטים הבאים:

"מדינה יהודית היא מדינה שהתיישבות היהודים בשדותיה, בעריה ובמושבותיה היא בראש דאגותיה…מדינה שערכיה שאובים גם ממסורתה הדתית…מדינה שערכיה של מורשת היהדות וערכיה של ההלכה היהודית הם חלק מערכיה הבסיסיים."

אהרון ברק: סוג של נאצי, על פי בלטמן?

וזה הספיק לו, להוד פרופסורותו השואה-לוג, לכתוב לאנשים החושבים על "הנציונל-ציוניזם (על משקל 'נציונל-סוציאליסטי', כמובן) החדש של איילת שקד", ועל כך ששרת המשפטים  "שואבת ממחוזות אפלים…תפיסתה מזכירה את הקסנופוביה הגזענית של מדינות הדרום בארה"ב."

ובכן, חה-חה.

כי המשפטים שעליהם הסתמך הפרופסור לשואה רק מצוטטים על ידי שקד, מגלה לנו ימיני. כתב אותם, עוד ב-1994, מי שהיה נשיא בית המשפט העליון, הפרופ' אהרון ברק. וגם חזר על הדברים האלה מאז.

פרט קטן, כמובן, כשפרופסור מפוקפק ושונא יהודים מסוגו של בלטמן מחפש עילות להאשים ב"נציונל-ציוניזם" את שרת המשפטים. ואילו הפרופ' ברק בטח ישמח לדעת שעמדותיו בעניין טיבה ומהותה של מדינת היהודים, שאובים "ממחוזות אפלים", והוא בכלל מזכיר לבלטמן איזה טיפוסים של קו-קלוקס-קלאן ממדינות הדרום של ארה"ב.

או, כמו שאני אומר לאחרונה על פייק-שמאלנים מסוגו של בלטמן:

זה שמאל זה? זה חה-חה.

*****

שריד ז"ל סיפר על מות השמאל ב-2006, אבל זנדברג לא שמעה


ואם כבר מדברים על "הארץ" ועל מצבו האומלל של השמאל הישראלי, שכה מרבים לדון בו, מתברר שאחד מראשי השמאל, יוסי שריד ז"ל, הודיע על מותו כבר ב-2006, וגם הצביע על הסיבה. את הציטוט הביא ב"הארץ" ביום החמישי שעבר הפרופ' אלכסנדר יעקובסון.

קבלו את שריד:

"בעבר טעיתי כאשר לא ניערתי את חוצני בעוד מועד מיאסר ערפאת.

בתקופה מסויימת הצטייר ערפאת כשותף סביר…לימים הוא התחיל מתעתע. הוליך את כל העולם שולל, וברגע מסויים היה ברור שאיתו רחוק כבר לא נגיע.

גם לא קרוב.

כבר אז היה ראוי להתנער ממנו.

בין תעתועי עראפת ושרון פרצה האינתיפאדה, הטרור היכה, אוטובוסים ובתי קפה התפוצצו, והשמאל הישראלי נשאר תקוע עם ערפאת כאילו היה מליץ היושר שלו. הוא נשאר בתפקידו עד שמת.

אנחנו מתנו לפניו – פוליטית."

("הארץ", 17.01.2006)

ח"כ זנברג על קבר הקדוש ערפאת: תכריכים מרופשים

 

חבל שדעתה של מנהיגת מרצ דהיום, הח"כית תמר זנדברג, קצרה מלהבין את דבריו של שריד. אילו הבינה, אולי לא היתה עולה לקברו של יאסר ערפאת ברמאללה משל היה איזה באבא של מרצ.

האיש, שלפי אבחנתו (שדי הוכחה מאז) של שריד, עזר מאוד לחסל, פוליטית, את השמאל הישראלי.

ומי שסבור שיש הבדל בין הדבקות דאז של השמאל המר"צי בערפאת המתעתע, ובין הדבקות דהיום של זנדברג ודומיה באבו-מאזן האנטישמי, שלא לדבר על "ההבנה" שהם מגלים כלפי החמאס הרצחני, אינו אלא טועה.

השמאל רק מתעטף יפה-יפה בתכריכיו המרופשים.

 

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: