דילוג לתוכן

הכלכלה ומדיניות החוץ של טראמפ/ עושר השמור לבעליו לרעתו? (2)

יוני 21, 2018

לא אשכח, שיום לאחר זכייתו של דונלד טראמפ בנשיאות, התפרסם בעיתון לאנשים חושבים (חה-חה) מאמר שנפתח במילים הבאות: "מועמד בעל דעות גזעניות ושוביניסטיות, נטול כל ידע בכלכלה או יחסים בינלאומיים — ניצח" את המאמר כתבה פרופסורית חשובה, תוצר אופייני של כנסיית הסכל.

על-פי הקלישאות במאמר, כמו "הקפיטליזם התאגידי", וכן "הפיננסיאליזציה של הכלכלה", והמון  "מעמד הפועלים", ברור שאת הידע בכלכלה שאבה המלומדת מקריאה מזדמנת בכתבים מרקסיסטיים.  וזה נראה לה מספיק, כדי להביע דעה כה מבטלת, "נטול כל ידע בכלכלה" על איש שהוא דור שלישי למשפחה נדל"ניסטית, ומאחוריו עשרות שנים של עיסקות ויוזמות כלכליות במימדים גדולים.

ואם נדמה לכם שהפרשנות בנוגע לטראמפ בעתון לאנשים חושבים (חה-חה) השתפרה מאז, תחשבו שוב (אם כי יש לציין לטובה את הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון, נחמיה שטרסלר, שלא מתקרנף עם העדר).

*****

בפוסט הקודם בסדרה הזאת, תחת הכותרת "המדיניות של טראמפ כלפי קוריאה הצפונית ואיראן/ המנוע הכלכלי והמנוע הצבאי" טענתי שדונלד טראמפ, כמי שעסק במשך כל חייו הבוגרים בניהול יוזמות גדולות-מימדים בתחום העיסקי, מכיר היטב את אמנות הפעלתו של המנוף הכלכלי, כאמצעי להשגת מטרותיו; ובהגיעו לכס הנשיאות בארה"ב, הועמד לרשותו לא רק המנוף הכלכלי הגדול והחזק בעולם, אלא גם המנוף הצבאי הגדול והחזק בעולם.

נשיא דונלד טראמפ: המחיר – גידול בזיהום האוויר

והנה, כבר ברור, שטראמפ מבין את עוצמתו של השילוב הזה, של כוח כלכלי-צבאי אדיר שכזה, שאפשר להפעילו, לפי הצורך, כמקל (סנקציות כלכליות והפעלת כוח צבאי או איום בהפעלת צבא) או כגזר (סיוע כלכלי וסיוע צבאי או מתן ערובות להגנת המדינה/ השליט המסכים להסדר).

וההבנה הזאת מתבטאת היטב  בדרך  שטראמפ מטפל הן בצפון-קוריאה  המגורענת, דיקטטורה קומוניסטית דכאנית; והן באיום ההתגרענות של איראן, דיקטטורה איסלמית רחצנית (שותפה מלאה להשמדת-עם בסוריה, בין השאר).

הסנקציות הכלכליות הוטלו מחדש על הדיקטטורה האיסלמית של איראן, ונלווה לה איום מפורש ב"תגובה קשה ביותר" אם יחליטו ההייאטוללות של טהרן לחדש את הדרך אל הפצצה.

ואילו מצפון קוריאה לא הוסרו הסנקציות הכלכליות, והובהר שגם לא יוסרו,* אלא אם כן תפנה צפון קוריאה לדרך שתוביל להתפרקותה מנשק גרעיני, והצבא האמריקאי לא יוצא מדרום קוריאה.

כך המקל.

וגם הגזר ידוע, למקרה של הסכם: הסרת הסנקציות, סיוע כלכלי, והבטחה כי המשטר לא יותקף.

*****

לפני שאמשיך בענייני הגרעין הצפון-קוריאני והאיראני וטיפולו של טראמפ באלה, קצת הבהרות באשר לעמדתו של ממשל טראמפ כלפי בעלי בריתו במערב ושותפת-הסחר העיקרית שלו, סין.

לארצות הברית יש צרות של עשירים. ליתר דיוק – של הכי עשירים. נכון שיש כמה מדינות בעולם שהתמ"ג לנפש שלהן גבוה מזה האמריקאי, אבל אין שום מדינה שהיקף התמ"ג שלה מתקרב לזה של האמריקאים.** ואילו מבחינת התמ"ג לנפש, היא השיאנית בין שותפות  הסחר הגדולות שלה – סין, גרמניה, צרפת ובריטניה, יפן או קנדה.

וזה לא רק התמ"ג האמריקאי לנפש שהוא הגבוה ביותר, אלא גם מה שנלווה אליו, והוא השכר הרווח למשרת שכיר.***

ברור, מה עושה השכר הגבוה הזה לסחר החוץ האמריקאי. שכר העבודה הוא מרכיב חשוב ביותר בכל מה שנוגע לעלות ולמחיר של המוצר התעשייתי, וכל סוג של שרות.

נכון, יש גורמים חשובים אחרים: היעילות, הטכנולוגיה, שיעורי המס ושיעורי הרווח. אך כאשר יש פער של עשרות אחוזים בין השכר הרווח בארה"ב ובין זה של עמיתותיה-מתחרותיה, ההשפעה של תחום השכר היא מכרעת, והיא מתבטאת באופן מיידי בתמונת סחר החוץ.

ואיך מושג הפער הזה? ובכן, באירופה המערבית, למשל, היכן שרמת החיים אינה נופלת מזו האמריקאית, מושג הפער הזה על ידי הסיבסוד הממשלתי. לדוגמא: האיחוד האירופי מסבסד מדי שנה את החקלאים הצרפתיים ב-20 מיליארדי יורו. זה מאפשר מחירי מזון נמוכים. מחירי מזון נמוכים מאפשרים לא רק יצוא נוח לתוצרת החקלאית הצרפתית. הם גם מאפשרים למי שמשלמים בצרפת את המשכורות לעובדים, לשלם פחות. כי זה לא רק החקלאים הצרפתיים שהתוצרת שלהם מסובסדת. אלה גם השכירים הצרפתיים שהמזון שהם קונים מסובסד.

ומחירי המזון הם רק ההתחלה: במעצמות התעשייתיות של אירופה המערבית, ובטח בסין, מסובסדת גם התחבורה הציבורית על ידי הממשלה. מערכת הבריאות מסובסדת.  מערכת החינוך מסובסדת בכבדות, ויש אפילו שידור ציבורי מסוסבסד.

כל אלה מאפשרים שכר-עבודה נמוך יחסית.

נמוך יחסית לארצות הברית.

והתוצאה, כאמור: פחות כדאי לייצר בארה"ב, עם השכר הגבוה שם.

כדאי לייבא לארצות הברית,  כי מחירי המוצרים מהמדינות המייצאות, שבהן השכר נמוך יותר, נמוכים מממחירי המוצר האמריקאי.

וזה רק פן אחד ומכאיב מאוד לכלכלה האמריקאית מבחינתו של טראמפ. הפן המכאיב השני הוא, שבידי היצואנים הגדולים המתחרים בארה"ב, מצטברים סכומים אדירים של עודפי-הון.

ומה, בין השאר, הם עושים עם עודפי ההון האלה? ובכן – הם קונים את העדית והעלית של החברות והתאגידים האמריקאים.

והתוצאה של המצב הזה, שאותו מנסה טראמפ לשנות:

גידול באבטלה בארצות הברית, במיוחד בכרייה ובתעשייה כבדה.

גידול בגרעון המסחרי האמריקאי.****

גידול בנתח השוק האמריקאי הנמצא בידי זרים.

כפי שכתבתי: צרות של עשירים. כל ה"גידולים" שהצבעתי עליהם, נובעים מכך שהכלכלה האמריקאית היא הגדולה וחזקה בעולם.

עושר, שלפי השקפתו של טראמפ, שמור לארה"ב – לרעתה.

אז נכון, טראמפ יכול לחקות את האירופאים ואת הסינים. לכאורה גם הוא יכול לסבסד את המזון, את שירותי התחבורה והבריאות ועוד. כך אפשר יהיה גם ללחוץ את שכר העבודה כלפי מטה – בלי להוריד את רמת החיים. אלא שהשיטה הזאת מחייבת גידול בגביית המיסים. שני אלה – גידול בשיעורי המס, וסיבסוד מזון ושירותים לציבור מנוגדים לאתוס הכלכלי האמריקאי, על פי תפיסתו של טראמפ.

אז אם מדובר בגידול במיסים, טראמפ מעדיף שלא יוטלו על החברות והאזרחים האמריקאים, אלא על הסחורות המיובאות. הוא לא חושש במיוחד: ארצות הברית היא השוק הגדול בעולם. עדיין יהיה כדאי ליצא לאמריקה. אבל לתוצרת האמריקאית יהיה סיכוי לתחרות,  לפחות בשוק האמריקאי.

התוצאות האפשריות: יותר תעסוקה. פחות גרעון מסחרי. פחות חוב לאומי. פחות חברות אמריקאיות שיעברו לידיים זרות.

והחיסרון הענק מבחינת האמריקאים: גידול רב בזיהום האוויר במרכזים התעשייתיים של ארה"ב, שהוא גבוה ביותר גם כך.

————————————————————————————————————————————

*בניגוד גמור לפרשנות השקרית של התקשורת השמאליברלית, במערב כמו גם אצלנו. למשל, נחום ברנע שכתב ב"ידיעות אחרונות" בסופ"ש האחרון: "מה שראינו השבוע היה מפגש ראוותני וחנפני, שבו מגישה ארצות-הברית את ויתוריה בזמן הווה, ובתמורה לזאת צפון קוריאה מצהירה על כוונותיה לזמן עתיד." סתם קשקוש ברוח ה"ניו-יורק טיימס".

**התמ"ג האמריקאי עומד על 20.4 טריליון דולר, בטריליון יותר מהתמ"ג של האיחוד האירופאי כולו. גדול ב-45% מהתמ"ג הסיני, גדול פי 4 מהתמ"ג היפאני, קרוב לפי 5 מהתמ"ג הגרמני, כמעט פי 7 מהתמ"ג הבריטי והצרפתי.

***השכר הרווח נטו לשכיר אמריקאי עומד על 2,982 דולר לחודש, 18% יותר מהשכיר הגרמני, 19% יותר מהשכיר היפאני, 25% יותר מהשכיר הבריטי, 37% יותר מהשכיר הצרפתי. שכרו של האמריקאי גדול פי 3 משכר הסיני, העומד על  957 $.

**** הגרעון המסחרי האמריקאי, נכון להיום, עומד על 824.34 מיליארדי דולרים. הגרעון המסחרי מול סין עומד על 389.56 מיליארד דולר. בחודש שעבר, מאי 2018, חל שיפור, והגרעון התכווץ ב-2.8% לעומת פברואר השנה.

————————————————————————————————————————————-הפוסט הבא בסדרה: המקל האמריקאי מכה באיראן

מודעות פרסומת
6 תגובות
  1. איתי permalink

    מאפיהו שכחת גם שאם מפעלים יחזרו לייצר בארה"ב זה ייקר את המוצרים עצמם משום שאין דין מכונת כביסה שמיוצרת בסין למכונת כביסה שמיוצרת בארה"ב.

    Liked by 1 person

    • ברור שהמוצרים המוגנים במכסים גבוהים יתייקרו. אך לדעתו זה שווה כאשר א. הכסף נשאר בתחומי ארה"ב ומניע את כלכלתה ו-ב.
      מונע אבטלה ומשפר את שכרם ואת רווחיהם של העובדים והבעלים האמריקאים בתחומים המוגנים.

      אהבתי

      • איתי permalink

        זה אולי יועיל בטווח הקצר אבל בשווקים העולמיים אנשים ימשיכו לקנות סמארטפון שמיוצר בסין ולא בארה"ב כי זה פשוט יותר זול.

        אהבתי

  2. לא מדובר בהטלת מכסים על סלולרים וטלוויזיות מסין. ברור שהמכסים מתייחסים רק לתחומים שבהם יש סיכוי לתחרות מהצד האמריקאי.https://www.themarker.com/wallstreet/1.6174911

    אהבתי

    • איתי permalink

      היום הני"ט מפרסם שהארלי דיווידסוןמיסגרו מפעלים באר"ב ויעבירו אותם למדינה אחרת כדי לא להיפגע ממכסי הנגד של האיחוד האירופי.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: