דילוג לתוכן

הצגת*הסנאף**בעזה***: שלב דמעות התנין****

אפריל 1, 2018

*"הצגת" מלשון הצגה. הפעם זו הצגה פוליטית במזרח התיכון. מהז'אנר המוכר לעייפה מאז הופעת העיתונים, הרדיו, הטלוויזיה, הקולנוע, האינטרנט והרשתות (התקשורת)

זוהי הצגה של  קטטה רבת נפגעים, קרב מדמם או מלחמה גדולה. התוצר העיקרי והחשוב ביותר שלה הוא המחשה ויזואלית וגם ווקאלית, בליווי פרשנות, של אלימות, הרוגים, פצועים, אבל, סבל ודמעות, הפגנות שנאה והבטחות ותקווה לעונג הבא.

מדובר בהפקות יקרות, עתירות השקעות ועבודה, חזרות ואימונים, של סנאף.

סנאף פוליטי.

מפיצי הסחורה הזאת – אשפה מוסרית, הם והסחורה –  כנראה בדקו ומצאו שהלקוחות שלהם אוהבים את זה. הן הצרכנים בבית והן מממני התשדירים והבעלים העשירים של התחנות.

מפיצי הסנאף.

**סנאף. המוח האנושי הוא אזור רגיש בגוף, שבו פעילים מרכזי העצבים, של הגוף ושל הנפש. המוח מקבל גרויים מהמערכת העצבית: טעמים טובים או גרועים, מראות, קולות, מעלות חום או קור, תחושת עונג או כאב, אותות חיבה ואותות עוינות, ועוד.

משחקים במוח של הצרכנים: התאמת רגשות בין הצרכנים לפרשנים (צילום מהוויקיפדיה)

מערכות הגירויים האלה מתורגמות על ידי המוח לתחושות ורגשות, אהבה או שנאה, עונג או סבל, התרוממות הרוח או דיכאון, דחף לפעילות או שלווה ורוגע. בשלב התרגום יש חשיבות רבה לתפקיד הפרשני של העברת המסר התקשורתי לתוככי מוחו של הלקוח. תפקידה של הפרשנות הוא לשחק ברגשותיו של הצרכן. אם כדי להביא להתאמה בינן ובין רגשותיו של הפרשן עצמו, ו/או התאמה למטרותיה של המערכת; ואם כדי להרגיז, לבייש או לבוז לצד השני.

לזה קוראים פרשנות.

הסנאף הוא במקורו ענף תקשורתי של תעשיית המין. מדובר בסרטונים שבהם מוצגים הרג ורצח בשידור חי. הצרכנים הם סוטי מין, שהתעללות ומוות אמיתיים עושים להם את זה.

יתכן שתצוגות הסנאף הפוליטיות לא מפיקות ממיליארדי הצרכנים אותה רמה של עונג שמגיעים אליה סוטי המין, אבל מתברר שגם במקרה הזה מגיעים הלקוחות של הסנאף לרמות גבוהות של התרגשות ושחרור אדרינלינים.

זהו תפקידה של הפרשנות התקשורתית.

"לחמם" את הצרכן. לבחוש במוחו כך שרגשותיו ילהטו. אם בזעם, בגלל העוול הנעשה לצד שלנו, ואם  בתחושת נקם מענגת, כשהצד השני סובל.

אלה אוכלי הנבלות של הסנאף הפוליטי.

בפוליטיקה, בתקשורת, במערכת המשפטית, באקדמיה ובמימסד הדתי.

וכמובן האדונים מ"המגזר העסקי".

אלה הבעלים של "החברה האזרחית", קרן השפע שלה והאליל שלה,  בעל הקרנות.

ולמרבית הלעג והמבוכה, בעלי הקרנות הנ"ל הם המעסיקים של יושבי הקרנות – שהם הפעילים הפוליטיים הכי טהורים, הכי מסורים והכי נמרצים, של השמאל והימין כאחד.

"החברה האזרחית" וארגוניה, אלק.

מראשי המוחים נגד ההרג שזורעים אדוניהם מהנהלת תאגיד פורד או תאגידי רוקפלר, וחביביהם מהנהגת החמאס.

***בעזה: רצועת האדמה הלא גדולה שמרכזה העיר הגדולה עזה, ננטשה על ידי ישראל ואזרחיה, ונמסרה לפני כתריסר שנים להנהלת תושביה הערבים. חיש מהר השתלט על האזור אירגון החמאס בשיטותיו הרגילות: רצח וסחיטה, איומים ואלימות.

מדובר בכת דתית קיצונית ואלימה של האיסלם, שלפי אמנתה, על מאמיניה לנהוג במאבק אלים ובהקרבה עצמית להשגת המטרות הדתיות הקדושות, מבחינת מנהיגי הכת (החמאס מוכר כארגון טרור על ידי מדינות רבות, ובצדק).

וגם מאז שהשתלט החמאס על הרצועה,  הוא פועל ללא הרף על פי אמנתו, ואמונתו (הסעיף השמיני באמנה של הארגון, מגדיר את "ההתנגדות" בשיטת החמאס כך: "אללה הוא מטרתה, הנביא מופתה, הקוראן חוקתה; הג'יהאד נתיבה, והמוות למען אללה הוא הנעלה במשאלותיה").

****דמעות התנין. כאן אנו מגיעים לשלב הקומיקסי של הדיון.

הנה קצת דוגמאות מהקומיקס. הכל צילומי מסך.

בתמונה הראשונה אנו רואים את מנהיגו בפועל של הארגון, ראש הלשכה המדינית, מי שהיה ראש הממשלה מטעם החמאס בעזה, יסמעאיל (הוא ישמעאל) הנייה, כשהוא נואם  בעזה.

המנהיג הנייה  מגדיר במדוייק את עמדותיו ועמדות ארגונו  בתחום הסנאף: הוא בעד הענף הזה. הוא ועמו אוהבים את הענף. רק תנו להם מוות.

וההתפרעויות הנוכחיות של הפלשתינים בימים אלה ("תהלוכת השיבה הגדולה") אינן יותר מקטע נוסף של סנאף פוליטי, בהצגה שמעלה החמאס מאז אמצע העשור הקודם, בהתאם לדרך הפעולה המומלצת באמנתו.

*****

אז מה קורה, כאשר האהבה למוות מתממשת ויש הרג ומוות לפלשתינים, הודות לביצוע מוצלח של הפקת הסנאף מתוצרת החמאס?

מפיקי הסנאף, ואיתם אוהדיהם, הרשעים, הטיפשים והשקרנים מן השמאל האנטישמי,  במערב וגם פה –

מנסים להטיל את האחריות להרג ולמוות על ישראל – שחייליה רק עשו את תפקידם כמצופה מהם מצד החאמס ואוהדיו!

האופי הגרוטסקי של התופעה מצחין למרחקים.

עלבון לאינטליגנציה  ואשפה מוסרית.

והנה, כאן לפנינו סידרת קומיקס קצרה בהשתתפות דובר החמאס, סאמי אבו זוהרי, המגיב להאשמה מצד עיתונאי ערביים, הטוענים שהחמאס "סוחר בדם הפלשתינים". כלומר, מפיק סרטונים שבהם מככבים, כ"שאהידים",  תושבי עזה הנתונים למרותו של הארגון. זה בתקופת מבצע "צוק איתן" ב-2014.

הדובר – כאילו לא שמע מעולם את דבריו של המנהיג העליון הנייה, ואחרים* בדבר אהבת המוות של הפלשתינים – מנסה להכחיש (כי הרי יש להאשים את ישראל!).

אך האמת צצה ויוצאת במלוא תפארתה הנוראה, למרות נסיונותיו של הדובר לעוות אותה. הוא וחבריו להנהגת החמאס, מובילים את עמם אל המוות. הוא מודה.

איך?

בשיטת העימות.

ואיך קוראים ל"עימות" בהצגה הנוכחית?

"צעדת השיבה הגדולה".

זו השיטה שבה מצעיד עכשיו החמאס את העזתים אל מותם.

יש הודאה של בעל הדבר.

מה שלא מפריע, כמובן, לעדר הקרנפים השמאליברלי במערב ואצלנו, להצטרף כתזמורת ליווי לשקרים  של יצרני הסנאף מעזה ולהאשמות נגד ישראל.

עלבון לאינטליגנציה ואשפה מוסרית ברמות.

ולבסוף גם הודאת בעל הדבר מתעשיית הסנאף, עוד משנת 2008. הפעם זהו פתחי חמאד, אחד ממנהיגי החמאס, מי שהיה שר בממשלתו.

האיש מודה בגלוי בקיומה של "תעשיית מוות" פלשתינית, שכוכביה הם האזרחים הערבים עצמם.

בתור ג'נטלמן ערבי, מקדים חמאד ומציין לטובה את הנשים המשתהאדות על מזבח התעשייה החמאסית, בבחינת "ליידיס פירסט".

ואחר כך הוא מהלל את הילדים, מחמלי נפשנו המתוקים, הרכים והתמימים.

ובהמשך מציין חמאד לטובה גם את הזקנים (חסכתי מכם את התצלום).

ולבסוף הוא מסכם בכנות מדהימה.

החמאס ואוהדיו "שואפים" למוות!

ומה קורה כשהשאיפה הזאת מתגשמת, הודות לעוד הפקת סנאף מוצלחת מטעם אוהבי המוות והשואפים אליו, כמו הפעם, ב"צעדת השיבה"?

ברור.

הכל כרגיל.

טרף מדמם בכמויות תעשייתיות ואשדות של דמעות תנין מצד מפיקי הסנאף ואוהדיהם.

גם לועסים את הטרף בתאבון רב.

וגם מעמידים פנים כמצטערים.

וגם מאשימים את האוייב אוהב החיים.

כולל השמאליברלים האנטישמים, הרשעים, הבורים והשקרנים, אוכלי הנבלות  –

גם הם מדקלמים את השורות הכתובות בשבילם בהצגת הסנאף הגדולה.

היהודים אוהבי החיים אשמים.

והפלשתינים אוהבי המוות זכאים.

חה-חה.

כאילו אינם יודעים שהשקר והרמייה שלהם חשופים לעיני כל. שאיש כבר אינו מאמין להם.

כמו שאני אומר תמיד על החבר'ה האלה.

עלבון לאינטליגנציה.

ואשפה מוסרית.


*ממשנתו של ראש הזרוע הצבאית של החמאס, אחמד ג'עברי, שחוסל ב"עמוד ענן":

"אנחנו מכשירים דור של גברים שלהוטים למות כפי שהאויב להוט לחיות, ובזכות הדור הזה ננצח."

או מוחמד דף, מי שהחליף את ג'עברי:

"אתם (‬הישראלים)‬ נלחמים היום בחיילי האל, שאוהבים את המוות למען אללה כפי שאתם אוהבים את החיים, ומתחרים ביניהם על השהאדה כפי שאתם נסים מפני המוות."

ואילו למחרת פרסומו של הפוסט שלעיל, נודע לי מה אמר מנהיג החמאס בעזה ביום שישי, יום ההרג הגדול, למשתתפי "הצעדה". זה מתוך נאומו של יחיא סנוואר, הוראות ביצוע ברורות, כתב הזמנה לסרטוני סנאף, עוד לפני שנפל ההרוג הראשון:

"אם בעזה יהיו רעבים," אמר סנוואר, "הם יאכלו את הכבד שלכם, הם יתגנבו לתוך גבולותיכם, הם ישרפו את הציוד שלכם  והם יצלפו בכם מטווח אפס."

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: