דילוג לתוכן

"צעדת השיבה": שישה וחצי שבועות של שכרון חושים לחובבי הסנאף

מרץ 27, 2018

א. הבה נקרא לכלב בשמו:

לפי התכנון, מדובר בשישה שבועות וחצי – 46 ימים ולילות – של חגיגת סנאף* גדולה בגבול שבין ישראל ועזה, עם תיקווה של המארגנים, שהארועים יתפשטו גם ליו"ש ואף לתחומי ישראל.

וכמובן הצטרפות בהמשך של החיזבאללה, גם מה שנשאר מדאעש, ובעזרת אללה גם איראן.

פתיחה של מלחמה ערבית-מוסלמית נגד ישראל, שבעקבותיה "יושבו זכויות העם הפלשתיני".

כלומר, יבוא סופה של המדינה הציונית.

זה התכנון של בעלי תעשיית המוות שמנהלים החמאס בעזה, וגם הרשות הפלשתינית בגדה.

וזו גם תקוותם של תומכיהם ואוהדיהם, כולל בישראל.

ב. אין בכל זה דבר מפתיע או חדש.

למעשה, נערכו בשלושים השנים האחרונות, מאז האינתיפאדה הראשונה שפרצה בסופה של שנת 1987,  ניסיונות לא מעטים לבשל "התקוממות" (אינתיפאדה) פלשתינית מהסוג הזה.

האינתיפאדה הראשונה אכן היתה התקוממות עממית אמיתית. ההוכחה הטובה ביותר לכך, היתה תגובתו הראשונה, הספונטנית והכנה של מי שנחשב אז למנהיגם של הפלשתינים, יאסר ערפאת.

ידו לא היתה בדבר, ולכן הוא התייחס בביטול ובבוז להתקוממות הזאת בתחילתה, כעל התפרעויות של "השבאב" (הנוער) כלשונו.

DSCF4440

התחלת הסוף של האינתיפאדה השניה, על שם אל אקצה, מטעם ערפאת.

את האינתיפאדה השניה בישל ערפאת, כשנקרתה לידו העילה הראשונה, אחרי שהגיע לאזור בעקבות הסכמי אוסלו – עלייתו של אריאל שרון להר הבית בירושלים. זאת על פי הקווים שהיתווה בנאומו הידוע במסגד ביוהנסבורג, בנאום שנשא בפני דיפלומטים ערביים בסטוקהולם, ועוד:

לאחר שהשיג כרטיס כניסה לכאן לעצמו, ולצבאו, שאף ערפאץ ללכת בעקבות הנביא, ולהפר את ההסכם עם הכופרים היהודיים. הסכם מסוג "סולחה דוניא"**, סוג של "הודנא"***.

הפרת ההסכם עם "הציונים" היתה מבחינתו מצווה דתית חשובה.

ג. על פי הודאתו של אבו מאזן, מי שירש את ערפאת, היוותה האינתיפאדה המבושלת של קודמו אסון מבחינת האינטרס הפלשתיני.

אך זה לא מנע ממנו לתמוך בהמשך בניסיונות התקוממות נוספים.

בקיץ אשתקד נעשו נסיונות לנצל ארועים בהר הבית כדי לקמבן קמבק של "אינתיפאדת אל-אקצה",

זה בשעה שכבר התנהלה אינתיפאדת המסכנים והסכינים, שהחלה בסתיו 2015, גם היא בעקבות ארועים בהר הבית.

ניסיונות כאלה, להגיע ל"התקוממות עממית" נגד ישראל, שתסחוף המונים ותתפשט, נעשו גם על ידי החמאס בעזה, מאז ההתנתקות באמצע העשור הקודם. כמה מהנסיונות האלה הסתיימו במבצעים של צה"ל, האחרון שבהם "צוק איתן".

כל אלה לא הביאו, מבחינת הפלשתינים ותומכיהם, לתוצאות המקוות.

ההמונים לא באו. לאף אחד מהנסיונות האלה לא היה המשך ממשי במדינות הערביות והמוסלמיות, מעבר לכמה ימים של הפגנות מאורגנות והמון מאמרי שיטנה בעיתונות וברשת.

למה? כי האופי המבושל והמקומבן של "האינתיפאדות" היה שקוף. שקוף להמונים הפלשתינים, שלא הצטרפו בהמוניהם, ושקוף לעולם. "ההתקוממויות" (התנערויות) לא היו אלא תוצרים מפוברקים של הנהגות פלשתיניות מושחתות,**** מופעלות על ידי אינטרסים זרים, איראניים, קטאריים ועוד, מנוכרות לסיבלו של העם שלמרגלותיהם, שאינן מהססות  "לסחור בדם הפלשתינים", על פי הגדרתו של עיתונאי מצרי בתקופת "צוק איתן".

ד. בזירה אחת רשמו "ההתקוממויות" האלה הישגים:

בזירה הבינלאומית, באותם תחומים ואזורים שבהם היא נשלטת ומתופעלת על ידי תומכיהן של ההנהגות הפלשתיניות. התומכים האלה, מהזרם השמאליברלי של הפוליטיקה, האקדמיה והתקשורת, אדישים בדיוק כמו ההנהגות הפלשתיניות לסבלו של העם הפלשתיני.

כמו ההנהגות הפלשתיניות הם מעוניינים רק בהישג פוליטי מיידי.

ההישג הפוליטי שאותו רושמים הפלשתינים ותומכיהם בזירה הבינלאומית, הוא הגדלת השנאה כלפי מדינת ישראל בפרט, וכלפי יהודים במדינות מערב אירופה וצפונה.

דו"חות גדושי שקרים והשמצות על ישראל המונפקים על ידי ועדות מטעם האו"ם;  מפלגת הלייבור הבריטית שהפכה למעוז אנטישמי; טרור איסלמי אנטישמי בצרפת ובמדינות אחרות; שרים בממשלות של גרמניה או שבדיה או באיחוד האירופי הפועלים נגד ישראל; הפעילות הבלתי מופרעת במדינות רבות של תנועת ה-BDS.

אלה  הם ההישגים, התעמולתיים ברובם, הנובעים מההתקוממיות המפוברקות הנערכות חדשות לבקרים על ידי ההנהגות המושחתות של שכנינו הפלשתינים.

ה. ההתקוממות המבושלת עכשיו בגבול עזה, "צעדת השיבה הגדולה", היא עוד ניסיון כזה.

לכאורה התארגנות "עממית" – ולמעשה עומדים מאחוריה, מעליה, מתחתיה ומכל צדדיה הסיעות השונות של חבורות השלטון הפלשתיניות. החמאס, הארגונים המחוייבים לאיראן, אנשי דחלאן, הפת"ח, הרשות ומי לא. כל אלה מממנים את הפבריקציה החדשה במיליוני דולרים ומאפשרים את התרחשותה.

כי גם אם כל העסק יגמר שוב ב"אסון" (לפי הגדרתו של אבו-מאזן), או בסתם בפיאסקו ובשפך דם מיותר, כמו כמה מהנסיונות האחרים –

ההנהגות הפלשתיניות המושחתות תמיד יכולות לסמוך על השמאליברלים האוהדים אותם שיעשו את העבודה הרגילה: יקימו ועדות, יגייסו עדויות (תהיו בטוחים ש"שוברים שתיקה", "בצלם" ועיתון "הארץ" נערכים במרץ, לצד העיתונות הזרה שוחרת הסנאף) יצלמו ויספרו את הגוויות, יעודדו את ה-BDS, יארגנו הצבעות אנטי ישראליות באו"ם, יביאו לרצח של עוד כמה יהודים בליל או במרסיי או ביניהן –

אז מה רע?

רשימה ראשונה


*בוויקיפדיה מגדירים סנאף כך:  "סרט קצר המציג מוות אותנטי וממשי של אדם…וזאת באופן מפורש, ללא בימוי  של הפעולה או שימוש באפקטים מיוחדים." סרטונים קצרים כאלה, לצרכי מהדורות החדשות  בתקשורת המערבית הרקובה והמושחתת, או כעדויות מרשיעות נגד ישראל בוועדות של האו"ם, וככלי של הסתה, הם התוצר המקווה מנסיונות "ההתקוממות" הפלשתיניים.

**סולחה דוניא: התפייסות זמנית, שאין ליחס לה חשיבות מרובה. זה ביטוי שבו השתמש ערפאת בנאומו ביהונסבורג כדי להגדיר את טיבם ומעמדם של הסכמי אוסלו מבחינתו.

***הודנא: כך כונה בחדית' (ההלכה) המוסלמית ההסכם ל-10 שנים שנחתם בין מוחמד ותומכיו בעיר מדינה, עם בני שבטו הכופרים בעיר מכה. ההסכם הזה הופר על ידי מוחמד אחרי שנתיים, מיד כשנקרתה לו ההזדמנות הראשונה. מכאן מסיקים שהסכם  מול כופרים (לא-מוסלמים) אינו מחייב לאורך זמן.

****די להציץ בארמון המפואר של אבו-מאזן ברמאללה, ובצילומים של בכירי החמאס מתרווחים במטוסיהם הפרטיים.

 

 

3 תגובות
  1. י.ד. permalink

    אז איך מפילים אותם?

    אהבתי

    • רק העם שלהם יכול להפיל אותם.

      אהבתי

      • אילן permalink

        צריך פשוט לפגוע בראש הנחש. הפצצה של הבית של כמה ממנהיגי החמאס עם נוהל הקש בגג הידוע והטוב תפסיק את הפסדה בצורה הטובה ביותר. גם כמות נפגעים תהייה קטנה בצורה משמעותית. את המבצע האחרון הפסיקו הורדת שתי הבנינים הגבוהים והריסת סג’עייה.

        אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: