דילוג לתוכן

שמחת תורה/ מקוהלת עד הוקינג ועד בכלל

מרץ 15, 2018

סטיבן הוקינג היה אחד משני הכוהנים הגדולים של כנסיית השכל בעשורים האחרונים. הכוהן הגדול של "מדעי החברה והרוח" בתקופה הזאת הוא הפרופסור האמריקאי נועם חומסקי. הכוהן הגדול של הפיסיקה ו"המדע" היה סטיבן הוקינג. למרבית הצער שיתפו השניים האלה פעולה בתחום החרם נגד ישראל. חומסקי, שבמירעו התגלה כצבוע, שצביעותו "זועקת לשמיים"(על פי הגדרתו שלו!) וכגזען אנטי-ישראלי (על פי הגדרתו שלו!), ובאותה הזדמנות כאנטישמי (על פי הגדרתו שלו!), הסית את הוקינג להצטרף לחרם המפלה והלא מוסרי כלפי ישראל, והוקינג הצטרף בכך לעדת הקרנפים השמאליברלית, במופע המוזר שלה כבעלת הברית של האיסלאם הקנאי והאנטישמי, ולכך התייחסתי בפוסט מפורט בעניין זה.
ואילו בפוסט שאני משתף כאן,  ביקשתי לטעון שאת הוקינג מעריכים, אולי, מהסיבות הלא-נכונות. לא התייחסתי פה לתיאוריה שלו בדבר "המפץ הגדול", אלא לעמדתו באשר לשאלת קיומו של האל. בדיון בשאלה הזאת הסתבך הוקינג בשורה של נימוקים מביכים ביותר וכוזבים בעליל.
ואילו עיקר תרומתו של הוקינג, אני טוען כאן, היתה במאבקו נגד הנזקים החמורים שגורמת הפעילות האנושית לבית המשותף של כולנו – הכדור הזה שאנו חיים על פניו. הוקינג ניסה להזהיר מפני הסכנה הנוראה בדרכים שונות. גם בהסברה עיונית, וגם בסוג של "הפגנה", כאשר גייס אף את גופו הפגום כדי להדגים את החשש העמוק שלו מפני המעש האנושי הזה – שבו כנסיית השכל (שבה הוא עצמו היה חבר נכבד ביותר) משחקת תפקיד מכוער ומזיק ביותר, כבעלת הברית הנאמנה של הכוחות החברתיים, הפוליטיים והכלכליים הפועלים לחורבנו של הכדור ולהרס הבית של כולנו.

———————————————————————————-

מאפיהו

בשנה שעברה כתבתי בזמן הזה – חג הסוכות – על התנ"ך כספר הזיכרונות של עמנו. מה שביקשו להעביר לנו הסופרים והעורכים הקדומים חסרי המורא ומשוא הפנים, אלה שלא חששו לדווח גם על מעלליהם הרעים ביותר של השועים והגבירים או אנשי הדת – ביחד עם מעשיהם הטובים והראויים. גם על גורלם המר של הצדיקים והחסודים, וגם על הצלחותיהם של הרשעים.

למען נשכיל ונדע ולא נתפתה לרמייה ולשקר, ולתיאור החיים בתור פוצי מוצי והסוף תמיד טוב.

כל כך רחוק ממה שטוענים כלפי התנ"ך  כל מיני מלומדים מדומים בני זמננו, כולל מבני עמנו המוזרים לפעמים, המייחסים לתנ"ך ולכותביו את מה שהם עושים בעצמם – כתיבה מגוייסת, שקרנית, מעוותת, שלא רק שאינה מרגישה עצמה מחוייבת לאמת – אלא אף מכחישה את קיומה של אמת כלשהי. "רלטיביסטים" יענו. הכל אצלם "נראטיב". והאמת מבחינתם אינה יותר מ"מחמאה שמישהו נותן לאמונותיו". חבורה של שרלטנים ורמאים המתחזים להיות אנשי מדע.

וכולל כמובן המוני רבנים ופרשנים מפוקפקים אחרים שמבחינתם…

View original post 1,436 מילים נוספות

From → כללי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: