דילוג לתוכן

מותחן/בת האנגלי, פיטר אוונס, טעם של פעם

ינואר 24, 2018

בת האנגלי/ פיטר אוונס/ תרגום: ישראל עמרני/ הוצאת זמורה-ביתן, 1987/ 269 עמודים

כמה שמחתי לגלות את המותחן "בת האנגלי" מאת פיטר אוונס. ובאותה מידה הצטערתי כשגיליתי שזה המותחן היחיד שכתב אותו עיתונאי אנגלי, שסיקר ענייני חוץ.  מותחן בטעם של פעם, שיצא לאור ב-שפת המקור ב-1983, עדיין בתקופת המלחמה הקרה, ובאותה מלחמה אכן עוסק המותחן הזה.

 

בדקתי ומצאתי, שמדור המותחנים בבלוג הזה, שהיה פעיל למדי בחמש שנותיו הראשונות של הבלוג – 65 פוסטים בסך הכל (שרובם הגדול עסק במותחנים-בספרים, אך חלק גם בסרטי-מתח, בספרים דוקומנטרים, ובסתם רומן או שניים, מתוך מה שקרוי ספרות קאנונית, שהצלחתי לקרוא) – שבת למעשה בשנה וחצי האחרונות, מאז יולי 2016.

וזה לא משום שחדלתי לקרוא. כלל לא. אבל לא מצאתי שום דבר ראוי לציון. יותר מדי ספרי בלש, בעיקר מתוצרת סקנדינבית, המתחזים להיות מותחנים, וכמה מספריו של דניאל סילבה על המרגל הישראלי גבריאל אלון, נחמדים, קריאים, אבל לא מעלפים. וגם  הנסיונות שלי עם מעט מותחנים מתוצרת הארץ, לא הריצו אותי אל המקלדת ואל המדור השובת שלי.

כשמדובר במותחנים, אני מעדיף בהרבה את מותחני הריגול, שמהם אני מוצא פחות ופחות,  על מותחני המשטרה, שמהם ניתן למצוא יותר ויותר, בעיקר בגלל פעילות סקנדינבית נמרצת. אני מוצא, שפשעים פליליים מעניינים הרבה פחות ממזימות ריגול,  כמו שמאבק בין שוטרים לגנבים מעניין הרבה פחות ממלחמת מוחות בין שני ארגוני ריגול ומודיעין. עולם הפשע, שבו המניע העיקרי הוא תאוות בצע, מעניין אותי הרבה פחות מעולם הפוליטיקה והמזימות הבינלאומיות, איפה שהמניעים הרבה יותר מגוונים, והפעילים יותר מורכבים.

ומה שיותר חשוב – מותחני הריגול הטובים, הרבה יותר אמינים. גם במקרה הזה, קשה לעתים להאמין למבצעים מסמרי השיער של גיבורי המותחנים האלה. אך זה כלום לעומת הביצועים המדהימים בהרבה, יחסית, שמוצאים  במותחני המשטרה והפשע, פרי מעלליהם של שוטרים קשוחים, שמסתברים כשיכורים רובו של הזמן. וכנ"ל יריותיהם המדוייקות של פושעים בפרוטה, שלמדו לירות בחצרות האחוריות של שכונת העוני שגדלו בה.

והכי גרועים הם המותחנים שעניינם ב"אזרח הקטן", זה השכן ממול, רואה החשבון או הרופאה, המהנדס האזרחי או הפסיכולוגית, שמתגלים בדרך נס  ולרגל העלילה המופרכת בדרך כלל, כגיבורי-על, פורצים מכוניות או מדלגים בין קרונות רכבת, ניצלים מתוך מכוניות בוערות או טובעות וצונחים מצוקים נישאים בעזרת מצנחים מאולתרים מסדין וחוטי דיג. אמינות אפס, ועלילות צולעות.

*****

לשטויות האלה כמעט שאין זכר ב"בת האנגלי".

האנגלי של אוונס הוא מרגל דמוי פילבי, חפרפרת ארוכת מועד של הק.ג.ב. הסובייטי, שכמו קים פילבי, הצליח להימלט בעוד מועד למוסקבה של מפעיליו,  בטרם נתפס ובטרם שילם באי מולדתו את מחיר בגידתו.

מאחוריו הוא מותיר במולדת בת צעירה, העוסקת בדוגמנות וחולמת על משחק, והספר על שם שניהם.

אך עיקר העלילה מתרחשת במוסקבה הקרה עד קיפאון על פני השטח,  אך לוהטת ככבשן מתחתיהם. שם, בין הגנרל העומד בראש המדור למבצעים מיוחדים של הק.ג.ב. (לחובבי מותחנים אין צורך להסביר מה זה), ובין הגנרל העומד בראש מחלקה 12 של "מרכז מוסקבה" בכיכר לוביאנקה (שב"בת האנגלי" הוא מכונה "מוקד מוסקבה"), וביניהם המרגל האנגלי בדימוס,  ניטש קרב איתנים, שענייניו הם  שליטה  וכבוד, השפעה ונקמה, מין ובגידה.

לצורך הקרב הזה מנצלים אלופי הריגול הקומוניסטים פרשת רצח ומין מסתורית של נערות רוסיות, ההולכת ומסתבכת, כשקולונל הק.ג.ב. שנקרא לחקור את מקרי הרצח,  מוצא רמזים המובילים לחלונות הגבוהים של הנומנקלטורה הבולשביקית. הקולונל הזה אף נשוי לאשה יהודיה, שמשחקת תפקיד חשוב בעלילה המפותלת ובחיי גיבוריה.

כדי לקדם את ענייניהם מוצאים שני הגנרלים הרוסיים של הק.ג.ב דרך להשתמש בסניף הלונדוני של העלילה – שם מעורבים בפרשה, מלבד בתו של האנגלי, גם בית המלוכה המכובד בארמון בקינגהם, פלייבוי מכור להימורים עם מועמדות בטוחה לתואר לורד, מרגלים אנגליים ומפיקי סרטים הוליבודיים.

וברקע פרשה בינלאומית מסתורית שמעורבים בה מיגים סבייטיים חדישים שהונחתו במערב הקפיטליסטי, ויש לה השלכות מרחיקות לכת על הכלכלה העולמית.

והכי טוב, שהעלילה המפותלת הזאת מתוארת יפה כל כך, כולל תיאורי נופים ומצבים על גבול הפואטיקה, וכולל דיאלוגים שנונים והברקות אחרות.

אז נכון ש"בת  האנגלי" אינו דומה בדרך כלל, לא בעלילתו ולא בסגנונו,  למה שהפיקו מעצמם שני הסופרים הגדולים של מותחני הריגול הבריטיים – ובכל זאת, כשקראתי אותו, חשתי את עצמי חוזר במנהרת הזמן, ובדרך נעימה ומרתקת, אל שני האלופים האלה, לן דייטון וג'ון לה-קארה (בספריו המוקדמים).

כאמור, למרבית הצער, לא מצאתי זכר לספר נוסף של פיטר אוונס האנגלי. אין לבלבל בין ספרו ובין ספר בעל שם זהה, שהפיקו ממנו גם סרט, שעניינם במלחמת העולם הראשונה. ונא לא לבלבל בין אוונס ובין סופר אמריקאי בעל שם זהה, שכתב רב מכר הנוגע ל"משולש" של הנשיא שנרצח ג'ון קנדי, אלמנתו ג'קי קנדי והמיליארדר היווני, איל הספםנות אריסוטלס אונאסיס.

אני מניח, שחובבי המותחנים לא החמיצו את המסר: אין לוותר על הספר הזה. ועוד אני מניח, שאפשר למצוא אותו עדיין בספריות הציבוריות, ובאחת החנויות של ספרים משומשים, שם מצאתי אותו גם אני.

 

 

 

From → מותחנים

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: