דילוג לתוכן

יהונתן גפן, השיר, השואה והסנאף

ינואר 24, 2018

דווקא שמחתי, כשהנערה היפה עהד תמימי הפכה לגיבורה החדשה של התעמולה הפלשתינית, ושל האוהדים המקומיים של הלאומנות הערבית.

זה נראה לי חידוש מרענן, לעומת הגיבורים הרגילים של התעמולה הזאת, קורבנות הסנאף שמעלה הנהגתם של שכנינו על מזבח התקשורת המערבית הרקובה והמושחתת, לקול מחיאות הכפיים של אוכלי הנבלות והאנטישמים הקטנים מ"הארץ" ושות'. אותם פלשתינים צעירים, לרוב, שאותם היא שולחת אל מותם כדי להציג את ישראל ואת צבאה באור שלילי.

זוכרים? הנערה תמימי דחקה מהפודיום של הגיבורים הפלשתינים את גיבור הסנאף קטוע הרגליים מעזה, שיצא לדרכו האחרונה, כפי שהודיע לבני משפחתו וחבריו, בכוונה להיהפך לשאהיד.

ורק שלשום קראו אדוני הרשות הפלשתינית לקהלם לצאת ולהפגין אתמול, לרגל ביקורו כאן של סגן הנשיא האמריקאי, ולעשות זאת "באזורי החיכוך".
קריאה שכל אחד יודע את משמעותה: המנהיגות הפלשתינית שוב מקווה ומפללת לעוד הרוגים ופצועים מבני עמם, שיצולמו על ידי אוכלי הנבלות של "בצלם", כדי לשרת את התעמולה האנטישמית והאנטישראלית.
שמחתי שזה לא הצליח להם. לא נמסר על גיבורי סנאף חדשים ב"אזורי החיכוך".

והנה, המשורר יהונתן מקלקל לי את השמחה היחסית. גם את הבלונדינית היפה והצעירה הזאת, תמימי, הוא הצליח לגרור, במחי שיר טיפשי באינסטגרם, אל המורבידיות הזוועתית הרגילה והרווחת, כשעירבב אותה עם חנה סנש ועם אנה פרנק.
כמעט שבא לי לשאול אותו: יהונתן, לא יכולת לחכות, לפחות, שסופה יהיה כסופן, כדי שיהיה בסיס כלשהו לשיר המטומטם שלך?
רק שבינינו, הכל יודעים, שזה לא גורלן של עהד תמימי, או אפילו חנה סנש או אנה פרנק, שמעניין את גפן.
כמו חבריו באותו אגף, הוא מעוניין בצד השני של המשוואה:
אנחנו.
מה שהכי מעניין את גפן ודומיו, היא ההשוואה בין ישראל והיהודים ובין גרמניה הנאצית ואזרחיה הגזעניים. על זה מבוססת התעמולה שלהם, העורכת את ההשוואות לשואה. אותה תעמולה פוליטית, בשיר ובפרוזה, בכרזות ובסרטים, שעניינה להביא לדימוניזציה ולדה-לגיטימציה של ישראל, לחרמות ונידויים של אזרחיה וכלכלתה.
יהונתן גפן ודומיו פשוט שטופים בשנאה עמוקה לכל מי שלא חושב כמוהם. בטח לממשלה שנבחרה על ידי העם ואינה לפי רוחם.
וכולל הצבא ששומר גם על חייהם מפני אלה, הרשו לי להזכיר, שהם לא סתם נגד "הכיבוש" – אלא נגד עצם העובדה שאנחנו חיים פה בכלל.
הרי זה שיש כיבוש, הוא תוצר של העובדה שהם רצו לזרוק אותנו לים ב-1948, ואחר כך ב-1967, וגם בכל השנים שביניהן ואחריהן, הכל בגלוי ובמוצהר, ככתוב באמנות וכנאמר בנאומים בכיכרות ובהטפות במסגדים.

ובאשר לשר הביטחון ולקריאות ההחרמה שלו, הרשו לי להזכיר לאביגדור ליברמן: שנים לפני גפן, כבר ערך קצין בכיר בצה"ל, אז סגן הרמטכ"ל, את ההשוואה הדבילית הזאת לשואה.
התבטעות מטומטמת.
והנה, אותו קצין לא הוחרם. הוא עדיין משרת במטה הכללי. וטוב שכך. לא מוותרים על שרותיו כי הוא קצין מעולה. ההתבטעות הטיפשית סיכלה כנראה את סיכוייו להתמנות כרמטכ"ל, וגם זה בגבול הסביר.
לא שמעתי את ליברמן קורא לפטר אותו או להחרימו.
אז אל תהיה לנו גיבור על משוררים, כבוד השר ליברמן. אם לאלוף בצה"ל מרשים התבטעות מטומטמת, מותר להרשות אותה גם למשורר אחד, בלי להחרים אותו בתחנת השידור של צה"ל. מקסימום, גפן לא יקבל את פרס ישראל למפעל חיים בגלל השטותניקיות שלו. ביג דיל.

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: