Skip to content

הפוזה המוסרית הגרוטסקית של גדעון לוי, לוביסט של סנאף

ינואר 18, 2018

מצחיקה ומזוויעה בעת ובעונה אחת – מה שהגויים קוראים "גרוטסקית" (הגדרה מילונית של "גרוטסקי": "מוזר, מעוות או מוגזם באופן המעורר צחוק ולעג") היא הפוזה המוסרית שמנסה להלביש על עצמו גדעון לוי מ"הארץ".

לאחרונה הוא פרסם בעיתונו מאמר שבו הוא יורד על השמאל הישראלי, אפרופו ההפגנות נגד השחיתות ועוד פעילויות בעלות אופי כלכלי או חברתי מצד השמאל.

הוא טוען שכל אלה מסיטים את תשומת הלב מעיקר-העיקרים, שהוא, איך לא, "המאבק נגד הכיבוש".

ובתור מהלך משלים, הוא גם התראיין ליישומון הפודקאסט של עיתונו, ושם הצהיר על עצמו שהוא "כישלון מהדהד", ו/או "כישלון מהלך" כי לא הצליח להוציא מאדישותם את הישראלים לנוכח הסבל הפלשתיני, שהוא מקפיד לדווח עליו, כפעמיים בשבוע.

שר החמאס פתחי חאמד מפתח את האידיאולוגיה של הסנאף

הפוזה המוסרית הזאת היא גרוטסקית, משום שבפועל לוי הוא שותף פעיל לטכניקה הפוליטית המאוסה והמחליאה ביותר של ההנהגה הפלשתינית על שני אגפיה – הרשות בגדה והחמאס בעזה:

שליחת פלשתינים, בני עמם, אל מותם, בייחוד נוער וילדים, בשירות הפוליטיקה של השנאה הגזענית נגד היהודים וישראל מדינתם, וכמובן "נגד הכיבוש" (אלק).

מה שנקרא סנאף.

בוויקיפדיה מגדירים סנאף כך:  "סרט קצר המציג מוות אותנטי וממשי של אדם (שנגרם על ידי  רצח) וזאת באופן מפורש, ללא בימוי  של הפעולה או שימוש באפקטים מיוחדים."

סרטוני סנאף – האחרון שבהם הוא ההרג של הפלשתיני קטוע הרגליים באחת ההפגנות ליד הגדר בעזה – הם התוצר המבוקש ביותר של התעמולה הפלשתינית האנטישמית, שמטרתה היא לתאר את היהודים, את ישראל ואת צה"ל כרוצחים נתעבים, שכל עניינם הוא להרוג פלשתינים.

ועל הדרך, פה ושם, אם מתאפשר,  גם כמה "מתנדבים" אמריקאים או אירופאים.

השר של החמאס מחלק לנשים הפלשתיניות אות הצטיינות על חלקן בתעשיית הסנאף

זוכרים את הבלוף של "רצח" הילד מוחמד א-דורה בסרטון הסנאף מספטמבר 2000, שהועיל מאוד בהצתת האינתיפאדה השניה?

זוכרים את הבלוף של "רצח" האמריקאית הצעירה רייצ'ל קורי, עבודה בעיניים של ארגון רצח בע"מ, פלשתינו-אמריקאי, בשם ISM?

שתי דוגמאות, מתוך שפע עצום של סרטוני סנאף, שקרים ועלילות-דם. כולם בשירות תעמולת הזוועה האנטישמית.

הפלשתינים ושותפיהם פעילים כל כך בייצור הסנאף, כי ידוע להם היטב, שמדובר בסחורה מבוקשת ביותר, על ידי התקשורת המערבית השמאליברלית הרקובה והמושחתת, כולל השלוחה הישראלית שלה, עיתון "הארץ" בעל הקו המערכתי האנטישמי.

ומספק לצרכני הסנאף מה שהם הכי אוהבים: דם ילדים

ועימם "עמותות" מסוג "בצלם" ו"שוברים שתיקה", מומחים בסנאף בפני עצמם, הממומנים על ידי האיחוד האירופי, מיליארדרים מהמערב ומוסדות נוצריים אנטישמיים.

התקשורת האירופאית והאמריקאית, שהיא קמצנית ביותר בהצגת הקורבנות חיוורות-הפנים, של הטרור והרצח בארצותיהם שלהם, בני עמם, היא  נדיבה באותה מידה בהצגת גוויות מרוטשות של פלשתינים, וגם של יהודים, כשיש.

כי זה משרת את "המטרה".

גם מספק את כל הסוטים למיניהם, מעורכי התקשורת ועד לקהל הצופים והקוראים.

אלה שגוויות אנושיות מדממות הן הקיק שלהם, עם עדיפות, מסיבות מובנות, לגוויות של ילדים רכים.

וגם מציג את היהודים השנואים ומדינתם כמי שמתאימים לתעמולה האנטישמית הרגילה. רוצחים שפלים של בני עם שכן.

וגם סיפוק ישיר ומיידי למי שאוהבים לראות יהודים מתים.

והס מלהזכיר, בתקשורת הרקובה והמושחתת הנ"ל, שכל זה מהלך מתוכנן, ציני, זוועתי, נורא.

מנהיגים של עם מושכים אש אל אחיהם, מביאים להרג של בני עמם, בכוונת מכוון.

*****

ואחד שעוזר להם בכך ומעודד אותם, כמו גדעון לוי, מעז להעמיד פנים  של איש מוסר, ואף אחד בעיתונות הממוסדת  אינו יעמיד אותו על מקומו:

פרומוטר של מוות. תעמולן של רצח. אוכל נבלות, שגוויות מרוטשות של ערבים ויהודים הן לחם חוקו.

עליהן פרנסתו.

משרת את ההתקרבנות הפלשתינית, את הדה-לגיטימציה של ישראל, ואת האנטישמיות של עיתונו.

*****

מה שמדהים ומזוויע ביותר בכל הפרשה, הוא שההנהגה הפלשתינית כלל אינה מסתירה ובדרך כלל אפילו לא מנסה להסוות את המהלך המחליא הזה.

קבלו את מי שהיה שר בממשלת החמאס, פתחי חמאד, מתוך נאום ששודר בטלוויזיה של החמאס ב-2009 (ושום דבר לא השתנה מאז):

"העם הפלשתיני פיתח שיטות הרג משלו. המוות אצל העם הפלשתיני הפך לתעשייה, שמצטיינות בה הנשים ומצטיין בה כל מי שעל פני האדמה הזאת. מצטיינים בה הזקנים. מצטיינים בה לוחמי ג'יהאד ומצטיינים בה הילדים. לפיכך הם (הפלשתינים) יצרו מגן אנושי מהנשים, מהילדים, מהזקנים ומלוחמי הג'יהאד כנגד מכונת ההפצצה הציונית. אנו שואפים למוות כשם שאתם שואפים לחיים."

ונא לא לחשוב שהפלשתינים האומללים אינם יודעים מה עושה להם "ההנהגה" שלהם.

העיתונאי האיטלקי לורנצו קרמונזי, כתב ה"קוריירה דלה סיירה" היה מן היחידים שהצליחו להיכנס לרצועת עזה בתקופת מבצע "עופרת יצוקה" בתפר שבין 2008 ל-2009.

הנה מה שאמר לקרמונזי אבו-עיסא בן 42, תושב שכונת תל אל הווא:
"הם ניסו להתגרות בישראלים. לפעמים הם היו רק בני 16 או 17, חמושים במקלעים. הם ידעו שהם חלשים בהרבה (מהישראלים) אבל רצו שהישראלים יירו על הבתים שלנו כדי שיאשימו אותם אחר כך בפשעי מלחמה".

*****

ומה קרה כאשר טיפח המנהיג הפלשתיני הדגול ושוחר השלום (תשאלו את זהבה גלאון ממרצ), אבו-מאזן את המסכנתיפאדה של השנים האחרונות, מאז אוקטובר 2015, מימן אותה וקרא לה "התנגדות עממית"?

כשבפועל הוא  שלח נערים ונערות מוסתים, לפעמים מעורערים בנפשם, אל מותם?

שורה של אינטלקטואלים פלשתינים הבהירו שהם מבינים היטב את גודל הזוועה. באתר ממר"י תרגמו. חומר קריאה מומלץ ביותר.

הנה מה שכתב אחד מהם, העיתונאי הפלשתיני חאפז אל-ברגותי על מעלליהם של אבו-מאזן וחבריו, וכמובן שדבריו חלים גם על הקיביצרים שלהם מהמגדלור המוסרי של "הארץ" ודומיהם:

"אל תריעו (לילדים הדוקרים) ואל תתגאו (בהם) , כי הנושא הזה הפך למשחק בדם… הם מצהירים הצהרות, מדקלמים וקוראים להרבות בפעילות הזאת, אך בפועל הם סוחרים בדם של אחרים ומציבים את עצמם כפטרונים של דמנו, בשעה שטיפה מדמם אינה נשפכת."


חאפז אל-ברגותי מתאר היטב את ההנהגה הפלשתינית.

משחקים וסוחרים בדם של בני עמם.

ותנחשו מי מסנגר על ההנהגה המושחתת הזאת ומעשיה, בעברית ובאנגלית.

*****

וכל זה עוד לפני שנכנסתי לרצח היהודים, שלו מטיפים בחדווה אנשי החמאס והמטיפים במסגדים. רצח של יהודים שהממשל של אבו-מאזן מעודד בפועל, כשהוא משלם מאות מיליוני דולרים לרוצחים בבתי הכלא, ולבני משפחותיהם של המחבלים המתאבדים.

זה רצח היהודים, שגם העיתונאי גדעון לוי תומך בו במילים מפורשות, כשהוא טוען שזו לא רק "זכותם" אלא אף "חובתם" של פלשתינים להרוג יהודים, גם תוך שימוש ב"אמצעים נפשעים", וגם תוך "רצחנות שפלה" (הדברים נכתבו על ידו כדי להצדיק רוצח פלשתיני שדרס למוות תינוקת יהודיה בירושלים).

וזה מטיף מוסר לכל העולם ואשתו.

לחבריו בשמאל שמתעניינים גם בשחיתות ובמחירי המילקי, ולישראלים "האדישים" להטפותיו הצבועות.

תעמולן של מוות ורצח. פרומוטר של סנאף.

עלבון לאינטליגנציה ואשפה מוסרית.

גרוטסקה מהלכת ומהדהדת.

חה-חה ופחחח-פחחח.

 

 

 

 

מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. י.ד. permalink

    למה תמיד חחח בסוף המאמרים?

    אהבתי

    • "תמיד"? י.ד.? "תמיד"? אתה בטוח? מכיוון שהבהלת אותי, עם הקביעה הנחרצת הזאת, בדקתי את 30 הפוסטים האחרונים. ביניהם, נוסף לזה שלעיל, מצאתי חה-חה בסופו של עוד פוסט אחד. כך שנראה לי, שיש לנו חילוקי דעות קשים ביותר באשר למשמעותה של המילה "תמיד".

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: