דילוג לתוכן

בתשיעי של חנוכה: על מתייוונים ויהודים בכנסיית הדשא

דצמבר 21, 2017

————————————————————————————-

במסיבת החנוכה השתלח אחד החוגגים בעם שלנו. היהודים הם גנבים במיוחד, הוא אמר. הם הכי מושחתים. נורא מה שקורה פה. חוסר התחשבות. והכי גרוע: השנאה. איך שכולם שונאים פה את כולם. השנאה אוכלת אותנו והיא תגמור אותנו.

שאלתי אותו, אם ידוע לו מה מקומה של מדינתנו בתחום האלימות שבין אדם לחברו, ביחס לעמים אחרים. יש על זה המון סטטיסטיקות, ונראה שגם החוגג הנזעם במסיבת החנוכה הכיר אותן. הוא הודה (בעצב?) שאין פה הרבה אלימות.

אז מה זה אומר על השנאה הנוראה שדיברת עליה? שאלתי. אולי זו שנאה שהיא בעיקרה סוג של כלאם פאדי? סוג של פלאוורה, הכל דיבורים – אם אין לה ביטוי במציאות?

*****

כמו כן, יצא לי לקרוא קצת בחנוכה על שאלת המתיוונים וקצת חשבתי בכוחות עצמי, והנה המסקנה שהגעתי אליה.

המתיוונים הם עוד סוג של מאמינים אדוקים בכנסיית הדשא.

איזה דשא? הדשא של השכן ירוק יותר. הדשא היווני, הדשא הפלשתיני, הדשא של לונדון או ניו יורק. הדשא שם תמיד ירוק יותר.

זה לעומת הלאומנים שלנו, שרבים מהם באים ממה שקרוי "הציונות הדתית". גם הם מאמינים אדוקים בכנסיית הדשא, רק שאצלם הדשא שלנו, היהודים, הוא הכי-הכי שבעולם. הכי ירוק, הכי יפה, הכי חזק. הדשא שלנו, כמה שהוא קצר, כמו שדשא צריך להיות – הוא שם בצל כל דשא של השכנים.

איך נזהה בקלות רבה את מאמיני כנסיית הדשא? דרך טובה היא ההתייחסות שלהם לסקרים והשוואות בינלאומיות.

למשל, יש סקר השוואתי בינלאומי, המצביע על כך, שאי-השיוויון בישראל הוא מהגבוהים במדינות המפותחות. העניים אצלנו עניים יותר לעומת העשירים יותר,  והעשירים – עשירים יותר לעומת העניים. מה שנקרא פערים חברתיים.

מדובר באמת מצערת. ישראל מצויה כבר שנים ארוכות*  בחמישיה המובילה בעולם מבחינת הפערים. פעמים רבות במקום השני הלא-מכובד, מיד אחרי ארה"ב, המובילה (כולל בתקופת הנשיא ברק אובמה, אגב)

מי שלא מצטערים באמת על תוצאותיו של הסקר הזה, הם מאמיני כנסיית הדשא מהצד של המתייוונים. הם אמנם משמיעים צקצוקים ומגלגלים עיניים, אבל השמחה והצהלה ניכרות בקולם:

שוב הוכח שמדינת ישראל היא מדינת גזל נוראה! מדינת שוד! קפיטליזם חזירי במירעו! בוז! עדיף לחיות בברלין!

ואז, מעשה שטן (מן הסתם), מתפרסם עוד סקר השוואתי בינלאומי, וממנו מתברר כי דווקא במדינת השוד והגזל הנ"ל, רוב גדול של התושבים דווקא מבסוטים ביותר מחייהם! ממש מאושרים! מקום 11 בעולם במדד האושר, בסקר שנערך ב-155 מדינות (ועל יתר המדינות מוטב שלא לדבר). ואפילו גרמניה, שאליה שולחים מאמיני כנסיית הדשא של השכן את התושבים המקומיים מהסקר הקודם, מפגרת  במידה ניכרת אחרי ישראל בסולם מדדי האושר.

ובכן, מאמיני כנסיית הדשא (של השכן ירוק יותר) יעדיפו להתעלם מהסקר הזה. ואם ידחקו אותם אל הקיר, הם יגמגמו משהו על שיטת המחקר, על הטמטום של המשיבים המקומיים על שאלות הסקר, על זה שאין לסמוך על סקרים וכן הלאה, תירוצים דביליים מההפטרה,  שמשום מה לא הופיעו בשטח כשהמתייונים הסמכו על הסקר בעניין אי-השוויון.

בקיצור, עלבון לאינטליגנציה ואשפה מוסרית. מאפיינים קבועים לטיעונים של הפייק שמאל המייוון.

או, בדיוק להיפך, המאמינים של כנסיית הדשא (שלנו הכי ירוק) מהצד השני.

הם כמובן ינפנפו בכיף במדד האושר, ואף יסבירו שאילו היה הסקר הזה נערך בין היהודים, היינו נמצאים במקום הראשון במדד האושר, ורק הערבים והשמאלנים השקרנים הארורים מגלישים אותנו במורד המדד כשהם מכפיפים את תשובותיהם הבדויות לסקר המדעי – לדיעותיהם הפוליטיות.

ואילו את הסקר בעניין העוני והפערים החברתיים, יסבירו מאמיני כנסיית הדשא-שלנו-הכי-ירוק בשתי מילים: ערבים וחרדים. כביכול, רק אצלנו יש אוכלוסיות  חלשות במיוחד, הניצבות בתחתית הטבלאות של השכר וההכנסות. "שוכחים", שבכל מדינה ומדינה יש אוכלוסיות כאלה: הומלסים וחד-הוריות, מהגרים חדשים, מיעוטים מקופחים, או אפילו קהילות של יהודים חרדים כמו אצלנו, שמסתפקים במועט מתוך אידיאולוגיה, או עצלות ונטיות לחיי טפילות, המתחפשים לאמונה דתית.

שגם זה עלבון לאינטלינציה ואשפה מוסרית.

אך למרות המציאות הבינלאומית הזאת נשארת על מכונה השאלה: למה העשירים שלנו, והשלטון המשרת אותם (משמאל ומימין),  כל כך תמאים בהשוואה לרוב הגדול של דומיהם בעולם?

*****

ואותו דבר בשאלת השלום עם הפלשתינים, למשל. לפי המתיוונים של כנסיית הדשא, זה תמיד הצד שלנו שמטרפד כל אפשרות להסכם ולשלום, בעוד שהפלשתינים חותרים בכל נפשם ובכל מאודם להסכם שיביא לשני העמים שקט ושלווה.

בעוד שלפי מאמיני כנסיית הדשא מהצד הלאומני דתי, אין בכלל מצב לעשות שלום ולהגיע להסדר עם הערבים, כי זה הטבע שלהם. הם אלימים, שונאי שלום, מפירי הסכמים וכן הלאה. אבו מאזן רשע מרושע, וגם על נתניהו אין לסמוך שלא יחזיר שטחי מולדת.

וכך הלאה, לגבי כל סקר השוואתי בינלאומי, ולגבי כל שאלה במחלוקת בתחום הפוליטי או החברתי. מאמיני כנסיית הדשא בשלהם:

או שהדשא של השכן תמיד-תמיד ירוק יותר ושלנו מצהיב ומתדלדל.

או שהדשא שלנו הוא הכי-הכי שבעולם וכל הדשאים האחרים סתם עשבים שוטים.

*****

לדעתי, מאמיני כנסיית הדשא כלל אינם מסוגלים כלל לבצע את הפעולה הטבעית, לכאורה לאדם – מחשבה.

רק נדמה להם שהם חושבים. יש להם אפילו עיתונים שמנסים לנטוע בראשם  את המחשבה המוטעית והדבילית הזאת.

עיתון "הארץ", למשל, עושה את זה במוצהר. הוא מגדיר את עצמו, ברוב איוולתו, כ"עיתון לאנשים חושבים". המקביל הימני של "הארץ" זהיר יותר. "מקור ראשון" הלאומני-דתי לא מצהיר הצהרות  טיפשיות כל-כך כמו הקוליגה המתייוון שלו. אבל אותה רוח נושבת שם – מהצד השני. ב"הארץ" מעלים על נס את כיעורנו, וב"מקור ראשון" שוררת האווירה החמימה של מה-יפינו.

וזו לא רק העיתונות. גם האקדמיה, הפוליטיקה ועולם המשפט גדושים במאמיני כנסיית הדשא. מיני "מחקרים", "חקיקות" ו"פסקי דין" מוטים, לא ענייניים, ורחוקים מצדק.

ברור ששומר נפשו ירחק, ולא יקח ברצינות שום  קביעות שמשמיעים לנו מאמיני הכנסייה הזאת, על שני אגפיה.

האידיאולוגיה (שהיא בעצם דת כנסייתית) של השמאלנים, והדת הכנסייתית (שהיא בעצם אידיאולוגיה סותמת-מוחין) של הימניים, מנטרלת את הכושר שלהם להעריך את המציאות. עושה אותם סתומים בלחץ.

*****

במציאות,  יש גם סקרים המצביעים על כך שמדינתנו מוצפת בבעיות, וגם סקרים שמצביעים על הצלחות נהדרות. ושניהם צודקים.

במציאות, גם אבו מאזן (שלא לדבר על החמאס) של הפלשתינים, וגם בנימין נתניהו שלנו, לא רוצים בשינוי המצב הקיים. המצב הזה נוח להם. הם משגשגים בו. עמיהם המעונים מעניינים אותם הרבה פחות מאשר מקומם בהיסטוריה. הם משלימים זה את זה, ומשלימים זה עם הסרבנות הנכלולית של משנהו, במקום להשלים ביניהם ובין עמיהם,שני עמים אחים.

*****

המתייוונים שלנו גולשים בקלות רבה לאנטישמיות. יש ביניהם לא מעטים, שחושבים שלאומים הם בכלל המצאה, ושדת היא אופיום להמונים. הם כלל לא רואים את עצמם כיהודים, אלא לכל היותר כ"ישראלים" על שם המדינה שהם חיים בה במקרה או בינתיים. את עצמם הם רואים כ"אינטרנציונליסטים", תושבים חסרי זהות של "הכפר הגלובלי".

הם זריזים לתאר את עמם ואת מדינתם בגידופים כמו "אפרטהייד", "פאשיסטים", "נאצים". הם רואים את החסרונות בלבד וצובעים על פיהם את התמונה כולה. היתרונות, בעיניהם, כולם מומצאים או זניחים.

סוג של טמבלים. אחד האיפיונים המובהקים ביותר של אידיוט מוכה אידיאולוגיה: הוא חושב את עצמו חכם.

"אנשים חושבים", חה-חה.

וככה גם הטמבלים הלאומנים מן הימין, שרבים מהם קנאים דתיים. החיסרון העיקרי שהם מוצאים בעם שלנו, הוא קיומם של אלה שאינם מקבלים את דעתם הטובה כל-כך על עצמם ועל יהדותם. אנחנו עם כוהנים וגוי קדוש וזהו. אלוהים בחר בנו והוא אינו רשאי לחזור בו, ולא חשוב מה שנעשה.

מאמיני כנסיית הדשא מהצד הלאומני-דתי מספקים לנו עוד איפיון של אידיוט: הוא תמיד חושב שהוא עצמו הכי-הכי בעולם. לא תלוי במעשיו או במחדליו, בחוכמתו או בטיפשותו.

*****

לכל עם ועם, כמו לכל אדם, יש חסרונות ויש יתרונות. כמעט תמיד הם די שווים בכמותם ובאיכותם.  ככה גם אצלנו, היהודים. זה מה שלא מצליחים להבין מאמיני כנסיית הדשא מימין ומשמאל. האידיאולוגיות שלהם סותמות להם את המוח.

אנשים סבירים יותר, יבקשו לשמוח ביתרונות ולנצל את ההצלחה, ויבקשו תיקון לחסרונות. מי שטוענים שהכל רע-רע-רע, או שהכל יופי-טופי נשארים תקועים באיוולתם. הכתם האידיאולוגי השחור בשדה הראייה שלהם לא משאיר להם סיכוי.

————————————————————————————–

*מאז הרפורמה של מערכת המס, על שם ועדת בן שחר, שהונהגה באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת. זאת ביוזמתו של ראש הממשלה דאז יצחק רבין. מהאגף הסותיאליסטי-שמאלי, אלק. הוא חזר נפעם משליחותו כשגריר בארה"ב, והקדים את נתניהו ואת "הקרן לישראל חדשה" בניסיון לארגן לנו פה סוג של בבל אמריקאית. ניסיון שדי מצליח, בינתיים, למרבית הצער. האמריקניזציה הזאת היא  המכנה המשותף של המתיוונים מהשמאל(הפוליטיקלי קורקט נוסח אובמה) ושל חלק מהלאומנים של הימין (היידה טרמאפ והאוונגליסטים)

 

 

 

 

 

4 תגובות
  1. י.ד. permalink

    אם כנסיית הדשא היא נגזרת של תודעת העם הנבחר אז הטיעון שלך עוצר בחצי הדרך. אם תודעת העם הנבחר נמצאת איפשהו בהגדרה העצמית שלנו בין לחיוב (אור לעמים) בין לשלילה (אנטישמיות) אתה צריך להראות איך אפשר לחיות איתה מבלי להיגרר למחוזות של כנסית הדשא.

    יש לי מחשבה לפתרון והיא שאנחנו לא צריכים עניין מעצמנו. כנסית הדשא היא סוג של נרקסיזם שאדם בוגר צריך להימלט ממנו. תודעת העם הנבחר היא עובדה אך אדם בוגר צריך להתייחס לעובדות כאל נתון שאיתו הוא עובד ולא כהסבר לבחירות שלנו.

    Liked by 1 person

  2. אני מסכים עם הפיתרון שלך. רברבנות וטפיחה על שכם עצמנו גורמות לנקע של האגו ולנקע של עצמות הכתף. ובנוסף לכך, "הנבחרות",שכפי שאמרת אין לנפנף בה, אינה ייחודית לנו, והיא מצוייה גם בעמים ובדתות אחרות, בטח בדתות המונותאיסטיות ובטח בכמה וכמה עמים ותיקים וגדולים. ובנוסף, "הנבחרות", אפילו בהגדרתה המקורית, היא מותנית ואינה מובנת מאליה, ואינה מתירה שום דם ואינה מכשירה שום שרץ.

    אהבתי

  3. יונתן permalink

    בנוגע למה שכתבת על כך שבכל מדינה יש את המקבילים לערבים והחרדים אצלנו: פה אתה טועה בענק. ברור שיש מהגרים. גם אצלנו יש מהגרים (למעשה, אחוז המהגרים הגבוה בעולם נמצא אצלנו). אבל אין שום מדינה אחרת שבה בערך שליש מהאוכלוסיה לא מכירים כלל בלגיטימיות של השלטון המרכזי. אין שום מקום מחוץ לישראל שבו אחוז כל כך גדול מהאוכלוסיה חי מקצבאות ומכסף ׳שחור׳ במקרה הטוב, או מזדהה עם אויבי המדינה ושואף להחרבתה במקרה הרע.

    אהבתי

  4. אילן permalink

    מדינת ישראל זינקה כלכלית ב-15 שנים האחרונות בצורה מדהימה. היום התל״ג שלנו בסביבות 40אלף דולר ואנחנו עוקפים את רוב מדינות העולם בסיבוב. קפיצה כול כך גבוהה ברמת החיים יוצרת פערים גבוהים כי מגזר ההייטק מביא למגזר קטן הכנסות גבוהות מאוד וכמובן יש את הכסף הישן והטוב לכן ברור שיש פערים גבוהים ביותר. אבל העושר מחלחל למטה ואמנם לאט אבל אם תקרא מחקרים על המשק הישראלי תראה שבגדול הפערים קטנים. הרבה יותר טוב להיות כלכלה חזקה ולא כלכלה כמו אוקראינה לדוגמא איך שהיינו לפני 15 שנה.
    חוץ מזה שיש לנו אוכלוסיה של חרדים שצורת ההוצאה שלהם שונה לגמרי והעוני שלהם לא דומה לעוני של מגזרים אחרים וזאת צביעות לקרוא לו ככה. וכנ״ל הערבים.
    אני חושב שהאושר שלנו גבוה לא כול כך בגלל הכסף אלא בגלל המשפחתיות החזקה שזאת תכונה יהודית. המשפחה והילדים הם מרכז החיים והחוזק של רוב האנשים.
    חוץ מזה בגלל שאחוז המשכילים כול כך גבוה פה אנחנו רק התחלנו את הזינוק הכלכלי שלנו ובעתיד ישראל תהייה גם חזקה יותר וגם גדולה יותר. כבר היום אנחנו בגודל כמו שבדיה ואוסטריה. מי היה מאמין. ואנחנו עוד צומחים ( 2-3% בשנה).
    הצמיחה החזקה תגרום גם להקטנת הפערים ולהקטנת אחוז העניים באוכלוסיה.

    אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: