דילוג לתוכן

יוזמת השלום של טראמפ/ המרכיב הדתי והמרכיב האזורי (2)

אוקטובר 2, 2017

בפוסט הקודם הבעתי את שמחתי על כך, שהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ אינו שועה לשפע הפרשנויות וההערכות הפסימיות באשר להיתכנות של הסכם ישראלי-פלשתיני, והוא ממשיך את יוזמתו. הזכרתי  את היוזמה הסעודית/ערבית מתחילת המאה, שבמקורה, כשעוד נקראה "סעודית",  נמצא בא מרכיב חשוב ביותר – לדעתי חיוני – הכרה בחשיבותו של היסוד הדתי בסכסוך, ומכאן הצורך לערב בפתרון "מועצה דתית" שתשמש ב"פרוק מוקשים" על דרכו של ההסכם הפוליטי.

באינטרנט קשה למצוא זכר לחלק של "המועצה הדתית" בהצעה המקורית של הסעודים. ממש כאילו הופעלה צנזורה דרקונית.

לא קשה להבין מדוע. לאליטות השמאליברליות השולטות בתקשורת, באקדמיה בהיסטוריה ובמידע, אין שום עניין בסעיף הדת של היוזמה הסעודית.

הם שבויים לגמרי בתוך תהליך ההתעלמות-הכחשה-הדחקה.*

בתפיסת המציאות, ההיסטוריה והפוליטיקה שלהם, אין לדת תפקיד של ממש. האמונה הדתית, השותפה לרוב הגדול של תושבי האזור הזה (והעולם בכלל) היא, מבחינתם, סוג של מסך עשן, הטעיה. הסחת דעת. מכשול מטופש וזניח.

האמונה הדתית מבחינת מאמיניה של כנסיית השכל, היא תוספתן מיותר, שיבוא עליו הקץ ברגע ש"האנתרופולוגיה" של "האתנוסים" (המדומים בחלקם על פי כוהני הכנסיה ומאמיניה) המתגוררים באזור, תיפגש בסיבוב עם "השיח" "הסוציו-כלכלי" של התהליכים "הפסיכו-לינגוויסטים", ותיווצר "הסינתזה" "הניאו-קולוניאליסטית" של "פוליטיקת הזהויות", לצלילי "הנראטיב" המהפכני התורן.

וכל שאר הבולשיט ה"ניאו-מרקסיסטי" וה"פוסט-מודרניסטי" הטבול במרק הדלוח של "הפוליטיקלי קורקטנס".

זהו מגדל הקלפים האיזמו-לוגי, שאיפיין, למשל,  את יוזמת השלום האמריקאית הקודמת, זו של הנשיא היוצא ברק אובמה. איש  שהיה ספוג כולו בעיסה הניאו-פוסטית הזאת, מתוצרת המוסדות האקדמיים שבהם בילה הנשיא את הרוב הגדול של שנות צעירותו ובגרותו, ושבהם התגבש עולם הרעיונות שלו.

יוזמת השלום, של אובמה-קרי, שאנחנו כבר יודעים מה יצא ממנה.

יוזמת שלום, שעכשיו יש מקום לחשד, שהיתה כולה הסחת דעת, בעוד שהמהלך העיקרי שרקם בסתר הנשיא היוצא אובמה, היה "הסכם הגרעין". הסכם עם המשטר הדתי של ההייאטוללות באיראן, המשטר הדתי הקיצוני והאלים ביותר בעולם.

הסכם שהיה אמור למסור לידי המשטר הזה – אולי בשיתוף פעולה עם הטורקים – עוד דמוקרטיה למופת – את השליטה במזרח התיכון.

ואם גם הרוסים והסינים בעסק, אז מה לעשות.

"יוזמת השלום" של אובמה, בין ישראל לרשות הפלשתינית בגדה, שקל לשער מה היה יוצא ממנה, במזרח תיכון איראני, עם אגדים ארטילריים איראניים בצורת החיזבאללה והחמאס, מצפון ומדרום.

*****

אז דווקא משום שהנשיא טראמפ כה מרוחק מקודמו אובמה, בדיעותיו, במנהגיו ובדרך פעולתו, יש מקום לתקווה.

לא וודאות, כפי שציינתי. רק תקווה.

תקווה, שזה לא יהיה עוד מאותה דבר.

שהרי רק אידיוט ינסה ללכת שוב בדרך שכבר הובילה פעם ופעמיים ושלוש לשום מקום.

שהיא הדרך שממשיכים לדגול בה המומחים והפרשנים מכנסיית השכל, שכבר הזכרתי, והפוליטיקאים מאותה אסכולה.

*****

היוזמה הסעודית-ערבית שונה מהדרך שניסו ללכת בה אובמה ואחרים בעוד מובן חשוב.

פגישה פומבית ראשונה בין הנשיא המצרי א-סיסי ורוה"מ הישראלי נתניהו בניו יורק בספטמבר האחרון: יוזמה אזורית

אין דרך לדעת, אם ביוזמה שמתכנן טראמפ יש מקום לאותה מועצה דתית, אותה "שולת-מוקשים" שעליה כתבתי לעיל. אבל נראה לי סביר, שהיסוד השני החשוב בהצעה הסעודית המקורית  מצוי גם מצוי בה.

היסוד של הפתרון האזורי.

כלומר: לא מדובר בשיח ישראלי-פלשתיני מבודד.

על פי ההצעה הסעודית-ערבית, לראשונה נוטלות על עצמן המדינות הערביות אחריות על הסכסוך. אחריות שהיתה להן על היווצרות הבעייה ועל המשכיותה.

כל אחד יכול לתאר לעצמו מה היה קורה ב-1947/8, אילו תמכו אז המדינות הערביות בהצעת החלוקה של האו"ם מנובמבר 1947.

או אפילו אילו עמדו מן הצד.

אבל צבאות ערביים פלשו לשטחים המיועדים לכינונה של מדינת היהודים. הצבא המצרי, הלגיון הירדני, הצבא הסורי, חיילים עיראקיים ואחרים.

התארגן "צבא השחרור הערבי" (לא "הפלשתיני") של פאוזי אל-קאוקג'י.

מי שהנהיג את הפלשתינים אל דרך המלחמה, ביחד עם המשטרים הערביים סביב,  היה המנהיג הדתי שלהם, המופתי חאג' מוחמד אמין אל חוסייני, שישב בתקופת המלחמה בבירות הערביות העיקריות, בקאהיר, ואחר כך בדמשק, וברור שהיה נתון להשפעתם של השליטים הפוליטיים במדינות האלה.

למדינות הערביות היה גם תפקיד מפתח בהתמשכות הבעיה.

ירדן, שהשתלטה על הגדה המערבית,  ומצרים, שהשתלטה על רצועת עזה, לא העלו על דעתן לתת יד לפתרון הבעייה הפלשתינית, ולפעול להקמת מדינה לעם הזה, על פי החלטת החלוקה של האו"ם. להיפך. המדינות האלה קיימו שלטון דיכוי באזורים שכבשו במלחמה, שבאכזריותו הוא מעמיד בצל את מפעלותיו של הכיבוש הישראלי.

ושתי אלה היו שותפות גם למדינות אחרות, במיוחד סוריה ולבנון, בהנצחתה של בעיית הפליטים הפלשתיניים. מהלך ציני ואכזרי, שלו היו שותפות גם המעצמות של המערב והמזרח. לכל אלה היה חשוב  לקיים את "בעיית הפליטים" כפצע פתוח שיבטיח את הנצחת הסכסוך והמשך המלחמה.

למה מלחמה? כי היא מהווה הסחת דעת השומרת על משטרי דיכוי מושחתים באזור, ומבטיחה למדינות הנפט ולמעצמות מחירים גבוהים לזהב השחור, וכמובן גן עדן ליצואני הנשק.

אבו-מאזן בשם הרשות ועיסמאיל הנייה בשם החמאס לוחצים יד ומחייכים עם "הסכם מכה" ביד (2007). הכיתוב לתמונה המקורית (של רויטרס): "הסכם מכה היה הצלחה". חה-חה.

ולכן, אם היתה למדינות הערביות אחריות כה רבה להיווצרות הבעייה, ולהנצחתה, נכון ומתאים שהמדינות הערביות, וגם מעצמות המערב והמזרח,  יכירו באחריותן, ויתייצבו במסירות, בנדיבות ובאומץ, וגם בחמלה ובנכונות  לסייע בפועל להשגת הפתרון – הסכם ישראלי-פלשתיני ועימו פתרון סביר לבעיית הפליטים הפלשתינים.

הביקור הנשיאותי שערך טראמפ באזור, התחיל, כזכור, בחצרו של המלך הסעודי. ידוע שדובר שם בתהליך השלום מול ישראל.

ידוע שהנשיא האמריקאי דיבר בעניין הזה עם המלך הירדני עבדאללה ועם הנשיא המצרי עבד אל פתאח א-סיסי.

לאחרונה נפגש גם ראש הממשלה הישראלי עם הנשיא א-סיסי.

אז גם אם אין בינתיים סימן לעירובו של היסוד הדתי בפתרון הסכסוך על פי גישתו של הנשיא האמריקאי,  מכל מקום יש סיכוי לכך שהבילעדיות על ניהול  השיחות מהצד הערבי, תינטל מידי ההנהגה הפלשתינית.

*****

השפעת המדינות הערביות והאיסלם  על ההנהגה הפלשתינית, על שני אגפיה הנוכחיים, אש"ף והחמאס, אינה פחותה מההשפעה שהיתה למדינות האלה  על ההנהגה הפלשתינית בתקופת היווצרותה של הבעייה ב-1947/8.

אש"ף – הארגון לשחרור פלשתין – הוקם על ידי המדינות הערביות ביוני 1964.

והן שמינו את אחמד שוקיירי לעמוד בראשו.

החמאס הוקם, וכך הוא רואה את עצמו, כשלוחה של "האחים המוסלמים", תנועה  דתית מצרית.

מדינות ערביות ומוסלמיות שלחו יד ב"הפרד ומשול" בין שתי ההנהגות הפלשתיניות האלה, כמו גם בנסיונות ליישב את המחלוקות ביניהן (למשל "הסכם קאהיר" בחסות מצרית, או "הסכם מכה" בחסות סעודית).

וכך גם בניסיון הנוכחי להשלים בין אש"ף והחמאס.

הפיצול, ולכן החולשה הרבה של ההנהגות הפלשתיניות, הזמינו את המעורבות המסכסכת והנוגדת כל אפשרות לפתרון, מצד מעצמות אזוריות מוסלמיות לא-ערביות כמו איראן וטורקיה, או השותפה שלהן, אמירות קטאר.

כך שהפוליטיקה הפלשתינית, לטוב ולרע,  היא במידה רבה שלוחה של הפוליטיקה הערבית והמוסלמית.

וגם זה נלקח בחשבון ב"יוזמה הסעודית", שהפכה "ערבית".

ויש מקום להערכה, גם על פי התבטאויות רבות ושונות, של פוליטיקאים ישראלים ואחרים, שיוזמת טראמפ (להבדיל מיוזמת אובמה שכשלה) לוקחת בחשבון את המרכיב האזורי של הסכסוך, ומבקשת להעזר במדינות הערביות באזור,  שימלאו חלק פעיל ביישוב הסכסוך.

ואחרי כל זה, אני מזכיר שוב, שבדרך לפתרון ולהסכם, יש להתחשב במרכיב הדתי של הסכסוך.

————————————————————————————————————————–

*בעניין זה, הפתעה-הפתעה, אני מבקש לצטט קטע ממאמר של קרולינה לנדסמן שהתפרסם לא מזמן ב"הארץ". מאמר שבו אמנם התייחסה למקומה של הדת בהקשר שונה של הפוליטיקה, פנים-ישראלי. אך אותה תובנה תקיפה גם לגבי הערכת החשיבות של המרכיב הדתי בסכסוך הישראלי-פלשתיני. וכך כותבת לנדסמן, במאמר שנשא את הכותרת "חילוניים שימושיים":

"יאיר לפיד, אלפר וחסידיהם, השוטים והאינטליגנטים, מזלזלים באמונה הדתית. נניח לכך שאינם מבינים שרוב האנושות, במשך רוב ההיסטוריה, האמינה ועודה מאמינה — כלומר, שהם משתייכים למיעוט זעיר של האנושות, ולכן הזלזול אינו במקום. הסכנה היא, שהם חסרים כלים בסיסיים להבין את כוח האמונה. אלפר אינו מתאר אלא את מוגבלותו שלו. הוא לא "רואה" את אלוהים, ואז קובע שאלוהים מדומיין. למה הדבר דומה? למי שאינו מבין מתמטיקה, ולפיכך מצהיר שהיא לא אמיתית."

 

 

4 תגובות
  1. אילן permalink

    אני לא יודע אם אתה יודע שבמשך שנים וגם היום הסעודים הם הממנים הגדולים של האיסלם הוואבי הקיצוני בכול מדינות המערב. רוב ההקצנה הדתית שאנחנו רואים היום באירופה ובאמריקה מקורה במטיפים מהסוג הזה שמכניסים את הרעל שלהם לצעירים בפזורה האירופית במקומות כמו אנטוורפן ומרסיי בצרפת.
    זה סוג של נאיוויות להניח שהמוסלמים ה״טובים״ של סעודיה מקבלים אותנו פה. למה גורמים איסלמיים שמהם יצא הפיגוע של 9/11 יכירו בנו השטן הקטן.
    כרגע זה נוח כי הם מזהים שאנחנו יכולים לעזור להם אבל זה סוג של הסכם עם נחש שברגע שלא יזדקק לך הוא יכיש אותך. מוסלמי טוב לא מקבל אותנו באיזור בכלל.
    תיארת תהליכים שמדינות ערב עשו על האחים שלהם הפלשתינאים. למה אני צריך להיות חלק מהניסוי. נראה כמה זמן סעודיה כמדינה תתקיים עם מחירי הנפט בעולם והבעיות עם המיעוטים שלה והמלחמה עם אירן.

    אהבתי

    • אילן, נדמה לי שכבר היה לנו דיון על הסעודים, ואין לי שום אשליות בקשר לעמדותיהם. אך בכל מקרה אחזור בערך על מה שכבר כתבתי. הסעודים נוהגים כבעלי הון שמפזרים סיכונים, במזרח תיכון שנראה להם מסוכן מבחינתם. לא פרקטיקה נדירה בפוליטיקה בינלאומית. תראה למשל את הצאר פוטין, שהחברים הכי טובים שלו הם מר נתניהו והאדונים חמינאי ונסראללה. לא סוגרים דלתות ומשקיעים בכל הצדדים. וטיפשי, שלא להשתמש במה שהסעודים מוכנים להשקיע בצד של הטובים.

      אהבתי

      • אילן permalink

        היחסים בין מדינות הם בדרך כלל יחסים לפי אינטרסים. אין שלום אין כזו חיה אפילו לא באירופה או בין ארה״ב לקנדה. אם לישראל יהיה כדאי ליצור ברית זמנית עם סעודיה למשך זמן קצוב לצורך מסויים זה סבבה אבל לא לעוף על כך ולהגיד שהגיעו ימי המשיח. אנחנו והם נלחמים להחליש את האירנים וזה זמני ולא כדאי להכניס לסיפור הזה את הפלשתינאים שכמו שאמרתי שייכים למיעוט אחר במזרח התיכון. אולי בסיפור הנוכחי הם סוג של תרנגול כפרות שכולם נאחזים בו אבל בוא לא נערבב שימחה בשימחה. קצת אינטרסים משותפים עם מדינה אחרת זה הכול וככה הדברים מתקדמים הכי טוב במזרח התיכון בלי כול הקרקס של מזרח תיכון חדש כי זה לא. בעוד שבוע יגיע משהו חדש זה הכול ואז הכול יתהפך אולי. אולי . . .

        אהבתי

  2. אילן, רבים בימין מקווים כבר המון זמן שאיכשהו תיעלם "הבעייה הפלשתינית" (העובדה שכמה מיליוני ערבים חולקים עימנו את הארץ הזאת), ומנסים להעמיד פנים שתקוותם הלא-כמוסה היא עמדה "ריאליסטית".

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: