דילוג לתוכן

ידיעה משמחת בעיצומם של הימים הנוראים: הנשיא טראמפ לא התייאש מהשגת שלום (א)

ספטמבר 28, 2017

הידיעה ששימחה אותי השבוע (דווקא בימים הנוראים!) התפרסמה בתחילת השבוע ב"הארץ", והביא אותה ברק רביד. מדובר בסיפור על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שגילה לחבריו בקבינט המדיני-בטחוני, כי הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ מתייחס ברצינות רבה לאפשרות להשיג שלום במזרח התיכון.

"אין ספק שהנושא הפלסטיני הוא נושא כבד וחשוב אצל טראמפ", אמר נתניהו לחבריו השרים.

נאמר בידיעה שהנשיא האמריקאי שוחח בעניין עם נתניהו ועם היו"ר הפלשתיני אבו מאזן. עוד בעניין זה, כבר הגיע לאזור השליח המיוחד של הנשיא ג'ייסון גרינבלט. ולאותו עניין שייך, כמובן, תהליך ההתפייסות בין הרשות בגדה להנהגת החמאס ברצועה. שהרי, כדי שאפשר יהיה לנהל תהליך ישראלי-פלשתיני, רצוי מאוד שיימצא איכשהו צד פלשתיני, ולא צדדים פלשתינים.

ידוע לי כמובן, שהמוני "מומחים", "פרשנים", "מקורות מוסמכים" ועוד, מתייחסים בביטול לכל "תהליכי השלום" במזרח התיכון, לפעמים בצמוד להתייחסותם המזלזלת לכל מה שאומר ועושה הנשיא האמריקאי, או בכלל לסיכויי ההשלמה בין ישראל לפלשתינים בדור הזה או אף בדורות הקרובים.

נשיא דונלד טראמפ: לא מתחשב בפרשנים

נימוקיהם כבדים וראויים לעיון.

ועם זאת, מדובר ברוב של מומחים ופרשנים, שאיך להגיד בעדינות, לא תמיד צדקו בהערכותיהם ובתחזיותיהם,  אם בכלל.

לדוגמא, אפשר להזכיר, שמדובר באותו רוב עצום של מומחים ופרשנים, מימין ומשמאל כאחד,  שלא שיערו בזמנו, לפני עשרות שנים, כי יתכן שלום ישראלי-מצרי.

כמו שלפי תחזיותיהם הטריות יותר, אנו אמורים להחשף בימים אלה לידיעות על שיחות ידידותיות בין ראש הממשלה הישראלי יצחק הרצוג והנשיאה  האמריקאית הילרי קלינטון. זאת בעניין החגיגות המתוכננות לרגל כינונו של המזרח התיכון החדש והשליו, שאליו הגענו בעקבות המאורעות המופלאים של האביב הערבי בתחילת העשור.

ואילו לפי המומחים מן האגף הימני של הזרמים המובילים, הנשיא האמריקאי החדש הוא מעין משיח-על, כורש אמריקאי שיתיר את רצועת ההתנחלויות, יעביר אתמול בבוקר את השגרירות האמריקאית לירושלים, וייאפשר כבר למחרת היום את הקמת המקדש השלישי וכינונה של מלכות ישראל מן הים עד לנהר ועד בכלל.

מיני הווה מדומה שכזה, לפי הזרמים המובילים של המומחים והפרשנים, אלופים ידועים ב-WISHFUL THINKING.

שכבר הרבה  זמן לא חזו שום דבר ממה שלבסוף התרחש.

בעוד שממה שחזו כי יקרה, לא נשאר אפילו אבק.

*****

ברור שלא עולה על דעתי לזרוע בלב מישהו תיקוות שווא, ולומר שמשום שרוב החזאים חזו א', אות הוא שיקרה דווקא היפוכו, ב'. דהיינו שתכניותיו של טראמפ עתידות להתממש, ושלום ישראלי-פלשתיני ממש מעבר לאופק.

כוונתי לומר רק זאת, שטוב הדבר, שתחזיות קודרות, המתחפשות להערכות ריאליות קרות,  לא מייאשות את טראמפ.

כי איפה שלא מקווים, ולא עושים כלום למען עתיד והווה טובים יותר,  גם לא יהיה אחד כזה, ונשארים עם "ניהול הסכסוך", שפרושו לגבי הפרשנים עבודה נוחה גם בעתיד, בעוד שלגבי הפיונים פרושו המון שפך דם מיותר, סבל ורוע.

אז טוב שטראמפ מנסה לבחוש בביצת המציאות היציבה המתוארת בפרשנויות.

כי מנסיון העבר והבנת הנפשות הפועלות מותר לומר, שאם רק יניחו לבנימין נתניהו ולאבו מאזן לנפשם (מרחק של 17 ק"מ מפריד בין מקומות מושבם), הם ימשיכו לא לעשות כלום, ושום דבר טוב לא יקרה.

והחמאס בשלו, כמובן, החגיגות הרגילות בכל פעם שנשפך לחינם דם אדם.

מוטב שלא אומר את דעתי על תפיסת הדת ועל המשמעות של אמונה באלוהים מצד הטיפוסים האלה.

*****

כבר כתבתי המון פעמים את דעתי על הפתרון האפשרי של הסכסוך המקומי ועל הדרכים להשגתו.

הסכסוך הוא דתי במהותו. היהודים, שישראל היא מדינתם, נמצאים פה בגלל אמונתם הדתית. וזה בכלל לא משנה שחוזה מדינת ישראל ומי שפתח במהלכים המעשיים לכינונה (הקונגרס הציוני) היה איש חילוני, תיאודור הרצל. שמו העברי היה בנימין-זאב. שם תנכ"י לגמרי. ובגלל זה אנחנו פה ולא באוגנדה.

הצהרת בלפור, שהיוותה את השלב הבא בהתקדמות המדינית לקראת כינונה של ישראל, היא מסמך ספוג באמונה דתית.

מי שהנהיג את הצד הערבי-פלשתיני למלחמה היה המופתי חאג' מוחמד אמין אל חוסייני. המנהיג הדתי העליון.

היסוד הדתי האיסלמי נמצא בשורשי המאבק הערבי-טורקי-איראני נגד מדינת היהודים.

המאבק היזום העיקרי של הפלשתינים נקרא "אינתיפאדת אל-אקצה", על שמו של אתר דתי, ולא במקרה.

הימין הדתי בישראל, כמו הימין הדתי במדינות הערביות והמוסלמיות, הם המתנגדים העיקריים לכל הסכם ישראל-ערבי וישראלי-פלשתיני.

בין מחרחרי המלחמה העיקריים בין העמים פה, נמצא ללא קושי מיני מימסדים דתיים, באירופה ובארה"ב,  הפועלים מתוך שנאת יהודים ו/או מוסלמים, בדרך של הפעלת סוכנים מקומיים, בכסף שמשלמות הקרנות העשירות שלהם.

כל מיני "קרנות", ו"עמותות", של "איגוד הבישופים האיריים" או "הדיאקוניה של שוודיה", ששלום וזכויות אדם בגרונם, ובידיהם ובכספם הם מלבים שנאה ומחרחרים מלחמה בין עמים-אחים.

יו"ר אבו מאזן ורוה"מ נתניהו נפגשים בפאריס: 17 ק"מ מפרידים ביניהם במזרח התיכון

לכן, מכיוון שהיסוד הדתי כה דומיננטי בכל מה שנוגע לסכסוך הזה, כלל לא יתכן, לדעתי, ליישב את הסכסוך  תוך התעלמות, הכחשה והדחקה של היסוד הזה.

הכחשה כזאת מנסה לשווא "לשים בסוגריים" רגשות דתיים ולאומיים, מסורות היסטוריות ואמונות עמוקות של העמים באזור.

את הנקודה הזאת, וכבר ציינתי זאת פעמים רבות, הבינו המלך הסעודי ויועציו בתחילת המאה הנוכחית, כאשר העלו את היוזמה הקרויה על שמם, "היוזמה הסעודית". זו שאחרי כמה גילגולים היא ידועה היום כ"יוזמה הערבית".

היוזמה תורגמה מ"סעודית" ל"ערבית" אחרי שניטל ממנה אחד משני עיקריה:  הבנת החשיבות של היסוד הדתי של הסכסוך היהודי-ערבי.

שכן ביוזמתם המקורית הציעו הסעודים כי לצד הוועידה הפוליטית שתעסוק בהשגת הסכם, תפעל גם מועצה דתית, בהשתתפות נציגי הדתות העיקריות באזור.

ותפקידה של המועצה הזאת, לפי הבנתי, היה לפרק את המוקשים ההילכתיים-דתיים על דרך ההסכם, ולאפשר את השגתו של שלום בין מאמיני היהדות, האיסלם והנצרות המתגוררים באזור (ורצוי גם מאמיני כתות ודתות קרובות החיים פה עימנו).

עם זאת, עיקר חשוב אחר של היוזמה הסעודית עדיין חי ופועם, ונראה כי יוזמתו של טראמפ מביא אותו בחשבון:

מדובר ביוזמה אזורית, שלה יהיו שותפים ישראל, נציגות פלשתינית, ונציגות של מדינות ערביות מהאזור.

———————————————————————————————————————————-

עוד על יוזמת טראמפ ועל היוזמה הסעודית/ערבית בפוסט הבא בסדרה

 

 

 

 

 

 

 

 

,

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

8 תגובות
  1. אילן permalink

    ברור שהסיכסוך על ארץ ישראל הוא דתי והמוסלמים והנוצרים יעשו הכול כדי להעלים את היהודים. הברית בין הביתרים של אברהם עם אלוהים קדמה לברית של ישו ולברית של אברהם אצל המוסלמים. שתי הבריתות החדשות הם בגלל שהיהודים הפסידו את ארץ ישראל. חזרתנו לפה משמעותה שהבריתות החדשות מבוטלות.
    יש קושי גדול גם באיסלם וגם בנצרות להסביר שבעצם הם כבר לא רלוונטיים מה גם שמוחמד היה אנטישמי לא קטן שהטמיע בתוך הקוראן את השינאה ליהודים.
    המזל שלנו שכרגע בארה״ב קבוצת הנוצרים החזקה והדומיננטית ביותר מאמינה שהגאולה תגיע שהיהודים ישלטו בארץ ישראל ולכן תומכים בנו אחרת מצבנו היה גרוע יותר.
    אנחנו כעם צריכים עוד להתחזק ולהגיע לפחות ל-12 מיליון שאף אחד לא יחשוב אפילו להזיז אותנו ואסור לותר אפילו בסנטימטר כי האויבים מסביבנו רק רוצים להשמיד אותנו. שנהייה חזקים מאוד עוד 15-20 שנה נוכל להתחיל איזה סוג של תהליך עם השכנים שלנו. היום אנחנו עדיין חלשים ופגיעים. זה לא הזמן לתהליכי שלום וצריך פשוט למשוך זמן כמו שעושים הפלשתינאים. מילת המפתח היא סבלנות. זאת המילה הכי חשובה במזרח התיכון. סבלנות והתמדה. חתימה טובה לך ולכול עם ישראל

    אהבתי

  2. אילן, אתה מסביר שגם "לפלשתינים" (שממש לא רוצים את טובתנו) וגם "לנו" יש אינטרס משותף – לא למהר. זה לא נראה לך תמוה? אני משתמש במרכאות, כי לפי הבנתי יש להבדיל בין הממשלות ובין העמים. למושלים הנוכחיים של הפלשתינים ושלנו אין שום חשק למהר. החיים שלהם דבש גם ככה, והשלום מבחינתם הוא חידה. לכן ברור מדוע אין להם צורך למהר. אך גם לעמים, היהודי והערבי יש אינטרס משותף, המנוגד בדיוק לאינטרס של מושליהם: שיהיה שלום ושיהיו חיים טובים. ואני הקטן, אם תסלח לי, מעדיף את האינטרסים של שני עמינו, עמים-אחים, לפי האמונה, לפי ההיסטוריה ולפי השפה.

    אהבתי

    • אילן permalink

      לפלשתינאים שהם מוסלמים אין אינטרס למהר כי הם לא רוצים אותנו פה בכלל. גם מוחמד שלחם בשבטי החייבר שהיו חזקים ממנו הייתה סבלנות ואז הוא התחזק והשמיד אותם. כול האתוס האיסלמיסטי בנוי על זה.
      אנחנו לעומת זאת חלשים עדיין וקטנים יחסית. ואנחנו עוד צריכים להתחזק למרות שנראה לך אחרת. אנחנו צריכים להיות המעצמה מספר אחד באיזור כמו שרואים את ארה״ב בעולם.
      שנגיע ליום הזה שהערבים לא יערערו על זכותנו על הארץ אז יהיה סוג של שלום.
      ולהערה השניה שלך זאת במהות המדינה היהודית היחידה וכן הערבים פה חיים טוב יחסית לכול מקום בעולם הערבי ואם לא טוב להם פה הם יכולים לעבור לירדן או מקומות אחרים. בכול מדינה יש מיעוטים הם חייבים לקבל את דעת הרוב. ראה מה קורה לכורדים בתורכיה או האינדיאנים בארה״ב.

      אהבתי

      • א. איני יודע מאיפה אתה לוקח את הערכתך על עוצמתם של היהודים בח'ייבר. מדובר ביהודים שנמלטו/גורשו ממדינה, ומוחמד יצא עליהם למלחמה כי חיפש ניצחון קל, אחרי שנאלץ להסכים לשביתת נשק מול שבטי מכה (הסכם חודייביה). ב. אני מכיר את שיטת "אנחנו הכי חזקים במזרח התיכון" כשזה מתאים לדוברי הימין, או "חלשים עדיין וקטנים יחסית" כדבריך פה, כשמתאים אחרת. מה שלוי אשכול המנוח כינה "שמשון המסכן". זה לא טיעון רציני. ג. אני מקווה שאתה סומך עלי, שאני מכיר את עמדת הימין הקיצוני הערבי-מוסלמי, שבינתיים נמצאת בהובלה בעיקר במאבק הפלשתיני, ובטח באיראן/חיזבאללה ובטורקיה. אבל ההיסטוריה והפוליטיקה בנויות ממצבים משתנים, ומפעולות מדיניות המתבצעות במציאות ומשנות מצבים קיימים. טענתי בפוסט שלעיל היא, שהם פרשני הימין והן פרשני השמאל סומכים על כך שהמצב בהווה יימשך, פחות או יותר לנצח, או לפחות לשנים ארוכות, גם בעתיד. זוהי פרשנות שבדרך כלל אינה מחזיקה מים. ראה רק את התהפוכות שעבר המזרח התיכון בשבע-שמונה השנים האחרונות. מי חזה אותן? אף אחד. לא בימין ולא בשמאל. ומאותה סיבה שעליה הצבעתי. קיבעון.

        אהבתי

      • אילן permalink

        הקרב והניצחון על שבטי החייבר הוא אתוס בדיוק כמו שלנו יש אתוס שחצינו את הים והמצרים טבעו אחרנו. נו לך תוכיח. אין נתונים הסטוריים. יש אתוס וזה האתוס המוסלמי בצירוף האתוס שכול שטח שנכבש על ידי האיסלם הוא הקדש מוסלמי לעולמים.
        העולם סביבנו מתפרק לשבטים ועדות ואנחנו צריכים ל ה ת ח ז ק.
        אין משא ומתן עם הפלשתינאים כי זה מעלה אותם למקום לא נכון ומקטין אותנו במרחב. אנחנו חלק מהמרחב עם כל העדות האחרות וצריכים לשדר חוזק ועוצמה.
        קביעת ההגבלות למיעוט כן אבל משא ומתן לא.

        אהבתי

  3. אתה צודק בהחלט. הסכסוך הוא דתי לחלוטין, והוא היה כזה מיומו הראשון. הוא לא קשור לשום לאום פלסטיני מומצא, רק לדת. והבעיה היא כזו: אחת הדתות בסכסוך שוללת לחלוטין את קיומה של הדת האחרת. נכון, האיסלאם שולל את קיומן של כל הדתות שאינן איסלאם. הג'יהאד והחלת חוקי השריעה על פני כל התבל כולה היא מצווה עיקרית בדת הזאת. רדיפת כל הדתות בכל מקום שנשלט על ידי האיסלאם הוא עניין שבשגרה. עם זאת, האיסלאם שומר מקום מיוחד ליהדות. באינספור מקומות בקוראן ובחדית' ובמסורת בכתב ובעלפה מתואר שם כמה שהיהודים הם שטנים, כמה שכל מוסלמי מצווה להילחם בהם ואיך באחרית הימים היהודים יושמדו לחלוטין. מבחינתנו, אין שום הבדל בין איסלאם לנאציזם. שום שלום לא ייתכן איתם. גם השלום עם מצרים הוא לא שלום אלא הרתעה, והוא ייפסק ברגע שההרתעה תיפסק. מה אנחנו יכולים לעשות? לשמור על אבק השרפה יבש ולהחזיק את האצבע קרובה תמיד להדק. כן, קוראים לזה "ניהול הסכסוך" וזה הדבר הכי קרוב לשלום שיהיה פה אי פעם.

    אהבתי

  4. יונתן, בהשקפתך על האיסלם, כמוך כמי שיטען כי היהדות היא קומבינציה של דעותיהם של הרבנים שפירא ואליצור שכתבו את "תורת המלך", ושל דיעותיהם של אנשי "המחתרת היהודית" ו"האיחוד הלאומי". ברור שיש באיסלם זרמים קיצוניים. אך לומר שאין הבדל בין האיסלם והנאציזם, זה הבל מוחלט. אני מבין בהחלט את רצונך לסמוך את דעותיך הפוליטיות על בסיס עובדתי כביכול, אבל מה לעשות ש"המציאות" שאתה מתאר אינה דומה לשום מציאות שבפועל. יש איסלם קיצוני. הוא מוביל כרגע במדינות רבות ובזירות רבות. אבל ההנחה שמה שמצוי הוא גם מה שיהיה, מעידה רק על קיבעון מחשבתי המונע על ידי אותו WUSHFUL THINKING המאפיין את פרשני השמאל הקיצוני והימין הקיצוני, שאידיאולוגיות קיצוניות, לפעמים לא רחוקות מאלה של האיסלם הקיצוני, מערפלות את תחושת המציאות שלהם.

    אהבתי

    • מי הם אליצור ושפירא? אתה מדבר על אנשים שנמצאים בשוליים של השוליים. קומץ החסידים שלהם מונה כמה עשרות תמהונים מסטולים. יש יותר אנשים שנחטפו על ידי עב"מים מאנשים שקראו את "תורת המלך". בצד המוסלמי, המקבילים של אליצור ושפירא עומדים בראש מדינות, מפקדים על צבאות, מנהלים אוניברסיטאות. איפה יש כאן בכלל מקום להשוואה?

      אהבתי

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: