דילוג לתוכן

צחוקים/ שתי הפגנות, אחד ראש ממשלה, אחת צביעות, ולא-עיתונאי ולא-עיתון

אוגוסט 27, 2017

לצחוק היומי שלי הגעתי היום רק בצהריים, עם הפתיח ליומן של גלצ ועם האייטם שמיד אחריו. בפתיח התייחס המגיש להפגנה התורנית במוצ"ש בפ"ת. מעשה אזרחי מפואר לדעתו. את מני נפתלי, מהמארגנים, הוא השווה לדמויות היסטוריות הרואיות כמו בן-הרוש מוואדי סאליב בפיפטיז, ולמנהיגי הפנתרים השחורים מהסבנטיז. כבר השוואה מאוד מצחיקה, אם תשאלו אותי, כשמבחינים בהרכב הסוציו-אנתרופו-אקונומי של המפגינים בפתח תקווה, מהפריבילגיים ביותר בחברה הישראלית. ההיפך המוחלט של מפגיני ואדי סאליב והפנתרים השחורים. אולי השלג בקוטב קצת יותר לבנבנן מהם. אבל לא בזה העניין. העניין הוא בקלות הראש של כבוד המגיש כלפי הפרות החוק הברורות והבוטות שליוו את ההפגנה בפתח תקווה, בהתחשב בפסיקה הברורה של בית המשפט, לגבי אופן קיומה החוקי של אותה הפגנה.

צבוע נקוד (Crocuta crocuta): לא עיתונאי ולא עיתון (הצילום מהוויקיפדיה)

ומה האייטם שבא מייד אחרי הפתיח הנ"ל בצהריי היום של גלצ? ובכן: כאן התנהל דיון נוקב בעבירה הבוטה והחצופה של ראש ממשלתנו, שהעז להמרות את פסיקת הבג"צ ועדיין לא העביר פרטים על שיחותיו עם בעלי העיתון "ישראל היום" ועם עורכו לשעבר.

בעניין הזה, הפלא ופלא, לא גילה המגיש מגלצ שום הקלת-ראש. וכדי שנבין את החומרה שהוא מייחס להפרת החוק, הוא אפילו זימן לדיון את עורך הדין של מי שתבע את החשיפה, העיתונאי רביב דרוקר, והפרקליט הבהיר שמדובר ב"זילות" ואפילו ב"ביזיון בית המשפט", ועל כך חזר פעם ופעמיים.

אז מה היה לנו? שתי פסיקות ברורות ונוקבות של בית המשפט. שתיהן הופרו. אחת על ידי אזרחים רבים, והשניה על  ידי ראש הממשלה אחד. להפרה אחת, של גיבוריו הנערצים מתייחס האיש מגלצ בקריצה חביבה, ואל השניה, של שנוא נפשו מראשות הממשלה – במלוא החומרה.

ברור שזה אפשרי.

עובדה שזה קרה.

אבל שנא ישחרר אותנו הדובר מגלצ מהלהט המזוייף  של מדליק המשואה: לא צדק הוא מחפש ולא החוק בראש מעייניו. לא שחיתות הוא רודף ולא ניקיון כפיים כוכב הצפון שלו. הכל אצלו איפה ואיפה. כלומר, לא עיתונאי ולא נעליים. עוד תועמלן פוליטי סוג ג' וצבוע סוג א'.

ובאותו עניין (צביעות): לא זמן רב אחרי ששמעתי באוטובוס את הקטעים בגלצ, הגעתי לבית הקפה ולעיתונים, והנה ממצאי:

אתמול התקיימו שתי הפגנות דומות למדי מבחינת זהותו המקצועית של נשוא ההפגנה. האחת מול ביתו של היועץ המשפטי בממשלה, עקב התנהלותו בפרשיות הנוגעות לראש הממשלה. והאחת מול ביתה של נשיאת העליון מרים נאור, עקב התנהלותו של המוסד שהיא עומדת בראשו, בעניין מסתנני העבודה המתגוררים בשכונות הדרום של תל אביב.

"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" דיווחו על שתי ההפגנות באותו עמוד. הראשונה זכתה לכותרת ראשית בעמוד ולכתבה נרחבת, והשניה לכותרת בתחתית העמוד ולכתבה מצומצמת. "מעריב" הקדיש להפגנה הראשונה כתבה נרחבת בעמוד קדמי, ולשניה כתבה מצומצמת בעמוד אחורי. והכל בסדר וכך צריך. ההפגנה הראשונה היתה גדולה ומלווה בהפרת החוק ולכן סיפור גדול. השניה קטנה ובלי בלגנים ולכן סיפור קטן.

ורק ב"הארץ" זכתה רק הפגנה אחת לכותרת בעמוד הראשון ולכתבה נרחבת.

והשניה לא הוזכרה במילה ואף לא בחצי מילה.

"הארץ" שומר על קוראיו, "האנשים החושבים" (חה-חה), מפני ידיעות העלולות להזיק לתודעתם המגובשת.

אז שנא לא יספרו לנו שמדובר בעיתון.

מדובר בביטאון של כת קטנה, מנוכרת ומתבדלת.

ובעיקר צבועה.

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: