Skip to content

מדוע קטן הסיכוי שאזריה זכה במשפט צדק

יולי 30, 2017

עד היום לא התייחסתי לעניינו של החייל אלאור אזריה ומשפטו, ממש כשם איני מתייחס ואיני קובע עמדה ביחס לפרשות משפטיות ולחקירות משטרתיות שוטפות אחרות בעת התרחשותן, וזה משתי סיבות.

האחת: לעתים קרובות מאוד מדובר בדיני נפשות. בוודאי כשמדובר בעניין החייל היורה מחברון. אבל בדיני נפשות מדובר גם כשחוקרים פרשיות הנוגעות לראש ממשלה, כזה או אחר, למשל אהוד ברק, או אהוד אולמרט או בנימין נתניהו. בדיני נפשות מדובר בעבירות ובחשדות בענייני כספים או בענייני מין גם כשהדברים נוגעים לאזרחים חשובים פחות, ואפילו הרבה פחות.

והנה, לפי דעתי,  כשבאים לדון בפרשות כאלה, הרבה מאוד תלוי בידיעת העובדות. ואילו אני, כולה צרכן רגיל של תקשורת, שאינו טורח להיות נוכח בדיונים בבתי המשפט, וגם איני קורא כסדרם פרוטוקולים של ישיבות המתנהלות בהיכלי הצדק האלה, וגם לא מניחים לי להיות זבוב על הקיר בחדרי חקירות, על סמך מה אקבע דעה?

על סמך דיווחים בתקשורת שאני בקושי סומך עליהם, אם בכלל, גם בסתם עניינים שוליים, לא כל שכן בדיני נפשות?

או שאעשה כמנהג הרוב הגדול של המתבטאים וחורצי הדין, שפע אדיר של חכמים בעיני עצמם, שאני נתקל בהם בתקשורת וגם בפייסבוק או בטוויטר – אלה הקובעים את "דעתם" על סמך דעותיהם הקדומות?

כלומר, אם הם אנשי שמאל אז ביבי, או אלאור אזריה, אשמים מבחינתם תמיד ומראש, ולעזאזל העובדות?

ואם הם אנשי ימין, אז ביבי או אזריה  תמיד ומראש זכאים, ולעזאזל העובדות?

האם לקשקושים בקומקום האלה אפשר בכלל לקרוא בשם המכובד "דעות"?

הרי לאלה  המגדפים את ביבי או את אזריה, אין שום מידע שאין לי בקשר לעובדות, כמו שאין מידע כזה למי שמזכים ומהללים את שני אלה.

משני הצדדים איננו זוכים ליותר מגיבובי דברים תעמולתיים, גידופים ריקים או מהצד השני חנפנות לשמה.

אז איך הם מעיזים? על סמך מה? הם לא מבינים, האנשים האלה, שהם חוטאים חטא כבד ביותר, ולדעתי מתחייבים בנפשם  – כשהם חורצים דין ללא משפט, ללא ברור של העובדות ושל הנסיבות, בין שהם מרשיעים ובין שהם מזכים מאן דהוא לפני שתמה חקירתו, ולפני שתם משפטו, בלי לדעת מה באמת קרה?

אז למה לי שאנהג כמותם, שאכנס מרצוני הטוב, בלי שום אילוץ, לביצה המבאישה הזאת, ואשים את נפשי  בכפי, כשאני בא לחרוץ דינו של אדם בלי שאדע את העובדות לאשורן?

חסרות לי צרות?

*****

והסיבה השניה שאיני מעז להביע את דעתי בעניינים האלה לפני שתמו התהליכים כסדר וכחוק, היא הכלל העתיק ההוא של ה"סוב יודיצה" – תחת משפט. בעניין הזה אני ממשיך להחזיק בעמדתי הישנה, שמקורה עוד במה שהיה נהוג בימים שהתחלתי לעבוד במקצוע העיתונות. דהיינו, שבין כתלי בית המשפט, בטח כשמדובר בדיני נפשות, מתנהל הליך שיש בו מן הקדושה, ואין לזהמו ואין לטמאו ולערב בו שיקולים זרים.

מותר לדווח ביושר ובנאמנות  על מהלך העדויות והדיונים – ותו-לא.

הכל כדי שהשופט או השופטים יוכלו להאזין לעדויות ולהעריכן, ולשקול את הנימוקים לכאן ולכאן, בלי שום לחץ ובלי שום נסיון להשפיע עליהם.

והנה, אם ניזכר במה שקרה ועדיין קורה סביב משפטו של אלאור אזריה, משני הצדדים הפוליטיים, ניווכח לדעת שכל המתרחש אינו אלא זיהום של הדיון המשפטי ואינו אלא ניסיונות השפעה על המערכת המשפטית – הצבאית במקרה הזה – השפעה זרה לכל דבר ועניין. השפעה פוליטית, אידיאולוגית, תעמולתית ואינטרסנטית, ועד לאיומים באלימות, שקרים והקלטות סתר מגיעים הדברים.

זה התחיל במיני הפגנות ועצומות בעד החייל ובקביעה נחרצת של שר הביטחון בזמנו שמדובר ב"חייל שסרח" –  דוגמא נוראה של חריצת דין בטרם משפט, המעידה על איבוד עשתונות גמור (האמירה שהיתה ראויה במקרה הזה, מול הערעורים הפוליטיים שהרגיזו את השר: מדובר בחייל החשוד בפלילים). זה נמשך בהתבטאויות חסרות אחריות של שרים מהימין בזכות החייל היורה, ביניהם שר הביטחון דהיום, וגם באמירה תמוהה ביותר של הרמטכ"ל, ש'"הַבָּא לַהֲרָגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ" הוא "סתם סיסמה".' (וכך השמיט הרמטכ"ל את הקרקע מתחת לזכות המשפטית הלגיטימית להגנה עצמית, הנשענת על מה שמשתמע מהמדרש התלמודי הזה).

*****

משתי הסיבות האלה, ההכרה במגבלותי, והדבקות בכלל ה"סוב יודיצה", אני סותם את הפה, ומתייחס בחוסר אמון גמור ואפילו בבוז מוחלט אל כל אותם פסקי דין וגזרי דין חובבניים של הקיביצערים למיניהם, גם מהעיתונות הממוסדת וגם מהרשת החברתית (כולל אנשי משפט כעורכי דין ואף שופטים לשעבר), בענמיין החייל היורה מחברון.

סתם קישקושים בקומקום, אם תסלחו לי על הצרפתית. גבבה וקש. תעמולה ריקה. בלה-בלה אחד גדול.

*****

מכל זה אין להסיק, שמרגע שהחליטה המשטרה להגיש משפט, ו/או מהרגע שבו ניתנו פסק דין וגזר דין חלוטים, אני מתחייב מראש לקבל את ההכרעות כתורה מסיני. כלל וכלל לא.  גם אם כל ההליך נעשה כחוק, אין זה אומר שנעשה צדק.

המקרה העולה על דעתי הוא משפטו של השר לשעבר חיים רמון, שהורשע בגין אותה "נשיקה צרפתית" שהעניק לחיילת ששירתה במשרד ראש הממשלה. קראתי היטב את פסק הדין, ולא מעט ממה שנכתב על הפרשה, ועל סמך הדברים האלה, אני מעז לכתוב דברים חמורים ביותר, ומוכן לתת את הדין אם אתבע ולא אצליח להוכיח את דברי:

לחיים רמון נתפר תיק. את התיק תפרו לו אנשי המשטרה, במיוחד מי שהיה אז מפקד המחוז הדרומי ואחר כך מפכ"ל, וכן הקצינה שניהלה את החקירה. את התיק תפרו לו היועץ המשפטי לממשלה דאז ואנשי הפרקליטות שניהלו את התביעה (ומעלליהם במשפט נחקרו על ידי מבקר המדינה, ועל ידי השופטים שלום ברנר ו-ורדי זיילר, שהגיעו כולם למסקנות חמורות). את התיק עזר לתפור גם אלוף בצה"ל, מי שהיה אז מזכירו הצבאי של ראש הממשלה. ואת התיק התפור הזה סגרו עליו, בפסק דין שהוא  מופת של עיוות דין, השופטים במשפטו. כל המשפט הזה כולו היה הדגמה של הפסוק הידוע  מספר קוהלת: וְעוֹד רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע.

התוצאה החמורה הזאת של פרשת השר והנשיקה, לא רק שאינה מפתיעה אותי, אלא שהיא נראית לי הגיונית לגמרי לנוכח כל מה שקרה סביב המשפט הזה: מופת של עבירה על כל כללי הסוב-יודיצה. התפרעות כללית, מערכה תקשורתית, פוליטית, אידיאולוגית ותעמולתית, שהופעלה על ידי בעלי אינטרסים זרים (בעיקר מתוך מערכות אכיפת החוק והמשפט עצמן שחששו מצעדים שתכנן שר המשפטים החדש, רמון) וכן מיני קרנות ועמותות ועוד.

וכאשר זוכרים, שסביב משפטו של החייל היורה אלאור אזריה, התנהלה מערכה "ציבורית" (פוליטית-אידיאולוגית-אינטרסנטית)  גדולה, רחבה ועמוקה עשרת מונים מזו שהתנהלה סביב משפטו של חיים רמון, בוודאי שאיני מעלה בדעתי להתייחס כתורה מסיני וכדין צדק לכל הכרעה  משפטית שניתנה או שתינתן במשפט הזה (עדיין יש מקום לערעור בעליון, כפי שהבנתי), לפני שאקרא בעיון את פסק הדין.

כי ההמולה הנוראה שהתחוללה סביב המשפט, משני הצדדים הפוליטיים, נושאת בחובה, לדעתי, את כל התנאים המקדימים למתן פסק דין שעשוי להתברר כעיוות דין.  אם המשפט היה מלווה בזיהום כה מאסיבי של ההליך, ואמנם כך היה אליבא דכולי עלמא, מי לידנו יתקע שהשופטים, בערכאות השונות, היו מסוגלים להינתק מהמערכות האדירות של הלחצים וההשפעות שהתנהלו סביבם?

למה שלא נניח  מה שנראה כהגיוני הרבה יותר – שכמו במשפט רמון,  מדובר בעיוות דין?

וזה בלי שאקבע עמדה לכאן או לכאן, שהרי בעניינים כאלה, כפי שהסברתי, אסור בשום אופן לבוא עם דעה קדומה מהבית:

יתכן שבמשפט כהלכתו, לא הליך מזוהם כפי שהיה בפועל, היה נכון לזכות את אזריה.

כמו שיתכן שהיה נכון להטיל עליו עונש חמור בהרבה.

ואילו הסיכוי שנעשה פה משפט צדק, הוא, מבחינתי, בגלל הנימוקים שהעליתי,  האפשרות המפוקפקת והלא סבירה ביותר.

מודעות פרסומת
8 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    צודק

    אהבתי

  2. אילן permalink

    מרגע ששר הביטחון והרמטכ״ל קבעו שאזריה אשם ונהג שלא כשורה כול המערכת נעמדה נגדו כאיש אחד. צבא הוא גוף היררכי וחסר לאיזה קצין גבוה כמו אלוף פיקוד או אוגדונר להביע דעה אחרת. כול שנתיים שלוש מתקיים סבב מינויים והקצין הסורר היה מוצא את עצמו בתפקיד רוחבי ואחר כך היה נפלט מהמערכת. למה להסתבך.
    לא חשוב אם החייל אשם או לא אשם. זאת לא השאלה. מה שמטריד אותי יותר איך יתפקד הקצין הבכיר שלי. הרמטכ״ל במצב לחץ אמיתי אם הוא לא מסוגל להתמודד עם סרטון פשוט של בצלם. מה יקרה במצב אמיתי. הוא יקרוס כמו רבין במלחמת ששת הימים.
    מתגייסים חדשים לא טיפשים. למה ללכת לקרבי אם צה״ל אפילו לא מסתיר שהוא מעדיף את הכסת״ח על פני הגנה על החיילים שלו. אולי חייל ילמד קודם עריכת דין ורק אחר כך יתגייס.

    אהבתי

  3. איתי permalink

    כבר אמרו חכמים מאיתנו "אנשים מספרים לעצמם שהם חושבים בעוד שבסה"כ הם מסדרים מחדש את דעותיהם הקדומות"
    ב. במשך הים יצא לי לשמוע כמה פעמים מרואיינים מזדעזעים רק מעצם העלאת האפשרות שאולי רק אולי הרכב. השופטים הושפע במשהו מתהליך הזיהום המסיבי שהתחולל במשפט הזה מה שרק מחזק את ההשערה. שלאזריה לא היה סיכוי.

    אהבתי

  4. סליחה על הבורות, שלמה – מי היה המפכ"ל שקודם לכן היה מפקד מחוז ירושלים? ומה היה לו נגד רמון? ומי האלוף בצה"ל. מזכיר צבאי של איזה ראש ממשלה? ומה היה לכולם נגדו?

    "את התיק תפרו לו היועץ המשפטי לממשלה דאז ואנשי הפרקליטות שנהלו את התביעה (ויש על כך מסקנות של ועדת חקירה). את התיק עזר לתפור גם אלוף בצה"ל, מי שהיה אז מזכירו הצבאי של ראש הממשלה".

    ועדת חקירה? ברצינות? יש הפניה למראה-מקום?

    אהבתי

    • המפכ"ל הוא דנינו, ואכן טעיתי – הוא היה קודם מפקד המחוז הדרומי. וכפי שציינתי, גם הוא שירת את המימסד המשטרתי-פרקליטי-משפטי שחשש מרמון. טעיתי גם בעניין ועדת החקירה – היו חקירות של מבקר המדינה, חקירה פנימית של השופט שלום ברנר, ועוד חקירה של השופט ורדי זיילר ז"ל. כולם יצאו עם דו"חות חמורים בנוגע להתנהלות הפרקליטות במשפט רמון. המזכיר הצבאי היה האלוף גדי שמני, ששירת את שרון ואת אולמרט. תודה לך על ההערות, שיניתי בטקסט, והנה הלינק בעניין החקירה של מבקר המדינה: https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3409585,00.html

      אהבתי

    • חכם מיימון, מערכת הניהול של הבלוג מאפשרת רק לינק אחד לכל תגובה, אז הנה גם לינק לדו"ח השופט זיילר: http://www.news1.co.il/Archive/001-D-153594-00.html

      אהבתי

  5. איתי permalink

    מאפיהו אתה טועה המפכ"ל בתקופת פרשת הנשיקה של רמון היה משה קראדי ולאחריו דודי כהן יוחנן דנינו בא רק לאחר מכן.

    אהבתי

    • איתי, לא כתבתי שהקצין שתפר תיק לרמון היה מפכ"ל באותה תקופה, אלא אחר כך, וזה עדיין נכון.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: