העיתונאי הסעודי והאחריות של ההנהגה הפלשתינית

משעל אל-סודיירי הוא עיתונאי סעודי. במאמר שפרסם בעיתון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט" ב-21.05.2017,  הוא מביע את דעתו על צעדיהם ועמדותיהם של המנהיגים הפלשתינים. מצאתי את תרגום המאמר באתר ממר"י, והרשיתי לעצמי להביא אותו כאן.

מי לא יאהב את הדברים? ובכן כל אויבי השלום מהשמאל המזוייף ומכנסיית הסכל מצד אחד – איך מעז עיתונאי ערבי להצליף כך בעמדות המתקדמות, הנאורות והצודקות של החמאס והרשות הפלשתינית? איך הוא מעז לשחרר מאחריות את הממשלות  הישראליות המרושעות?

כחלילן מהמלין, משמיעים אלה באזני המנהיגות הפלשתינית את המנהיגה החביבה עליה, שלצליליה היא מובילה את עמה מנאכבה אל נאכבה (בעוד המנהיגות עצמה חוגגת על חיי פאר ותפנוקים, איך לא).

וגם הימין הקיצוני מצד שני לא יאהב את הדברים. שם סומכים על כך שהערבים לעולם יישארו אותם ערבים, קיצוניים וסרבנים, שברוב טיפשותם ימשיכו לשחק לידיהם של המתנחלים ושלוחיהם בממשלות ישראל.

כל האחרים מוזמנים להתעודד.

הנה כמה קטעים מתורגמים ממאמרו של אל-סודיירי:

"כמה ממנהיגי פלשתין, שהיו בשלטון, הצטיינו בשני דברים: רטוריקה והחמצת הזדמנויות. זאת, מאז אמצע שנות הארבעים של המאה הקודמת עד תחילת המאה ה-21. בשנת 1947 הם התנגדו להחלטת החלוקה (מנובמבר 1947), למרות שהיא העניקה להם 49% מהאדמות; הם האשימו בבגידה את  עבד אל-נאצר (נשיא מצרים בין  השנים 1970-1954) משום שהסכים לתכנית רוג'רס (תכניות שלום בין ישראל למצרים וירדן שהציג מזכיר המדינה האמריקאי דאז ויליאם רוג'רס בשנים 1971-1969).  הם האשימו את אל-סאדאת בבגידה, משום שחתם על הסכם השלום בקמפ-דיויד.  אך השניים הללו לפחות הכירו במציאות וחצי האי סיני הוחזר למצרים בשלמותו.

"אחת מהחמצות ההזדמנות הבלתי נסלחות של המנהיגים הפלשתינים, היתה סירובם לשבת על הכיסא שהועיד להם אל-סאדאת ליד שולחן המו"מ, מול דגלם, במלון 'מינה האוס' (בקהיר, שם כונסה בדצמבר 1977 ועידת שלום, בהשתתפות נציגי ישראל, מצרים, ארה"ב ומשקיף מהאו"ם). יצוין כי באותו זמן לא הייתה ולו התנחלות אחת בגדה המערבית ולא היה שום בית הרוס בעזה.

"כעבור כמה עשרות שנים, לאחר שחצי משטח הגדה המערבית התמלא בהתנחלויות, הפלשתינים חתמו על הסכם אוסלו, אשר התברר להם  בהמשך כחסר הערך. האם לשם כך (כלומר כדי שיגיעו הפלשתינים למצבם הנוכחי)  התרחש 'ספטמבר השחור' (המלחמה הירדנית-פלשתינית בספטמבר 1970)? ולשם כך פרצה מלחמת האזרחים בלבנון? ולשם כך חרבה עזה שלוש פעמים ('עופרת יצוקה', 'עמוד ענן' ו'צוק איתן')?!

"עם כל הכבוד שאני רוחש לאסמאעיל הניה, אני אומר לו: 'כאשר קבעת (במסמך המדיני החדש של חמאס) את גבולות פלשתין כגבולות שהיו לפני ה-5 ביוני 1967, הרי שהכרת במשתמע ובאופן עקיף בישראל. לפיכך, אינך יכול מעתה ואילך ליידות עליה ולו אבן אחת, לא כל שכן לשגר עליה ולו רקטה אחת.'

אני תוהה, איפוא, מה ערך הסיסמה המליצית הבלתי אפשרית 'פלשתין מהנהר עד הים', כל עוד עזה מנותקת מהגדה המערבית? האם האומץ וההקרבה יביאו את המנהיג הניה לנקוט יוזמה היסטורית ולבסס את האחדות במדינה הפלשתינית שהאחים הערבים ואף העולם כולו יתמכו בה?

מגיע לצעירים הפלסטינים לחיות, לשאוף ולפעול כמו צעירי יתר העמים. הספיקו לנו הצער, הדיכוי, הטיפשות והפרחת הסיסמאות הקיצוניות, אשר חיסלו את התבונה ויחד עמה הרבה מהאדמות. אם העם הפלשתיני  ייהנה מחיים בתנאי שלום, (יתברר ש)הוא עם יצירתי, ותעיד על כך העובדה שמי שקיבלה את פרס המורה הטובה ביותר בעולם היא הפלשתינית חנן אל-חרוב (מורה ממחנה הפליטים דהיישה ליד בית לחם שפיתחה שיטה להפחתת אלימות בקרב תלמידיה וזכתה במרץ 2016 במקום הראשון בתחרות בינלאומית למורים מצטיינים)…

ואם מדברים על ההיבט הטריטוריאלי, הרי ששטחה של סינגפור הוא 710 קמ"ר בלבד, כלומר תשיעית משטח הגדה המערבית ועזה, ומספר התושבים בשני האזורים (בסינגפור מצד אחד ובשטחים הפלשתינים מאידך) דומה, אך הכנסותיה השנתיות של סינגפור עולות על 400 מיליארד דולר, כלומר יותר מהכנסתה של כל אחת ממדינות הנפט… אפילו שאין בה אוצרות טבע."