Skip to content

נאום הנשיא טראמפ במוזיאון ישראל: להזהר מהקנאים ומהצבועים

מאי 24, 2017

א. מה הופתעתי לשמוע, מפי כמה מהפרשנים הבכירים והמוסמכים באי-אילו ערוצים ותחנות, שהם לא הופתעו כלל מנאומו המסכם של הנשיא דונלד טראמפ במוזיאון ישראל.

זה היה צפוי. שום הפתעה הם לא מצאו בנאום.

ובמשתמע, שום דבר חדש, שום דבר מעניין, שום דבר חשוב.

כל זה יישכח עד יום חמישי, אמר אחד מהם.

הופתעתי לשמוע את הפרשנות הזאת, כי אני, למען האמת, לגמרי הופתעתי. ואני לא מצליח להיפרד מהרגשתי הברורה, שזה היה נאום חשוב ביותר.

היתכן שאני כזה מטומטם, שאלתי את עצמי כששמעתי את הפרשנים, ורק אני לא צפיתי כלל נאום אשר כזה? רק אני לא תופס את המחסור המוחלט בחשיבותו?

או אולי, וגם זו אפשרות,  שאני לא מטומטם יותר מהממוצע באוכלוסיה  – אבל הפרשנים, הוי הפרשנים  שלנו, הם חכמים במיוחד?

אבל אם הם כה חכמים במיוחד, שאלתי את עצמי, איך זה שאותם חבר'הלך בדיוק, שלא הופתעו כלל מנאומו האחרון של הנשיא טראמפ, וסבורים שהוא לא חשוב, ויישכח עד ליום חמישי, הם עצמם –

–  היו  לגמרי-לגמרי מופתעים, לא מזמן,  מבחירתו של אותו טראמפ לנשיאות בארה"ב?

רק לפני כמה חודשים הם צללו לחשיכה העמוקה של טעותם –

ופתאום עכשיו פתאום היום – הם לגמרי צודקים בהבחנותיהם?

היתכן שבחודשים האחרונים, שחלפו מאז אותן נבואות שווא,  ועד ראיית הנולד המהממת שלהם היום, הם עברו תהליך מזורז ביותר של החכמה (מבוטא כמו הפתעה)?

אולי, לזרוז תהליך ההחכמה הנ"ל, הם קראו את העיתון לאנשים חושבים בתקופה האחרונה  לא רק מקדימה לאחור, כרגיל, אלא גם מהסוף להתחלה, או מהאמצע לצדדים?

 

 

טראמפ במוזיאון ישראל: האידיאולוגיה של השנאה

 

ב. כן, אני הייתי מופתע. פוליטיקאי שמדבר דברים ברורים, חד משמעיים, ללא גמגומים, מנוסחים בבהירות, במילים שוות לכל נפש, בלי כל מיני חלוקות אקדמאיות לסעיפים B, A ו-C,  בלי הקשקשת הפוליטיקלי-קורקטית, בלי כל מיני איזמים, בלי "נראטיב" כזה ו"נראטיב" אחר, ובלי שום הבנה שהיא חצי הצדקה כלפי טרוריסטים, וגם לא הנחות אחרות.

והוא אפילו נקב במפורש בשמם של האויבים, אויבי השלום, הטרוריסטים ותומכיהם, הסונים והשיעים: דאעש והחמאס, החיזבאללה ואיראן.

 

ג. והנה הנקודה, שלדעתי היתה חשובה ביותר בנאומו של טראמפ ויהיה לה מקום חשוב בתכנית השלום שלו:  הנקודה הדתית.

בנאומו במוזיאון ישראל יצא הנשיא האמריקאי נגד המונופול על הדת ועל רצון האל, שניסו ומנסים הקיצוניים והאלימים להפקיע לעצמם במלחמתם נגד שוחרי השלום. טראמפ יצא נגד נסיונם לגייס את האמונה הדתית לשירות המלחמה, הטרור והמוות.

אין זו אמת, אמר טראמפ, שיש צורך לבחור בין יהודים מצד אחד, לערבים ומוסלמים מהעבר האחר.

"כל האנשים הישרים רוצים לחיות בשלום", אמר הנשיא האמריקאי, "וכל האנושות מאויימת על ידי הטרור הזדוני".

טראמפ דיבר על קדושת ירושלים לשלוש הדתות, על המלך דוד, על הכותל המערבי, על כנסיית הקבר והמקומות הקדושים לאיסלם. הוא סיפר כי בתפילתו בירושלים ביקש מהאל חוכמה. הוא דיבר על חופש הפולחן הנהוג בישראל,  על תפקיד התיקווה (לשלום) באמונה הדתית. קריאתו היתה מכוונת "ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים, לכל דת, שבט ואמונה", הוא הזכיר את קריאתו לחבריו בעולם המוסלמי, שאותה השמיע בנאומו האחרון בערב הסעודית, לפני בואו לישראל, לפעול למען יציבות וביטחון.

 

ד. מירושלים המשיך הנשיא האמריקאי לתחנתו הבאה – רומא.

לפגישה עם האפיפיור.

לא אהיה מופתע, אם יצטרף האפיפיור ברומא לקריאת השלום והאחווה, והמלחמה בטרור, שיצאה מפי הנשיא טראמפ בערב הסעודית ובירושלים.

וגם ראשי המדינות האירופאיות שעימם ייפגש טראמפ בהמשך.

 

ה. כבר כתבתי כמה פעמים, שביוזמה הסעודית המקורית לשלום בין היהודים והערבים, הופיע סעיף שמשום מה נעלם בדרך במרוצת השנים: הצורך במועצה דתית, משותפת למוסלמים, ליהודים ולנוצרים,  שתפעל לצד בני השיח הפוליטיים. הצורך בהשלמה ובפיוס דתי, גדול לא פחות מן הצורך בהסדר ובשלום פוליטי. נראה שבנשיא טראמפ מבין זאת היום, כפי שהבינו זאת בעלי היוזמה הסעודית בתחילת העשור הקודם.

נראה לי שלכך יש לייחס גם את דבריו האחרונים של אבו מאזן בבית לחם, שאינו רואה ביהודים את האוייב, אלא בכיבוש.

 

ו. כדאי לשים לב, שבמהותו, בהצבעה על המטרה, לא היה הבדל בין נאומו  המזרח תיכוני של הנשיא הריפובליקאי דונלד טראמפ במוזיאון ישראל, בפתח כהונתו כנשיא, ובין נאומו של קודמו, הנשיא ברק אובמה, באל-אזהאר בקאהיר, בפתחה של תקופת כהונתו הראשונה. אובמה דיבר בקאהיר על הבנה הדדית והצורך בשיפור היחסים. הוא טען שיש לעשות יותר על מנת להתמודד עם אלימות וקיצוניות, וקרא, כמו טראמפ אחריו, להשכנת שלום בין ישראל לבין הפלשתינים, ולכיבוד האמונה והדת המוסלמית, כמו גם להכרה בזכויות היהודים בישראל והצורך בבטחונם. גם זה כמו טראמפ.

הרי רק בזכות הנאום הזה זכה הנשיא אובמה לקבל את פרס נובל לשלום. הוא נשא את נאומו בקאהיר בתחילת יוני 2009, ומפי ועדת הפרס נודע על זכייתו בתחילת אוקטובר של אותה שנה.

 

הנשיא טראמפ: הבסת הטרור

 

ז. האזנתי לשניים משרי הממשלה שלנו,  שהיתה להם ביקורת על פרטים חשובים בנאומו "הציוני"  של הנשיא האמריקאי. יובל שטייניץ, מ"הליכוד", שנמלט אל הספק הגדול והוותיק באשר לרצונו של מחמוד עבאס (הוא אבו מאזן) בשלום עם ישראל. זה באשר להודעתו של הנשיא, כי לאחר שיחתו עם אבו מאזן בבית לחם, הוא משוכנע ברצונו של היו"ר הפלשתיני בשלום.  ובאותו עניין, דברי השרה איילת שקד (הבית היהודי), שטענה כי בין ישראל והפלשתינים "יש פערים גדולים שלא באמת ניתנים לגישור", ושנא יסתפק הנשיא טראמפ באיזה הסדר כלכלי, משהו כמו "תכנית מרשל" (על שמו של הגנרל האמריקאי להזרמת כסף אמריקאי כדי לשקם את אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה), שיקרא, במקרה שלנו, "תכנית טראמפ".

ניכר מאוד היה אצלם הפחד הרגיל של הימין הקיצוני מפני השלום.

 

ח. והשמאל המזוייף שלנו, בעל בריתה הנאמן של הלאומנות הפלשתינית?

ובכן, אלה, מה להם ולנשיא האמריקאי ונאומיו.

אותם מעניינת בימים אלה רק שביתת הרעב של האסירים הפלשתינים.

שום נשיא אמריקאי טרי, ושום טורטית מתקתקה, לא יזיזו אותם מהעומק התיאורטי, מרוחב היריעה האידיאולוגי ומהתנופה הפרולטרית של תפיסותיהם הפוליטיות המתקדמות לעבר הכלום והאין.

 

ט. בפוסט הקודם הבעתי את תקוותי, שטראמפ יצליח איפה שאובמה לפניו נכשל, ולפניו קלינטון ואחרים. אני מניח שהוא יודע היטב שהדרך לא תהיה קלה. הוא דיבר בנאומו על "האידיאולוגיה של השנאה", ועל כך שהדרך להבסת הטרור אינה קלה. מה גם, שלא כל האויבים גלויים לעין, כמו המסיתים המובנים מאליהם. יש מהם גם חלקלקי הלשון האלה, המדברים לכאורה בזכות השלום, בשם כל מיני אידיאלים נעלים, גלובליזם, הומניזם ומה לא.

אותם צבועים, הגרועים לא פחות משותפיהם הקנאים הדתיים.

 

מודעות פרסומת
6 תגובות
  1. אנונימי permalink

    לא קשור ספציפית למה שכתבת, אבל עלה בדעתי משהו (יש לי בעייה: לפעמים אצלי הפה או המקלדת בהילוך שלישי כשהמוח עוד בניוטרל. נקווה שזה לא המצב כרגע).

    אני חושב שהשמאל המזוייף "מפספס" את הסיבה האמיתית שהוא לא חוזר לשלטון. זה משהו שלא כ"כ קשור בכלל לנסיגה, או פלסטינים, או שום דבר כזה.

    אלא שהשמאל הנ"ל אומר לציבור בערך כך: "בבונים נכבדים. הצביעו עבורי, הנאור והעליון. אני אדאג לכך שישראל תחזור למה שהיא היתה פעם — אני וחברי הנאורים למעלה, אתם ו 90% מהאוכלוסיה למטה, במקומכם הטבעי כמשרתיי הניקלים. אני אציל את המדינה משלטונכם הבזוי וההמוני, ואחזיר את המדינה למסלול בה רק לי יש זכויות, כי אני פשוט כל כך יותר חכם ונפלא ונאור מכם."

    אפילו אם השמאל יכול להביא שלום — בספק גדול — מה הפלא שלא מצביעים לו כשזו הגישה שלו? "אביא את השלום המיוחל ואז תהיו כולכם עבדי הנחותים לנצח"?

    אהבתי

    • אנונימי יקר, השמאל המזוייף, כפי שאני מבין אותו, כלל לא נלחם על השלטון במדינה. הוא רואה באותו שמאל הנאבק על השלטון במדינה, או באחרים, כמו המרכז של לפיד, אויבים מסוכנים, כמו הימין, ולפעמים יותר ממנו. עניינו של השמאל המזוייף הוא לספק שרותי שנאה (אנטישמית במקרה שלו) למשלמי שכרו, מהעמותות ומהמו"לות.

      אהבתי

      • אנונימי permalink

        אכן, אבל רק לאחוז קטן משלמים. המוטיבציה של רובם היא הרצון להתבלט על ה״נחותים״. הרי מה החוכמה לעשות, נגיד, דוקטורט בלימודי מגדר פוסט-קולוניאליסטים, אם אחרי כל הלימודים אתה עדיין מגיע לאותה מסקנה כמו מסעודה משדרות או גברת כהן מחדרה, כגון ״לא יפה לפוצץ ילדים באוטובוסים״? כל אדיוט יכול לחשוב את *זה*. רק אדם עליון כמוך יכול להבין שזו בעצם ״מחאה זועקת נגד פשעי הציונות הקולוניאליסטית״ או משהו, ולהיות דווקא *בעד* פיצוץ ילדים באוטובוסים (כמו, למשל, סלבוי זיזק או מישל פוקו או עוד ״אינטלקטואלים מהפכניים״ חובבי טרוריסטים ורוצחי המונים מסוג זה).

        אהבתי

      • אנונימי permalink

        אותו דבר בעולם האמנות. אפריים קישון כתב ספר, ״נקמתו המתוקה של פיקאסו״, על כך שהמלך הוא ערום – הרוב המכריע של האמנות המודרנית היא קשקוש מקושקש של נוכלים, כמו למשל ״כיסא השומן״ של יוזף בויס, שבונים על הפחד של ה״אינטלקטאל״ הממוצע להחשב לא מספיק ״מתקדם״ ו״נאור״.

        מדי פעם קורה שאיזשהוא פרימיטיבי חסר הבנה באמנות – פועלי בניין שמשפצים מוזיאון, איש הניקיון שמנקה אחרי פתיחת התצוגה החגיגית של האמן הנאור החדש – זורקים לפח איזושהיא ״יצירת אמנות בת אלמוות המוערכת במאות אלפי דולרים.״ הם היחידים המביעים דעה אמנותית *אמיתית*.

        Liked by 1 person

  2. אנונימי permalink

    חוץ מזה, הם אומרים שהנאום "חסר משמעות" ו"יישכח עד יום חמישי" מסיבה אחת ברורה, שטראמפ נאם בדיוק ההפך ממה שהם חשבו שהוא ינאם. הם חשבו שהוא יעשה כל דבר מלירות בביבי ב M16 ועד להכרה מיידית במדינה פלסטינאית. אבל שוב המציאות המעצבנת הזו לא מסכימה לתיאוריה, אז כמובן שדוחים את המציאות כ"חסרת חשיבות" ש"תישכח בקרוב". ובכן, אין ספק ש*הם* ישכחו אותה.

    אהבתי

  3. הם כבר שכחו, אבל נראה שהמציאות הפוליטית תזכיר להם, כל עוד טראמפ הוא הנשיא בארה"ב, וכל עוד המהמלך שהוא מבקש לחולל לא מיצה את עצמו.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: