Skip to content

הימין הקיצוני והחיזבאללה/ המאמר של יוסי קליין אינו אנטישמי למרות שהוא מופיע ב"הארץ"

אפריל 13, 2017

נתחיל בחדשות הטובות.

לא מצאתי שום דבר אנטישמי, ואפילו לא משהו שדומה לאנטישמיות  במאמר שפרסם יוסי קליין היום ב"הארץ" (ואתמול במהדורה המקוונת), ואין לי מושג על מה מדברים אלה שמאשימים אותו בגזענות אנטי-יהודית (גילוי נאות: הוא היה העורך הראשי של עיתון "חדשות" בתקופה שעבדתי באותו עיתון).

מדובר במאמר פוליטי נגד זרם מסויים של הציונות הדתית, מיעוט קטן לא רק בעם, אלא ׁ(לדעתי) גם בין הדתיים והמאמינים בישראל. והנה, טוען קליין, המיעוט הקנאי הזה מבקש לקדם את מטרותיו, לפעמים בדרכים לא ראויות, לעתים על ידי מעשי עבריינות, וגם תוך הצגת עמדות צבועות המסתירות את כוונותיו האמיתיות. קליין סבור שהצלחת הפעילות הפוליטית של הזרם הקיצוני הזה עלולה להביא על ישראל אסון גדול, ולדעתו אסון כזה גדול אף יותר מהאסון שעלולה להביא על מדינתנו פעילות צבאית של החיזבאללה.

אין בדבריו של קליין לאורך כל המאמר שום התקפה על היהדות כדת. הוא אף מקפיד לציין שמדובר למעשה בלאומנים המתעטפים ברוב צביעותם "ביראת שמים חסודה" (כלומר, במשתמע,  שאולי  יש להגן על היהדות מפניהם). אין במאמר גם שום התקפה על היהדות כעם או לאום. קליין לא מייחס ליהודים, לא כדת ולא כלאום, שום תכונות שליליות "גנטיות" או "מולדות", אינו טוען שמדובר ביצורים רעים מיסודם או בהתנהגותם או ברובם. הוא גם אינו טוען כלפי מדינת ישראל שיש איזה פגם מוסרי בהקמתה או בקיומה כמדינת היהודים. הוא  כלל אינו מקלל ומגדף את היהודים או את מדינתם בלשון ובסגנון הרווחים ביותר בעיתונו.

אפשר להתווכח ביישוב הדעת עם כל טענה וטענה במאמר.

לדעתי, בעקבות המו"ל שלו, מקנה קליין חשיבות-יתר לעוצמתו והצלחותיו של הזרם הפוליטי שאותו הוא תוקף.

יוסי קליין: בלי שנאה, בלי גזענות, בלי גידופים

(צילום מהוויקיפדיה)

לדעתי הוא גם די בור, הן בהלכות יהדות והן בהלכות לאומיות, יהודית ובכלל. ומכאן אחת הפיסקאות במאמר שבהן הוא מתלונן על "ההתכה" המתבצעת בין יהדות שהיא "אתנית" ולאומיות שהיא "אוניברסלית". מדובר בשטויות. אין שום צורך בהתכה כזאת. מאז ומתמיד היתה היהדות "התכה" של דת ולאום,  במובן זה שלעם היהודי היתה דת מסויימת, וזו נקראה לימים יהדות, על שמו של העם או השבט.

אחדות העם והדת איפיינו את מצבם של המוני עמים/דתות בתקופה שבה נוצרה היהדות. עד היום זה המצב בקרב עמים ושבטים רבים בעולם, שלא נחדרו ולא נכבשו על ידי הדתות האימפריאליסטיות הגדולות.  הנצרות והאיסלם החדשים, שנטלו מן היהדות את המונותאיזם ועוד סוגי טובין, ניסו להפריד את השילוב הזה, הדתי-לאומי. והתוצאה היתה אימפריאליזם רצחני ביותר מצד שתי הדתות האלה. בימינו אלה מנסים הקיצוניים בין השיעים והסונים  שבאיסלם להשתלט על העולם כולו, במוצהר ובמעשה,  בחרב, בדם ובאש. ואילו  "ההתכה" בין דת ולאום המצויה ביהדות מיסודה, היא גם זו השומרת עלינו מפני אימפריאליזם רצחני כזה, בניגוד למה שנדמה לקליין ולדומיו.

אבל גם הבורות של קליין אינה מתגלגלת  לאנטישמיות, כפי שכבר ציינתי.

אין במאמר של קליין שום שנאה ליהודים, לא לדתם, לא ללאומיותם ולא למדינתם. אפילו לא קצת.

הוא מתנגד מבחינה פוליטית לזרם הימני הקיצוני שהוציאה מתוכה הציונות הדתית  ואינו מתפעל מהמוסריות שלו, אבל זו אינה אנטישמיות. מדובר בסתם פוליטיקה.

עד כאן החדשות הטובות.

ועכשיו למצב המצער, שאינו בגדר חדשות כלל וכלל.

המצב המצער הוא, שהעיתון שבו התפרסם המאמר, דהיינו "הארץ", הוא עיתון שהקו המערכתי שלו הוא אנטישמי במובהק.

בדיוק אותן תכונות שמניתי, שמונעות תיוג אנטישמי ממאמרו של יוסי קליין, מצויות בשפע עצום בעיתון שלו.

בכותרות, בצורת ההגשה של החדשות והכתבות, בשפע עצום של המאמרים, כולל מאמרי המערכת, ב"טעויות התרגום" למהדורה האנגלית, בהתבטאויות שונות של מייצגי הקו המערכתי האנטישמי גם מחוץ לכתוב בעיתון, בכל אלה ניתן לזהות בקלות רבה, ובלי שום מאמץ, שנאה גזענית עזה ויוקדת  לדתם של היהודים, לעמם ולמדינתם.

המון שקרים ועלילות דם, כמנהג האנטישמים מאז ומעולם.  המון כינויי גנאי החביבים על האנטישמים העתיקים והחדשים. הסתה ברורה לגמרי לרצח יהודים. קריאות להטיל חרמות כלכליים ואחרים על היהודים ומדינתם. ברית אמיצה, תומכת ונתמכת עם ועל ידי אנטישמים בעולם.

כל אלה הם היום-יום והלילה-לילה של עיתון "הארץ".

אני מעדיף בדרך כלל שלא לקרוא לעיתון הזה "אנטישמי", כדי לדייק וכדי שלא להעליב רבים מהכותבים בו, שאיני מזהה בהם ובכתיבתם שום שנאה גזענית כלפי היהודים או ישראל.

לכן אני טוען שמה שאנטישמי בעיתון הזה הוא הקו המערכתי שלו, שלמיטב הבנתי מוכתב (כמו בכל עיתון) על ידי המו"ל.

הקו המערכתי האנטישמי הנ"ל מועבר ומבוצע לאורך שנים על ידי עורכים ראשיים ועורכי מוספים ומדורים, וכמובן כתבים ופרשנים, שאו שהם מתיישרים עם הקו האנטישמי שמוביל המו"ל,  או שהם ממונים לתפקידם כי הם מסכימים איתו מלכתחילה.

בפוסט הבא אביא קצת דוגמאות לכוונתי. כל גיגול ברשת בעקבות כל אחת מהן, יביא שפע עצום של ראיות להבחנה שלי.

מודעות פרסומת
4 תגובות
  1. אנונימי permalink

    לא מבין על מה המהומה. אני יכול לקרוא רק את הפיסקה הראשונה כי אינני מנוי. היא נראית כמו פסקה של מאמר ״הארץ״ סטנדרטי על ״הפשיזם הלאומני״ שאו-טו-טו מגיע (״הם תכף פורצים את הדלת!״). כלומר, מה שהם מנבאים כל יום ש כבר 40 שנה. פספסתי משהו?

    אהבתי

    • לנוחותך:
      הדתיים הלאומיים מסוכנים. מסוכנים יותר מהחיזבאללה, יותר מנהגים דורסים וילדות עם מספריים. את הערבים אפשר לנטרל, אותם לא. מה הם רוצים? להשתלט על המדינה ולנקות אותה מערבים. אם תשאלו, הם יכחישו. הם יודעים, שמוקדם מדי להיות כה גלויים. אל תאמינו להכחשות שלהם. הלאומיות הדתית שלהם היא לאומנות קיצונית, עטופה ביראת שמים חסודה. היא מחלחלת למערכת החינוך, מתחזקת בצבא ומשפיעה על בית המשפט העליון. הם כבר בדרך אלינו, עוד רגע והם פורצים את הדלת.

      הם קוראים לעצמם בשם "ציונות דתית", נוטפי שמן זך, סוכר ודבש. זה השכפ"ץ שלהם. בחסותו הם עושים מעשים מגונים כשעיניהם מתגלגלות השמיימה. הם ממוקדים — רק השתלטות וסילוק מעניינים אותם. תגידו להם "פערים חברתיים", והם יפהקו, דברו אתם על מצוקת דיור, והם יגחכו. מצוקת דיור? לא אצלם. הם לא יקראו לחסרי דיור לגור בבתים היפים שבנו בחצי חינם. הם לא רוצים אותם שם. הם האליטה, ואליטה לא רוצה שכנים כאלה לידה. האליטה השתנתה, אבל לא השיטה: אשכנזים למעלה, מזרחים למטה. הם לא יתערבבו עם מזרחים. לא בטוח שאשתו של סמוטריץ' תסכים ללדת לידם.
      קל לקנות את הקולות שלהם. תנו להם הפקעות וקיבלתם אותם, תנו להם תקציבים וקניתם אותם, תנו להם טרנספר והם שלכם לנצח. הם נאמנים למי שנותן. הם יתמכו בחוקי תקשורת דראקוניים, במאגרי גז חזיריים, בבית משפט עליון מעוקר. הם מרקידים את ראש הממשלה על האצבע הקטנה ואת השרים כבובות על חוט.

      עכשיו, כשעוד רגע הם נכנסים אלינו הביתה, הם מורידים את המסיכות. הם כבר לא זקוקים להן, הם בטוחים בעצמם, אבל עדיין נזהרים. פעם לא אמרו כלום. היום הם אומרים בקול "סיפוח", אבל בשקט כבר חושבים "טרנספר". מחר כבר יגידו בקול "טרנספר", ויחשבו על מה שחשבו חברי המחתרת היהודית.

      כשמגרשים אותם מקרקע גנובה, הם נזכרים ב"דמוקרטיה" ונתלים ב"זכויות אדם". בדרך כלל הם משתינים עליהם בקשת (פעם בחשאי, היום מהמקפצה). גם היום הם אומרים "דמוקרטיה" וקורצים, וכשנפלט להם "זכויות אדם" הם נבוכים. השקר הוא אצלם דרך חיים, הרמאות היא עיקרון. את הדמוקרטיה וזכויות האדם הם העבירו גיור כהלכה. אימרו מעתה: דמוקרטיה רק לעם היהודי, וזכויות רק לאדם היהודי.

      עכשיו, כשהם כבר אינם זקוקים לנו, נפטרנו, תודה לאל, מ"אהבת ישראל" המזויפת ו"ההתנחלות בלבבות" המדומה שלהם. טונות של אהבה מזויפת ולבביות מדומה ניגרו על ראשינו בגשם של סירופ מתוק מדי. עכשיו, כשהם ממש בפתח הבית, הם כבר לא מעמידים פנים. מבחינתם, אנחנו מיותרים. אנחנו זה "פלורליזם", "ליברליזם" ו"פתיחות", מלים שהם פולטים בגועל כמי שיורקים ענב מקולקל. כך מדברים אלי סדן ויגאל לוינשטיין. הם המופת ליהירות מתנשאת, צדקנית, זחוחה ובורה. טוב, לא כולם שם כאלה. מדובר בסיקריים שמוכנים להקריב אותי כי כך ציווה עליהם אלוהים בחלום.

      עם אסקימואי מאלסקה יש לי במשותף יותר מאשר עם הריקלינים, הסגלים וכל מה שהם מייצגים. מה לי ולסמוטריץ'? מה לי ולישראל הראל? מה לי ולזה שמבקש להשיג חירות לעצמו על חשבון חירותו של אחר? מה לי ולזה שאומר: זה בסדר, הם בסוף יתרגלו. הוא לא התכוון אלינו, אבל אנחנו הם אלה שיתרגלו. אנחנו אלופי העולם בהתרגלות. לשלילת החירות של הפלסטינים כבר התרגלנו; אם כך, למה לא נתרגל לשלילת חירותנו שלנו? צריך לעשות ל"חירות" מה שעשו ל"שלום". אימרו מעתה לא "מעבדות לחירות", אלא "מחירות לאדנות".
      האם יש טעם לדיאלוג? לא. כבר מאוחר מדי. זה היה אפשרי, לו היתה הלאומיות שלהם נפרדת מהיהדות שלהם. עכשיו זה בלתי אפשרי. הן שלובות, מפותלות ומותכות אצלם זו לתוך זו. לאומיות היא אוניוורסלית, יהדות היא אתנית. עם הלאומיות שלהם עוד אפשר להתווכח, ליהדות, מבחינתם, יש רק גרסה אחת: שלהם.

      היהדות שלהם מבטלת את כל האחרות, גם את שלי. מי עשוי לגשר מעל התהום הפעורה בינינו? רק הטילים, שיריצו אותנו קודם אל המקלטים ואחר כך אל טקסי הזיכרון.

      אהבתי

      • אנונימי permalink

        אולי קצת חריף יותר מכרגיל, אבל די סטנדרטי. כמה הוא *באמת* מפחד מהפשיזם המתקרב, אפשר לראות מכך שאחרי שכתב את רשימת הנהי הזו, הוא לא רץ להוציא ויזת הגירה, אלא ירד לקפה ומאפה בדיזינגוף.

        השורה האחת החשובה הכל הקשקוש הזה היא ההודאה ש"לאסקימו מאלסקה" יש לו יותר משותף מעם ה*הם*, הפרימיטיביים. אופייני מאד ל"אוניברסליות" הידועה של השמאל, שכפי שאתה וגורג' ארוול כבר העירו.

        אהבתי

Trackbacks & Pingbacks

  1. אנטישמיות ב"הארץ" (2): האם די להראות "דמיון משפחתי" ל-Der Stürmer ("המסתער")? ברור שלא | מאפיהו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: