האלטרנטיבה לפעולה נגד רוצח כמו אסאד (כפי שעשה טראמפ) היא מתן היתר להמשך הרצח (כפי שעשה אובמה)

הבנתי מדבריו, הערב, של הפרשן המדיני של ערוץ 2, ערד ניר, שהוא לא מתלהב מההפצצת הטילים האמריקאית בשדה התעופה הצבאי בסוריה. הוא הגדיר את הפעולה כ"עווית" חסרת השפעה על מהלך המאורעות.
הפרשן של ערוץ 22 גם ניצב איתן על משמר האינטרסים של משלם המיסים האמריקאי, כשהקדיש כמה משפטים למחירם היקר של הטילים שבוזבזו, אם כך, לשווא.
קראתי עוד ביקורות מלומדות ברוח זו, כולל עוד נימוקים, מחבר'ה שלא מרוצים מהפעולה האמריקאית.
אך השאלה החשובה, כמובן, אינה נוגעת כלל לדעות המלומדות של הפרשן ניר מערוץ 2, ואחרים.
השאלה החשובה היא, כמה זמן יעבור עד שהרוצח מדמשק ישתמש בפעם הבאה בנשק כימי מול אזרחיו.
יש לי השערה בעניין הזה.
כי לפי ידיעות שהתפרסמו, לא חלף זמן רב מאז שחתם הנשיא הקודם וחביבם של ניר ודומיו, ברק אובמה, על הסכם לפירוק הנשק הכימי בסוריה ב-2013, ועד שמשטרו של רוצח ההמונים מדמשק שב והשתמש בנשק הזה. זה קרה הרבה-הרבה לפני הטבח האחרון שערך אסאד באזרחיו ועורר סערה גדולה.
כך ששיטת ההסכמים לא עבדה. אז מה נשאר?
אני לא בעד מלחמות, הפצצות ושפך דם.
אבל האלטרנטיבה לשימוש בכוח נגד רוצחים מועדים, אינה הסכם רקוב מיסודו, אלא מתן היתר לרצח בלתי מוגבל של אזרחים.
זה ההיתר שהעניק לרוצח מדמשק הנשיא היוצא אובמה.
כפי שהתברר בשטח.
זה ההיתר שעליו ממליצים, לכן, ניר ודומיו.

מודעות פרסומת