דילוג לתוכן

"תקשורת חופשית"? "שידור ציבורי"? "חברה אזרחית"? הצחקתם אותי (ואת חבריי הבבונים) (1)

אפריל 3, 2017

עכשיו, אחרי שעניין התאגיד/רשות נראה קרוב להיסגר, רק מתחילים החיים הקשים של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

ברור שהמאבק העיקש שניהל בעניין השידור הציבורי, עם כל הישיבות המרתוניות, הפגישה קורעת הלב עם עובדי הרשות, האיום בבחירות ושאר הספינים, השטיקים והטריקים, היו רק נופשון קליל מבחינתו.

למה, כי בחומרים האלה שוחה ביבי שלנו כדג במים. הוא ראש הממשלה המפעיל את סמכותו, מפגין לפתע את ליבו הרחום, עוסק בפרקטיקה הפוליטית היעילה ביותר – "הפרד ומשול" ונאבק בשמאלנים הרשעים.

ואם הוא מזגזג הלוך ושוב, הוא עדיין יכול "להודות בטעות" או לחילופין לספר שלא היה אחראי למעשיו  כשהועבר חוק התאגיד בממשלה בגלל אילוצים בטחוניים. מה שהתברר כבדייה, אבל מי סופר.

בקיצור – פה ביבי מצוי באלמנט שלו.

ראש ממשלה נתניהו: באלמנט שלו

הוא עושה את הדברים שהוא טוב בהם. ואם יש על הדרך גם נסיעה ממלכתית מפוארת לסין הגדולה, עם פוטו-אופ בכל רבע שעה לרגל הצבע החדש של שערו, מה טוב.

בקיצור:  בקרב על הרשות/תאגיד, ובסין הרחוקה, נתניהו נמצא באלמנט שלו.

אבל כשכל הטוב הזה נגמר, ומה עכשיו?

בחזרה לשתי צרות-צרורות, מבחינתו, אחת גדולה מרעותה.

א. החקירות המשטרתיות בעניינו.

ב. ההתנחלויות וסכנת ההסדר המדיני.

ועוד נחזור אליהן בהמשך הסדרה.

*****

אבל קודם כל כמה משפטים מהותיים בעניין "השידור הציבורי".

קודם כל, שלא יהיה ספק: אין חיה כזאת.

מדובר, פשוט, בשידור ממשלתי.

ככה היה, זה מה יש וזה מה שיהיה.

התמונה של התקשורת הממוסדת בישראל ברורה וידועה.

10% מהאוכלוסיה – העשירון העליון – עשירי העשירים והסנג'רים שלהם מהפוליטיקה, מערכת המשפט והאקדמיה, שולטים ללא מצרים ב-100% של התקשורת, הפרטית כמו "הציבורית".

התמונה שקופה לגמרי כשמדובר בתקשורת הפרטית:

קשת ורשת של המיליארדרים השולטים בערוץ 2.

המיליארדרים השולטים בערוץ 10.

המליאנים השולטים בעיתון הכלכלי "גלובס", בתקופתון "ליברל" (שהבעלים שלו הוא אחד משלושת הבעלים של "הארץ") וברשתות הרדיו האזוריות, ב"מעריב" וב"ג'רוזלם פוסט" .

מו"ל עמוס שוקן: "אנשים חושבים"

משפחת מוזס השולטת ב"משפחת ידיעות אחרונות".

משפחת שוקן השולטת בעיתון "הארץ" ומקומוניו.

משפחת אלוביץ השולטת באתר "וואלה!" האינטרנטי.

המיליארדר האמריקאי שלדון אדלסון, השולט ב"ישראל היום", ב-NRG האינטרנטי וב"מקור ראשון" , ועוד מיליונרים מן הימין השולטים בערוץ 20, בפרסומים אינטרנטיים ימניים כמו "מידה" או "פרספקטיבה" ועוד.

המיליונרים והתאגידים הזרים, השולטים באמצעות הקרנות שלהם (הקרן החדשה לישראל, קרן פורד, קרן האחים רוקפלר, קרן "החברה הפתוחה" של ג'ורג' סורוס, ועוד)  בכלי תקשורת אינטרנטיים שמאליברלים כמו "שיחה מקומית", "אל מוניטור", "מגפון", "הטלוויזיה החברתית" ועוד.

ואלה האחרונים שולטים ב"מכונים" שונים ו"עמותות" האמונים על משמר "הדמוקרטיה" או "זכויות האזרח", שבעצם הם כלי תקשורת שעיקר תוצרתם היא "מחקרים" ו"סקרים" לפרסום המוני. כל אלה מכונים "המגזר השלישי" או "החברה האזרחית".

בקיצור, הכסף מדבר.

מדובר בתקשורת שהיא עושת רצונם של בעלי ההון, ומשרתת אותם ואת האינטרסים הידועים שלהם לאורך כל הדרך.

ובתקשורת שהיא עושת דברה של המערכת הפוליטית, כשמדובר ב"שידור הציבורי".

ברור שהעיתונאים אוהבים להציג את עצמם כאבירי חופש הביטוי, כלב השמירה של הדמוקרטיה ושאר ירקות. סיסמאות סרק.

בעצם מדובר בכלבת השמירה של העשירון העליון.

*****

הציבור הישראלי קיבל הפגנה מרשימה של האמת הקטנה הזאת סביב המחאה החברתית של קיץ 2011.

מידת התמיכה של הציבור הרחב במחאה החברתית של קיץ 2011 הגיעה, לפי כל הסקרים ל-80% עד 90%. לא בעיה לנחש, שמדובר בשמונה העשירונים התחתונים של האוכלוסייה. אלה שמחירה של גבינת הקוטג' נראה להם גבוה מדי. אלה שהם עצמם או ילדיהם כורעים תחת עול המשכנתאות. הסיסמה העיקרית של המחאה היתה "צדק חברתי".

רוב גדול בציבור ידע שלא זה מה שאנחנו מקבלים, לא מהמאיון העליון, בעלי הבנקים, התעשיה והמסחר, ולא מהסנג'רים שלהם במערכת הפוליטית.

המחאה של 2011: העם דרש צדק חברתי

בשלב הראשון של המחאה, התקשורת הממוסדת, ברובה הגדול, חוץ מהחלק הנאמן לממשלת נתניהו, התגייסה לטובת המחאה.

הסיבות ברורות:

התמיכה במחאה מכרה המון עיתונים.

גידול בתפוצה מביא מודעות וכסף גדול.

חוץ מזה שרבים מהעיתונאים ראו במחאה הזדמנות לתקוף את הממשלה הימנית השנואה עליהם.

ונוני מוזס מ"ידיעות אחרונות" חשב שיוכל לנצל את התמיכה במחאה מול האויבים ב"ישראל היום".

אך כל זה נגמר כמעט בין לילה.

כשהתברר לבעלי הבנקים, התעשיה והמסחר מהמאיון העליון, שהמחאה מתחילה לפגוע להם בבבת עינם, הרווחים המופקעים, הם החלו בחרם של מודעות על התקשורת.

והתוצאה: תפנית מהירה ומדהימה של 180 מעלות בעמדתה של התקשורת הממוסדת כלפי המחאה החברתית.

התקשורת הזאת איבדה עניין בשמונה-תשעה העשירונים התחתונים, רובו הגדול של העם.

עם כל הכבוד לתפוצה.

רווחי המודעות חשובים הרבה יותר.

התקשורת הממוסדת ככלבת השמירה של העשירון העליון.

מו"ל שלדון אדלסון: העיתון של ביבי

ברור שלא רק התקשורת הממוסדת אשמה בגוויעתה של המחאה. זו נחטפה די מהר, כבר בתחילתה, על ידי שליחי הקרנות הזרות, שגם הם, כמו העיתונאים של השמאל, ראו בה הזדמנות ליצירת אופוזיציה פוליטית נגד ממשלת נתניהו.

שיתוף הפעולה בין האגפים השונים של העשירון העליון, המקומי והזר, הפרטי והממשלתי, הגיע למיצוי מלא בשיתוק המחאה.

התקשורת בבעלות שלדון אדלסון, עושת דברו של נתניהו, התקשורת הפרטית המשוועת למודעות והקרנות הזרות  של המליאנים מאמריקה לא השאירו למחאה שום סיכוי.

שורה תחתונה: כשהעיתונות הנשלטת על ידי הטייקונים קוראת לעצמה "עיתונות חופשית", מדובר במחמאה מוגזמת שהיא מעניקה לעצמה ומעניקים לה אוהדיה. היא לא יותר חופשית מהבנק או מהמפעל או מהסופרמרקט של הטייקון השולט בהם.

כשהעמותות המתוחזקות על ידי תאגידים של נפט ונשק, ספסרי מט"ח, ממשלות זרות או מימסדים כנסייתיים, קוראות לעצמן "חברה אזרחית", מדובר בקשקוש בלבוש חסר תוכן. מדובר בגופי תעמולה נטו המשרתים את מי שמממן אותם.

כשהתקשורת הנשלטת על ידי הממשלה קוראת לעצמה "שידור ציבורי" מדובר בשיח-חדש בנוסח אורוול. דיבור של WISHFUL THINKING.

הקלישאות האלה, "עיתונות חופשית", "שידור ציבורי" ו"חברה אזרחית" אינם יותר מסוג של פייק ניוז, פוסט-אמת.

או במילה עברית פשוטה: שקרים.

*****

הציבור, מבחינת "התקשורת החופשית", מתחלק ל-2:

א. "האנשים החושבים", המודעים פוליטית, חברתית וכו' .

ב. ההמונים מן האספסוף, מטומטמים שכמותם. הבבונים.

האמת הפוכה בדיוק.

לפי הסקרים, התקשורת הממוסדת זוכה לאמון של רבע מהציבור בלבד. שלושה רבעים מהציבור אינם מאמינים לה. אפילו למפלגות הפוליטיות מאמינים יותר (ב-1% יותר).

מי הם המאמינים לתקשורת הממוסדת, אותם 24% הקונים את הסחורה שהיא מוכרת?

אלה באים משניים-שלושה העשירונים העליונים. "האליטות" והפריפריה שלהן. הכרישים והדגיגים המלקטים את הפרורים מסביב ללועם.  אלה שמאמינים (או לפחות עונים כך בסקרים) שיש אכן "תקשורת חופשית", למרות שהיא נשלטת על ידי חבורת מיליונרים. אלה המספרים לסוקרים שיש אמנם "שידור ציבורי", למרות שהוא ממשלתי. אלה שמדברים על "חברה אזרחית", למרות שמדובר בזרוע פוליטית הנשלטת ישירות על ידי המאיון העליון ומתחזה ל"עמותות".

הם הטיפשים האמיתיים, או אולי השקרנים האמיתיים.

ובעצם קוקטייל של אלה ואלה.

ואילו "העם", "האספסוף", "ההמונים", "הבבונים" – הם קולטים היטב את מהותה האמיתית של התקשורת הממוסדת, ולכן גם אינם מאמינים לה ואינם מאמינים בה.

נסו לדבר עם האזרח הקטן ברחוב. כל אחד ואחת מ"העם" יודעים היטב שמי שכותב ב"ישראל היום" עובד בשביל ביבי. ב"אספסוף" יודעים היטב שמי שכותב ב"ידיעות" עובד בשביל מוזס, ולכן נגד ביבי. "הבבונים" יודעים היטב בשביל מי עובדים אלה שכותבים ב"הארץ" (תקראו את הטוקבקים שם).  אין אחד מ"ההמונים" שלא ברור לו את מי משרתת מהדורת החדשות של ערוץ 2, או תכניות הבוקר של "קול ישראל", או תכניות הצהריים של גלצ.

והעובדה המצערת, שערוותם של "האנשים החושבים" נחשפה בבחירות האחרונות לכנסת, שכל הסקרים "המדעיים" שלהם התנפצו על קרקע הקלפיות, שכל התחזיות המלומדות שלהם הוכחו כפטפטת ריקה והזיות מטופשות, ממש לא עזרה להם להתעורר משנת הזומבים שלהם.

תקראו את "הארץ", תאזינו לפרשנים של הערוצים, תקראו את הפוסטים שלהם בפייסבוק.

ממשיכים להתנשא על "האספסוף" ועל "הבבונים".

החכמים מהם פי 100.

לא שכחו דבר. לא למדו דבר.

———————————————————————————————————————————————————

בהמשך הסידרה: מה היתה משמעותו של המאבק בין "התאגיד" ובין "הרשות"? איזה תפקיד ממלאים "הימין" ו"השמאל" במשחק התקשורתי? האם הכל שחור ואפל? אולי דווקא השידור הציבורי יכול לשנות משהו? ומה עם הצרות האמיתיות של נתניהו?

 

 

One Comment
  1. אנונימי permalink

    כותרת ב״הארץ״ היום: ״הפעם זו אזעקת אמת: הדמוקרטיה בסכנה״. כלומר, כל 154,877 הפעמים הקודמות שהצהרתם על כך היו אזעקות שווא? טוב לדעת.

    Liked by 1 person

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: