Skip to content

מהפייסבוק/ הפיכסאיזם של הימין והשמאל, החברים האנטישמים שלי והחברים המיליארדרים של הפוליטיקאים,

פברואר 19, 2017

דברים שכתבתי בפייסבוק

אתה פיכסה ואתה יותר פיכסה

(מאתמול) בקשר לקרב הגידופים בין ימין ושמאל, החלק המשעשע של הפוליטיקה, רציתי להעיר: מי שקוראים לביבי ו/או מפלגתו "פשיסטים" (בתור הבחנה מדעית, כמובן), מה להם כי ילינו אם ביבי מכנה אותם "בולשביקים" (וגם זה מדעי)? ואגב, אם יש מי שקורא לבני עמו "יודו-נאצים", או סתם "נאצים" (הכל מדעית), למה יתפלא אם בני עמו קוראים לו "אנטישמי" (מדעי, לגמרי מדעי. יש צורך בלינק לוויקיפדיה?)?
זה לא מתחיל לשעמם כבר? לא קצת רמה של גן בתיה, אתה-פיכסה- אתה-יותר-פיכסה?
רק שבמקרה שלנו במילים שנגמרות באיזה איזם? בני אדם מבוגרים, כבר חלק בפנסיה, תקועים בטכניקות תקשורתיות ברמה של גן בתיה, אממה-מה – מדעיסטי?

חברי הטובים

(14.02.2017) אגב, בעקבות פוסט קודם שכתבתי בנושא זה: כמה מחברי הטובים ביותר הם אנטישמים.

(חבר אחד שהגיב, ע.ת., הזכיר שהנרי קיסינג'ר אמר פעם: "כמה מחברי הטובים ביותר הם בני אדם.")

אנטישמיות ברשת

(12.02.2017) קצת על אנטישמיות ברשת. יש לי כמה חברים אנטישמים. נא לא להשמיע קולות של זעזוע. אני מקבל את זה טבעי. מכיוון שיש לי חברים מכל קצווי הקשת, אני מזהה פה ושם גם גזענות נגד ערבים, נגד מזרחיים ונגד אשכנזים. הערות טיפשיות, בדיחות קרש וכאלה.

גם אל האנטישמיות אני מתייחס כמו לעוד צורה של גזענות, לא גרועה ולא טובה מאחרות. בחוגים פוליטיים מסויימים היא אפילו בון-טון. זה די מובן לי, לאור החינוך שקיבלו האנטישמים האלה בבית, בתנועת הנוער ובבית הספר, ולאור מה שנהוג במילייה שבו הם מסתובבים. ובטח בהתחשב בעיתון החביב עליהם, שמפיץ לא מעט תעמולה אנטישמית דרך קבע.

אנטישמיות כחול לבן: מתוצרת חבר של חבר

אנטישמיות כחול לבן: מתוצרת חבר של חבר

אחד החברים שלי אפילו השתכנע להודות בגזענות האנטישמית שלו. הוא פשוט יותר ישר מהאחרים. מה שלא מפריע לו להמשיך בתיפעולה של הגזענות שלו ברשת. היום, למשל, הוא הודיע שמנהג הפרשת החלה גורם לו להפרשת בחילה. שאלתי אותו בתגובה איך זה, שהוא לא מקיא בכל פעם שהוא שומע את שמו (שבו מובלע השם המפורש, כמו במילה יהודי), ומן הון להון גם הסתבכתי בחילופי דברים עם עוד אנטישמית קטנה מחברותיו.
אחד החברים שלו, שגם שיתף את הפוסט שלו, פרסם בתגובות את הקריקטורה האנטישמית שאני מביא כאן, שרק תבינו עם מה ועם מי יש לנו עסק.

שיוציאו לנו את האמוניה מהעיניים

(12.02.2017) בשורה ענקית לכל החיפאים, היא פסק הדין שנתנה השופטת בבית המשפט לעניינים מקומיים, ג'אדה בסול, לפנות בתוך זמן קצוב ובקרוב את מיכל האמוניה מתכולתו הרעילה. מי היה מאמין, והנה זה אולי עומד לקרות. אני כותב אולי, כי אני חושש מעירעורים, השהיות, אה-בה-ציגלה-מה, ועוד שאר תרגילים שהמליאנים ופרקליטיהם מתמחים בהם, ובתי המשפט קונים לעתים קרובות מדי את הסחורה המפוקפקת מתוצרתם.
אז גיבורת היום – ואם יצלח המהלך אז גיבורת העשור שלי – היא מי שהוציאה את העז הענקית הזאת מהבית (פצצת-האטום של נסראללה), ורק שתדעו:
כבוד השופטת בסול סיימה ללמוד בתיכון הבפטיסטי בנצרת ב-19822, סיימה משפטים בירושלים ב-1988, עבדה כעורכת דין שכירה, ב-2000 נעשתה שופטת שלום בצפון ומ-2007 היא בחיפה.
בשבילי היא גיבורה.
שרק לא ישחקו לה עם הפסיקה.
ושתצא לנו האמוניה מהעיניים.

אמור לי מי חברך

(10.02.2017) במחשבות בע"מ, הבוקר בגלצ, שמעתי את משה שלונסקי מספר, כיצד שאל פעם פוליטיקאי אחד ממכריו ("לא מהימין", הטעים שלונסקי), איך זה שכל החברים של הפוליטיקאים הם כאלה עשירים. איך זה שאין להם "סתם" חברים, נניח חבר מהתיכון, או חבר מקורס מ"כים. המכר הפוליטיקאי של שלונסקי, הוא מספר, ניפנף את השאלה המביכה מעליו בעזרת חיוך.

כל זה, כמובן, אפרופו מפגן החברות המדובר ביותר אצלנו במילניום הנוכחי, בין משפחת מילצ'ן העשירה ובין משפחת נתניהו הפוליטית (והעשירה גם היא, בקטנה).

לדעתי, ועל פי מיטב הבנתי בשפה העברית מחד, וביחסים אנושיים סבירים מאידך, עצם השימוש במילה "חבר" או "חברות", כדי לאפיין יחסים כאלה, בין המיליארדר ארנון מילצ'ן ובין הפוליטיקאי בנימין נתניהו ("ומשפחותיהם"), הוא הזנייה של השפה, והזנייה של דפוס היחסים הזה, "חברות", שהוא אחד מסוגי היחסים הבסיסיים והחשובים ביותר של החברה האנושית.

כבר כתבתי פעם, שמצידם של "החברים" מהצד המיליארדרי, מדובר בחברות בנוסח המשנה (פרקי אבות), על-פי הפסוק "עשה לך רב וקנה לך חבר". וגם לנסיך הידוע מהנובר היה מה לומר על סוג "החברות" הזה, שיסוד הסחר-מכר מעורב בו: "זונות, פוליטיקאים ופרופסורים אפשר לקנות, מאה בטאלר" (האימרה מאחת המאות שעברו, מתי שהדולר נקרא טאלר והיה קצת יותר חזק).

וכפי שמעיד החבר שלונסקי, לא מדובר ב"חברים" כאלה, העומדים למכירה, רק באשר לפוליטיקאים של הימין או באשר לנתניהו. ולא אגרר כרגע לתזכורות מכאיבות על "החברים" של אי-אילו ראשי ממשלות וזוטרים מהם מן העבר, מכל רחבי הקשת הפוליטית. זה מטיבעו של המשטר הקרוי דמוקרטי ("שלטון העם", חה-חה), שהוא שלטון העשירון העליון, ושבו הימין והשמאל הם שתי הכנפיים של אותה ציפור.

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
One Comment
  1. איתי permalink

    מה אתה אומר על העובדה שלעיתון הארץ אכפת פתאום מאנטישמיות בעידן טראמפ? כדאי שתקדיש לזה פוסט או שניים

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: