Skip to content

האם הלך על ביבי? לא יודע

ינואר 30, 2017

אתמול האזנתי לתכניתו של אראל סג"ל בגלצ. הרבע הראשון של התכנית, או קצת יותר, הוקדש לענייניו היגעים של ראש הממשלה בנימין נתניהו. מלבד סגל השתתפו גם חברו לדעה שמעון ריקלין, ועוד חבר לדעה, העיתונאי יואב יצחק, בעל האתר "ניוז 1"' הוא "מחלקה ראשונה".

ומה אומר לכם? לבי לבי לשלושה האלה, שבלב ולב, ללא התלהבות כלל, ללא שכנוע כלל, בהמון גמגומים, דנו בגורלו המעורפל של ראש הממשלה. המושג הנפוץ ביותר בשיחה שניהלו השלושה היה "לכאורה". עשרות השמעות של המושג הזה,  וכן המון "להבנתי", "לשיטתו", "נדמה לי", "לגישתו",  "שאלה שתלויה ועומדת", "סוג של" ועוד. כל מיני אההה, בההה וציגלה-מההה. וככל שהתרבו הביטויים האלה, התמעטו העובדות, כלו הטיעונים, נעלם השכנוע, והרושם הברור היה של דכדוך. סוג של השלמה עם הגורל.

והנחמה העיקרית, לדעתם: החקירות עוד יימשכו זמן רב. שבועות ארוכים בתיק 1000 (ארנון והסיגרים), שלא ברור אם "יבשיל" לתיק פלילי, ועוד חודשים ארוכים של חקירות הצפויות בתיק 2000 (ארנון וההקלטות).

מזה הסקתי שהקבוצה של ביבי משחקת על זמן.

נתניהו: משחק על זמן

נתניהו: משחק על זמן

סגל וריקלין  הודו ללא חדווה, ביחס להתנהלותו של ראש הממשלה,  שזה "לא נראה טוב", ואף "לא מריח טוב". ובהינתן הכיעור (לא נראה טוב) והסירחון (לא מריח טוב), מצא סג"ל מפלט בטיעון המקובל, שהשאלה המכרעת היא אם מעשיו של ביבי שלנו עברו או לא את "הרף הפלילי".

אבל אם בכל זאת, ולמרות הכל, ייחצה הרף הפלילי, על כך הסכימו השניים, אין שאלה באשר לגורלו של ראש הממשלה. ואילו אם לא, ומדובר רק בכיעור ובסירחון "במישור הציבורי" – יש להשאיר את ההכרעה לעם, בקלפי.

השתתפותו של העיתונאי יואב יצחק לא שיפרה  את המצב. יצחק הוא עיתונאי-תחקירים מהטובים, שלמרבית המזל מניח לעמדותיו הפוליטיות לקחת אותו רק עד לגבול מסויים – גבול הגילויים והסקופים שלו. ומכיוון שהיו לו כאלה בכל מה שנוגע לחקירותיו של נוני מוזס ומה שהוא סיפק למשטרה לאחרונה נגד ביבי, התרומה שלו לדיון הובילה רק להעמקת הדכדוך בשיח המשולש הזה של אוהדי ביבי בגלצ.

*****

באשר לעמדתי: אני לגמרי מסכים עם סג"ל. כל אדם, ואפילו ביבי הוא אחד כזה,  הוא חף כל עוד לא הוכחה אשמתו. בוודאי שהוא חף לחלוטין בשעה שהוא נבדק או נחקר, ואפילו לא הוגש נגדו כתב אישום. אני גם מסכים לגמרי שהכיעור והסירחון, לפי הגדרתם המשתמעת של סגל וריקלין,  הכרוכים בהתנהלותו של נתניהו, אם אין בהם היבט פלילי , הם עניין להכרעה בקלפי.

דרעי: גם החרדים האשכנזים

דרעי: גם החרדים האשכנזים

אלא שזה בדיוק העניין. נתניהו אינו פועל בחלל הריק של העקרונות הנעלים. הוא מוקף אנשים פוליטיים, במפלגתו ובמפלגות אחרות.  הם עשויים לאחוז בפומבי בעמדות עקרוניות כמו זו של סג"ל, או שלי, בעניין ההבדל שבין הפלילי והציבורי. אבל העקרונות הנעלים מדאיגים אותם  פחות מכוחם הפוליטי ועתידם האישי.

הם מבינים שפלילי או לא, הסיפורים על ההערצה העממית הרחבה כלפי ראש הממשלה הנוכחי, האדישה לכל כיעור או סירחון (למשל ברשת ובסקרים), אותה אהדה שתציל אותו "במישור הציבורי" (כלומר בקלפיות) אינה יותר מאגדה אורבנית. חמישה-שישה טוקבקיסטים חרוצים שפועלים דרך כמה עשרות כתובות, מייצרים בקלות מבול של מילים שעורכים של סקרי תקשורת-רשת מצביעים עליהם כעל "דעת הקהל". באשר לסקרים, קיבלנו הדגמה מכאיבה באשר לתוקפם "המדעי" בבחירות האחרונות.

כל פוליטיקאי יודע, מנסיונו ומנסיונם של אחרים, שמסה קריטית של כיעור וסירחון עלולה למוטט כל חזית נוכחית של אהדה ציבורית רחבה.

הפוליטיקאים מסתובבים בשטח ובודקים את הדופק ללא הרף. בטח בימים כאלה.  לכל אחד מהם יש עוד  נאמנים שמסתובבים בשטח ומדווחים אמת, בניגוד לסקרים ולתקשורת הממוסדת. הם יודעים מה קורה במציאות, שבמקרים רבים מאוד היא שונה מאוד  ממה שמצטייר ברשת או ממה שמחרטטים פרשנים ממשאלות ליבם, בימין או בשמאל.

והם בשום אופן לא יניחו לביבי לגרור אותם איתו למפלה ניצחת, אם הם יריחו ש"היה משהו", ולכן "יהיה משהו". די להאזין למה שלא אומרים, אני חוזר – לא אומרים –  הפוליטיקאים המחזיקים בידיהם את המפתח לגורלה של הממשלה הזאת.

זה שהשר ישראל כץ נשא נאום אחד של תמיכה נלהבת בנתניהו, זה שהשר צחי הנגבי מתרוצץ כל עוד רוחו בו מתחנה לתחנה למען הבוס הגדול, וזה שהח"כ אמסלם בקרוב יגיש הצעת חוק שתאפשר לנתניהו לנהל את הממשלה גם מתא במעשיהו, בהמשך טבעי להצעותיו הקודמות, לא עושה על הפוליטיקאים  רושם גדול.

המפתח לגורלה של הממשלה מצוי בידיהם של שלושה פוליטיקאים: משה כחלון, אביגדור ליברמן ואריה מכלוף דרעי. שלושה שועלים ותיקים שיש ביניהם דיבור. הם מחזיקים בידיהם את גורלו של נתניהו, לא פחות מהיועץ מנדלבליט, המפכ"ל אלשייך, מהלשעבר יעלון או מהארנונים המלייאנים, מילצ'ן ומוזס, וצריך להזכיר גם את שלדון ("הג'ינג'י) אדלסון.

ליברמן: הסכין והחבל

ליברמן: הסכין והחבל

לשלושת הפוליטיקאים האלה יש שליטה ישירה ב-23 מנדטים, ואם מניחים שהחרדים האשכנזים ילכו למקום שאליו ילך דרעי, מדובר ב-29 מנדטים, אחד פחות מהליכוד של נתניהו.

מותר להניח שזה, בערך יהיה גם כוחם הפוליטי המשותף אחרי הבחירות הבאות.

אם יחשבו במשולש הכוח הזה שנתניהו לוקח אותם לטיול על שפת המצוק, הם יעשו כמיטב יכולתם כך שהוא לא יגרור אותם עימו אם וכאשר ימעד אל התהום.

התנהגותם מעידה שהסכין מוכן בידם, והם משחיזים אותו בקפדנות.

זה לא הסכין שיערוף את ראשו של נתניהו, חלילה. שלושת הפוליטיקאים האלה לא קובעים אם משהו פלילי או לא פלילי, כשם שהם לא קובעים אם "חבריו" של ביבי בליכוד יחפפו אותו מעליהם, או לא.

מדובר בסכין שינתק את החבל הקואליציוני הקושר אותם אליו לפני הצניחה החופשית לתחתית הנקיק.

במצב אידיאלי, בהנחה  שמדובר בפוליטיקאים אחראים למדי, עליהם לחשוב טוב-טוב על השאלה הבאה, לפני שהם עושים צעד כלשהו:

מי יכול לבוא במקום נתניהו?

לא שאלה פשוטה, כשמדובר בספינה השטה במים הסוערים של המזרח התיכון.

*****

ברור שהכל יכול להתהפך. נתניהו מצליח להפגין בינתיים רוח קרב וביטחון עצמי בהופעותיו הפומביות (חוץ מהתקפותיו הבוטות נגד התקשורת, המצביעות על עוצמת חששותיו ביחס ישר לבוטותן). אוהדיו בטח מקווים ש"הקוסם" ישלוף שפן. הם מנסים להאמין לו ש"לא יהיה כלום כי אין כלום". אבל לא נראה שתקופת הפקפוקים והדמדומים תימשך לנצח (כלומר, עד למועד הנקוב של הבחירות לכנסת הבאה).

הבעייה של ביבי היא, שהיו ויש לו יותר מדי חברים עשירים שפעלו כלפיו לפי הכלל המישנאי הידוע "(עשה לך רב וקנה לך חבר", ולפחות אחד מהם קנה אותו באספקה רצופה של טובין, בעיקר חומרים ממכרים מהסוג הממסטל, ניקוטין ואלכוהול,  במסווה של "מתנות".

בשעה שביבי, מצידו, לא קנה לו די חברים בפוליטיקה. יתכן שהיה קמצן מדי כלפי חבריו, בחלוקת כיבודים וקידום ובהפגנת נאמנות וכבוד.

כחלון: מחירי הדיור

כחלון: מחירי הדיור

ויחס גורר יחס.

"יתנו – יקבלו", נהג פעם ביבי לומר.

וחבריו שלא קיבלו ממנו הרבה עד עכשיו – למה שיתנו לו משהו עכשיו?

כשכבר אינם בטוחים שהוא יביא להם ניצחון?

ואולי אף חוששים שיוליך אותם לתהום?

ואם יעניק עכשיו נתניהו את תיק החוץ לישראל כץ? את תיק התקשורת לחיים כץ? ואם יחדל לחבל בניסיונותיו של שר האוצר לייצב את מחירי הדיור?

וגם אם יעשה את כל אלה, וכיוצא באלה,  האם זה לא מאוחר מדי ומעט מדי?

*****

ואחרי כל זה  שתי שאלות:

אחת: האם נגזר גורלו של ביבי?

תשובה: לא יודע.

שתיים: האם אני בעד זה שביבי ילך?

תשובה: מי במקומו?

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: