Skip to content

חילופי שלטון בבית הלבן: האלכימיה של הכלכלה על-פי הפרופסור אובמה (1)

ינואר 23, 2017

הראשון בסדרת פוסטים לסיכום כהונתו של הנשיא האמריקאי ברק אובמה, והערכות זהירות באשר למה שצפוי בתקופת הנשיא המכהן החדש דונלד טראמפ

אז עכשיו מספרים לנו הסוקרים, הכתבים והפרשנים מזן ידוע, שדונלד טראמפ הוא הנשיא הכי פחות פופולרי עוד לפני שנשבע, ואילו הפופולריות של ברק אובמה נוגעת בשחקים.

הם מספרים לנו שאובמה הציל את העולם, ושטראמפ עומד להרוס אותו.

זה לפי אותם סוקרים, כתבים ופרשנים שהודיעו לנו לפני חודשיים וקצת שהילרי קלינטון היא-היא הנשיאה העתידה להישבע לדגל הפסים והכוכבים על גבעת הקפיטול, והשאלה רק איזה מעיל תלבש בטקס ומי ישיר לכבודה.

אז מי שרוצה להאמין להם, על אחריותו.

מה שמספרים לנו הגרופיס של אובמה

הגרופיס של אובמה ממלאים את דפי העיתונים ואת פיקסלי הטלוויזיה והמרשתת בשירי תהילה לאהובם.

מבחינת הכלכלה, הוא הציל את הכלכלה האמריקאית מהמפולת הגרועה ביותר מאז המשבר של שנות השלושים במאה הקודמת!

כמו כן הוא הצליח ליצור מיליוני מיליוני משרות חדשות במשק האמריקאי.

זה מה שמספרים לנו הגרופיס.

מבחינת חברתית נזקף לזכותו ביטוח הבריאות הקרוי "אובמה קר".

טקס חילופי השלטון האמריקאי על גבעת הקפיטול בוושינגטון:

טקס חילופי השלטון האמריקאי על גבעת הקפיטול בוושינגטון: זה שיהרוס מחליף את ההוא שהציל

ואילו הסכם הגרעין עם איראן הוא ההישג המשמעותי ביותר שלו בתחום המדיני, ודי בו כדי להצדיק את פרס הנובל לשלום שהוענק לו.

חבל, אמנם, שהוא לא סגר את כלא גוואנטנמו, כפי שהבטיח. אבל יש אילוצים.

וגם לא הצליח להביא לשלום בין ישראל לפלשתינים (באשמת הילידים, כמובן).

ומצער מאוד מה שקורה בשכנתנו מצפון סוריה, ובעוד כמה חורים נידחים בעולם.

וגם המתחים הגזעיים בארה"ב לא שככו.

אבל מה כל אלה לעומת הצלחותיו.

ההשוואה המופרכת בין משבר הסאב פריים ובין המשבר הגדול של 1929

נתחיל בנס הכלכלי שחולל הנשיא אובמה לפי הגרופיס.

ההשוואה בין "משבר הסאב-פריים" ("המשכנתאות"),  שמולו ניצב אובמה בפתח כהונתו, ובין המשבר הכלכלי של של ארה"ב בשנים 1929-1939 הוא מגוחך.

הנה כמה מהמיספרים העיקריים, שיבהירו את מימדי ההבדל:

ברבעון השלישי של שנת 2009, שבה נכנס אובמה לתפקידו, נרשמה ירידת שיא של 3% בתוצר המקומי האמריקאי (GDP)  עקב המשבר.

במשבר של המאה שעברה (להלן "המשבר הגדול") נרשמה בשיא ירידה של 60% בתוצר הלאומי, וירידה של 80% בתוצר התעשייתי.

בשיא המשבר של 2008/9 התקרבה האבטלה בארה"ב ל-10% (מלמטה).

במשבר הגדול הגיעה האבטלה לשיעור של 25%.

במשבר הסאב פריים נסגרו בשלב הראשון 122 בנקים מסחריים, ואחר כך נפגעו כמה חברות ברוקרים וחברות ביטוח.

במשבר הגדול פשטו רגל ונסגרו יותר מ-9,000 בנקים מסחריים.

*****

עורכי ההשוואות המגוחכות טוענים, כי מה שהציל את ארה"ב ממשבר במימדים עצומים ב-2009, היתה התערבותו המאסיבית של ממשל אובמה, בדמות הזרמה אדירה של כספים ממשלתיים וצעדים נוספים בתחום התשתית והריבית.

אבל גם הנשיא הרפובליקאי הרברט הובר, שבזמנו פרץ המשבר הגדול במאה שעברה לא ישב בחיבוק ידיים ונקט באותן שיטות.   עם המעסיקים הגדולים במשק הוא חתם על הסכמים שאיפשרו להם לשמור על גובה השכר ולמנוע פיטורים. הוא הוריד בחדות את שער הריבית. אישר הלוואות גדולות למגזר החקלאי ולבתי עסק פרטיים והציף את המשק בכסף. הוא הגביה את שיעור המכסים כדי להגן על השוק המקומי ויזם עבודות ציבוריות בהיקף רחב.

כלום לא עזר. גם מחליפו של הובר בבית הלבן,  הדמוקרט פרנקלין דילאנו רוזוולט המשיך באותו קו ואף הגדיל את היקף העבודות הציבוריות ("הניו דיל"), אך גם זה ללא הועיל. רק מלחמת העולם השניה הצילה את ארה"ב מהמשבר.

כל הצעדים שנקט אובמה לא היו יכולים לדגדג את המשבר הגדול של המאה שעברה. המשבר שמולו עמד אובמה היה משבר פינאנסי זעיר יחסית, שמקורו בתחום צר של השוק (אג"חים של נדל"ן), שגרם לבהלה בשוקי ההון והשפיע רק מעט על הכלכלה בכללה (את המספרים העיקריים של התנודות בתל"ג, באבטלה ובפשיטות הרגל של המערכת הפינאנסית הבאתי לעיל).

עצם ההשוואה למשבר הגדול, שבאה להאדיר את מפעלותיו של הנשיא היוצא אובמה, היא מגוחכת וכמובן שקרית.

בכל שנה הגדיל אובמה את החוב הממשלתי האמריקאי ב-1.166 טריליון דולר בממוצע

מכאן מגיעים באופן טבעי לבעייה הגדולה ביותר שיצר אובמה לכלכלה האמריקאית, ושאותה הוא מוריש לבאים אחריו (באותה שיטה של דחיינות כרונית, שאיפיינה גם את הסכם הגרעין שחתם עם איראן).

הגידול בחוב הפדרלי מאז 1900: אובמה החליף את בוש כשהחוב הגיע ל-10.5 טריליון, המספרים בעמודה משמאל

הגידול בחוב הפדרלי מאז 1900: אובמה החליף את בוש כשהחוב הגיע ל-10.5 טריליון, המספרים בעמודה משמאל

בעיית החוב הלאומי.

אובמה התמודד עם משבר הסאב-פריים על ידי הזרמה מאסיבית של דולרים למשק.

דולרים שלא היו לו.

דולרים שאינם שלו.

כדי להשיג את הדולרים האלה הנפיק אובמה אגרות חוב ממשלתיות נושאות ריבית. התמורה הדולרית לניירות הממשלתיים הוזרמה לשוק: לתמיכה במוסדות פינאנסיים ובתעשיית הרכב, והמון כסף שהוזרם לעבודות יוזומות בעיקר בתשתית התחבורה.

כמה? בזמנו דובר על סכום של 800 מיליארדי דולרים. אך למעשה, כפי שנראה מיד, מדובר בהרבה-הרבה יותר.

כשנכנס אובמה לתפקידו,  ב-20 בינואר 2009, עמד החוב הלאומי (של הממשל הפדראלי) של ארה"ב  על 10.627 טריליוני דולרים (טריליון הוא אלף מיליארדים).

כשהוחלף על ידי דונלד טראמפ בבית הלבן כעבור 8 שנים, ב-20 בינואר 2016, כבר עמד החוב הפדראלי על 19.962 טריליוני דולרים.

בתוך שמונה שנות כהונתו, העמיק הנשיא אובמה את החוב הפדראלי של ארה"ב בשיעור של 9.335 טריליוני דולרים.

בממוצע, בכל אחת ואחת משנות כהונתו, הזרים המימשל של אובמה למשק האמריקאי 1.166 טריליון דולר, שמומנו על ידי העמקת החוב.

בפועל, הוגדל החוב בארבע שנות הכהונה הראשונה ב-6.041 טריליון, ורק ב-3.294 בכהונה השניה.

אבל, אחרי גידול בחוב של 326 מיליארד דולר בלבד (שיא "שלילי") ב-2015, שב אובמה לסורו, והזרים למשק 1.241 טריליון דולרים של חוב תופח ב-2016.

אצלנו קוראים לזה כלכלת בחירות.

היה חשוב מאוד לנשיא היוצא שהילרי קלינטון תזכה בבחירות, ו"המורשת" שלו תישמר.

רק שהבוחרים האמריקאים לא קנו את זה.

האם גילה האלכימאי אובמה את אבן החכמים, ההופכת ברזל פשוט לזהב טהור?

אבל הנה השאלה החשובה:

האם יתכן שהכלכלה האמריקאית עדיין לא יצאה מהמשבר?

האם הצורך בהזרמה כה מאסיבית של דולרים על ידי הממשל הפדרלי אינו מעיד על כך שהמשבר עדיין נמשך, וההישגים הרשומים על שמו של אובמה אינם אלא שכבת איפור עבה, עשוייה מדולרים של חוב?

היתכן שהדולרים של הגדלת החוב, הם שמסבירים חלק ניכר מהעליה בתמ"ג האמריקאי מ-14.418 טריליון דולר ב-2009 ל-18.772 טריליוני דולרים היום?

את קיצוץ האבטלה למחצית ויצירת 12 מיליוני משרות חדשות במשק האמריקאי?

היתכן שהנשיא אובמה מישכן את עתידה הכלכלי של ארצו, כדי להציג חזות נעימה יותר של הכלכלה בתקופת כהונתו?

מיצג-שווא של שגשוג בהווה על חשבון העתיד הקודר שעימו ייאלצו להתעמת יורשיו בבית הלבן?

סוג של פוסט-אמת בתחום הממשות הכלכלית?

*****

הגרופיס של אובמה, ולא חסרים כאלה בתחום הכלכלי, מנסים בכל כוחם להמעיט בחשיבותו של הגידול העצום בחוב.

כשקוראים אותם או מאזינים להם, אפשר לחשוב שהנשיא החביב עליהם גילה את "אבן החכמים", זו מהאגדות של ימים עברו, האבן הפלאית המאפשרת לבעליה להפוך מתכות פשוטות וזולות לזהב טהור ויקר.

הפרופסור המפוזר אובמה כאלכימאי הדגול של הכלכלה המדינית.

אובמה, לפי הגרופיס שלו, פשוט הציל את הכלכלה האמריקאית על ידי הגדלת החוב במימדים מפלצתיים, בלי שיהיה בזה שום נזק.

מזכיר מאוד את ההסברים של הכלכלנים מטעם הבנקים ומטעם הברוקרים בישראל, שהסבירו אצלנו בעיתונות המקומית, בתחילת האייטיז, מדוע זה כל-כך הגיוני להשקיע במניות הבנקים העולות לנצח, כדי להתגונן בפני האינפלציה.

עד שבא "משבר המניות הבנקאיות", והבהיר שאיש אינו מחזיק באבן החכמים, והאליכימיה לא מתפקדת בתחום הכלכלה.

אך שימו לב למה שטען אשתקד אפילו משרד האוצר של ממשל אובמה עצמו על הגידול בחוב: "הגידול המתמשך ביחס בין החוב לתוצר הלאומי לאחר 2025, מצביע על כך שאין צידוק (אי אפשר לתמוך ב-) למדיניות הכלכלית הנוכחית."

 “The continuous rise of the debt-to-GDP ratio after 2025 indicates that current policy is unsustainable.”

(וגם זו – ההתייחסות ליחס חוב/תוצר, מהווה הצגה מרוחה למדי של הבעייה, כפי שאסביר בהמשך הסידרה)

אז על מה מדברים באוצר האמריקאי כשהם מתייחסים ליחס חוב/תוצר?

על כך בפוסט הבא.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: