דילוג לתוכן

"ועידת השלום" בפאריס בעקבות החלטת מועצת הביטחון בניו יורק: החלילנים מהמלין מוליכים את הפלשתינים אל המבוי הסתום הרגיל

ינואר 15, 2017

מה שמדהים בטענות של הממשלה שלנו נגד "ועידת השלום" בפאריס, כמו נגד החלטת מועצת הביטחון האחרונה וכמו נגד נאומו האחרון של שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי, היא התרעומת של דוברי הממשלה על ההשוואה בין ההתנחלויות הישראליות ובין הטרור הפלשתיני.

תמונה קבוצתית בועידת פאריס: בלי אדון נתניהו ובלי אדון אבו מאזן

תמונה קבוצתית בלי שני אדונים בוועידת פאריס: בלי אדון נתניהו ובלי אדון אבו מאזן

התרעומת הזאת (המתרעמת האחרונה ששמעתי היתה סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, הערב ב"וילנסקי את ברדוגו" בגלצ) מדהימה אותי, כי זו הממשלה הימנית שלנו – ולא רק זו האחרונה, שהינה האחראית הבלעדית להשוואה הזאת.

זוכרים את הביטוי הנפלא "תשובה ציונית הולמת"?

זה היה הביטוי הרווח ביותר שהגיע משורות הימין, בעקבות כל מעשה טרור פלשתיני, במשך שנים רבות.

ומה היתה אותה "תשובה ציונית הולמת"?

עוד התנחלות, או לפחות מאחז, על הג'בלאה הנישאה, בתגובה למעשה טרור פלשתיני בוואדי הסמוך.

אז עכשיו באים בטענות כשמישהו בעולם מעז להשוות?

וכך הגענו לפוסט העשירי והאחרון במסגרת חגיגות ה-1,000 (פוסטים שפרסמתי בבלוג). התלבטתי בין כמה פוסטים, ולבסוף החלטתי לבדוק מה חסר במבחר.  לתמהוני מצאתי, שחסר בין התשעה החוזרים, שאותם פרסמתי, דווקא אחד הנושאים שהרביתי מאוד לעסוק בו בבלוג שלי בכל שנות קיומו: הסכסוך הישראלי-פלשתיני.

מכאן בחירתי בפוסט החוזר העשירי המתפרסם להלן. פוסט שפרסמתי במקור ב-22 בינואר לפני שלוש שנים, ב-2014. זה היה לרגל הנסיון (הכושל, כפי שכבר ידוע היום) של הנשיא האמריקאי היוצא ברק אובמה ושר החוץ שלו, ג'ון קרי, לבשל הסכם כלשהו בינינו ובין שכנינו, והקשיים הרבים בדרך, שבחלקם עסקתי באותו פוסט.

ואגב, התדהמה שלי על התרעומת הישראלית בעניין טיבו האמיתי של מפעל ההתנחלות, אינה גורעת דבר מהסכמתי לטיעון ישראלי אחר, שאותו אנסח כאן כפי שניסחתי אותו בפוסט שלפניכם: מועצת הביטחון של האו"ם, כמו השר קרי וכמו הנשיא הצרפתי פרנסואה הולנד, בחד צדדיות המפלה שלהם, רק פוסעים בעקבות השמאל המזוייף הישראלי. כל אלה, כמוהם כאותו החלילן מהמלין המוליך את ילדי הכפר לטביעה במצולות הנהר. כאותו החלילן מהמלין הם גוררים את ההנהגה הפלשתינית לאותה מדיניות שמאפיינת אותה מאז שנות העשרים של המאה הקודמת, זו המדיניות שכבר הובילה אותה לנאכבה של 1948, לנאכסה של 1967, ולאסון של האינתיפאדה השניה בשנת 2000 (לפי הגדרתו של אבו מאזן עצמו), ועכשיו למבוי הסתום של 2017. בכל פעם נפתים הפלשתינים להאמין בצל הרים כהרים. מחרחרי המלחמה, במסווה של שוחרי שלום, מצליחים שוב ושוב. אי אפשר להתווכח עם השורה התחתונה – התוצאות בשטח.

תתפלאו למצוא עד כמה אקטואלי הפוסט הזה, שבימים אלה מלאו לו שלוש שנים.  כמעט שלא נגעתי. מובן שיש כאן גם הדגמה של הקיפאון במו"מ בין ישראל והפלשתינים, שהוא גם קיפאון בטיעונים ובתעמולה של שני הצדדים.

——————————————————————————————————————————-

לקראת סוף השבוע שעבר (כלומר, באמצע ינואר 2014), נחלץ ראש הממשלה בנימין נתניהו לעזרת מערכת ההסברה הישראלית. נתניהו התרעם על כך, שבעקבות הודעת משרד השיכון החרוץ שלנו על עוד אלפי דירות מתוכננות לשיווק  בגדה, הוזמנו כמה שגרירים ישראלים למשרדי החוץ באירופה העל מנת שיעבירו מחאות לירושלים.

"האיחוד האירופי נוהג בצביעות," הודיע נתניהו. "מתי האיחוד קרא לשגריר הפלשתיני כדי להתלונן על השתתפות בטרור? הגיע הזמן להפסיק את הצביעות."

ראש הממשלה צודק, כמובן, בתלונתו בדבר הצביעות האירופית.

אלא שתוך כך גם הוא חושף מרצונו את טיבו האמיתי של מפעל ההתנחלות.

לפי נתניהו, מדובר במקבילה הישראלית של הטרור הפלשתיני. האיחוד האירופי מעז להתרעם על ההתנחלויות בשעה שאינו מתרעם על הטרור הפלשתיני.

ובעצם מדובר בשתי שיטות שנוקטות שתי ההנהגות המדיניות והצבאיות של שני העמים, כדי לטרפד את השלום.

טרור לעומת התנחלויות. התנחלויות לעומת טרור.

זה מה שאני אומר על ההתנחלויות כבר המון זמן.

מלכתחילה היה תנועת ההתנחלות יוזמה ממשלתית בעיקרה, בעלת מטרה פוליטית. בעשורים האחרונים אמנם מדברות כבר ההנהגות הישראליות על שתי מדינות לשני עמים בנוסחים שונים, אבל בשנות השבעים והשמונים שבהן נוסד והתבסס מפעל ההתנחלות, התנגדו הממשלות הישראליות לרעיון של מדינה פלשתינית לצד ישראל, וההתנחלויות היוו את השיטה של הממשלות האלה לסכל את אפשרות כינונה של מדינה כזאת. ההתחלה, כזכור, היתה ביגאל אלון (חברון) ושמעון פרס (קדום) נגד יצחק רבין. ואחר כך כמובן ממשלות הליכוד.

ראש ממשלה נתניהו: הצביעות האירופית והאמת הישראלית

ראש ממשלה נתניהו: הצביעות האירופית והאמת הישראלית

אם כל הגדה תהיה זרועה בישראלים, אמר ההיגיון הממשלתי הישראלי,  איך אפשר יהיה להקים מדינה פלשתינית?

לא מפתיע כלל שכעבור שנים קנו גם בשמאל הישראלי את הרעיון: אי אפשר להפריד, קבע מירון בנבנישתי, ולימים החלו חכמי השמאל המדומה להשתמש בהתנחלויות בתור עילה להקמת "מדינת כל אזרחיה" בין הים לירדן.

וגם בימים אלה  ברור האופי הפוליטי של המיזם ההתנחלותי מן מהאופן שבו נוהגת ממשלת נתניהו.  אבו-מאזן נושא נאום טרוריסטי באו"ם? ממשלת ישראל מודיעה על בניה ברמת שלמה ובשטח E-משהו.

פעולת טרור פלשתינית באיזה ואדי בגדה? מיד מוצעת "תשובה ציונית הולמת" – תביעה להקים התנחלות על הג'בלאה הקרובה המשקיפה על הוואדי. ואם הטרור יפגע בירושלים – מיד תימצא התשובה בבנייה באיזו שכונה חדשה בבירה.

מתבצע שחרור אסירים  א' והפלשתינים עושים חגיגה לטרוריסטים שהשתחררו? מיד יוצאת הודעה ישראלית על בניה ברמת שלמה.

שחרור אסירים וחגיגות סיבוב שני?  הודעה ישראלית, שוב על בניה ברמת שלמה.

שחרור אסירים ג' וחגיגות, אבל במקרה שר החוץ האמריקאי בארץ? דוחים בשבועיים את ההודעה על הבניה, אבל אל דאגה – ההודעה מגיעה.

וכי יש מי שאינו יודע שמי שמוציא את ההודעות, שר השיכון, איש "הבית היהודי"*, מבקש לטרפד כל הסכם ישראלי-פלשתיני? וכי יש מי שאינו ידוע שראש הממשלה הוא מומחה בלא להחליט? אחד שידו הימנית מפריעה ללא הרף לידו השמאלית, ולהפך?

והתוצאה:

טרור והתנחלויות, התנחלויות וטרור. שני מוקשים מקבילים על דרך השלום.

ברור שאין לשתי השיטות האלה שנוקטות ההנהגות הפוליטיות המופקרות  דבר וחצי דבר עם האינטרסים של שני העמים.

ישראל כבר ביזבזה מיליארדים רבים על הבניה בפיתחת רפיח ואחר כך בתוככי רצועת עזה. ההתנחלות בפיתחה היתה אמורה לסכל אפשרות של שלום עם מצרים (עד היום זכורה יוזמתו של אריאל שרון המנוח לבנות בפיתחת רפיח בעיצומן של שיחות בגין-סאדאת, כדי לנסות ולטרפד את חתימת ההסכם בקמפ-דייוויד). ההתנחלות בעזה, כמו בגדה, היתה אמורה למנוע הקמת מדינה פלשתינית. מיליארדים רבים של שקלים נגרעו מהרווחה בישראל, מהחינוך, מהבריאות, וגרוע לא פחות – מיישוב האזורים הפריפריאליים בנגב ובגליל.

עשרות רבות של מיליארדי שקלים הושקעו ומושקעים בהתנחלויות עד היום בגדמ"ר. גם זה על חשבון הרוב הגדול של אזרחי ישראל, ובמחיר הפקרתם של הנגב והגליל.

*****

וכך גם הטרור הפלשתיני.

יש לומר כי המשגים הישראלים בתחום ההתנחלויות היו קטנים  יחסית לשגיאות ולטעויות הגורליות שאיפיינו את ההנהגות הערביות, ועדיין מאפיינות את שתי ההנהגות הפלשתיניות, של הפתח ושל החמאס כאחד.

כי הפלשתינים משלמים הרבה יותר ביוקר מהישראלים על הטעויות של מנהיגיהם.

אבו מאזן:

יו"ר אבו מאזן: לא רואה ממטר

הבחירה עתיקת היומין והנמשכת עד היום של הנהגת  הפלשתינים להשתמש בנשק הטרור  הייתה מבוססת, ועדיין מבוססת,  על הנחות מופרכות. בעיקר על חוסר הבנה עמוק באשר למשמעותה של ההתיישבות היהודית בארץ הזאת.

ההנהגה הפלשתינית, וגם הנהגות ערביות אחרות, שגו  שגיאות חמורות בהערכת כוחם, חוכמתם, עורמתם והשפעתם שלהם, לעומת  חיוניותה ועוצמתה של ההתיישבות היהודית. זה מה שגרם לנאכבה של 47/8. זה מה שגרם לנאכסה של 67, וזה מה שגרם לכשלונה המוחץ של האינתיפאדה השניה. וזה מה שמביא את אבו מאזן והחמאס למהלכיהם המוטעים היום.

הפלשתינים לא ראו את המציאות ממטר.

אפשר להצביע על כמה סיבות לטעויות הגורליות האלה, והנה אחת מהן:

בדימיונם של הפלשתינים צרוב זיכרון היהודי המזרחי שחי בתורת ד'ימה, בן חסות, בארצות האיסלם, ולצידו תאומו היהודי האשכנזי, שהיה נתון במשך מאות ואלפי שנים למשיסה במדינות אירופה, מהלך שהגיע לשיאו בשואת יהודי אירופה. והתוצאה: שוב ושוב ניתן היה לשמוע מפי מנהיגי הערבים והפלשתינים הצהרות שחצניות, גירסאות מוקדמות של תיאוריית "קורי העכביש" של חסן נסראללה, שכולן התרסקו בצורה מכאיבה ביותר על קרקע המציאות.

וכל תבוסותיהם התכופות והמתמידות אינן מצליחות להחזיר את ההנהגה הפלשתינית אל קרקע המציאות. שוב ושוב הם מספרים לעצמם סיפורי אגדות בדבר הסיבות לתבוסותיהם: בגידת אחינו הערבים…סכין בגב מצד אש"ף/החמאס (מחק את המיותר)…היהודים נתמכו על ידי האימפריאליסטים…ועוד ועוד שטויות דימיוניות.

ולמה?

כי הם בוחרים להאמין למי שנוח להם להאמין.  למשל, לשמאל המדומה הישראלי שפעם אחרי פעם הוא מוליך את  הפלשתינים לטביעה במי הנחל כאותו החלילן מהמלין.

את מי פוגשים המנהיגים הפלשתינים בנסיבות נינוחות, המאפשרות שיחה כנה, מלב אל לב, בידידות ובאחווה? כולם יודעים: את החברים מהשמאל המדומה בישראל.  אלה שילחשו על אוזנם של הפלשתינים שמדינת ישראל היא יצירה מלאכותית של האימפריאליזם המערבי.  אלה המספרים להם שהציונות היא בלוף, שהדת היהודית היא אופיום להמונים ושהלאום היהודי הוא המצאה מטופשת מן המאה הקודמת או זו שלפניה. אלה המגלים  לאבו מאזן שהמתחים בין מזרחיים ואשכנזים מפוררים את החברה הישראלית, שעומדת בפני התמוטטות כבר בחמש השנים הקרובות (לפי השמאל המדומה, ישראל עומדת בפני התמוטטות בחמש השנים הקרובות כבר מזה חמישים שנה, בערך, מאז המיתון של אמצע הסיקסטיז). אלה שמספרים להם שהמילואיניקים כבר לא רוצים לשרת, שאחוזי ההתנדבות ליחידות הקרביות צונחים, שאם יהיה טרור מתוחכם, רק נגד ההתנחלויות, נניח (זוכרים את הפרופ' זאב שטרנהל?) השמיים הם הגבול. 

אז אם אלה המומחים לענייני החברה הישראלית, שעליהם מסתמך אבו מאזן (ועל הכתב הגירסה האנגלית של "הארץ"), מה הפלא שהוא  עושה את הטעויות של כל קודמיו, החל מהמופתי חג' אמין אל חוסייני, ומתמיד בהן עד עצם היום הזה?

ועתיד ליפול גם הוא על האף כקודמיו?


*שר השיכון היה אז איש הבית היהודי אורי אריאל, שהועבר בינתיים למשרד החקלאות, וגם בו הוא מנסה להזיק כמיטב יכולתו.

One Comment
  1. עידו לם permalink

    פוסט מדוייק! קודם כל יש קשר שקשה להתעלם ממנו בין ההתנחלויות שנבנות ומקדמות את הטרור שבתורו מקדם את ההתנחלויות שמקדמות את הטרור וחוזר חלילה, את המעגל הדפוק הזה חייבים לפתור. דבר שני שכתוב נכון מאוד הוא הטמטום הפלשתינאי ועצות האחיתופל שהוא מקבל מגורמים מטופשים ולא אחראים בישראל, פעם אלה מצפן ופעם אלה קבוצות אחרות עם אנשים כמו אודי אדיב, אנשים שגורמים לפלשתינאים לזלזל במהות הציונות והיהדות וכמה שהן חשובות לישראלים וכמה שהם יהיו מוכנים להקריב עבור אותן אידיאולוגיות, בסוף הפלשתינאים צריכים להתמודד עם האסונות שהנחות היסוד המוטעות שלהן מביאות אותן.

    Liked by 1 person

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: