Skip to content

חנוכה, 2,200 שנות יהדות והתיוונות

דצמבר 29, 2016

פוסט שמיני במספר לרגל חגיגות ה-1000 (פוסטים בבלוג שלי).

לכבוד חג החנוכה לפני שנתיים (תשע"ה) כתבתי סדרה קצרה בת שלושה פוסטים, על שלוש תחנות בתולדות המאבק בין יהדות והתיוונות: המאבק המקורי בתקופת החשמונאים, הניסיון המר של "הגרמנים בני דת משה" בשנות השלושים של המאה שעברה, ועל מה שמתרחש בימינו במדינת ישראל. לכבוד החג השנה איחדתי את השלושה לפוסט אחד, תוך קיצורים נמרצים, איך לא. חג שמח.

————————————————————————————————————————————–

בשנת 334 לפני הספירה השלים  אלכסנדר מוקדון את כיבושה של יוון ויצא לכבוש את האימפריה הפרסית, עם 75 אלפי חיילים וספנים, כולל פקידים ושק"מיסטים. עם  הכוח הזה הכניע המלך-המצביא, שיצא ממדינונת פרובינציאלית בצפון יוון את האימפריה הפרסית האדירה, הגדולה בעולם עד אז. איך ולמה? כי המשטר הפרסי היה מושחת עד היסוד כבר אז, כמו היום.

אחרי מותו המוקדם של המלך המצביא החלו מלחמות הירושה בין ממשיכיו "הדיאדוכים". בתום קרבות ומזימות קיבל הגנרל תלמי את מצרים ואת מישור החוף של מזרח הים התיכון עד לטריפולי שבלבנון, כולל ירושלים. היהודים זכו לאוטונומיה דתית ומדינית.

השושלת של בית תלמי לא כפתה דבר, אבל משהו בתרבות היוונית קסם מאוד גם לחלק מהיהודים. האליל המרכזי היה דיוניסוס אל היין (שאצל הרומאים נקרא בכחוס), בנו של האל המרכזי זאוס. דיוניסוס נהג למות בחורף ולהתעורר לחיים באביב (כמו האליל השמי תמוז)  ולכבודו היו מאמיניו עורכים את ה"דיוניסאה" (בכחנליה אצל הרומאים):

האימפריה שכבש אלכסנדר מוקדון

האימפריה שכבש אלכסנדר מוקדון, ממקדוניה מולדתו במערב ועד הודו במזרח

חגיגה של שתיה לשכרה, קריעת שור לגזרים על ידי הנשים, תיאטרון, משחקי ספורט (בפיקוחו של החצי-אל הרקולס) ולקינוח אורגיה המונית.

החיים הטובים.

והנה, גם הירושלמים העשירים, העשירון העליון מבין היהודים, חשקו בסחורה הזאת.

היה נראה להם שהיווניות מעניקה להם תמורה מספקת יותר להון הפנוי שלהם.

כל זה בא, כמובן, עם שמות יווניים ומילים ומושגים מהיוונית אומצו ברצון. נוסדו גימנסיונים לנוער ללימוד ענפי הספורט, ואחר כך גם נבנו זירות לתחרות,  איצטדיונים ואמפי-תיאטרונים.

כולל הכנות לקראת החידוש האחרון המיובא מרומא – קרבות של גלדיאטורים עד למות אחד הלוחמים.

ריאליטי-סנאף לכל דבר ועניין כבר אז.

ברור שבאותה הזדמנות בחלו המתיוונים ביהדות ובמנהגיה המוזרים והפרימיטיביים, והתנשאו על הכפריים הבורים מבני עמם ששמרו על המסורות הישנות. כולל האלוהים הבלתי נראה והנחות בעליל לעומת אלי יוון רבי התפארת המפוסלים בשיש, והאלילות המרהיבות עם הציצים החשופים.

ראשו של פסל דיוניסוס במוזיאון הבריטי (צילום מהוויקיפדיה)

ראשו של פסל דיוניסוס במוזיאון הבריטי (צילום מהוויקיפדיה)

האידיליה המדינית תחת בית תלמי הסתיימה בשליש הראשון של המאה השניה לפני הספירה. החיים הטובים החלישו את התלמאים. שכניהם מצפון, האנטיוכים מבית סלאווקוס מסוריה, השתלטו על האוטונומיה היהודית הקטנה.

עוד בתקופת התלמאים התנהל מאבק מתמיד בקרב האליטה הירושלמית על הג'וב הנחשק של הכהן הגדול. מי שהחזיק בידו לא רק את הסמכות הדתית העליונה, אלא גם את עיקר הכוח הפוליטי ואת גביית המיסים. מין קומבינה של רב ראשי, ראש ממשלה ושר אוצר.

הון, שלטון ומקדשון.

ההאבקות בסגנון חופשי על הכהונה הדתית הרמה, כללה בעיקר הצעות ל"חבילת מס" קוסמת, שהוגשו על ידי השוחרים לכתר למלך ההלניסטי התורן, קודם מבית תלמי ועכשיו מבית סלאווקוס. כל מי שלטש את עיניו לגלימה ולמצנפת, הציע להוד מלכותו שוד עמוק יותר של משלמי המיסים – בעיקר תשעה העשירונים התחתונים שעדיין החזיקו ביהדותם.

הכהן מנלאוס זכה במשרה, אחרי שהציע לאנטיוכוס הסלאווקי התורן מדמשק את הדובדבן שבקצפת, שובר השיוויון, שבו לא העזו מתחריו לנגוע –

אוצרות בית המקדש.

אך ביצוע הרעיון התברר כקשה  מהמצופה. רק חלק מהאוצרות הגיעו לקופה הקטנה של המלך בסוריה.  לאנטיוכוס נמאס, וכשחזר פעם לסוריה מאחד ממסעות השוד והביזה שלו במצרים, עבר בירושלים, ושם טבח ביהודים, שדד אותם, ולבסוף גם שלח את חייליו לבזוז מה שנשאר מאוצרות המקדש וכליו.

וכך, לקראת אמצע המאה השניה לפנסה"נ,  מצא את עצמו מנלאוס ככוהן גדול בעל משרה מרוקנת מתוכן מבחינה פוליטית, מקדש שנבזז עד היסוד, כולל כלי הקודש המשמשים לפולחן,  ושנוא מאוד על בני עמו.

אבל היה לו רעיון חדש שאותו הביא בפני המלך מדמשק.

הבה נחסל את היהדות.

ומה יש לעשות לשם כך?

קלי קלות, הסביר מנלאוס לאנטיוכוס.

לאסור על המילה.

לאסור קיום שבת.

ולהוציא מהראש היהודי את השטות של הכשרות. שיאכלו בשר חזיר.

 

מתיתיהו הורג את המתיוון ליד המזבח (ציור של גוסטב דורה)

מתיתיהו הורג את המתיוון ליד המזבח (ציור של גוסטב דורה)

להמחשת השינוי התרבותי הזה ליהודים הפרימיטיביים שבירושלים ובסביבותיה, הוקרב חזיר על המזבח בבית המקדש לאליל היווני שהיה חביב באותה תקופה על אנטיוכוס.

ובתגובה,  ב-167 לפני הספירה, פרץ המרד הגדול של החשמונאים בהשתתפות הכוהן מתיתיהו, ירושלמי לשעבר שנמלט למודיעין.

פקיד סורי ניסה לשכנע את מתיתיהו להקריב קורבן לאליל היווני. מתיתיהו סירב. מתייוון אחד מהקהל התנדב, ומתיתיהו הרג אותו ליד המזבח.

והשאר היסטוריה.

*****

חלפו 2,100 שנים, ובמרחק של כמה אלפי קילומטרים, מצפון מערבה למודיעין ולירושלים, קם זן חדש של מתיוונים.

ליתר דיוק – מתגרמנים. הם צמחו מאותה שכבה חברתית שממנה צמחו המתיוונים בירושלים בתקופת בית תלמי ובית סלאוקוס. הבורגנות והאינטליגנציה הבורגנית.

בשנת 1893 נוסדה "האגודה המרכזית של האזרחים הגרמנית בני הדת היהודית". ("גרמנים בני דת משה").

ההיגיון שלהם היה זה: אם יש גרמנים-קתולים  וגרמנים-פרוטסטנטים – אז למה לא גרמנים-יהודים?

נשמע סביר.

בשיאו הגיע מספר חברי הארגון הזה ל-75,000. הוא נעלם ב-1938, כשכבר היה ברור שהגרמנים אינם קונים את הסחורה.

בשנת 1920 הזמינו ראשי הארגון את המדען היהודי המפורסם ביותר בעולם דאז (ואולי עד היום),  אלברט איינשטיין, להשתתף בחגיגתם.  איינשטיין לא ראה את עצמו כיהודי מאמין, אך בהחלט החשיב את עצמו כבן לעם היהודי. הנה קטע מן המכתב ששיגר איינשטיין לראשי האגודה:

"…יותר הדרת כבוד, יותר עמידה של בני חורין בשורותינו אנו! כל עוד לא נעז לראות את עצמנו כאומה, כל עוד לא נכבד אנו את עצמנו, לא נוכל לזכות בכבוד מצד האחרים…

כאשר אני נתקל בביטוי "גרמנים בני הדת היהודית", איני יכול אלא להחניק חיוך דואב. כי מה עומד מאחורי הביטוי המרומם הזה?…

האם יש בעמדה כזאת כנות ויושר?

האם 'הארים' יכולים לכבד מלחכי פינכה שכאלה?"

ואמנם, לא חלף זמן רב, והמוני "גרמנים בני דת משה" (אלה מהם שלא נמלטו בזמן לא"י-פלשתינה או לארה"ב), נרדמו כשלחיים מונחת בשלווה על דפי הספרים של עמנואל קאנט או  קארל מרקס –

והתעוררו למשק גלגלי הרכבות שהובילו אותם בדייקנות גרמנית לדכאו או לאושוויץ.

****

 

פיסיקאי אלברט אינשטיין: קדושת החיים

פיסיקאי אלברט אינשטיין: קדושת החיים

איינשטיין הגדיר את עצמו כאגנוסטיקן, כלומר, מי שאינו יודע (גנוסיס=ידע. א-גנוסטי=מי שאינו יודע). הוא סבר שאין דבר כזה "השגחה פרטית" ואין אל "טרנסצנדנטי", מעבר לעולם הטבע.  אך הוא היה מוכן לקבל את "אלוהי שפינוזה" הפנתאיסטי. מין זהות בין אלהים, העולם הטבעי והחוק המדעי.

אבל, אלוהים כזה או  אחר,  איינשטיין היה לגמרי יהודי מבחינת לאומיותו. ואילו מבחינה דתית, הוא הסתפק במה שהוא הבין כעיקרה המוסרי של דת-עמו:

בעיני מהות תפיסת העולם היהודית היא חיוב החיים של כל היצורים. לחיי היחיד יש משמעות רק אם הם משמשים לייפוי ולעידון חיי כל היצורים החיים. החיים הם קדושים. זאת אומרת שהם הערך העליון וכל שאר הערכים כפופים לו. קידוש החיים העל-אישיים מביא לכיבוד כל דבר רוחני – תכונה אופיינית במיוחד למסורת היהודית…ברור ש"לעבוד את האל" משמעו "לעבוד את החיים". למען מטרה זו לחמו ללא לאות טובי בניו של העם היהודי.*

דעתו זו של איינשטיין אינה מקורית ואינה מפתיעה.  רבים שותפים לתפיסה הזאת, של קדושת החיים כמהותה של היהדות. ברור שיש לכך סימוכין רבים בתנ"ך ** וגם במשנה ובתלמוד. התפיסה הזאת גם עומדת ביסודו של המשפט העברי. אפשר למצוא בקלות את השפעתה באספקטים רבים של החיים במדינת ישראל.

*****

מובן שתפיסת היהדות והיהודים כמי שמקדשים את החיים, לא נעלמה גם מעיניהם החדות של אויבי ישראל והיהדות בדור הזה.

קבלו, למשל, את איסמעאיל הנייה, ראש ממשלת החמאס בעזה:

"אנו אוהבים את המוות כפי שאויבינו אוהבים את החיים!"

או הרמטכ"ל מוחמד דף:

"אתם (‬הישראלים)‬ נלחמים היום בחיילי האל, שאוהבים את המוות למען אללה כפי שאתם אוהבים את החיים."

על פי תפיסתם של  ראשי החמאס, אנשי "האחים המוסלמים", האיסלאם, הוא היפוכה הגמור של היהדות.

הנה סעיף 8 באמנתם:

"אללה הוא מטרתה (של תנועת החמאס), הנביא מופתה, הקוראן חוקתה; הג'יהאד נתיבה, והמוות למען אללה הוא הנעלה במשאלותיה."

ראש ממשלת החמאס בעזה, עיסמאיל הניה: אוהבים את המוות

ראש ממשלת החמאס בעזה, עיסמאיל הניה: קדושת המוות

אלוהי היהודים אומר למאמיניו: "וחיית בה" ואוסר קורבנות אדם.

אללה, על פי גירסת החמאס, רוצה במות מאמיניו.

ברור שהתפיסה הזאת זוכה לביטוי מעשי  באסטרטגיה ובטקטיקה של הלחימה נגד ישראל שנוקטים הפלשתינים (ולא רק החמאס בעזה) מזה שנים רבות:

הקרבת חייהם של אזרחים פלשתינים חפים מפשע, תוך משיכה מכוונת של אש ישראלית,  כדי להגיע להישג חשוב בתחום ההסברה – הצגת ישראל  כמדינה רוצחת.

לא רק לאנשי החמאס ואש"ף אין בעיה עם האסטרטגיה הנתעבת הזאת.

גם לתומכיהם היהודים אין בעיה. גם הם אינם מאמינים בקדושת החיים. לא של היהודים אחיהם, ולא של הפלשתינים. להיפך. הם מעודדים את הפלשתינים להשתמש בטכניקה הזאת. גם להם חשוב שישראל תצא רע מהסיפור.

התומכים היהודים של תעשיית המוות הפלשתינית לא יהססו  להודיע לפלשתינים  שזו "זכותם וחובתם" לעסוק בטרור מתאבדים המכוון נגד אזרחים, או להמליץ לנוער הפלשתיני ליידות אבנים ביהודים, בידיעה שאבנים הורגות. וכמו כן להציע לרשות הפלשתינית להוסיף שיעורי צילום במערכת החינוך שלה, כדי להעביר לידי התקשורת המערבית שוחרת הסנאף תיעוד מפורט של אברים מרוטשים ודם ניגר.

התומכים היהודים של הטכניקה הזאת – אנשי "שוברים שתיקה" או "בצלם" – עושים כמיטב יכולתם לספק את הסחורה המבוקשת לחובבי הסנאף במערב, "עדויות" בקבלנות ולפי מכסות.

מיהם היהודים האלה?

ובכן, מדובר בסוג של מתיוונים חדשים.

יורשיהם של "היהודים בני דת משה" מגרמניה.

אבל בלי דת משה.

דת משה לא בשבילם, כי הם שותפים מלאים לניסיון שלישי לחסל את היהדות, אחרי מנלאוס ואחרי הגרמנים בני דת משה.

הם מבקשים לחסל את היהדות גם כעם (לאום) וגם כדת. המתיוונים החדשים רואים את עצמם כ"אזרחי העולם". עולם שבו הלאומים הם ישויות מדומיינות והדתות הן אופיום להמונים.

עולם שבו לא יתכן שום "ערך עליון" ובוודאי שלא "קדושה" כלשהי, שהרי "האלוהים מת" (כדברי פרידריך ניטשה, מנביאי הפוסט-מודרניזם, אביה-מולידה של ה"פוסט-ציונות").

אברום בורג: מתיוון גאה

אברום בורג: מתיוון גאה

עולם שבו כבר אין צורך באמת כלשהי ("האמת היא מחמאה שאדם נותן לאמונותיו").

עולם שבו ה"סיפר" ("נראטיב"), "שיח הזכויות" והתקינות הפוליטית מתוצרת כנסיית הסכל, הם יורשיה החוקיים של הזכות המקודשת לחיים מתוצרת היהדות.

****

כמו בימי הבית השני, וכמו בגרמניה של המאה הקודמת, גם בימינו, מקורם של המתיוונים החדשים הוא בעיקר בבורגנות הישראלית העשירה ובאינטליגנציה הבורגנית.

הלוז הקשה של תופעת המתייוונים החדשים, כולל בוגרים שהתברגנו של תנועות הנוער השמאליות, יהודים ממוצא מרכז אירופאי ועולים ממדינות דוברות אנגלית, קצת עולים מחבר העמים וקצת מזרחיים שעברו תהליך של קואופטציה (אימוץ של בני קבוצות מופלות לרעה על ידי האליטות השליטות).

כל אלה ביחד מהווים אחוזים ספורים של האוכלוסייה היהודית, בדרך כלל מצביעי מרצ וחד"ש, רבים מנויים של עיתון "הארץ" ואתאיסטים  מושבעים. רבים מהאינטליגנציה הבורגנית הם שכירים של העמותות המופעלות על ידי מימון אירו-אמריקאי, בדמותן של קרנות של תאגידים רב-לאומיים, ממשלות זרות וכנסיות אנטישמיות, הפועלות במרץ לשינויים מפליגים באופייה של ישראל כמדינת היהודים, ובעצם לבטלה ככזאת.

אין לזלזל בהם בגלל מספרם הזעום. המתיוונים החדשים תופסים עמדות מפתח באליטות שונות וחשובות: בכלכלה (מרצ היא אחת המפלגות החזקות ביותר בין מצביעי העשירון העליון), בתקשורת, באקדמיה, במנהל הציבורי ובמערכת המשפטית.

*****

באופן לא מפתיע, תמצאו שהמתיוונים החדשים פעילים בדיוק על פי השיטות שהציע הכהן הגדול מנלאוס לאנטיוכוס אפיפנס לפני אי-אלו אלפי שנים: תמצאו אותם מנסים  לחלן את השבת, תוקפים את מנהג המילה, וברור שהכשרות היא לצנינים בעיניהם, וזלילת בשר החזיר – משוש נפשם.

הכל בגלוי ובמוצהר. למשל, אברהם (אברום) בורג, מי שהיה יו"ר הכנסת ויו"ר הסוכנות היהודית, ולקראת הבחירות האחרונות ב-2015 סיפר שחד"ש היא המפלגה שלו, הודיע בראיון רדיו לרגל החנוכה לפני שלוש שנים:  "אני מתייוון גאה".

אכילת בשר חזיר: "נשמת אפה של הדמוקרטיה"

אכילת בשר חזיר: "נשמת אפה של הדמוקרטיה"

ואילו יוסי גורביץ, בלוגר ידוע מן השמאל שבמרצ, כתב כך באמצע העשור הקודם:

"אני טוען בעקשנות כי אדם חופשי, בייחוד ישראלי, חייב שיהיה גם מתייוון…התרבות היוונית היא תרבות שאלה, היא תרבות החיפוש, היא תרבות הספק…עלינו לומר בגלוי: כן, אנחנו מתייוונים. כן, אנחנו שואלים שאלות. כן, אנו דבקים בתרבות יוון. כן, אנחנו דוחים את תרבות יהודה."

ולא מזמן הודיע לנו מבקר הטלוויזיה של "הארץ", רוגל אלפר, ש"החזיר היה נשמת אפה של הדמוקרטיה היהודית."

הכהן הגדול מנלאוס לא היה מוצא ניסוח טוב יותר.

———————————————————————————

*אלברט איינשטיין, רעיונות ודעות, תרגמו מגרמנית: דוד זינגר ויכין אונא, הוצאת מאגנס 2005, 258 עמודים. הספר יצא לאור במקרור בשנת 1954, שנה לפני מותו של איינשטיין.  המובאה   מעמודים 109/10. המובאה הקודמת, אפרופו המם, מעמוד 112. 

** למשל בספר דברים פרק ל':

נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע… הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ–הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים–לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ. לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה-בוֹ:  כִּי הוּא חַיֶּיךָ, וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ–לָשֶׁבֶת עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֵת לָהֶם.

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: