Skip to content

חוק ההסדרה והפוליטיקה של אלוהים: התבוסה הכפולה בפיתחת רפיח וברצועת עזה (2)

דצמבר 10, 2016

פוסט שני על הרקע האידיאולוגי וההיסטורי של המאבק על "חוק ההסדרה"

הרב צבי יהודה הכהן קוק, האידיאולוג של ההתנחלות, קבע ש"הפוליטיקה של אלוהים" (שהוא-הוא פרשנה המוסמך), היא שהביאה לכיבושים הנרחבים של 1967, בעקבות מלחמת ששת הימים: לא מדובר בכיבוש אלא בשחרור שטחי המולדת, בגבולות המתקרבים לגבולות ההבטחה, והרי זו התחלת הגאולה.

הרב קוק לא היה  רק אידיאולוג שראשו מרחף בשמיים. הוא הכיר היטב את "הפוליטיקה של מטה", שניצבת מול "הפוליטיקה של אלוהים" שהוא דוברה. "הפוליטיקה של מטה", גרסה, כזכור, שהשטחים שנכבשו יכולים לשמש בידי ישראל כקלף מיקוח, לצורכי משא ומתן עם המדינות והעמים שסביבנו, כדי להגיע להשלמה ולשלום בין ישראל ובין העולם הערבי.

ועם "הפוליטיקה של מטה" יש להאבק במגרש שלה.

לפי תפיסת הרב קוק, אם יתבצע יישוב מאסיבי של יהודים בשטחים המשוחררים, מבחינתו – סיני, רצועת עזה ויו"ש (רמת הגולן עניינה אותו פחות), שוב אי אפשר יהיה להשתמש בשטחים הללו כ"קלף מיקוח". סיני תישאר בידינו וכך גם רצועת עזה ויו"ש.

והתוצאה המקווה: הדיבור על מדינה פלשתינית לצידה של מדינת ישראל, שכבר רווח אז בשמאל הרדיקלי הישראל וזלג לשמאל המתון ואף למרכז (ולבסוף גם לימין, ראו נאום בר אילן של בנימין נתניהו), ייאבד כל היתכנות.

הרב צבי יהודה הכהן קוק: הפוליטיקה של מעלה

הרב צבי יהודה הכהן קוק: הפוליטיקה של מעלה (הצילום מהוויקיפדיה)

הכלי שבו עשה הרב קוק שימוש כדי להאבק נגד "הפוליטיקה של מטה" היתה תנועת הנוער של המפד"ל, בני עקיבא, שעליה הוא השתלט בעזרת תלמידיו מישיבת מרכז הרב וחברים, שהתאגדו תחת הכותרת "גוש אמונים", בתחילתה של שנת 1974.

זה יהיה הכלי שבעזרתו אפשר יהיה לממש את החזון, שאותו השמיע הרב קוק הבן באזני שר הביטחון של המלחמה ב-1967, משה דיין:

"להתנחל בכל מלוא רוחב ארצנו, ליישב את שממותיה, היא מצוות התורה הברורה והמחייבת את כולנו…"

תנועת בני עקיבא נוסדה בשנת 1929, שש שנים אחרי שהקים הרב-האב, אברהם יצחק הכהן קוק את ישיבת מרכז הרב. ברבות הימים היא פעלה כתנועות הנוער החלוציות החילוניות. פעילות ב"סניפים", התגייסות של בנים ובנות לנח"ל, יסוד קיבוצים והצטרפות אליהם באמצעות "גרעינים".  הכל תחת הסיסמה "תורה ועבודה".

כל זה השתנה באמצע הסבנטיז.

וכך מתאר את התהליך הפרופ' אבי שגיא (שווייצר) שהציטוטים שלהלן מקורם במאמרו:

"גרעין אלון מורה, שייסדו בוגרי ישיבת מרכז הרב, שינה את השפה: משפה חלוצית לשפה משיחית-מיסטית… אחת החברות הראשונות בגוש (אמונים), בת כפר פינס, חזרה וטענה בשיחה שקיימתי עמה: 'הם (אנשי גרעין אלון מורה) השתלטו עלינו מבחוץ'… באמצעות הכריזמה של הרב צבי יהודה קוק ז"ל ותלמידיו הצליח גרעין זה לכבוש את לבבות הנוער, שחש כי הוא שותף להתממשותו של חזון משיחי, ולא רק לפרויקט ציוני של דונם פה ודונם שם… בעבודה אטית ומחושבת הם השתלטו על רוב עמדות ההנהגה…בני-עקיבא פסקה מלהיות תנועה היושבת בלב הקיום של עם ישראל; אדרבה, בהתאם לחזון שיצא ממרכז הרב סברו גם הקברניטים החדשים שהם תמצית עם ישראל ואין בלתם. לא ההורים ולא הציבוריות הישראלית יקבעו את אופן הקיום הישראלי, אלא התפיסה הסמכותית-המשיחית."

ה"פוליטיקה של אלוהים" השתלטה על הכלי הארצי – תנועת הנוער, תקציבים, ארגון וכוח פוליטי והכי חשוב – אנשים.

והיום , לפי נתונים מהשנה, 2016, נמצאים ביו"ש 407 אלפי מתנחלים ("מתיישבים").

אבל – האם אמנם מדובר ב"קביעה של הפוליטיקה האלוהית, אשר שום פוליטיקה של מטה לא תוכל לה", כפי שקבע הרב קוק?

ממש לא בטוח.

*****

בתחילת שנות ה-80 כתבתי בשבועון "העולם הזה".  כיסיתי את הפינוי של פתחת רפיח. בשבועות שקדמו לפינוי צברתי המון שעות ימית. פגשתי חקלאים מצליחים מהמושבים. פגשתי רבנים ותלמידים בישיבות. פגשתי בעלי עסקים קטנים וסתם תושבים בימית. פגשתי פוליטיקאים מימין ומשמאל.

אני זוכר עדיין את העצב של משפחת מאנה, מהחקלאים של מושב שדות. את הזעם של אבי פרחן ואת קולו הרך ומילותיו הקיצוניות של הרב שלמה אבינר, שהתיישב בעצמונה, כפר הפוטיומקין שהקים "גוש אמונים" בפיתחה לכבוד הפינוי.

אבל די מהר התברר לי שהאיש החשוב באמת בפרשה הוא עורך הדין אמנון גולדנברג ז"ל שייצג את החקלאים מהמושבים ועבד על השגת הפיצויים בשבילם. כי זה מה שיישאר אחרי כל ההו-הא והפלאברה.

זה גם מה שכתבתי אז. שיעשעו אותי כל נביאי הזעם שהתייחסו ברצינות לכל האיומים והאזהרות. בסופו של דבר, "ההתנגדות" לפינוי חבל ימית התמצתה באיזה נוסח צימחוני של "מרד הסטודנטים" בפיסגת האנדרטה בימית, בהנהגתו של צחי הנגבי הצעיר. כלומר, הפגנה שהצטלמה היטב לתועלת שני הצדדים. גם לתועלתה של ממשלת הימין, שהיה לה עניין רב להדגים כמה קשה וכואב לפנות יהודים, אפילו תמורת הסכם שלום.

ראש ממשלה אריאל שרון" ההתנתקות

ראש ממשלה אריאל שרון" ההתנתקות

אלא שאריאל שרון, שהיה עמוק בעסק כבר אז, כשר הביטחון שהיה אחראי על ביצוע הפינוי בפועל של פתחת רפיח, לא התרשם במיוחד מן הההפגנות "הקשות" בימית כאשר בא לפנות בעצמו ("ההתנתקות"), עשרים וכמה שנים אחרי, את ההתנחלות ברצועת עזה.

זה למרות שרצועת עזה היא כבר "ארץ ישראל" עצמה, בגבולות ההבטחה ממש, ועם היסטוריה של התיישבות יהודית.

שוב צחקתי כשקראתי את הנבואות מסוג "בעוד 90 יום תתחיל מלחמת אחים…יבוא עימות, והוא יהיה אלים, המוני, קורע לב ומסוכן יותר מכל מה שידענו", או התחזיות של אחד אחר מאותו מחנה, שלעולם לא יהיה פינוי, כי שרון סתם מבלף. שני אלה מצד שמאל. שם האמינו בפסילים שבנו בעצמם: הימין המתנחל ככוח אדיר המתמרן את ממשלת ישראל ועושה לבסוף כרצונו, או ראש ממשלה ימני כתככן-על שפיו וליבו אינם שווים.

בדיוק כמו אלה שרקדו במעגלי ה"עוצו עצה ותופר", שוב כמו אז. בחבל קטיף שליד עזה  כמו בחבל ימית שליד רפיח בסיבוב הקודם. גם הם תחת כנפיו המאלחשות של אותו "WISHFUL THINKING" שאינו לומד דבר מכשלונות העבר שלו.

זו לא היתה הפעם הראשונה, וגם לא האחרונה, שתפיסת המציאות של השמאל ושל הימין התמוטטה כמגדל קלפים.

אנשים שהמוח שלהם סתום באידיאולוגיה (וגם דת ממוסדת היא אידיאולוגיה) לא חשוב איזו ומאיזה צד, מה כבר אפשר לדרוש מהם כשמדברים על עובדות ועל מציאות פוליטית ממשית?

רואים צל הרים כהרים.

*****

הפינוי של פיתחת רפיח, ועימו כל חצי סיני, "עד המטר האחרון", תמורת הסכם שלום ישראלי-מצרי, היווה, כמובן, חיזוק אדיר לתפיסה של השמאל, שגרסה כי השטחים שנכבשו ב-1967 עשויים לשמש כקלף מיקוח שייאפשר השגת שלום עם השכנים הערבים.

ומכה קשה לגירסתו של הרב קוק בדבר  "הפוליטיקה האלוהית, אשר שום פוליטיקה של מטה לא תוכל לה."

המערך, שספג תבוסה מוחצת בבחירות של 1977 (ירד מ-51 ל-32 מנדטים), החל להתאושש בבחירות שלאחריהן, אחרי חתימת הסכם השלום עם מצרים. ההסכם אמנם נחתם על ידי ראש ממשלה מטעם הליכוד, אך התאפשר בזכות תמיכת השמאל, ועל פי חזונו. השטחים כקלף מיקוח. יחסי הכוחות בבחירות של 1981 היו: 48 מנדטים לליכוד – 47 למערך.

בבחירות של 1984 כבר חלף המערך על פני הליכוד: 44 מנדטים למערך, 41 לליכוד, וממשלת אחדות, בגלל השיוויון בין הגושים. גם בגלל מלחמת לבנון הראשונה, הכושלת, ושיטת המימון שלה: זיוף מאסיבי של המטבע המקומי, שבפי הפוליטיקאים, האקדמיה והתקשורת נקרא בשם המכובס "אינפלציה".

ב-1988 עוד תנועת נדנדה, עם יתרון של מנדט אחד לליכוד, והמשך ממשלת האחדות, אך ללא רוטציה.

אבל בבחירות של 1992 כבר הובס הליכוד, וקיבל 32 מנדטים. המערך, בראשותו של יצחק רבין, זכה ב-44 מנדטים. רבין היה לראש הממשלה.

והיה נראה, שהגיע הזמן לשלב נוסף ביישום האסטרטגיה של השמאל, "שטחים תמורת שלום" במסגרת "הפוליטיקה של מטה".

הפעם מול הפלשתינים.

הסכם אוסלו.

האם עומדת "הפוליטיקה של מטה" להכות פעם נוספת את "הפוליטיקה של אלוהים", על פי פרשנותו של הרב צבי יהודה קוק?

__________________________________________________________________________________________

בפוסט הבא: מה עשו התבוסות בפיתחת רפיח ובחבל עזה לאמונה האידיאולוגית של הימין, ומה עשה יאסר ערפאת לאמונה האידיאולוגית של השמאל

 

 

 

מודעות פרסומת
3 תגובות
  1. אילן permalink

    במה שונה משנתו של הרב קוק ממשנתם של מנהיגי ההסתדרות הציונית שפעלו ללא הרף לישב את הארץ. השבר הגדול שקרה לנו שאנשים הפסיקו להאמין בהתיישבות ובציונות ובחרו בפיתרון הקל של בריחה. פתרון זה גורם לנו היום נזק עצום כי ישראל היום הרבה יותר לחיצה. וגם גרם לפלשתינים להקשיח עמדות. שאתה נחוש מכבדים אותך יותר. בן גוריון וחבריו צדקו וגם הרב קוק ורק אנחנו נחלשנו. חבל להראות רק חלק מהתמונה ולהסיק ממנה מסקנות. הישובים הנפלאים שפרוסים בכל רחבי ארץ ישראל הם תוצאה ישירה של הגישה הזאת. להתפעל איך אריק שרון לא ספר את המתיישבים בגוש קטיף והחריב עשרות ישובים פורחים זה עצוב. הרס גוש קטיף הוא תחילת המגמה לגמד את ישובי יהודה ושומרון ומתן היתר בפועל לאומות העולם להתערב בעניינים הפנימיים של מדינת ישראל.

    אהבתי

  2. אני בדרך כלל מעריך ואף אוהב את כתיבתך. אך הפעם התרגזתי למקרא הלעג החוזר כמה פעמים במאמרך על תפיסתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, בלשונך – שמינה את עצמו להיות המפרש והדובר של הפוליטיקה האלוהית. על כך שתי הערות:
    האחת – כל אדם מאמין מפרש את הפוליטיקה של האלוהים, בלשוני את אמונתו שלו. גם אתה עושה כך , לא? ישנם גם כאלה ,כמוך למשל, שמנסים אפילו להשפיע על אחרים שפירושם הוא הנכון. ועל ידי כך ממנים את עצמם לדובר של הפוליטיקה האלוהית. ועל כן אין כל טעם בלעגך על רב זה או אחר שמנהיג ציבור על פי תפיסתו ואמונתו, כך זה אמור להיות.
    השנית- אודה ולא אבוש שאני רואה בתקומת ישראל החדשה תופעה של נס מדיני קוסמופוליטי שאין לו אח ורע בתולדות האנושות. כן, לדעתי התחלתא דגאולה.
    יחד אם זאת ברור שאל לנו להישען על הנס אלא לכלכל את מעשינו בתבונה מדינית ריאלית. מהי תבונה מדינית ריאלית. על כך וודאי יכולות להיות דעות שונות ואפשר להתווכח, אך ללא לעג, ובמיוחד בין אנשי אמונה ומוסר.

    אהבתי

    • חיים, ראשית אני מודה לך על הפירגון, ושנית אני מתנצל על האיחור הרב בתגובה. קיוויתי לכתוב פוסט שלישי בסידרה שבו תהיה תשובה חלקית לפחות על חלק מדבריך, אך בינתיים לא הסתייע. אני מקווה לשוב לכך אחרי החג. שם גם אסביר את הביקורת שלי על הרב צבי יהודה קוק ומי שהלכו בנתיב שהתווה. עברתי שוב על הפוסט למעלה כדי לברר מהיכן הסקת על "הלעג" שבו אני מתייחס לדבריו של הרב, ומצאתי רק אותה הערה בסוגריים שגם אתה מתייחס אליה, בדבר ראייתו של הרב את עצמו כפרשנה המוסמך של כוונת האל. הערות אחרות שהערתי לגביו נראות לי כמחמאות דווקא, הגם שאיני מסכים עם פרשנותו. וגם אותה הערה נראית לי עניינית, באשר היא מכוונת גם לקוראים שאינם מצויים בכתבי הגל או ביחס שבין פרשנות אחת מרבות ובין התוויית דרך לציבורים גדולים. אני מקווה שאחרי שאכתוב את הפוסט השלישי, ואולי גם הרביעי בסדרה הזאת, תהיה עמדתי ברורה יותר. ושוב אני מתנצל על העיכוב בתשובה.

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: