Skip to content

הבחירות בארה"ב והקרנפים הטועים והמתבדים שלנו

נובמבר 10, 2016

שמעתי הבוקר ב"דקל-סגל" (הפעם עם מנחם הורוביץ במקום עמית סגל) בגלצ ראיון עם הקונסולים לשעבר, אלון פנקס בניו יורק ויקי דיין בלוס אנג'לס, מסבירים את כשלונם בחיזוי התוצאות. במשך שנה שלמה היתה לשני הלשעברים פינה בתכנית הגלצית, בקשר לבחירות בארה"ב. פנקס היה שפוף ביותר הפעם. דיין סיפר להגנתו, שקיבל ציוץ המזכיר לו שפעם אחת ויחידה, בפברואר, לפני 9 חודשים, הוא העלה את האפשרות בתכנית, שטראמפ יזכה בבחירות. בכל שאר הזמן קיבלו מאזיניהם של האקס-קונסולים אותה סחורה שקיבל הציבור הישראלי כולו מהתקשורת השמאליברלית שלו: הילרי קלינטון היא, בוודאות, הנשיאה האמריקאית הבאה. לפנקס אפילו היה "מודל", שהוא הודה בהכנעה בקריסתו. בכל מקרה, המרואיינים מהקונסוליות והמראיינים מגלצ היו שותפים בדעתם באשר ל"אשמים" בכישלון המהדהד:

הסקרים.

אלא שזה קשקוש.

זה לא בגלל הסקרים שהם טועים. זה לא בגלל שברגע האחרון קורה משהו שמקלקל להם את התחזיות.

הם טועים שוב ושוב, כי המוח שלהם סתום באיזמים ובאידיאולוגיות.

זה בגלל האידיאולוגיות, שהם סומכים על הסקרים (ולפעמים מפברקים אותם בעצמם. ראו "סקר האפרטהייד"  של "הארץ").

הרי אין זו הפעם הראשונה שהסקרים מתגלים בקלונם, כהיפוכה של המציאות. האם לא ניתן לצפות מעיתונאים מנוסים ומפרשנים ותיקים שיתייחסו לסקרים בזהירות המתחייבת?

כיכר תחריר בקאהיר, האביב הערבי: הדרך המצרית לדמוקרטיה

כיכר תחריר בקאהיר, האביב הערבי: הדרך המצרית לדמוקרטיה

ומה אנחנו מקבלים במקום הזהירות והאחריות (כלפי קהל הקוראים והמאזינים)  שוב אותה התמסרות כנועה ומתקרנפת לעדר, לדעה הכללית, האופיינית כל כך לכת השמאליברלית (ובעצם לכל קבוצה המחוייבת לאידיאולוגיה כזאת או אחרת). העיקר לא לחרוג מהשורה. להיות בסדר עם הברנז'ה.

אבל לא זה הבסיס לטענה שלי, שההצבעה על הסקרים והסוקרים כשורש הכישלון היא סתם קישקוש.

כל הטועים הגדולים האלה, המאשימים עכשיו את הסקרים, הם בדיוק אלה הטועים בגדול, פעם אחרי פעם, גם כשאין שום סקרים בסביבה.

ההסתמכות על הסקרים היא רק אחת הטעויות שלהם:

הם טעו בקשר ליאסר ערפאת כפרטנר לשלום.

הם טעו בקשר לאבו-מאזן כפרטנר לשלום.

חלק מהם טוענים לגמרי ברצינות עד היום, שהממשלה הישראלית, היא שיזמה את האינתיפאדה השניה, על שם אל-אקצה.

הם טעו בקשר למשמעות ולתוצאות האפשריות של ההתרחשויות  בהתחלת העשור הנוכחי, אלה שהיו ידועות כ"אביב הערבי".

הם חשבו שהמשטר האיסלאמי הקנאי של ההייאטוללות באיראן הוא "רציונלי", וחלקם לא חשבו שיש בעייתיות בהימצאותה של פצצה גרעינית בידי המשטר הזה.

ולא נשכח את השתיקה הרועמת של רובם ביחס לרצח העם המתנהל כסדרו בסוריה.

יאסר ערפאת: פרטנר לשלום

יאסר ערפאת: פרטנר לשלום

הם טעו באשר למהלכים המדיניים של הפלשתינים נגד ישראל באו"ם (זוכרים? הכרזת המדינה שהיתה אמורה להעלות על גדרות הגבול מיליון מפגינים פלשתינים, ולשבור את "תקרת הזכוכית"?)

הם טעו באשר למשמעותה, היקפה וסיכוייה של האינתיפאדה הפלשתינית הנוכחית, זו של הסכינאים והמסכנים. אני עדיין זוכר היטב את הנבואות האפוקליפטיות שלהם כשהיא פרצה.

אלה רק חלק מהטעויות שלהם. טעויות שאינן קשורות לסקרים ולבחירות.

ומה הכי מדהים? שמדובר באלה שבטוחים שהם העלית האינטלקטואלית פה. הכי חכמים. "האנשים החושבים". שאם רק היינו נוהגים על פי תובנותיהם (המתבדות תמיד), איזה כיף היה יכול להיות לנו פה.

*****

שוב ושוב מתברר, שהם לא מסוגלים להבחין במציאות גם דרך מיקרוסקופ.

האיזמים והאידיאולוגיות יוצרים במוח שלהם כתם שחור, שאינו מסנן שום אור.

ציינתי כבר בפוסט הקודם שלא מדובר רק בכתות האידיאולוגיות של השמאל. לא טובים מהם בכלום ומאום הם חברי הכתות הדתיות של הימין, וגם הכתות החילוניות מאותו אגף.

כל אידיאולוגיה היא סוג של דת, כמו שכל דת היא סוג של אידיאולוגיה.

הייאטוללה עלי חמינאי: משטר רציונלי

הייאטוללה עלי חמינאי: משטר רציונלי

*****

המרגל האנגלי קים פילבי, שעסקתי בו בפוסט הקודם, הצדיק את נאמנותו לאידיאולוגיה הקומוניסטית כך: הסטיה הסטאליניסטית היתה זמנית ומקומית. היא אינה מצביעה על כשלונה של האידיאולוגיה.

כך מתייחסים הטועים האידיאולוגיים שלנו להתבדות העיקבית של תחזיותיהם. תמיד מדובר באיזו תאונה. האידיאולוגיה עצמה בסדר.

זו הבמה שהיתה עקומה.

ברור שלנאמנות של המכורים לאידיאולוגיות ו/או לדתות, שבמקרים רבים הם מתמסרים להן אי שם בנעוריהם או בימי בחרותם, יש סיבות נוספות על אותה תקווה שהביע פילבי, ש"בסוף יהיה טוב" (למרות סטאלין).

א. אין צורך בתובנה סוציולוגית מעמיקה כדי להבחין בכך, שמאמינים רבים ממשיכים לדבוק באידיאולוגיות העבשות שלהם מסיבות חברתיות.  פילבי, למשל, היה מחוייב לרביעיית המרגלים מקיימברידג'. אך אין צורך להיות מרגל ובוגד כפילבי כדי לשקוע באיזו ביצה אידיאולוגית –  מדובר בהשתייכות למקום עבודה, עיתון או עמותה, לתנועות ולמפלגות, לחוג המתפללים בבית כנסת וכו'. נאמנות, כידוע, היא ערך חשוב. פעמים רבות, יותר חשוב מהאמת, מהעובדות, מהחובה המקצועית.

ב. גם אין צורך בתובנה פסיכולוגית מעמיקה כדי להבחין בקושי של אנשים רבים להודות בטעותם. הודאה בטעות כמוה, מבחינתם, בהודאה בחולשה. אידיאולוגיסטים רבים מעדיפים לשקוע ולהמשיך להתבוסס בטעויותיהם, ובלבד שלא ייאלצו להודות בטעות. במקום לנהוג כמשקיע נבון לפי הכלל הידוע To cut your losses (או בעברית, "לצאת בזמן") במקרה של הפסדים בטוחים ומתמשכים – משקיע האידיוט האידיאולוגי עוד ועוד במניה הצונחת שלו, גם כשברור לכל, שאין לה דרך אלא כלפי מטה.

ג. האידיאולוגיסט הנאמן והאדוק גם אינו יכול להמנע מן ה-Wishful Thinking  הפתייני והערמומי. מה שבלשון הניו-אייג' נקרא "חשיבה חיובית": אם רק תאמין שיתגשמו תקוותיך ו/או תחזיותיך, זה מה שיהיה. רוצים שהילרי קלינטון תהיה הנשיאה הבאה של ארה"ב? אז הנה, עובדה שכל הסקרים אומרים את זה. עובדה שכל החבר'ה חושבים כך. עובדה שגם אנחנו כותבים שזה מה שיהיה.

הילרי קלינטון: הנשיאה האמריקאית החדשה

הילרי קלינטון: הנשיאה האמריקאית החדשה

אז זה מה שיהיה. ככה עובד המוח המוגבל שלהם. מוח שהמומחיות שלו היא רמייה-עצמית.

ד. והעצלות, הוי העצלות. כמה מסייעת דוגמה אידיאולוגית או דתית מסודרת ומאורגנת, עם רבנים וכוהנים גדולים, מימים עברו ובני ימינו, הם וכתבי קודש מתוצרתם, כדי שלא יהיה צורך לחשוב!

קורה משהו  חדש, לא משנה מה?

מיד תגיע מטעם ההנהגה "העמדה הנכונה",  במאמר בעיתון או בתגובה בטלוויזיה.

ומאחוריהם מתיישרת מיד הכת המתקרנפת של בעלי האיזמים,  ובאה שלווה לנפשם ומרגוע לעמל.


*הנה דוגמית לתחזית של אחד מה-Wishful Thinkers, מה-2 בפברואר 2011, ימי כיכר תחריר בקאהיר:

"פרופסור אדוארד סעיד צדק כנראה. כולנו נגועים באוריינטליזם, שלא לומר גזענות, אם מראה של עם שלם המתנער מעול רודנות ודורש באומץ לב בחירות חופשיות – במקום לרומם את לבנו, ממלא אותנו בפחד. רק בגלל שהם ערבים… מפחידים אותנו מפני השתלטות איסלמיסטית על השכנה הגדולה. האחים המוסלמים בוודאי ישחקו תפקיד חשוב בכל מבנה פוליטי דמוקרטי שיקום במצרים, וצריך להתמודד עם זה…זה מחיר הדמוקרטיה הפרלמנטרית… ואולי החשש האמיתי שלנו דומה מאוד לזה של המעמד השליט אצל שכנינו. מה אם האומה הערבית הבאה שתתקומם לא תהיה הירדנים או התימנים, אלא דווקא הפלשתינים? כיצד יגיב צה"ל ביום שרבבות יצעדו בידיים חשופות אל גדרות ההתנחלויות, וידרשו את מדינתם החופשית?"

איזו בדיחה. באותו כסף גם דמוקרטיה במצרים וגם רבבות פלשתינים על גדרות ההתנחלויות.

והנה, שש ויותר שנים אחרי, אותו אחד בדיוק, ב-20 באוקטובר השנה:

"האם יש בכלל חשיבות לשאיפות של טראמפ? הרי הוא כמעט בוודאות עומד להפסיד את הבחירות בהפרש ניכר? יש לכך חשיבות מכיוון שגם אם הסקרים הקשים ביותר לגביו יתאמתו, עדיין כ–40% מהאמריקאים יצביעו עבור מי שרואה את עצמו כפוטין האמריקאי. וזה חשוב לא רק לאמריקה, אלא גם לדמוקרטיות אחרות…" 
אני לא מציין את שמו של ה-Wishful Thinker הזה, כי יש כמה כמוהו בעיתון שבו הוא מועסק, שהתנבאו באותה רוח בדיוק, ובערך באותן מילים,  גם אז בתחריר וגם עכשיו בוושינגטון.
הוא רק חלק מעדר. לא יותר. עדר קרנפים טועים ומתבדים.
מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: