Skip to content

בחירות 2016 : קלינטון וטראמפ, שני מועמדים של אותו מעמד (1)

אוקטובר 14, 2016

אחרי העימות הראשון בין הילרי קלינטון ודונלד טראמפ, הודיע ירון לונדון בתכניתו בערוץ 10, שהמופע הטלוויזיוני היה מאכזב מבחינתו.

זה היה שטוח ורדוד, לדעת לונדון, כשזוכרים כי מדובר במעצמה הגדולה בעולם ובאנשים המבקשים להנהיג אותה, ובעצם את העולם.

הכתב והפרשן המדיני נדב אייל ביקש להגן על העימות וסגולותיו הטלוויזיוניות הניכרות.

אחרי העימות השני, הצטרף לונדון להתפעלותו של אייל מן ההפקה.

אני נותרתי עם לונדון א' ועם דעתו אחרי העימות הראשון. גם אחרי העימות השני אני שואל את עצמי: אלה האנשים המתחרים על הנהגת המעצמה הגדולה בעולם, ובעצם על הנהגת העולם? על מה הם מדברים בכלל?

*****

ראשית, הבה נזכור במה בעצם המדובר.

דברים שאין צל צילו של סיכוי שיספרו לכם הפרשנים בעיתונות הממוסדת.

ארצות הברית היא מדינה מהז'אנר ה"דמוקרטי", יענו שלטון העם, על ידי העם ולמען העם.

יענו, כי את דעתי כבר מכירים קוראי הוותיקים.

בפועל, צורת השלטון הקרויה "דמוקרטית", אינה אלא שלטון העשירון העליון, על ידי העשירון העליון ולמען העשירון העליון.

וברור לגמרי שמערכת הבחירות האמריקאית (כמו בכל מדינה "דמוקרטית") מעמידה בפני הבוחרים את האפשרות להעדיף אחד משניים (או יותר) מועמדים, המייצגים את האינטרסים של העשירון העליון, ועתידים להקדיש את כהונתם לשרותו המסור.

העימות, קלינטון מדברת, טראמפ מקשיב: מעמד הביניים

העימות, קלינטון מדברת, טראמפ מקשיב: מעמד הביניים

זה בולט מאוד במקרה של דולנד טראמפ ה"רפובליקאי", מיליארדר כבד, והילארי קלינטון, "דמוקרטית",  מיליונרית כבדה ("רפובליקה" בלטינית זה "דמוקרטיה" ביוונית. שתי הכנפיים של אותה ציפור). שניהם, הרפובליקאי והדמוקרטית, המערך של האינטרסים שלהם, החוגים החברתיים שלהם, השקפת עולמם הבסיסית, וכל פעולה מפעולותיהם, משרתים את המעמד העליון והאינטרסים שלו.

*****

אין בזה שום דבר חדש. הדמוקרטיה התגבשה כמשטר בעיר המדינה היוונית אתונה במהלך המאה החמישית לפני הספירה. שני האנשים העשירים ביותר באתונה, שניהם בני גנרל ואדמירל מהוללים שעשו את הונם הגדול בשלל המלחמות שניצחו בהן, התחרו על השלטון, שהיה נתון עד אז בידי "מועצת הזקנים" – למעשה עשירי העיר. המיליונר פריקלס, שמעמדו במועצה היה נחות (משפחתו נחשבה ל"מקוללת"), הציע להרחיב את זכות הבחירה למועצה, להעמיד לצידה את "אספת העם", וכן לשלם שכר לממלאי תפקידים עירוניים, וכך לאפשר השתתפות בשלטון גם לבני המעמדות הנמוכים.

המיליונר קימון, חביב המועצה, שיכנע את חבריו שגם כך ינצח. ואכן, זה מה שקרה במערכת הבחירות הראשונה. אבל אחר כך נבחר פריקלס, וסופו ששיקע את אתונה בשרשרת מלחמות נוראות, כדי לאתרג את עצמו כנגד האשמות בשחיתות. כבר אז היתה הדמוקרטיה רצופה במזימות פוליטיות ומשפטיות, פלילים ושחיתות, וכמובן מעשי רצח.

הפטנט של פריקלס – לבקש תמיכה רחבה בעם כנגד מועמדי העשירון העליון, חזר על עצמו מאוחר יותר גם ברפובליקה הרומית. הראשון היה הקונסול גאיוס מריוס שהרחיב את הגיוס לצבא, ואחריו בא  יוליוס קיסר שגם הוא גייס את הפלבאים נגד הכת השלטת של האצולה הוותיקה בסנאט (שפירושו המילולי הוא מועצת הזקנים, כמו באתונה). שניהם היו מתעשרי מלחמות, שניהם השיגו פופולריות רבה בדאגתם לחייליהם המשוחררים, שלהם חילקו אדמות, בהוזלת מחיר החיטה ובקידום בני המעמדות התחתונים. מריוס מת במיטתו וקיסר נרצח תיק-תק על ידי הסנאטורים שומרי חומות הרפובליקה. ממשיכו ובן משפחתו אוגוסטוס, הסיק את המסקנות, נטל לעצמו שלטון דיקטטורי וייסד למעשה מלוכה שושלתית.

הסיפור שב וחזר עם ההתעוררות המחודשת של ה"רפובליקה" בצרפת של המאה ה-18/19. הגנרל חביב ההמונים היה נפוליאון בונפרטה, ואף הוא נטל לעצמו שלטון יחיד כקיסר, ניסה לייסד שושלת כאוגוסטוס, וסיבך את ארצו בשרשרת מלחמות נוראה כמו פריקלס. ניסיון דומה נוסף התבצע בצרפת בתקופת "הרפובליקה השלישית"  לקראת סיומה של המאה ה-19 על ידי הגנרל ז'ורז' בולנז'ה, חביב ההמונים, שקיוו (לשווא) שיפיל את הרפובליקה הרקובה והמושחתת ששרתה, כרגיל, את העשירים.

מיותר לציין, שכל אלה לא חלמו לרגע לפגוע במעמד העשירים המופלגים, שליטי החברה והמדינה. הם רק ביקשו מבני מעמדם הכרה, שיתוף פעולה וצייתנות.

*****

וגם הפעם, בבחירות האמריקאיות של 2016, יש דמיון מסויים למהלך הזה. טראמפ מתחזה להיות ממשיכם של פריקלס, מריוס, קיסר ונפוליון, אף שבינתיים הוא מזכיר רק את בולנז'ה הכושל: עשיר בזכות עצמו כמותם (אם כי לא גנרל), המבקש לגייס את ההמונים הממורמרים נגד העלית השלטת הוותיקה והממוסדת, "המימסד הפוליטי של וושינגטון". גם הוא קורץ לצבא ומנסה למצב את עצמו כאיש החזק והתקיף.

ואילו הילרי קלינטון מייצגת אמנם את השלטון של המימסד הוותיק, עשירי העשירים (שמבקשים יציבות והמשכיות, וסולדים ממהומות, קפריזות והרפתקאות מסוכנות, שהגרועה שבהן היא, כמובן, שלטון העם), אך היא מתחזה להיות משהו אחר.

כאשר השיקה קלינטון את הקמפיין שלה, באפריל 2015,  הצהירו אנשיה ש"הקמפיין… יתמקד בהגברת הביטחון הכלכלי של מעמד הביניים, בהרחבת ההזדמנויות עבור משפחות עובדות ויציג את קלינטון כלוחמת הנחושה להשיג תוצאות בנושאים אלה" הם אמרו כי גם בבחירות הפעם, כמו במערכה שניהל ברק אובמה נגד הרפובליקאי העשיר מיט רומני ב-2012, הבחירה שעומדת בפני המצביעים היא "בין הדמוקרטים הממוקדים במעמד הביניים לבין הרפובליקאים המבקשים להגן על העשירים." אך להבדיל מאובמה (שלא הצליח במיוחד במאבקיו הפוליטיים בגבעת הקפיטול), הילרי קלינטון "תדגיש את יכולתה לעבוד עם הקונגרס, עולם העסקים ומנהיגי העולם."

העימות, טראמפ מדבר, קלינטון מקשיבה: הכל דיבורים

העימות, טראמפ מדבר, קלינטון מקשיבה: הכל דיבורים

אך רק בשבוע שעבר, גילה אתר ההדלפות ויקיליקס, שזה לא פשוט כל כך.

בנאום שנשאה קלינטון בפני "בכירי הוול-סטריט" (כלומר, אדוני המעמד העליון האמריקאי, התאגידים הפינאנסיים והתעשייתיים) שניסו לשמור את סודיותו הגמורה, הודתה הילרי קלינטון שמתברר שההון שצברה משפחתה הפך אותה "מרוחקת מעט" ממאבק מעמד הביניים בארה"ב, שאותה היא מתיימרת לייצג.

היא גם גילתה את נאמנותה לעקרונות המאפיינים את ההון הגדול, באומרה שהיא "חולמת" על  "סחר חופשי וגבולות פתוחים" בעולם המערבי.

ואף טענה כי לנוכח "הזעם שעוררו האליטות הפוליטיות והכלכליות לאחר המשבר הכלכלי של 2008" (משבר המשכנתאות), יתכן שיש צורך ב"שתי עמדות במקרים כאלו – אחת ציבורית, ושנייה המתאימה למפגשים אישיים."

כלומר, לשון כפולה. אחד בפה ואחד בלב. האמת הנאמרת באזני העשירים שאותם היא משרתת ושלכספם היא זקוקה לצורך מערכת הבחירות – והתעמולה המושמעת באוזני ההמונים שאת קולם היא מבקשת לקנות בכספם של העשירים מהסעיף הקודם.

ואם לא די בכך, קלינטון גם הסתבכה באמירה בעייתית שחשפה את עמדתה כלפי "ההמונים" בראיון שהעניקה ליונית לוי שלנו מערוץ 2.

"אפשר לחלק את תומכי טראמפ לשתי קבוצות עיקריות," הסבירה הילרי ליונית, "יש מי שאני מכנה 'הראויים לבוז', את יודעת, הגזענים ושטופי השנאה, והאנשים שנמשכים אליו כי הם חושבים שאיכשהו הוא ישחזר אמריקה שכבר אינה בנמצא. בואי לא נתייחס לאלה, כי תמיד היה בפוליטיקה שלנו  יסוד פרנואידי שנוטה לדעות קדומות.

אך יש מספר משמעותי של אנשים שחושבים שלבכירי הכלכלה לא אכפת מהם, לבכירי הממשל לא אכפת מהם, והמנהיגים הפוליטיים רק מדברים ולא מביאים תוצאות."

על הסיומת הזאת ניגן דונלד טראמפ שוב ושוב בעימות השני בסיינט-לואיס. שוב ושוב הוא הטיח בקלינטון, שאצלה "הכל דיבורים" וש"אין תוצאות".

וכמו כן הוא הזכיר לקלינטון שוב ושוב מי הם שותפיה ותומכיה העיקריים, כמו המיליארדרים וורן באפט וספסר המט"ח ג'ורג' סורוס, כדי לפורר את יומרתה לייצג את מעמד הביניים.

וזו האמת:

טראמפ וקלינטון הם שניהם מייצגיו של העשירון העליון. שניהם מתחרים על המשרה הפוליטית הרמה מטעמו של העשירון העליון, ומבקשים לגייס בתואנות שווא את תמיכת ההמונים. כל אחד מהם שייבחר, ייצג נאמנה את האינטרסים של מעמד העשירים. שום דבר ממשי לא עומד להשתנות לטובה מהבחינה הזאת בארה"ב.

ולכן גם אין לצפות ליותר מדי מן העימותים הפומביים ביניהם. אף אחד מהם לא חולם לומר לבוחרים דבר וחצי דבר על כוונותיו האמיתיות.

——————————————————————————————————————-

בפוסט הבא: מה הן הבעיות האמיתיות של אמריקה?

 

 

 

מודעות פרסומת
One Comment

Trackbacks & Pingbacks

  1. טרמפ לקח את הקופה | מאפיהו

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: