Skip to content

הלווית פרס והרשימה המשותפת: מי הם הצבועים האמיתיים?

אוקטובר 10, 2016

סליחה שעדיין אני עוסק בהעדרותם של חברי "הרשימה המשותפת"  מהלוויתו של שמעון פרס. פשוט, יש התפתחויות יומיומיות, ביחוד בעיתון החביב עלי.

עמדתו של העיתון הנ"ל הובעה באופן ברור במאמר מערכת, וגם במאמרים נוספים. במאמר המערכת הוצגה העמדה הפוסט-מודרנית הבאה ("הארץ", 05.10.2016). ההיעדרות מההלוויה, טוען העיתון –

קבעה עובדה פוליטית רבת משמעות. הנהגת הציבור הערבי בישראל מרדה בנרטיב של הרוב הציוני, שמתעלם מההיסטוריה ומהתחושות של המיעוט, והפגינה עצמאות כפולה — מול הממלכתיות הישראלית שייצג פרס ומול הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס, שבא להלוויה. ראש הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה… הציג את הנרטיב הנגדי: זיכרון הנכבה, טבח כפר קאסם והרוגי אוקטובר 2000…

החרמת ההלוויה השיגה אפוא את מטרתה: הצבת הנרטיב הנגדי של המיעוט הערבי במרכז הבמה התקשורתית והציבורית…רק הכרה בקיומו של סיפור ישראלי מקביל, שבמרכזו מעשים לא מוסריים של הרוב כלפי המיעוט, יכולה להיות בסיס לאזרחות משותפת ולשילוב אמיתי. 

ב"הארץ" מסבירים לנו, בעצם, שההעדרות  מההלוויה הממלכתית שימשה את "הרשימה המשותפת" כתעלול תעמולתי במסגרת "מלחמת הנראטיבים" ("נראטיב"="סיפר", שזה בעצם פבריקציה תעמולתית המתחזה להיסטוריה. כלומר, סוג של שקר) היהודית-ערבית. מטרתו של התעלול  – להחדיר למוחו הסתום של הציבור המטומטם, הניתן למניפולציות, שאין אמת היסטורית כלשהי, אלא רק  סיפורים "מקבילים". ורק ההכרה באיזה שקר מפוברק ("נראטיב"), יכולה "להיות בסיס לאזרחות משותפת ולשילוב אמיתי".

מנהיג המשותפת, הח"כ איימן עודה ב"אולפן שישי": טובי פרשנינו

מנהיג המשותפת, הח"כ איימן עודה ב"אולפן שישי": טובי פרשנינו

ומה עם אלו שלא מסכימים עם העמדה הפוסט-מודרנית הזאת? דהיינו, שרק שקר תעמולתי, כזה או אחר, יכול לשמש כבסיס לשילוב "אמיתי"?

לאלה הוקדש המאמר שכתב ג'קי חורי, תחת הכותרת "לכל הצבועים שתקפו את הרשימה המשותפת", ובה תקף חורי גם "כמה עסקנים ערבים במפלגות ציוניות" וגם את "טובי פרשנינו" (היהודים).

איך הם מעיזים לערער על עמדתה המוסכמת של "המשותפת".

ובכן, חורי עיצבן את עבד ל. עזב, כימאי ערבי המפרסם לאחרונה מאמרים ב"הארץ". קבלו תקציר של מאמרו משלשום, 08.10.2015:

ג'קי ח'ורי  הוא הוכחה לכך שאנחנו בשפל…על מה יצא קצפו? האם אסור לבקר את איימן עודה והרשימה המשותפת, ומי שעושה זאת הוא צבוע?…

הצבועים האמיתיים הם הערבים הישראלים שנפגשים עם ערבים מהמדינות השכנות בכנסים בינלאומיים ובנופשונים באנטליה ומהללים את הדמוקרטיה הישראלית ואת חופש הביטוי כאן, אך כשמישהו מבקר את מעשיהם, הוא נהפך מיד לתוקפן וצבוע.

(הצבועים האמיתיים הם) אלה שאפילו בחאג', ליד הכּעבּה, מדברים בעברית כדי להבליט את העובדה שהם אזרחי ישראל…צבועים הם אלה הסבורים, שראשי רשויות שבאו לנחם את משפחת פרס הם חסרי חשיבות ואסור להקשיב להם, אלא רק לפרובוקטורים החיים מכך שהם מעוררים מהומות. וגם אלה הזועקים "רדיפה פוליטית" על חקירה פלילית שנפתחה נגדם בשל חשד להלבנת הון, אבל כשהם נפגשים עם ערבים מחו"ל מתפארים במערכת המשפט הישראלית.

הצבועים הם אלה…היודעים לקבל מענקים ומלגות ממרכז פרס לשלום, אבל מחרימים את הלווייתו…

אלה שפלסטין היא בבת עינם, אבל כשדובר על חילופי שטחים עם הרשות הפלסטינית התחילו לרעוד מפחד כי הם משתוקקים לחיות במדינת ישראל, ובינם לבין עצמם יודעים שהיא עדיפה פי מיליון על פלסטין שהם חולמים עליה…

העיתונאי ג'קי חורי אינו מוכן לקבל את העובדה, כי מותר לבקר מפלגה בישראל ואת החלטותיה… אם חורי סבור שאין זו זכותנו לעשות זאת, הוא כנראה אינו מבין מה משמעות המלים "עיתונות ודמוקרטיה".

ועכשיו ההתפתחויות מהיום.

הנה מה שכותב היום  ב"הארץ" עודה בשאראת, משתתף קבוע בעיתון,  על החלטת ההחרמה של "המשותפת".

מה יגידו מנהיגי האוכלוסייה הערבית, שלא רק שלא החרימו אלא ששו להיפגש עם פרס: אתמול נפגשנו אתו, והיום מחרימים את הלווייתו? זה היגיון מחורר…

הטרנד החדש עכשיו הוא, שכל ביקורת מצד יהודים, גם משמאל, על התנהלות המנהיגות הערבית היא בגדר "התנשאות". דווקא גישה זו היא "התנשאות"…

מה רע בכך שיהודי, משמאל או מימין, מבקר את התנהלות הרשימה המשותפת? למה לערבי מותר לבקר את הרשימות היהודיות?…בין יתר השיקולים של מנהיג ערבי בישראל, לפני קביעת עמדתו, צריכה לעמוד השאלה החשובה, אם הדבר תורם לקירוב בין שני העמים ולחיזוק המעמד של הערבים כאזרחים משפיעים. זהו מבחנה של מנהיגות…

ולסיום, גם זה מהיום, וגם זה ב"הארץ", איש היי-טק ערבי, עפיף אבו מוך:

למיטב הבנתי, מפלגות קמות כדי לייצג בכבוד את ציבור בוחריהן, להגן עליו ולשרת את האינטרסים שלו. בארץ, לצערי, המצב הפוך ככל שזה נוגע למפלגות הערביות: כאן ציבור הבוחרים עסוק (מאז ומתמיד) בהגנה על המעשים וההתבטאויות של חברי המפלגה…

מדוע כשמישהו אינו מסכים איתם הוא מיד מוגדר כ"חובב דו־קיום מזויף ותקשורת מתחנפת, וצבוע" (ציטוט ממאמרו של ג'קי חורי)?…

האם ייתכן, שהעובדה שחברי הכנסת הערבים כמעט אף פעם אינם מתחלפים גרמה לאנשים לחשוב שמדובר בבית מלוכה, שאסור להתנגד לו?…

חשבנו שהחברה הערבית יצאה לדרך חדשה, ברשימה חדשה ובראשה יו"ר שנשא עמו בשורה ותקווה חדשות — קריאה להשתלבות ולא לבדלנות. הנה הגיע מנהיג בעל ראייה לטווח ארוך, ולא שוחר פרובוקציות שכל מה שמעניין אותו זה לזכות לכותרת בעיתון…

מדוע שאנו, כערבים, לא נוכל למתוח בתקשורת העברית ביקורת על הח"כים שלנו? האם רק לבקר את הממשלה ואת הח"כים היהודים מותר לנו?…

ואגב, שאלה שתמיד סיקרנה אותי: האם "הפרויקט הציוני הקולוניאלי" הוא כל כך נורא גם כשהוא מעניק משכורות של 42 אלף שקלים ורכב צמוד לחברי הכנסת הפטריוטים הנ"ל?

דברים כדורבנות. כל זה ב"הארץ", שלזכותו יש לומר, שהוא נותן במה לדעות האלה, התוקפות בחריפות את הקו של העיתון וכמה מכותבי המאמרים הקבועים שלו (לאחרונה כותב שם פחות, לצערי,  סלמן מסאלחה, ומדי פעם כותב זוהייר אנדריאוס, שמנסה להוכיח שלעומתו חנין זועבי היא חתלתולה פייסנית, וגם זה בסדר מבחינתי).

וכל זה מעלה אצלי את השאלה: למה רק ב"הארץ"? איך זה קורה שלא יוצא לי לקרוא מאמרים כאלה גם ב"ידיעות אחרונות", ב"מעריב", או אפילו ב"ישראל היום"?

מדוע השקפתם של רבע, בערך, מאזרחי המדינה, אינה זוכה לייצוג בעמודי הדעות של שלושה היומונים הגדולים?

למה מה קרה? העיתונים האלה מעוניינים בכך, שקהל קוראיהם יחשוב שכל אחינו ושכנינו הערבים בנויים לפי מתכונתה של "הרשימה המשותפת" והפוליטיקאים השותפים בה?

כלומר, קואליציה של מרקסיסטים צבועים (תשאלו אותם, למשל, על עמדתם כלפי הטבח הנמשך בסוריה), לאומנים קנאים שעובדים פה בליבוי שנאה בין יהודים לערבים (בל"ד) וקנאים דתיים שבראשם עומד הח"כ צח הלשון שבשבילו הקולונל קדאפי המנוח היה "מלך מלכי המלכים של העולם הערבי"?

אני חוזר על טענתי הקבועה: רוב היהודים ורוב הערבים רוצים שלום ושכנות טובה.

בפועל, כך גם נראים חיי היומיום של הרוב הגדול. במקומות העבודה, בבתי הספר, בבתי החולים ובבתי הקפה.

ואילו הפוליטיקאים, מימין ומשמאל, יהודים וערבים, שתי הכנפיים של אותה הציפור,  עוסקים בחרחור מלחמות.

למרבית הצער, גם התקשורת עוזרת להם.

מודעות פרסומת
One Comment
  1. אילן permalink

    אתה צודק שהציבור הערבי במדינה שלנו זכאי להנהגה טובה יותר. גם לנו יש חלק בלתי מבוטל הפארסה שקוראת פה כי מי שלא נימצא בכנסת לא קיים פוליטית ובית המשפט העליון מחליט פעם אחר פעם בניגוד לעמדת הממשלה ואני חושב שבניגוד לעמדת הציבור להכניס לשם את הפוליטיקאים הערבים הקיצונים ביותר. מספיק שלא היו מאפשרים למספר זניח לא להכנס לכנסת כול הקרקס הזה לא היה קורה. ראוי שיהיו לציבור הערבי שליחי ציבור טובים וחרוצים שידאגו ויקדמו נושאים של תחבורה ציבורית. תעשיה תוכניות מתאר תקציבים שחסרים בצורה גורפת במגזר.
    אני מקווה שהרכב בית המשפט העליון ישתנה ואז חנין או באסל ישבו בבית ויסרגו גרביים וכולנו נהנה מחברי כנסת שהם שליחי ציבור אמיתיים.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: