Skip to content

סטטוסים/ עמרוסי ואלפר באותה סירה, המארב של אילנה דיין והחיים של הפרופסורים – סוכר

ספטמבר 15, 2016

פוסטים שפרסמתי בפייסבוק בזמן האחרון

הימין והשמאל הקיצוניים ומדינתם האחת

(היום) כמה הם דומים, הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני.
לפני איזה זמן שמעתי את אמילי עמרוסי, עיתונאית ב"ישראל היום" מהז'אנר הראשון שלעיל, טוענת אין טעם לדבר על פתרון שתי המדינות, כי הפלשתינים לא מגלים שום נכונות. ולכן, הסיקה עמרוסי, יש ללכת לפתרון של מדינה אחת בין הים לירדן. על זה כבר הערתי בזמנו, כי יש לציין שגם לפתרון שמציעה עמרוסי (מדינה אחת בשליטה יהודית) אין ולא תהיה תמיכה אצל אחינו הפלשתינים.
ואילו לפני ימים אחדים כתב העיתונאי רוגל אלפר מז'אנר ב' בעיתונו "הארץ" כי אין טעם להעלות את פתרון שתי המדינות שכשל, כי "ישראל לא תסכים לוותר על הכיבוש" (לדעתו) ועל כן אין מנוס – מדינה אחת. והנה היום הסביר לו אלכסנדר יעקובסון בעיתונו, שהסבירות שישראל ואזרחיה יסכימו מרצונם להתפרק מהבית הלאומי שהקימו פה, נמוך בהרבה.
כמה הם דומים, הימין והשמאל הקיצוני. אצל עמרוסי זה הערבים שאשמים בכשלון הרעיון של שתי המדינות, ואצל אלפר הישראלים (כלומר, היהודים) הם האשמים. אבל האי-היגיון הוא אותו אי-היגיון. כזה שמכשיל את עצמו כבר בצעד הראשון שהוא פוסע. אפילו לאליפות הדמקה של ילדי הגן לא הייתי שולח אותם.

אילנה דיין מספקת לנו צחוקים

(הבוקר) בקושי הצלחתי לפקוח את עיני על הסובוח, וכבר סיפקה לי אילנה דיין בגלצ את הצחוק היומי. זה היה ב"דיון" שניהלה סביב השאלה, אם אפשר היה לקבל מהאמריקאים יותר פצ'ה-מצ'ה (בצורת פחנועים יורקי אש למיניהם, נוסעים, שטים וטסים), אלמלא התעקש בזמנו ראש הממשלה ב. נתניהו להתנגד להסכם הגרעין עם איראן.
לא אכנס לתוכן הדברים, רק להרכב הדוברים. ובכן, די כרגיל בגלצ: מצד אחד, 1. השדרנית עצמה, אילנה דיין, הידועה באובייקטיביות שלה, ובכך שאין לה שום עמדה בנושאים הנוגעים לראש הממשלה שלנו או לנשיא האמריקאי. 2. הכתבת המדינית של גלצ, אילאיל שחר שייצגה את עמדת המערכת, הידועה היטב. 3. כתב "הארץ" ברק רביד שייצג את העמדות הרווחות בעיתונו, תנחשו בעצמכם מהן.
ומהצד השני – השר צחי הנגבי.
ככה זה בגלצ. הכל מאוזן, אובייקטיבי, צה"לי, לפי מיטב המסורת העיתונאית שם.
ואז, כאן בא הצחוק, נמאס לשר הנגבי ברגע מסויים מהפרקטיקה "העיתונאית" הזאת, שמסגרתה שלושה "עיתונאים" נחושים מנסים לסתום לו את הפה, והוא טען שלא ידע שמכניסים אותו למארב כזה.
אילנה דיין טענה שלא שמעה טוב. היתכן שהשר אמר "מארב"?
מה לא ברור, אמר לה הנגבי. מם, אלף, ריש, בית. מארב.
דיין מלמלמה משהו, שלא ידעה שלא אמרו לו (שמכינים לו מארב. אבל כל העניין של מארב הוא, שלא מזהירים את הקורבן מפני הצפוי לו, נכון?).
נזכרתי במיד בבית הדין שדה שעשתה בזמנו שדרניית אחרת מאותה אסכולה ומאותה תחנה, יעל דן, לזמר עמיר בניון, שהעז לפצוח בשיר שלא היה לפי טעמה. היא זימנה אותו לשיחת צהריים מולה, מול הפרופ' המכובד קרמניצר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, ומול עוד אחד מאנשי העמותות יושבי הקרנות. הפרקטיקה העיתונאית של גלצ.
ככה מבטיחים הבולשביקים את נצחונותיהם. בולשביק, כידוע, הוא איש סיעת הרוב. הם תמיד דואגים שיהיה להם רוב.
עיתונות, אלק.

דוקטורים ופרופסורים לפי משקל

(אתמול) אולי ראיתם את הסקופ של ה"ניו-יורק טיימס", שצוטט בהרחבה ב"הארץ", שחברות הסוכר קנו לפני עשרות שנים חוקרים "מדעיים" באוניברסיטאות אמריקאיות, דוקטורים ופרופסורים לפי המשקל, כדי שיפיקו וינפיקו מחקרים המחביאים את נזקיו הבריאותיים של הסוכר?
מעניין כמה עשרות שנים נצטרך לחכות, עד שה"ניו יורק טיימס" ובעקבותיו "הארץ" יגלו לנו שחברות הנפט ואמירי הנפט וגם חברות נשק, קנו וקונות לפי משקל דוקטורים ופרופסורים באוניברסיטאות אמריקאיות, כדי להוביל את מהלך הדה-לגיטימציה של ישראל.
איך אמר בזמנו הנסיך של האנובר?
זונות, פוליטיקאים ופרופסורים – מאה בטאלר (דולר).

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: