Skip to content

סטטוסים/ נמשכים שידורי התעמולה של ירון לונדון, ואיך זה קורה ששונאי היהודים הם חכמים ואוהביהם – טיפשים

ספטמבר 12, 2016

פוסטים שפרסמתי בפייסבוק בימים האחרונים

האם השתנה יאסר ערפאת אחרי החתימה על הסכמי אוסלו?

למרבית הצער ממשיך ירון לונדון לעסוק בתכניתו בתעמולה במקום בעיתונות. הערב עשה זאת אפרופו הספר החדש שפרסמה הד"ר רונית מרזן מאוניברסיטת חיפה, ועניינו, כפי שהסבירה, השימוש שעשה יאסר ערפאת בדת האיסלם אחרי שחתם על הסכמי אוסלו.

לטענתה, בעוד שלפני ההסכמים האלה עשה ערפאת שימוש בדת להסתה נגד ישראל, הנה אחרי ההסכמים השתמש בדת כדי להסביר את עמדתו בעד הסכם עם ישראל, ובמקום הסתה  – השתמש בדת ל"הסטה", כדברי מרזן, לכיוון של הסכם עם ישראל.

שער הספר של רונית מרזן: יאסר ערפאת, רטוריקה של מנהיג בודד

שער הספר של רונית מרזן: יאסר ערפאת, רטוריקה של מנהיג בודד

טוב, זו לא הפעם הראשונה שמרזן מופיעה בתכנית הזאת, וכרגיל אצלה עסקה בתעמולה. היא הזכירה את "נאום יוהנסבורג" הידוע, שנשא ערפאת במסגד בדרום אפריקה לאחר החתימה על הסכמי אוסלו,  בחודש מאי 1994, ובו המשיל את הסכם אוסלו שעליו חתם מול ישראל, ל"הסכם חודיבייה" (מבוטא HUDAYBIE) שחתם הנביא מוחמד עם אנשי עירו הקודמת מכה – שביתת נשק לעשר שנים מול הכופרים מבני שבטו, קורייש, שלא האמינו בו.

מיד אחרי החתימה יצא מוחמד וערך טבח ביהודי עירו החדשה, מדינה, שנמלטו מפניו לנווה המדבר ח'ייבר והופקרו בגלל ההסכם עם בעלי בריתם ממכה.

ואת ההסכם עצמו, עם בני שבטו במכה, הפר מוחמד כבר אחרי שנתיים וכבש את העיר.

אך לדברי הד"ר מרזן, ההשוואה שערך ערפאת ביוהנסבורג בין הסכם אוסלו ובין הסכם חודיבייה, נועדה להשוות את תבונתו המדינית לזו של הנביא בזמנו. ולא היתה זו כוונתו, לדברי מרזן, לרמוז שיש בדעתו לטבוח ביהודים כפי שעשה הנביא בזמנו בח'ייבר, או להפר את ההסכם בשעת הכושר הראשונה, כפי שעשה מוחמד לאנשי מכה.

בטיעון הזה של מרזן יש שני חורים.

האחד: ערפאת הזכיר ביוהנסבורג את פרשנותו של החליף (לימים) עומר, שהתנגד לעמדתו של מוחמד בשעת חתימת הסכם חודייבה. "ההסכם הזה," אמר ערפאת ביוהנסבורג, "אינו נחשב בעיניי יותר מההסכם שנחתם בין הנביא מוחמד לשבט קורייש, ואתם זוכרים שהח'ליף עומר התנגד להסכם הזה וראה בו 'סולחה דוניא'. אינני יודע איך אומרים את זה באנגלית, אני חושב שזה הסכם בעל המעמד הנמוך ביותר".

כלומר – ערפאת לא התייחס ברצינות רבה לתוקפו של הסכם אוסלו, מה שהד"ר מרזן לא הזכירה ללונדון הקשוב.

והחור השני בטיעון של מרזן: ערפאת סיפר למאזיניו בדרום אפריקה, כי עיקר עניינו בחתימת ההסכם עם ישראל, היתה לשמור על זכויות הערבים בירושלים, היא אל-קודס.

ובעניין ירושלים, הוא אמר דברים ברורים:

"והנה אנחנו כאן ועליי לדבר בכנות: אינני יכול לעשות זאת (לשחרר את ירושלים) לבדי, בלי עזרתה של האומה האיסלאמית. ולא לאמור כמו היהודים: לך, ואלהיך יילחם לך. לא! עליכם לבוא ולהילחם, ולהתחיל את הג'יהאד לשחרור ירושלים."

וזה עוד כלום, לעומת מה שאמר ערפאת לחבורה של שגרירים ערבים בבית מלון בשטוקהולם שבשבדיה ב-1996, כשהתבקש להסביר את חתימתו על הסכם אוסלו:

"(אנחנו מתכננים) לסלק את מדינת ישראל וליסד מדינה פלשתינית  טהורה. אנחנו נמאיס את החיים על היהודים בלוחמה פסיכולוגית ובהתפוצצות אוכלוסין. יהודים לא ירצו לחיות בקרבנו, הערבים."

והנה עוד עדות ידועה לכוונותיו של ערפאת, שאינן מסתדרות עם המכבסה של הד"ר מרזן. זה מפיו של עבד אל-בארי אטואן, מי שהיה במשך שנים רבות עורכו של העיתון הידוע "אל קודס אל ערבי". אטואן סיפר בפברואר 2006 בראיון שהעניק לתחנת הטלוויזיה ANB TV:

"כאשר נחתמו הסכמי אוסלו נסעתי לבקר (את ערפאת) בטוניס. זה היה בסביבות יולי, לפני שהוא הגיע לעזה (ביולי 1994). אמרתי לו: יש בינינו חילוקי דעות. אני לא תומך בהסכם הזה. הוא יזיק לנו, הפלשתינים, יעוות את דמותנו ויעקור אותנו משורשינו הערבים. ההסכם הזה לא יתן לנו את מבוקשנו בגלל שהישראלים האלה רמאים.

הוא לקח אותי החוצה ואמר לי: בשם אללה אני אטריף את דעתם. בשם אללה, אני אהפוך את ההסכם הזה לקללה עבורם. בשם אללה, אולי לא בימי חיי, אבל אתה תחיה לראות את הישראלים בורחים מפלשתין. קצת סבלנות. אני מפקיד את זה בידך. אל תזכיר את זה לאף אחד. תמיד תזכור את זה.

לפעמים, כאשר הייתי מותח עליו בקורת קשה, הוא היה אומר לי: האם אתה זוכר את ההבטחה שנתתי, עבד אל-בארי?…

זו הסיבה, שידעתי שהיה זה הוא  (ערפאת) שהקים וחימש את גדודי המתאבדים של אל-אקצה בכדי לתקן את המאזן עם הטעות ההיסטורית של הסכמי אוסלו.”

כך שדי ברור שכמו שהד"ר מרזן עוסקת בתעמולה יותר מאשר במחקר אקדמי, כך גם עוסק ירון לונדון בתעמולה יותר מאשר בעיתונות.

הם אינם מבקשים להועיל לקוראים או למאזינים ולספק להם מידע אמין ומועיל.

הם מבקשים להטעות אותם ולשחק להם במוח.

דיונים באנטישמיות בפרלמנט שלנו

שלרגע לא תחשבו שהפרלמנט שלנו בימי שישי זה רק דחקות והווי, תה וקרואסונים, בירה וקולה וזיכרונות סלקטיביים ביותר מימים עברו.

פה ושם יש גם רגעים של רצינות.

אתמול, למשל, ביקש היו"ר להעלות לשיחה נושא רציני: למה שונאים את היהודים בעולם? מה מקורה של האנטישמיות?

דעתי היתה, ואין פה הפתעה לקוראי, שהאנטישמיות שמקורה באירופה, מוצאה בדת הנוצרית. הנצרות, שהיתה לא סתם "דת" של כל האירופאים, אלא תרבות שלמה, השקפת עולם ותפיסת מציאות (מה שכוהני כנסיית הסכל מכנים "נראטיב"), הציגה את היהודי כמי שרצח את המשיח ישוע (שהוא גם בן האלוהים ובמידה מסויימת התגלמות – סוג של אוואטר – של האלוהים עצמו).

היהודי ובידו שקי הכסף על ערמת גולגלות: ציור השער של "הפרוטוקולים של זקני ציון", מהדורת 1943 בפולין

היהודי ובידו שקי הכסף על ערמת גולגולות: ציור השער של "הפרוטוקולים של זקני ציון", מהדורת 1943 בפולין

כך שמי שגודל מגיל אפס על התפיסה הנוצרית, קתולית כפרוטסטנטית וכל מה שבאמצע, לכמה אהדה ואהבה אפשר לצפות ממנו כלפי היהודים?

האנטישמיות היתה "בילט-אין" בתוך הנצרות. הנוצרי היה אנטישמי מטבע ברייתו.

ברור שבעיני האירופאי הרווח, היהודים, רוצחי האלוהים, היו גם מפיצי מגיפות, רוצחי ילדים נוצריים זכים לצורכי הדם למצות של פסח, רמאים וגנבים, בוגדים כמו דרייפוס וגם מלוכלכים ומסריחים (הדים להשקפות כאלה כלפי היהודים והיהדות, במיוחד כלפי החרדים, אני מוצא אצל כמה מחברי לפייסבוק, תנחשו מאיזה אגף פוליטי ותיאולוגי).

נשמעו בפרלמנט גם דעות אחרות מהסוג הסוציו-אקונומי, שהיהודים היו שנואים בגלל סוג העבודות והמלאכות שעסקו בהם, כגון מלווים בריבית, או גובי המסים של הפריץ שרדו בשמו בפועלים הוואסאלים, ולכן היו שנואים על המון העם. הוזכרה גם שיטת ה"הפרד ומשול" של השלטונות, שעוררו את השנאה ליהודים כשהיה להם נוח. שיטה שמתמצית באימרה הידועה "הכו ביהודים והצלתם את רוסיה."

ליו"ר שלנו היתה דעה אחרת. עיקרה של השנאה ליהודים, אמר, מקורה בכך שהם נתפסים כמתנשאים.

כאן מצאתי לנכון להזכיר, שאין צורך להיכנס לפראנויות מיותרות בדבר שנאת היהודים ותפוצת האנטישמיות. להערכתי, מבחינה סטטיסטית, על כל אנטישמי בעולם, יש גם פילושמי (אוהב יהודים) אחד לפחות. ואילו לרוב הגדול, פשוט לא אכפת.

הערכתי זאת זכתה לחיזוק. אחד מחברי הפרלמנט הזכיר את האהדה הגדולה לישראל הקיימת בארה"ב, והיו"ר עצמו הזכיר שהיהודים נערצים ואהודים בסין רבת האוכלוסין, למרות שמעט מאוד יהודים נקלעו אליה אי-פעם.

אם כך, שאלתי את היו"ר, זה שהעלה את השאלה לדיון, איך אתה מסביר את הדבר?

דהיינו: שמתקיימים בכפיפה אחת גם שונאי היהודים בגלל התנשאותם, וגם אוהדי יהודים ואוהביהם?

מה, אוהבי היהודים לא מבחינים שהיהודים הם סתם מתנשאים? האם מדובר במזוכיסטים שאוהבים את מי שמתנשאים עליהם?

והיו"ר יצא מזה כך:

שונאי היהודים, אלה הרואים בהם מתנשאים, אמר לי כבוד היו"ר, מבחינים בטבעם האמיתי.

אילו האחרים – אוהבי היהודים – הם הפתיים שאותם מצליחים היהודים להטעות.

פשוט כך.

החכמים הם אנטישמים, והטיפשים – אוהבים את היהודים.

לזכותו של היו"ר שלנו אומר, שלא הייתי צריך להוסיף מילה של פרשנות.

הוא הבין בעצמו לאיזו עמדה הוא נקלע, ופרץ בצחוק נבוך.

ואין צורך לומר, שמה שנכון לגבי היהודים, שונאיהם ואוהביהם, נכון גם לגבי כל סוג אחר של גזענות. גזענות כלפי מוסלמים או ערבים, שחורים או צהובים או ג'ינג'ים, אשכנזים או מזרחיים. האנטישמיות, כמו כל גזענות אחרת, היא ביטוי של שנאה. לפעמים הגזענים מחפשים צידוקים לשנאתם, מהתחום ה"עובדתי" או ה"לוגי", אך אלה אינם מחזיקים מים.

 

 

מודעות פרסומת
להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: