סטטוסים/ השטויות של מיכאלי/ת, ביי-ביי כדורגל ישראלי ופתרון ישראלי לבעיית הבורקיני

פוסטים שפרסמתי לאחרונה בפייסבוק

למה שרוה"מ לא יתדרך גם את הבלוגרים?

את הצחוק היומי (הראשון, אני מקווה) הרווחתי כבר על הבוקר, בראיון הראשון שערכו בתכניתם מפקד גלצ ירון דקל ועיתונאי 10 נדב אייל (על תקן עמית סגל), עם הח"כ/ית מרב/ית מיכאלי/ת.

ותחילה החדשות הרעות. לא נראה שהמעבר מהעיתון לאנשים חושבים להצלפה בחברי סיעתה בכנסת היטיב עם הח"כ/ית. היא נותרה אותה שטותניקית.

למיכאלי היתה טענה על סיבוב ההרצאות (החינמי!) שעורך בשבועות אלה ראש הממשלה בפני מערכות התקשורת, שבהן הוא מנפנף בלשונו, בידיו, בגרפיו, בסיגר שלו ובהצלחותיו:

למה העיתונאים האלה בכלל באים להרצאות ("תדרוכים"), ואינם מחרימים אותן, שואלת מיכאלי, כשאין בידיהם התחייבות חתומה, שיש בדעתו של ראש הממשלה לקיים הרצאה גם בפני אותן מערכות של התקשורת שעדיין לא זכו להאזין לרוה"מ – למשל ערוץ 10 (ובעוד היא מדברת, גילה נדב אייל שבערוצו כבר מתרוצצת שמועה על פגישה כזאת בקרוב עם עיתונאי הערוץ שלו. ואגב, ומה עם התקשורת החדשה? למה שהבלוגרים לא יזכו מההפקר הזה? למה מיכאלי לא דואגת גם לנו?)

אחרי מיכאלי רואיין באותו עניין השדרן אברי גלעד, שגנב לי את המילים מהמקלדת, ודיבר על הטיפשות ברעיון של מיכאלי. ואחר כך, שוב באותו עניין, הגיחה רינה מצליח שהאשימה בטיפשות דווקא את גלעד.

בעניין חוכמתה של מצליח, בעצמה כתבת פוליטית, לא יכולים להיות חילוקי דעות. קבלו את ההברקה שלה כמה ימים לפני הבחירות האחרונות לכנסת, לנוכח השיוויון שהיא חזתה:

"אפשר להניח שתהיה רוטציה, למרות שנתניהו הודיע שהוא מתנגד, במסגרת ההתנגדויות שאנחנו לא לוקחים יותר מדי ברצינות. ובמקרה הזה, אין ספק שהרצוג יהיה הראשון שיהיה ראש ממשלה." (אולפן שישי, 13.03.2015).

כך ש"אפשר להניח", שכבר לא נותר לנו הרבה זמן לחכות, בעולם על-פי רינה מצליח, עד שהרצוג יפנה את מקומו בבית שברחוב בלפור בירושלים,  במסגרת הרוטציה, ונתניהו, "אין ספק" יוכל להתחיל את מסע התדרוכים שלו בפני המערכות של כלי התקשורת (והבלוגרים!!!),  ויסביר גם לרינה מצליח מדוע הזדחל לממשלה למרות התנגדותו המוקדמת ("במסגרת ההתנגדויות שאנחנו לא לוקחים יותר מדי ברצינות").

"אנחנו".

החברים המליאנים של ביבי ועיני שדדו גם את שידורי הכדורגל

ביי-ביי כדורגל ישראלי. ביום ב'  התקיים משחק הליגה בין קבוצתי האהודה מכבי חיפה ובין הפועל תל אביב. אבל לא ראיתי את המשחק.
למה, כי גם "משחק השבוע", כמו שידורי האולימפיאדה לפניו, הופרט לטובת המליאנים, החברים של ראש הממשלה ושר התקשורת.
ברור שאני לא חולם לשלם להם. כבר שנים רבות, כל מה שאני רואה בטלוויזיה זה חדשות וכדורגל (פעם גם הייתי צופה אדוק ב"לונדון וקירשנבאום". עכשיו אני כבר לא אדוק בזה, בהזדמנות אסביר מדוע).
אז מה, בשביל לראות משחק כדורגל פעם בשבוע, שאשלם מאות שקלים בחודש? מה אני, רוקפלר? רוטשילד? אדלסון?
מי שאחראים על ניתוק היחסים שלי עם הכדורגל הישראלי, לפי מיטב הבנתי, הם שניים: יו"ר ההתאחדות לכדורגל, עופר עיני, לשעבר יו"ר ההסתדרות הכללית של העובדים (חה-חה), וכן ראש הממשלה ושר התקשורת, בנימין נתניהו, שהוא זה שאחראי למצבה של רשות השידור הציבורית, בדרך לתאגיד, שעד כה שידרה את "משחק השבוע", ומעכשיו כבר לא.
לשניהם, כבר הבנתי, יש חבר הרבה יותר חשוב מהאזרח הישראלי הקטן, חובב הספורט, או חובב הכדורגל, או בכלל. לחבר החשוב יותר קוראים הכסף הגדול. כל מי שיש לו כסף גדול זוכה לליקוקים עזים ונועזים מצד השניים האלה, שדואגים שהכסף שיש לחברים שלהם יהיה יותר גדול. וכמה שהכסף של החברים יותר גדול, האזרח הקטן יותר קטן.
אז ביי-ביי כדורגל ישראלי. שלום מדורי הספורט. בהצלחה מכבי חיפה, אבל בלעדי.
עכשיו, האמת, יש לי חלום, שיפריטו גם את שידורי החדשות למען הרווחים שעושים החברים של ביבי ועופר, וככה אפטר לחלוטין מן הטלוויזיה הזאת וכל שטויותיה.

פתרון ישראלי לבעיית הבורקיני

ברור שלמדינות שיוויוניות, חילוניות, ליברליות והומניסטיות כמו צרפת וגרמניה אין טעם להציע פיתרון חשוך וריאקציוני כמו במדינה קלריקלית ומפגרת כישראל לבעיית הרחצה בים של נשים מוסלמיות שאינן ששות להתפשט לרגל הטבילה מהבורקיני המדליק שלהן, כמו חוף מיוחד להן ולבעליהן (משום מה לא מפריע להוד גבריותם, מבחינה דתית, להזין את עיניהם בחמודותיהן של נשים של גברים אחרים).