Skip to content

כמה צחקוקי קיץ אידיוטיים שהפקתי ממאמרו של הפרופסור יובל נח הררי בעיתון לאנשים חושבים (1)

יולי 28, 2016

והנה עוד עניין שהפיק ממני צחקוקים אידיוטיים השבוע: מאמרו החדש של הפרופ' יובל נח הררי בסופ"שעבר בעיתון לאנשים חושבים. הגעתי למאמר הזה בגין  האזנתי הקבועה לשעת השידור של אלכס אנסקי בגלצ בסמוך לכניסת השבת. אנסקי אף הקריא קטעים שלמים של המאמר, שנראה כי עשה עליו רושם גדול.

טוב, אף אחד לא מושלם.

ראשית וידוי קטן: לא הצלחתי לקרוא את ספרו של הפרופ', "קיצור תולדות האנושות". ולא שלא ניסיתי. ניסיתי. אבל חיש קל הבנתי שהגעתי לעוד אחד מאותם ספרים של "מדע" פופולרי, המורכבים מאוספים אינסופיים של אנקדוטות "מדעיות", שמגיבובן המייגע מנסה הבעל מחבר לייצר מראית-עין של איזו תיאוריה מקיפה על החיים ובכלל.

מראית-עין, בגלל שבפועל התהליך הפוך בסוג הספרים הזה: לבעל-מחבר יש איזו תיאוריה כוללנית, ואז, בשקדנות ראויה לציון ולהערכה, הוא מלקט לו, מן הגורן והרפת, מן היקב והדיר, את הדוגמיות האמורות לאשש אותה.

ואותן בלבד, כמובן.

לא מדובר בתהליך מחקרי. מדובר בתהליך אנטי-מחקרי.

מה שלא מדאיג את הקורא של הגבבה הזאת, מהסוג שחושב שהוא חושב.  הספר "המדעי" מהסוג הזה מחניף לאגו שלו. הנה, בלי להתאמץ כלל, ואפילו מתוך עניין וקריאות התפעלות למראה האנקדוטות ה-מ-ד-הי-מות – הוא מצליח לקלוט איזו תובנה חובקת עולם, עמוקה מני ים, מטלטלת שמיים וארץ.

פרופ' יובל נח הררי: איך לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה

פרופ' יובל נח הררי: איך לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה

הנה גם הוא, הקטן, שאף פעם לא חשב שהוא כזה, מתברר לעצמו, להפתעתו,  כסוג של אינטלקטואל!

ובשיחות יום השישי הוא נפגש עם עוד אינטלקטואלים מסוגו, וביחד, על חטיפי השרימפס או הבמבה, הם יכולים להחליף קריאות התפעלות מן הפרופ' ופועלו.

וכמו כן ברור, שאם החומרים הדלוחים הללו מתאימים לאג'נדות הרגילות של התקשורת השמאליברלית, מובטחת גם עיתונות אוהדת, מסע-חינם של יחסי ציבור, ולמחבר הנערץ מובטחים שלושת הכ"פים שלפי ניקולו מקייאוולי הידוע הם משאת נפשם של כל באי עולם –

כוח, כסף וכבוד.

*****

אבל כל זה היסטוריה. הבה ניגש למאמרו החדש של הררי, שעניינו להסביר מדוע היהדות לא כל כך חשובה כמו שמנסה מערכת החינוך הישראלית המפגרת להסביר לקורבנותיה.

והנה, למרות שמאמרו של הררי מכיל  רק קצת יותר מ-2,000 מילים, בכל זאת  הוא עשוי לספק לנו לא מעט צחקוקי ליל-קיץ.

כי נראה שהבעל מחבר, הפרופסור יובל נח, או שאינו יודע מה הוא שח, או שהוא לא זוכר מה כתב כמה שורות קודם, או שהוא משנה את דעתו משורה לשורה, או שאני לא יודע מה.

שיפטו בעצמכם.

קבלו את רחמיו הנכמרים של הפרופ' הררי על קורבנותיה של מערכת החינוך הישראלית ולימודי ההיסטוריה שלה, "אשר חונכו מגיל אפס שהיהדות היא הגיבורה הגדולה של ההיסטוריה האנושית…למי שניזון מדיאטה היסטורית שכזו קשה מאוד לעכל את הרעיון שליהדות ולעם היהודי אין חשיבות היסטורית גדולה."

אז אם ככה, מה נעשה עם הציטוט הבא ממאמרו של הבעל-מחקר:

"אין גם כל ספק שביחס לגודלו, לעם היהודי אכן היתה חשיבות יוצאת דופן בהיסטוריה של 2,000 השנים האחרונות."

אז מה?

לא כדאי להחליט?

האם –

"אין חשיבות היסטורית גדולה"?

או ש –

"אכן היתה חשיבות יוצאת דופן"?

ואם אתם חושבים שבכך תמה ההסתבכות, סימן שאתם מהסוג של אלה שחושבים שהם חושבים, או שאינכם מכירים עדיין את הפרופ' המפוזר שלנו.

כי בהמשך המאמר החשוב הזה, יודע הפרופסור יובל נח לטעון גם כי:

"רק ב–200 שנה האחרונות ניכרת תרומה ייחודית באמת של יהודים להיסטוריה של העולם."

כך שמה יש לנו עכשיו?

מצד אחד, עם שיש לו –

"חשיבות יוצאת דופן בהיסטוריה של 2,000 השנים האחרונות."

אבל גם – לגבי אותו עם ולגבי אותה היסטוריה, מתברר, שרק ב-200 השנים האחרונות התגלתה תרומה ייחודית "באמת".

וזוהי רק ההתחלה.

כי אם מישהו חושב שאפשר לסמוך על קביעתו של הבעל-מחבר בדבר חשיבותם של היהודים ב-2,000 או ב-200 השנים האחרונות – נא לחשוב שוב.

הנה עוד ציטוט מהפרופסור בעיתון לאנשים חושבים:

"היהדות היתה ועודנה דת שבטית ומכונסת בעצמה, שאכפת לה מאוד מגורלו של עם קטן אחד ומקורותיה של ארץ זערורית, אך אין לה עניין עמוק במרבית תושבי כדור הארץ, ולכן אין פלא שחשיבותה ההיסטורית מצומצמת."

כלומר – גם  מחסור מצער בחשיבות היסטורית גדולה כמו במהלך א', גם חשיבות היסטורית  יוצאת דופן, או ייחודית באמת,  ב-2,000  השנים האחרונות כמו בתפנית ב', או "רק" ב-200 השנים האחרונות, כמו בעיקול ג',  – וגם חשיבות היסטורית מצומצמת עד עצם היום הזה.

ואחרי קביעה ד', האחרונה בהחלט (עד כה), קבלו את הררי כמה שורות אחר-כך –

"אין כל ספק שהעם היהודי הוא עם מיוחד עם היסטוריה מרתקת (אם כי צריך להודות שהקביעה הזאת נכונה למרבית העמים)"

סליחה?

אם העם היהודי הוא "עם מיוחד עם היסטוריה מרתקת", אז איך זה יכול להיות שבסוגריים הצמודים מתברר לנו מיד "שהקביעה הזאת נכונה למרבית העמים?"

אם הקביעה נכונה למרבית העמים – אז מה עושה את העם היהודי ל"מיוחד"?

או שבמרבית העמים יש משהו "מיוחד" לדעת הפרופסור יובל נח?

האם לא הייתם מציעים לשלוח את הפרופסור לאיזה מילון קרוב, כדי לעמוד על משמעותה המיוחדת של המילה "מיוחד"?

*****

אתם בוודאי שמים לב, שבכל הדיון עד כה, לא עסקתי כלל בקביעותיו ה"עובדתיות" של הפרופסור הנכבד מהעיתון לאנשים חושבים. לא טענתי שהעם היהודי מיוחד בניגוד לדעתו, או שאינו מיוחד בניגוד לדעתו האחרת, או שהוא ספק מיוחד בניגוד לדעתו השלישית, או מאוד מיוחד בניגוד לדעתו הרביעית וכן הלאה. לא דנתי בחשיבותו או באי-חשיבותו של העם היהודי להיסטוריה האנושית בכל טווח זמן שהוא ובכל מסגרת מקומית שהיא.

כלום. לא נגעתי.

כל ההסתבכויות האלה פה, כל הסתירות מניה וביה, כל השטויות האוויליות שציטטתי כאן  – כולן מעשה ידיו להתפאר של הפרופסור עצמו.

כמו שטענתי, ותרשו לי לצטט בשחצנות לא-אופיינית את עצמי:

"נראה שהבעל מחבר, הפרופסור יובל נח, או שאינו יודע מה הוא שח, או שהוא לא זוכר מה כתב כמה שורות קודם, או שהוא משנה את דעתו משורה לשורה, או שאני לא יודע מה."

ומכל מקום ברור, שכל מיני סיסמאות עממיות נדושות, כמו ש"אי אפשר לאחוז בחבל משני קצותיו", או ש"אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה", או ש"אי אפשר לטגן חביתה בלי לשבור ביצה"

כל אלה נעצרות על עומדן לפני הכניסה למחוזות ההגות של הפרופסור יובל-נח הררי, או לתהומות החשיבה העיונית של העיתון לאנשים חושבים.

ולא שנגיד שסידרת ההסתבכויות המביכות הללו של הפרופסור הנכבד אינה אלא עניין זניח בשולי המאמר החשוב הזה בעיתון לאנשים חושבים.

אדרבא – ההסתבכויות האלה נוגעות לליבת המאמר. לעניינו המרכזי. לעיקרו ולתמציתו.

אז גם זה הוציא ממני כמה צחקוקים אידיוטיים השבוע.


וזה עוד כלום לעומת הצחקוקים האידיוטיים שאני עומד להפיק מאי-אילו התייחסויות "עובדתיות" וקביעות "מדעיות" (חה-חה) של הפרופסור שלנו, כבר בפוסט מס. 2 הבא בסדרה.

 

מודעות פרסומת
One Comment
  1. איתי permalink

    למרות שלדבריך עדיין לא עסקת בקביעות העובדתיות שבמאמר (שאותו לא קראתי) בכל אופן אומר שקראתי את שני ספריו של המלומד ואני יכול לומר שהגדרת את סוגת הספרים הנ"ל בצורה המדוייקת ביותר האפשרית. אכן מדובר בכותב מוכשר במיוחד שיודע לרקוח סיפור טוב מסלט של עובדות מדעיות אבחנות סוציולוגיות אנתרופולוגיות ופסיכולוגיות ומדיון היסטורי פה ושם. בתור ספר לשעות שבהן אין לך משהו יותר טוב לעשות הוא נהדר. אבל הוא בשום פנים ואופן אינו ספר מדעי מקסימום ספר מיתולוגי ותו לא.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: