יורו 2016/ זה היה היורו שהיה

1. אחרי שצפיתי בשני משחקים נתקפתי ביאוש. זה קרה כשנזכרתי בנבחרת ישראל וכמובן במשחקי הליגה שלנו. מה שבלט ביורו היה הכושר הגופני (אחרי העונה!) של השחקנים. וזה החיסרון של הכדורגל הישראלי. השחקנים הזרים בליגה מחפים קצת, אבל בנבחרת אין זרים והנבחרת נחשפת בערוותה. לפני כל שחקן ישראלי עומדת הברירה האכזרית – לתת הכל מיד, ואז לגמור ללא אוויר אחרי 40 דקות (+-), או לפזר כוחות לאורך המשחק ולהתנהל בעצלתיים בעקבות שחקנים אירופאיים או אפריקאים. התוצאה בכל מקרה היא שבמחצית השניה הולכים לאיבוד כל הדברים שהולכים לאיבוד כשנגמר הכוח: המהירות, הזריזות, הדיוק והמוטיבציה. ביורו ראינו את המופע המדהים של נבחרת איסלנד שהכושר הגופני של שחקניה היה המשאב מס. 1 שלה, ואת האלופה פורטגל שריבוי ההארכות לא עצר את שחקניה. לנבחרת ישראל אין מקום באליפות הזאת.
2. נבחרת גרמניה היתה אלופה על הנייר. מה שהכשיל אותה, היתה העובדה ששחקן המפתח שלה לא הגיע ליורו. מדובר בתומס מולר. ב-26 משחקי הבונדסליגה, 5 כמחליף, הוא הבקיע 20 שערים ובישל 5. ב-9 משחקי גביע האלופות, 3 כמחליף, הוא הבקיע 8 ובישל 2. סך הכל, 35 משחקים, ו-35 שערים. שער למשחק. ביורו שיחק מולר בכל שישה המשחקים של קבוצתו ובישל שער אחד. זה הספיק רק להופעה והפסד בחצי הגמר.
3. זה היה יורו אפור. שום תוצאה מלהיבה באמת, רק התפעלות מההישגים של ויילס ואיסלנד. הצחיקו אותי אלה שתלו תקוות בנבחרת האנגלית. הצחקתי את עצמי על שתליתי תקוות באיטלקים. לא היו גולים מדהימים, והיו פחות מדי מבצעים קבוצתיים מרשימים. הקצב המזורז של המשחקים לא חיפה על המחסור בהשראה וביופי.
4. בישראל יש שני פרשני כדורגל ששווה להאזין להם בשעת המשחק, מעל ומעבר לכל האחרים: אייל ברקוביץ ואברהם גרנט. פרשן אמור להצביע במהירות על חולשות וחוזקות של שחקנים בודדים, של אגפים בקבוצה ושל הקבוצה כולה. הם אמורים לזהות במהירות מעבר של מומנטום מקבוצה לקבוצה, ועד כמה מרוחקת כל התקפה מכיבוש שער. הם אמורים להצביע בעוד מועד על שחקנים המועמדים להחלפה ועל הזמן המתאים לה -וראו זה פלא, זה מה שקורה פעמים רבות. דברים כאלה, שחורצים גורלות של משחקים. כאשר אתם שומעים שדרנים ופרשנים שמספקים בשעת המשחק שפע של סטטיסטיקות, אנקדוטות מהעבר וכו', כנהוג אצלנו, דעו לכם שזה קורה כי אין להם מה לומר על המשחק המתנהל לפניהם. סביר שהם מתבוננים בו, אבל לא רואים אותו באמת. לצערי שמעתי רק פעם אחת את אברהם גרנט מפרשן משחק ביורו הזה. ברקוביץ נעלם לי כבר מזמן, משום מה, וחבל. הוא עולה קצת על גרנט בגלל ההומור. גם לגרנט יש סוג של הומור יבש, אבל הוא לא משתמש בו די.