Skip to content

משאל העם בבריטניה/ האהבה הנכזבת של הפילוסוף אנרי לוי והיבשת הגוועת

יוני 27, 2016

המאמר הכי מרתק שקראתי היום בדבר ההחלטה הבריטית לפרוש מהאיחוד האירופי, הופיע ב"הארץ" בחתימת האינטלקטואל הצרפתי ברנאר אנרי לוי, הפילוסוף והמחשוף. מאמר מאוד פומפוזי יצא לו הפעם, עם משק כנפי ההיסטוריה בכל שורה.

עקרונית הוא נשמע כמו אשה נבגדת שליבה נקרע מבגידת המאהב שהחליט לנטוש את דירת הזוג ולחזור לביתו.  וברור שלוי, בתור הגברת הנבגדת, מטיח האשמות כבדות ביותר במאהב הבריטי הבוגדני:

פילוסוף לוי: אירופה מתה

פילוסוף לוי: אירופה מתה (צילום מהוויקיפדיה)

'זהו ניצחון האספסוף…ניצחונם של השמאלנים הטיפשים וההרסנים, של גלוחי הראש השיכורים והחוליגאנים, של המורדים הבורים והניאו־נאצים קשי העורף…ניצחונם של אלה שמחקים את הדונלד הלא ייאמן שנוֹעֵר: "אנחנו שוב נהפוך את אמריקה לגדולה!" בזמן שפאת הפומפדור הצהובה שלו מתעקלת כמו לאסו, וחולמים על הקמת חומה שתפריד בינם לבין "המוסלמים"…ניצחון שאנשים יתבעו לעצמם בכל שפה, דיאלקט, סלנג וניב מקומי. זהו ניצחון שיכריזו עליו בקולי קולות ובמקביל יחבטו בראשים, יפנו גב ל"אחר", ידחפו אותו בחזרה לים ויאסרו עליו לשוב, וכל העת יאמרו בהתנשאות: "אדוני, אני אנגלי!" או סקוטי, צרפתי, גרמני או בן כל לאום אחר…ניצחונה של הבורות על פני הידע… ניצחון הקטנוניות על פני הגדוּלה, והבהמיות על פני הרוח.'

אלא שבאמצעיתו של נאום התוכחה  נגד הבריטים נמצא קטע אחד לא ארוך, שבו מסביר לוי שגם לאירופה יש חלק בנטישת הבריטים את היבשת:

'אין ספק שלאירופה היה חלק במותה. אין ספק שהתבוסה המשונה הזאת היא גם תבוסתה של הישות החיוורת שלעגה לנשמתה, להיסטוריה שלה ולייעודה. אין ספק שאירופה, שאותה אנחנו מוציאים להורג, גססה במשך שנים. היא התגלמה במנהיגים אפרוריים שהתנהלו כמו רוחות רפאים, שטעותם ההיסטורית היתה להאמין שקץ ההיסטוריה הגיע וכי הם רשאים לישון את שנתו של האדם האחרון עלי אדמות, בתנאי שיזכרו להפעיל את הממטרות האוטומטיות. כל אלה הם אמת לאמיתה.

האחריות לאסון רובצת גם על כתפיהם של המנהיגים הפוליטיים שהעדיפו — אחרי שהתייעצו ביחצ"נים ובסוציולוגים שלהם — להתעלם מרעמי הסופות המתקרבות ולהתכסות בשיח חדש ששימש תמיד לאכיפת שתיקה יותר מאשר לדיבור אמת. גם אלה ברורים באותה מידה.'

ככה שהתעוררה אצלי השאלה:

אם אירופה כבר מתה, לפי דברי לוי, הושחתה  עד היסוד על ידי "מנהיגים אפרוריים" שנרדמו על משמרתם והעדיפו את סיפורי הבדים שסיפרו להם "הסוציולוגים" ו"היחצ"נים" (כלומר, שקרי התקינות הפוליטית  ואורח המחשבה המטומטם של כוהני כנסיית הסכל והשמאל המזוייף), ואם "האחריות לאסון" היא של מדינות היבשת ושל מנהיגיה –

איזו טענה יש לו, לפילוסוף לוי, כלפי הבריטים?

כלומר, אם המאהב מהאי הבריטי גילה, כמו לוי,  שאהובתו היבשת היא כבר בעצם גוויה – האסון כבר קרה ואירופה מתה, הכל לפי לוי – בשביל מה שיישאר עם הפגר (אלא אם כן הוא נגוע בנקרופיליה)?

כדי לגרש את הזבובים?

לדאוג לסידורי הקבורה?

*****

טוב, לוי הוא פילוסוף חביב עלי. מאוד אפילו. ולו בגלל שהוא אינו נמנה על עדר הקרנפים המשעמם והמייגע של כנסיית הסכל והשמאל המזוייף. אלה עם כל הפוסט-מודרניזם השרלטני שלהם, הפוליטיקלי קורקטנס השקרי והצבוע.אותה ברית בלתי קדושה בין הסאלון-סמולניזם של האינטליגנציה הבורגנית ובין כמה מהזרמים הרצחניים ביותר של האיסלם.

הוא באופן ברור לא אחד מהם.

אבל נראה לי שהפעם נסחף לוי גבוה ועמוק מדי על גלי הפומפוזה.

אירופה טרם התפגרה, והבריטים לא נטשו אותה לנצח נצחים.

כל מה שקרה הוא, שרוב לא גדול של הבוחרים הבריטים החליט שעדיף לו, בשלב זה של ההיסטוריה, להניח לאירופאים החביבים לאכול בעצמם את הדייסה הדלוחה שהם בישלו לעצמם, עד שיתפכחו.

ומה זאת אומרת יתפכחו, לפי הבנתי?

ישליכו לפח הזבל של ההיסטוריה בדיוק את אותם צבועים מתחסדים, מן הפוליטיקה, מן האקדמיה ומן התקשורת, הם ורעיונות ההבל שלהם (השנואים גם על לוי).

יפרקו את הברית שכרתו הללו  עם הכתות הדתיות הסוחטות אותם באיומי אלימות.

יתייחסו כערכן לכל מיני אידיאולוגיות עבשות, סוציאל-קפיטליסטיות,  של דת העבודה, שמקורן באמצע המאה ה-19.

ייחדלו מעודף הייצור שהפך את היבשת שלהם לפח זבל תעשייתי מחריד (תוך כדי זיהום של יבשות נוספות המשמשות להם כבתי קברות לאשפה מסוכנת במיוחד), עודף ייצור התובע ללא הרף כוח אדם זול וזמין מכל מקור שהוא, כדי לפרנס את הכבשנים.

ויפסיקו לספר לעצמם אגדות אורבניות מכל סוג ומין, שבמרכזן החזון הקפיטליסטי-ליברלי-סוציאליסטי – יצירת האדם החדש, המופשט, נטול הלאומיות, חסר הדת, מטושטש המין, איש ללא מולדת, חסר שורשים, אטומי ורובוטי, שאין כמוהו לשרת, בלי שאלות ובלי עכבות, את המכונה, את המנגנון ואת המחשב המניבים רווחים קלים לכל בוס ותאגיד ולכל שלטון.

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: