Skip to content

הנשיא ברק אובמה, המזרח התיכון החדש והטבח באורלנדו

יוני 21, 2016

עכשיו כבר הגיעו הדברים לשיאם, כאשר שם הארגון "דאעש", ושם מנהיגו "אבו-באכר אל-בגדדי" צונזרו בהקלטת שיחתו למשטרה, ששוחררה לפרסום,  של הרוצח מאורלנדו.

זוהי, כמובן, "רוח המפקד" שמשרה האיש מהבית הלבן, הנשיא ברק אובמה, שיצא בשבוע שעבר להגנת גישתו התמוהה, הדוגלת בהעלמה מוחלטת של טביעת האצבעות של האיסלם הקיצוני בזירות של הטרור בעולם – עד עצם היום הזה.

אובמה אינו איש טיפש. אין לי ספק שהוא מודע כבר לאיוולת שבעמדתו. הוא יודע שאפילו המועמדת של  מפלגתו לנשיאות, הילרי קלינטון, כבר התנערה מרוח השטות הזאת. ברור לו לגמרי שביום שבו ייפרד מתפקידו, יהיה הנשיא שאחריו מי שיהיה, לא יישאר שריד וזכר למדיניות בת היענה שלו; ולא מעט אצבעות מאשימות יופנו כלפיו.

אז למה הוא ממשיך?

ההסבר שלי פשוט: אובמה נוקט במדיניות הצנזורה הזאת כבר שבע שנים וחצי, מאז החלה כהונתו בבית הלבן. נותרה לו חצי שנה בלבד בבית הלבן.

אם יודה עכשיו בטעותו, הוא יודה, במשתמע או בגלוי, שבמשך שבע שנים וחצי הוא ניהל מדיניות שגוייה לחלוטין. לכן מעדיף אובמה להתבצר בטעותו שישה חודשים נוספים, ובלבד שלא ייאלץ להודות בה.

זה אולי אנושי.

*****

ולמה הוא התחיל במדיניות "ההסברה" הזאת, הכחשת מציאות ברמה שלא תיאמן?

כדי להבין זאת, יש לחזור לשנה שבה החל אובמה בכהונתו. 2009.

אובמה נואם בקאהיר: שלום עם האיסלאם

אובמה נואם בקאהיר: שלום עם האיסלאם (צילום מהוויקיפדיה)

העניין המרכזי אז היה המשבר הכלכלי העולמי, שבו הדביקה ארה"ב, עם משבר המשכנתאות שלה, חלקים גדולים בעולם.

נא לזכור – ל"אביב הערבי" עדיין לא היה סימן וזכר. דאעש היה שמועה רחוקה. סוריה היתה שלווה יחסית. במצרים נמשך שלטונו המאובן של חוסני מוברק. בעיראק היה טרור, כרגיל.  יומיים לפני שהושבע הנשיא הסתיים בעזה מבצע "עופרת יצוקה" שנמשך כשבועיים. החדשות החמות האחרות של אותה שנה נגעו לניסוי גרעיני שני שערכה קוריאה הצפונית, ל"נמרי השחרור" הטמילים שהניחו את נשקם בסרי-לנקה, לסכנות של מגיפת שפעת, רעידת אדמה בסמואה, מותו של הזמר מייקל ג'קסון, וסרטו התלת-מימדי של הבמאי ג'יימס קמרון, "אווטאר" שיצא למסכים בדצמבר.

במרץ היה רמז קטן למה שעתיד לבוא: ספינת מהגרים שיצאה מלוב לאירופה טבעה בים התיכון. מתוך 250 נוסעיה ניצלו 21.

באוקטובר זכה אובמה בפרס הנובל לשלום. מאורע שהאירוניה המקופלת בו טובלת בנהרות של דם.

עוד קודם לכן, ביוני 2009, נשא אובמה את נאום קאהיר. נאום ההשלמה עם האיסלאם. הנאום שכונה "התחלה חדשה".  יוסי שריד המנוח כינה אותו "נאום חיינו". הכותרת ב"ידיעות אחרונות" היתה "מזרח תיכון חדש", וב"מעריב" – "עידן חדש". ב"הארץ" היו תמציתיים אפילו יותר, ותחת כותרת ראשית צבעונית וחגיגית ביום חול (לרגל הנאום!), כונה הנאום "היסטורי". באותו עיתון הודיעו הפרשנים הרגילים על כך שאובמה "ניתץ" את התיאוריה של סמואל הנטינגטון בדבר "התנגשות הציביליזציות", וכן הוסבר לנו ש"הנשיא האמריקאי משדר את התחושה שהמילים הן רק כלי בשירותה של גישה רעננה ותכליתית לכל בעייה."

חה-חה.

חה-חה, כי בשבע שנות כהונתו הראשונות של אובמה, נהרגו ב"מזרח התיכון החדש", בניצוחו (מהמושב האחורי) , פי 8 יותר אנשים מאשר בכל 8 שנות כהונתו של הנשיא שקדם לו, ג'ורג' W בוש, זה ממזרח התיכון הישן, הטרום "היסטורי". מדינות שלמות נהרסות, מיליונים רבים של פליטים. מזרח תיכון של איי חורבות, זה מה שמשאיר אחריו הנשיא הזה, בעליה של "גישה רעננה ותכליתית לכל בעייה." 

"הגישה הרעננה והתכליתית" של אובמה, התמצתה בהובלה מהמושב האחורי. רמז לגישה הזאת הופיע כבר בנאום קאהיר, כשאובמה היתווה את הקו המנחה שלו: "אמריקה אינה מתיימרת לדעת מה טוב ביותר עבור כל אחד".

רוב גדול מן הקורבנות ומן הפליטים במזרח התיכון היו והינם מוסלמים. תחשבו מה זה משאיר לנו מהטיעון שאובמה הוא בעצם מוסלמי הרוצה בטובתם של בני דתו.

אבל זו חוכמה שלאחר מעשה.

ב-2009 היה אובמה מלא עזוז וגבורה ורדיפת שלום, ולהוט ללנסות ולהוכיח את תקפותן של התיאוריות שלו על מדע המדינה, סוציולוגיה, כלכלה, פסיכולוגיה חברתית, ועוד כל מיני מדעים חשובים, שהוא למד וגם לימד במיטב האוניברסיטאות האמריקאיות.

והעלמת הקשר בין דת האיסלאם ובין מעשי הזוועה שמבצעים בשמה קנאים אלימים, היוותה חלק חשוב מן התיאוריות האלה.

שלא לדבר על הצורך בהכחשה מוחלטת של קיומה של מלחמת דת עולמית.

כי אם אובמה מכריז בנאום קאהיר שהוא מבקש להיכנס לשלב חדש של יחסים בין המעצמה מספר 1 בעולם ובין עולם האיסלאם, הרי שטרור איסלאמי יכול לקלקל לו את החגיגה.

ולזכותו של אובמה אפשר לומר, שעד היום הוא לא הניח לשום עובדות של מציאות מזרח תיכונית לקלקל לו את חגיגת "השלום" הזאת.

ארגוני הביון האמריקאים, תחת "רוח המפקד" שלו, הודיעו בזמנו שאפילו "האחים המוסלמים" שהשתלטו על מצרים בעקבות הארועים ההירואיים של כיכר תחריר – האוונגרד של האיסלם הרדיקלי והאלים למינהו – הם ארגון פוליטי, לא דתי בעיקרו.

*****

בהסברים הנוגעים למדיניות הצנזורה המוחלטת שלו, בשבוע שעבר, הכחיש אובמה מכל וכל את הטענה שלמדיניות

הטרוריסטים של הקו-קלוקס-קלאן בלינץ' של עבד שחור (צילום מהוויקיפדיה, מתוך הסרט "לידתה של אומה")

הטרוריסטים של הקו-קלוקס-קלאן בלינץ' של עבד שחור (צילום מהוויקיפדיה, מתוך הסרט "לידתה של אומה")

הזאת יש קשר לתקינות פוליטית כלשהי (פוליטיקלי קורקטנס), וטען למניעים ענייניים בלבד:  הוא לא רוצה להזכיר את האיסלאם בהקשר של הטרור, כי לדעתו האיזכור הזה יגרום לגיוס של טרוריסטים נוספים לארגונים "הקיצוניים". הוא לא רוצה להכתים דת שלמה במעשיהם של מעטים. וגם "מה זה יעזור"?

והתקשורת הממוסדת האמריקאית ברובה הגדול, כמו גם התקשורת השמאל-ליברלית וגם חלקים ניכרים במערכת הפוליטית במערב, מגבים עד היום  את המדיניות הנשיאותית הזאת.

חישבו לרגע על האפשרות, שנשיא אמריקאי כלשהו  היה מבקש להעלים את הקשר בין מבצעי לינץ' גזעני בשחורים בארצות הברית, ובין ארגון הקו-קלוקס-קלאן, מאותן סיבות: כדי למנוע גיוס של טרוריסטים חדשים לקו-קלוקס-קלאן, כדי שלא להכתים את הדת הנוצרית כולה, וכי "זה לא יעזור".

אותה עיתונות שנותנת גיבוי לאובמה, היתה עושה קציצות קבאב ברוטב אוריינטלי חריף מצנזורה אשר כזאת ומהממליצים עליה.

*****

שנא לא יצא מכל האמור למעלה, שהנשיא האמריקאי ראוי לזלזול, או שיש לפקפק בכוונותיו הטובות. כשנבחר לתפקיד, ליוו את הבחירה תיקוות רבות מאוד מהאגף השמאלי. דיווחתי כאן יותר מפעם אחת על שיחה שהיתה לי בזמנו עם חבר בעניין הזה. אמרתי לו שבגלל שפע האילוצים המגביל כל נשיא אמריקאי, מי שלא יהיה, קשה לי להניח שיש בסיס לתקוות רבות כל כך. היה לו הישג חשוב הנוגע לאמריקאים רבים – ה"אובמה-קר", הביטוח הרפואי לעשירונים התחתונים של החברה האמריקאית המוכה באי-שיוויון קיצוני.

אבל בכל מה שנוגע למדיניות החוץ – ובעיקר המזרח התיכון המוכה והחבול שלנו, המציף את אירופה בפליטיו?

לא היה לי מושג.

 


בפוסט הבאה: העולם התיאורטי-אידיאולוגי של הנשיא ברק אובמה ומה שנשאר ממנו

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: