Skip to content

יוזמות השלום: המרכיב הסודי של היוזמה הסעודית

מאי 24, 2016

בהמשך לפוסט שכתבתי לפני  כשישה שבועות (הלינק כאן), ובו תהיתי , כשאלת ההזוי, כיצד זה לא מצליחים בנימין נתניהו ואבו מאזן להיפגש, למרות ששניהם מצהירים שוב ושוב על רצונם להיפגש, כשהמרחק ביניהם הוא כמה דקות נסיעה, כשכולה עליהם לחלוף על פני 17 הקילומטרים שבין מרכז ירושלים למרכז רמאללה.

https://mafyahu.wordpress.com/2016/04/07/%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%AA-%D7%94%D7%94%D7%96%D7%95%D7%99-%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%94%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%94%D7%9D-%D7%A8%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%90/

*****

קבלו את ההזדמנות הקודמת שבה ניסו הצרפתים את כוחם ביישוב סכסוכים בין ישראל והפלשתינים.

זה קרה בסתיו של שנת 2000, בעקבות קריסת שיחות קמפ-דיוויד ב' בין אהוד ברק ויאסר ערפאת בחודש יולי של אותה שנה.

בסוף ספטמבר 2000 עלה אריאל שרון על הר הבית, והחל פרץ עז של אלימות. גם בקבר יוסף בשכם ובצומת נצרים בעזה.

תמונה קבוצתית עם גברת: יאסר ערפאת, מדליין אולברייט, ז'אק שיראק ואהוד ברק בוועידת פאריז, אוקטובר 2000

תמונה קבוצתית עם גברת: יאסר ערפאת, מדליין אולברייט, ז'אק שיראק ואהוד ברק בוועידת פאריז, אוקטובר 2000

ואז נעשה ניסיון להרגיע את הלהבות בעוד הן נמוכות. שרת החוץ האמריקאית מדלן אולברייט, והנשיא הצרפתי ז'אק שיראק, הזמינו לפאריס, בתחילת אוקטובר, את ברק וערפאת, וביקשו לתווך ביניהם במגמה להגיע להסכם על "הפרדת כוחות" לשם הפסקת פרץ האלימות. היו משברים במו"מ, אבל בסופו של דבר נוסח ההסכם להפרדת הכוחות.

אך קרה דבר מדהים.

המארח, הנשיא הצרפתי ז'אק שיראק, מיוזמי הוועידה, לחש משהו על אוזנו של ערפאת – והראיס הפלשתיני סירב לחתום על ההסכם.

הוועידה התפוצצה.

דני יתום, מי שהיה אלוף בצה"ל וראש המוסד, שהיה בפאריס כראש המטה המדיני-בטחוני של ברק, גילה כי הנשיא שיראק אמר לערפאת שלא לחתום, אלא אם כן תסכים ישראל להקמת ועדת חקירה בינלאומית  לבדיקת המאורעות האחרונים.

פורסם ששיראק אמר לערפאת שאם יחתום על ההסכם, שנוסח ביחד עימו, הוא יבגוד באינטרס הפלשתיני.

ושוב לא היה דבר שיחסום את פריצתה של האינתיפאדה השניה.

יותר מ-1,100 הרוגים ישראלים, ויותר מ-4,200 פלשתינים.

הנשיא הצרפתי שיראק, המארח של הוועידה, עשה מעשה מובהק של חרחור מלחמה, בעודו מתחזה כמתווך השואף לשלום.

השיטה האירופית הרגילה, לגרום לדימוניזציה של ישראל, ולתת לפלשתינים תחושה שהעולם איתם ("ועדה בינלאומית"), ואין צורך למהר להסכם עם ישראל.

דומה מאוד לניסוח המקורי של "היוזמה הצרפתית" הנוכחית: אם לא תהיה הסכמה (ב"וועידה בינלאומית"), יקבל הצד הפלשתיני את חפצו ותוכר מדינה פלשתינית.

נוסחה מצויינת לפיצוץ.

חרחור מלחמה במסווה של שאיפה לשלום.

היתכן שפרנסואה הולנד בא לנו עם "ועידה" כמו ששיראק בא לנו עם "ועדה"?

מין פינס צרפתי בשיטת הקום-איל-פו?

או שהולנד מתכוון ברצינות?

*****

בשבוע שעבר, כשהיה נדמה כי מתנהל מו"מ רציני לכניסת יצחק הרצוג ומפלגתו לממשלה, התגייס גם הנשיא המצרי, עבד-אל-פתח א-סיסי, וקרא לפתיחת שיחות. הוא הבטיח את סיועו ואת תמיכת המדינות הערביות, והמליץ על הליכה בנתיב של  "ההצעה הסעודית" (מ-2002), של "ועידה אזורית".

בינתיים כבר הופיעו בישראל שר החוץ הצרפתי וראש הממשלה כדי לנסות לשכנע את ראש הממשלה נתניהו להסכים ליוזמת "הוועידה הבינלאומית".

המו"מ עם הרצוג התחלף במו"מ עם אביגדור ליברמן.

ראש הממשלה עדיין קורא לכניסת הרצוג לממשלתו ומשאיר לו את משרת שר החוץ.

הוא גם אומר, כמעט יום-יום,  שבדעתו לקדם "שיחות ישראליות פלשתיניות ישירות".

אך "היוזמה הצרפתית" עדיין מושכת במעלה המדרון התלול.

בעוד שבוע וקצת, במסגרת היוזמה הנ"ל, תתכנס בפאריס בתחילת חודש יוני ועידה מקדימה, בלי החתן והכלה – נתניהו ויו"ר הרשות, מחמוד עבאס (אבו-מאזן), ותדון בתנאי הכתובה.

מה סיכוייה של היוזמה הצרפתית?

כמה גדול הסיכוי שנתניהו אמנם יקדם שיחות ישירות בינו ובין אבו מאזן?

מהומת על הר הבית: המרעום הקבוע

מה סיכוייה של "ועידה אזורית", כהמלצתו של הנשיא א-סיסי?

כמה גדול הסיכוי שיצא משהו מכל המהלכים האלה?

*****

נא בלי אשליות.

תיתכן מאוד האפשרות, שגם היוזמות הפעם התחילו, ימשכו ויסתיימו ככל קודמותיהן הרבות.

וזה מסיבות ידועות.

כי המצב הקיים נוח מאוד מבחינות רבות לגורמים רבים.

(ומעוד סיבה אפשרית, שעוד אעמוד עליה בהמשך).

אין צורך בידע רב במדע המדינה או בכלכלה, כדי להבין שתמיד-תמיד-תמיד, הצד המרוויח מהמשך המצב הקיים, ירצה בהמשך המצב הקיים ויעשה או יחדל כדרוש לשם המשכיותו.

כולל "יוזמות שלום" מכל הסוגים, שכבר הוכחה חשיבותן להמשך הסכסוך והמלחמה.

כמו הבייגלה המלוחים בפאב, שתפקידם להצמיא את השתיינים.

מחמת הנימוס ומתוך רצון לקצר, לא אמנה כרגע את כל בעלי הפאב.

רק כמה מילים: המזרח התיכון, במצבו  הנוכחי, הוא גן עדן לסוחרי נשק, ליצרני הנפט המעוניינים במחירים גבוהים, לספסרי מט"ח שאוהבים תנודתיות.

ולכן, המזרח התיכון הוא סוג של גיהינום לתושביו הלא-כל-כך-חשובים מבחינת המעצמות והתאגידים הכלכליים הרב-לאומיים הגדולים.

רחוב בחאלב, סוריה: גן עדן לסוחרי נשק, גהינום למקומיים (צילום מהוויקיפדיה)

רחוב בחאלב, סוריה: גן עדן לסוחרי נשק, גהינום למקומיים (צילום מהוויקיפדיה)

והתוצאות פזורות בשטח.

וגם משום כך יש מקום לחשש , שתוצאתה של "היוזמה הצרפתית" תהיה כשל קודמותיה:

יוזמת אובמה-קרי,  יוזמת קמפ דיוויד ב' (קלינטון-ברק-ערפאת), דו"ח מיטשל, יוזמת ז'נבה ו"המפקד הלאומי", יוזמת אוסלו ואפילו קודם, יוזמת בוש/בייקר, יוזמת רייגן,  ועוד יוזמות,  על שמם של שרי חוץ, ראשי ממשלות, נשיאים ואתרים גיאוגרפיים שונים.

מכל אלה לא יצא הרבה, ולא פלא. כי זה עוד ועוד, וגם שוב ושוב מאותו דבר.

כדברי חכמים, טיפשי לצפות, שאם הולכים פעם אחר פעם באותה דרך, לא מגיעים, בסופו של דבר, לאותו בור.

*****

מותר להניח, כפי שטענתי, שבכשלונות ההולכים ונמשכים, יש מידה של אשמה ל"רצונם הטוב", אלק,  של המתווכים מבחוץ ושל המנהיגים מבפנים.

אבל, כפי שכתבתי למעלה, תיתכן עוד אפשרות.

הבה נניח שכולם, וגם הפעם, מבקשים ברצינות להגיע להסדר.

אך לא מצליחים בגלל כשל מובנה, המאפיין את כל הנסיונות שנערכו עד כה להביא להשלמה ישראלית-פלשתינית.

*****

מזה שנים, מאז האינתיפאדה השניה בעשור הקודם, אני טוען, כי מדובר בסכסוך דתי, חלק ממלחמת-עולם דתית שפרצה לפני כ-40 שנה באפגניסטן ובאיראן והתפשטה משם לאזורים נרחבים בעולם.

כשאינתיפדה (התנערות, או התקוממות) נקראת על שם "אל-אקצה" – המסגד שבקצה – זה מעיד על אופייה הדתי

היא גם פרצה לאחר עלייתו של אריאל שרון על הר הבית. זה היה המרעום שהפעיל את הפצצה. פרצה האינתיפאדה על שם אל-אקצה.

כאשר סיסמת הקרב העיקרית של "האינתיפאדה על שם אל אקצה" היא "מיליון שאהידים עולים על ירושלים", ברור שמדובר במאבק בעל אופי דתי.

החמאס – אולי הכוח המשמעותי ביותר לאורך זמן במאבק הפלשתיני, הוא ארגון דתי מובהק, חלק מתנועת "האחים המוסלמים" שמקורה במצרים. הסיסמאות של החמאס, המטרות ודרכי הפעולה שלו  – כולם נגזרים מאופיו הדתי.

בשום שלב לא התנוססה המילה הערבית "איסתקלל" (עצמאות) בין סיסמאות הקרב של הצד הפלשתיני (בתקופת המנדט התקיימה לזמן-מה מפלגה פלשתינית בשם זה, אך היא נעלמה), כפי שהיה למשל במאבק לעצמאות של אלז'יריה מעול הצרפתים. לא המדינה ולא העצמאות עומדים בראש מעייניהם של מנהלי המאבק הפלשתיני, אלא "שחרור" הארץ מהכופרים הטמאים, יהודים או נוצרים, שהרי היא אדמת וואקף מוסלמית.

מלחמה דתית.

האינתיפאדה-זוטא של הסכינאים, זו שפרצה בסתיו שעבר ונראית עתה כדועכת, גם היא בעלת אופי דתי מובהק.

גם פה המרעום הוא הר הבית ועליו מסגד אל אקצה.

לא מזמן טען יו"ר הרשות הפלשתינית, כי היהודים המבקשים לעלות על הר הבית הם "טמאים". מונח דתי מובהק.

בשורשה של אי הנכונות הפלשתינית להכיר בזכויותיו של העם היהודי, עומדת האמונה כי הארץ כולה היא "וואקף" – אדמת הקדש מוסלמי, שאין לשום מוסלמי זכות לוותר עליה.

*****

אגב, מדהים למדי, שאגף גדול ועצום של הפוליטיקה הישראלית (ולא רק) והפרשנות שלצידה, יודעים להבחין מיד באופי הקנאי-דתי, המשיחיסטי והאלים ומחרחר המלחמה של חלק  מן הימין היהודי-ישראלי.

בעוד שמעשיו המקבילים של אותו צד בדיוק אצל הפלשתינים נראים, בעיני האגף הזה, כמאבק לאומי לגיטימי בעל מאפיינים ורקע סוציו-אקונומיים ואנתרופו-סוציולוגיים, ושאר קשקושים בלשון העיוועים האיזמית. לא קשור למניעים דתיים.

צריך להיות עיוור כדי להכחיש את האופי הדתי של המאבק היהודי-פלשתיני בארץ שבין הים לנהר.

למרבית הצער, עיוורים אינם חסרים.

*****

כל הנסיונות שנערכו עד כה, לפתור את הסכסוך בין שני העמים השוכנים בין הים לנהר, בלי להתייחס להיבט הדתי של הסכסוך, שהוא גם מקורו, התבררו כחסרי תוחלת.

 

מי שהבינו זאת עוד ב-2002 היו הסעודים.

בהצעתם המקורית, היה מדובר על ועידה או מועצה דתית אזורית, בהשתתפות אנשי דת מוסלמיים, נוצרים ויהודים שתפעל לצד הוועידה הפוליטית האזורית.

ובעצם תשמש  לפוליטיקאים כמין שולת מוקשים, או מפלסת-שלג, או שתיהן, ותאפשר הסכם  שיהיה מקובל על עיקרה  של דעת הקהל בישראל ואצל הפלשתינים, וגם במדינות האזור.

שהרי מדובר בדעת קהל שרוב מרכיביה קשובים לאמונות הדתיות של עמיהם.

לסעיף הזה של ההצעה הסעודית, שלדעתי הוא עיקרה, לא נותר זכר. אפילו לא בוויקיפדיה. העיקר הפך למרכיב סודי. ההצעה הסעודית נקראת עכשיו ההצעה הערבית, או האזורית. זו שמנסה לקדם הנשיא המצרי א-סיסי, הנראה ונשמע בסרטון כאן, כשהוא מבקש לשכנע אנשי דת מצריים לנטוש את דרך האיסלאם האלים.

נשיא א-סיסי: אומת האיסלאם נקרעת לגזרים

בקטנה,  הבין את הנקודה הזאת גם אדם כמו הרב מנחם פורמן המנוח, שביקש דיאלוג בין יהדות ואיסלאם.

ויש עוד כמוהו בין יהודים וערבים החיים פה.


המשך יבוא

 

 

 

מודעות פרסומת
5 תגובות
  1. אילן permalink

    במאמר הזה אתה צודק בגישה שלך שהסיכסוך הוא דתי. אבל הפיתרון שמציגים הסעודים הוא סוג של פאטה מורגנה. הם מפיצים הכי גדולים של האסלם הוואבי הקיצוני בעולם. מוסלמי מאמין לעולם לא יתן ליהודים לשלוט על מוסלמי. זה לא טבעי. זה סוג של הודנה. ״עד שנכניע את הכופרים״ אין ממש פיתרון לסיכסוך הזה כי היהודים רוצים הכל וגם המוסלמים. לפני מאה שנה ז'בוטינסקי הבין את זה ואין מה לעשות. הבעייה נמצאת אצלנו ולא אצלם. שנבין את זה הנחישות שלנו תיגבור ועבור מוסלמים פה תהייה יותר קבלה של המצב ואז אולי תהייה רגיעה, לא שלום, לפחות ל- 40 שנה 😊

    אהבתי

  2. איתי permalink

    מאפיהו שכחת להזכיר עובדה מאוד חשובה מדוע בכלל באה היוזמה הסעודית לעולם.
    כפי שהזכיר המגיב שמעלי סעודיה היא חממת הטרור הסוני הגדולה בעולם כל ארגוני הטרור המחליאים ביותר בעולם כדוגמת אל קעידה או דאעש מקורם במדרסות הוואהביות בסעודיה. (תמיד מצחיק אותי שבתקשורת מוגדרת סעודיה כמדינה מתונה) היוזמה הסעודית באה לעולם מספר חודשים לאחר אירועי ה11 בספטמבר שבהם כידוע היתה מעורבות סעודית עמוקה ביותר והיא נועדה לשפר את תדמיתו של בית המלוכה הסעודי ולסייע לו להדוף האשמות אמריקניות בדבר מעורבות בטרור. מה גם שגוש המדינות הנזכרות ביוזמה מ2002 התפורר לחלוטין וכבר לא ניתן לדבר על גוש איסלאמי מאוחד מה שהופך את העניין לסוג של בדיחה.

    אהבתי

  3. אילן ואיתי, אני מכיר היטב את תיאוריית "ניהול הסכסוך" של הימין. היא אינה טובה בעיני מהתיאוריות של השמאל, שגם הן מעמידות פנים כנאחזות במציאות. גם תיאוריית ניהול הסכסוך נשענת על הנחת יסוד שהיא כאילו מציאותית מאין כמוה – הים אותו ים והערבים אותם ערבים. אבל בעצם, כמו התיאוריות של השמאל, מדובר ב-WISHFUL THINKING: תומכי ההתנחלות והסיפוח הזוחל בונים מגדל קלפים של מציאות מדומה שכביכול אינה ניתנת לשינוי, ולכן אין טעם לנסות, וכך גם מתנגדי "הכיבוש" כאילו יודעים את העתיד המאיים המתנחשל עלינו ולכן יש לעשות לאלתר XYZ. ואילו אני, מכיוון שאיני מתיימר לדעת את העתיד, וכבר ראיתי בימי חלדי המוני תחזיות כאילו מלומדות מתמוטטות כמגדלי קלפים, ומציאויות פוליטיות משתנות כהרף עין, מנסה להצביע על דרכים ריאליות לשינוי לטובה, בלי להיות לכוד באידיאולוגיות ספוגות באיזמים מימין או משמאל – שתי הכנפיים של אותה ציפור.

    אהבתי

    • איתי permalink

      מאפיהו אני מאוד מעריך אותך על שיש לך היכולת לקרוא בדברי דברים שאותם לא כתבתי אבל אין בדברי ולו בדל של רמיזה על תיאוריית ניהול הסכסוך ודומותיה בסך הכל רציתי להביא לידיעת הקוראים פרט חשוב מאוד בדבר מקורותיה של היוזמה הסעודית וההיתכנות לקיומה בעת הזאת.
      כאשר אדם רוצה לגבש דעה בנושא מסויים עליו להבין את מכלול ההיבטים של אותו נושא ללא כל קשר לדעותיו.

      אהבתי

      • איתי, צר לי אם חשדתי בכשר. אבל כשמישהו מסביר לי את המניעים הנסתרים מאחורי איזו יוזמה פוליטית (כאילו שיש המוני יוזמות פוליטיות ומדיניות שבאות לעולם "בונה פידה"), ומסכם בכך ש"התפורר לגמרי" גוש איסלמי, בשעה שכבר המון זמן לא היה גוש מאוחד כל כך במזה"ת נגד איראן, ומתנהלים המוני מגעים מתקדמים כולל עם ישראל, עם מעורבות מצרית-סעודית-מפרצית ואף טורקית, שמסוכמים אצלך במילה "בדיחה", מה עוד אני יכול לחשוב, מלבד על סוג של חשיבה שאני קורא לו "הנחת המבוקש", כמו "ניהול הסכסוך" על סמל ההנחה המבוקשת, שאין שום צ'אנס להסכם ישראלי-ערבי? התוכל להסביר לי איפה טעיתי?

        אהבתי

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: