שאלת ההזוי: שניהם מוכנים, שניהם רוצים, אז למה אבו מאזן ונתניהו לא נפגשים למו"מ בלי תנאים מוקדמים?

פתאום הגעתי למסקנה שיתכן שאני הזוי למדי. רבים מן המגיבים על מה שאני כותב פה במהלך השנים, כבר הגיעו להבחנה הזאת לגבי לא פעם ולא פעמיים, וזה קרה אף מחוץ לעולם הפיקסלים. לא התייחסתי לכל ההבחנות האלה ברצינות, שכן הן באו כמעט תמיד בשעה שהטיעונים הענייניים של אותם מגיבים כרעו נפלו.

אבל הפעם, אני מודה, תפסתי את העניין בכוחות עצמי. אני אולי הזוי, כן? קצת קוקו? מנותק מהמציאות? חי בלה-לה לנד?

הכל הולך.

הדברים אמורים בראיון שערכה אילנה דיין בתכניתה "עובדה" בערוץ 2, עם יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס, הוא אבו מאזן בדיוק לפני שבוע.  באותו ראיון אמר המרואיין לפחות פעמיים, כי הוא מוכן להפגש בכל עת עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, כדי לשוחח עימו בענייני הסכם ושלום.

חשדתי בדברים האלה, כי דיין לא שאלה, אם אין לאבו מאזן תנאים מוקדמים לאותן שיחות שאליהן הוא מייחל.

היה לי בראש, שזו המכשלה. שהרי נתניהו שב ואומר כבר זמן רב שהוא מוכן להתחיל בכל עת שיחות ללא תנאים מוקדמים.

נתניהו ואבו מאזן בגוגל, בלי תנאים מוקדמים: 20,800 תוצאות לנתניהו, לאבו מאזן  8,340 תוצאות

והנה, הודות להתעקשותו של חבר פייסבוק שלי, רועה עזים וזמר, ד.ב., התברר לי שאני חי בטעות כבר לא מעט זמן. הוא סיפק לי לינק, שממנו התברר לי, להפתעתי,  שאבו-מאזן כבר הודיע לפני שנה, ב-05.04.2125 שאף הוא מוכן למו"מ ללא תנאים מוקדמים.

מיד נכנסתי לידידי הגוגל, הקשתי "אבו מאזן+בלי תנאים מוקדמים" וקיבלתי 9,340 תוצאות.

כמו כן הקשתי "נתניהו+בלי תנאים מוקדמים" וקיבלתי 20,800 תוצאות.

מצאתי שאבו מאזן הודיע שהוא מוכן לשבת עם נתניהו למו"מ בלי תנאים מוקדמים גם ב-21.1.2016. ב-15.02.2016 הוא אמר זאת לרינה מצליח ולחגי גולן בראיון רדיו. ב-16.03.2016 הוא אמר את זה למשלחת של הפדרציה העולמית של עולי מרוקו, וכאמור לפני שבוע לאילנה דיין בעובדה.

אני מתנצל בפני אבו מאזן על כל הפעמים בשנה האחרונה שבהן טענתי שסרבנות השלום שלו גרועה מסרבנות השלום של נתניהו.

עד עכשיו אני שואל את עצמי איך חמק ממני המידע הזה.

בגוגל מצאתי שנתניהו הצהיר שהוא מוכן להיכנס למו"מ בלי בתנאים מוקדמים בשיחה עם ראש הממשלה הבריטי ב-05.04.2015 (ונענה באותו יום על ידי אבו מאזן). הוא אמר זאת גם ב-10.09.2015. הוא חזר על כך בפגישה עם שר החוץ הצרפתי ב-01.09.2015, ושוב בנאומו באו"ם ב-01.10.2015. נתניהו אמר שהוא מוכן למו"מ בלי תנאים מוקדמים גם ב-31.01.2016.

למשלחת של  "נשים עושות שלום" אמר נתניהו ב-01.09.2015:

"אין לי אף תנאי מוקדם למשא ומתן, אני מוכן עכשיו לנסוע לרמאללה או לכל מקום אחר כדי להיפגש ולנהל מו"מ ישיר ללא תנאים מוקדמים. אנחנו רוצים לנהל משא ומתן עם הפלסטינים. הפתרון הוא של שתי מדינות לשני עמים – מדינה פלסטינית מפורזת שמכירה במדינת הלאום של העם היהודי. אם בכוונתכן להיפגש עם אבו מאזן, אמרו לו שאני מוכן להיפגש והאם הוא מוכן לכך."

ומתברר שאבו מאזן מוכן.

ולפני ימים אחדים, בתגובה לדבריו של אבו-מאזן בראיון עם אילנה דיין, שוב הודיע נתניהו כי הוא מוכן לשבת למו"מ עם אבו-מאזן – לאלתר.

*****

אסכם את ממצאי עד כה:

המרחק בין מרכז ירושלים ומרכז רמאללה הוא 17 ק"מ.

זהו בערך המרחק הפיסי בין ה"ה נתניהו ואבו מאזן.

שיירה מאובטחת עם צופרים מייללים, מחסומים פתוחים ורמזורים ירוקים, תעשה את המרחק הזה בכמה דקות.

ובמסוק, כולל המראה ונחיתה, בערך אותו דבר.

במרחק של כמה דקות זה מזה יושבים שני אנשים, שניהם עומדים בראש עמיהם, והם שניהם מודיעים כבר זמן רב, מול כל מיקרופון ומעל כל במה, שהם יכולים, שהם מוכנים, שהם רוצים לשוחח ביניהם כדי להביא לתקנת המצב השורר בין עמיהם.

כל זה ללא תנאים מוקדמים, עניין מובן לרגל חומרת המצב.

והם לא נפגשים!

ו"המצב" נמשך!

למה בעצם?

מה מונע מהם?

אז אולי עכשיו ברורה לכם  יותר איך ומדוע הגעתי לפתע למסקנה שאני הזוי.

כי העובדה הזאת, המחדל הזה, איך זה שהם לא נמצאים כבר בעיצומן של שיחות –

רק לי, ואולי לעוד כמה אחדים, הדבר לא מובן.

חפוז בפאריס: פגישת נתניהו ואבו מאזן בוועידת האקלים בפאריס בנובמבר 2015. למה לא ברמאללה ובירושלים?

עובדה שיש ברשת המון ידיעות על רצונם ועל הסכמתם של שני האישים להיפגש, כולל בשבוע החולף.

והנה, בימים האחרונים, מאז שידור "עובדה", אני לא זוכר דיונים באולפן. לא קראתי מאמרים דוחקים. כל המומחים והפרשנים לענייני ערבים ולענייני ביטחון ולענייני מדיניות פנים ולעניינו אמו – אף מילה. כותבי המאמרים, המומחים למצב הרוח הלאומי, נביאי האמת והשקר, חוזי העתידות ובעלי התחקירים והניתוחים המעמיקים –

לא חושבים שמגיע לנו, קוראיהם, איזה הסבר לעובדה שבמרחק של 17 ק"מ זה מזה יושבים להם מאחורי המכתבה במשרדיהם שני אנשים, שרוצים להיפגש – ולא מצליחים.

אז בלי לזלזל בנושאים החשובים על סדר היום – שחרורו המוקדם מהכלא של הנשיא לשעבר משה קצב, הגזענות של האדון והגברת סמוטריץ', רצח תאיר ראדה על ידי זדורוב כן או לא,  מתווה הגז, מעמדו של בית המשפט העליון, יחסי בני הזוג נתניהו, הזכרונות המצמררים של ברני סנדרס מ"צוק איתן", הזוכה באח הגדול –

לא נראה לכם שהיה מקום לדון גם, לפחות קצת,  בשאלה מדוע שני האישים האלה, העומדים בראש שני העמים פה, המחוללים כבר מזה שנים רבות בריקוד של דם, הסתה ושנאה,  אינם מצליחים להפגש , ולדון בתקנת המצב, למרות ששניהם אומרים שהם רוצים בכך?

לרומיאו ויוליה היה הרבה יותר קל להיפגש, מאשר לאבו מאזן ולנתניהו.

טוב, אני מכיר את ההסתייגויות.

אבו מאזן ממשיך להתפתל סביב שאלות הזהות של העם היהודי, ומכיר ביהודים רק בתור כת דתית טמאה.

הוא לא מוכן לדבר על "שתי מדינות לשני עמים".

ונתניהו כבר הודיע לנו שבתקופת כהונתו לא יהיה שלום ועלינו להמשיך ולחיות על החרב.

הוא ממשיך בבנייה השטחים וב"סיפוח זוחל".

אבל הרי שני האדונים, מירושלים ומרמאללה, מוכנים להיפגש למרות שההסתייגויות האלה ידועות להם היטב!

רק 17 ק"מ מפרידים ביניהם.

כמה דקות של נסיעה.

שניהם מוכנים. שניהם יכולים. שניהם רוצים. אז איפה הבעייה?

אז מה מונע מהם?

יש להם עניינים חשובים יותר כרגע?