Skip to content

סטטוס מהיום, שתי שאלות במכרז: 1.איך נקרא לחייל היורה בפצוע חסר אונים? 2. איך נקרא למי שחרץ את דינו של החייל לפני חקירה ומשפט?

מרץ 25, 2016

בא לי להעלות שאלה למכרז.

איך נקרא לחייל ישראלי, רובה בידו, שיורה בראשו של מחבל השוכב פצוע על הכביש?

איך נקרא לו?

יש הצעות?

-כן, האדון עם הצעיף במעבר?

-"רוצח נתעב"?

-אולי על תנאי?

-לא ולא!

-ועכשיו הגברת עם הפונפון בשורה הראשונה?

-"כובש אכזר אופייני מטעם הכיבוש הציוני"?

-אולי על תנאי?

-לא! כאן ועכשיו!

יפה. יפה. ועכשיו נעלה את הפריט הבא למכרז:

איך נקרא לאקדוחני המקלדת, שרק הריחו את ריח הדם, ומיד, לפני שהתברר עניינו של החייל בן עמם, מהפריט הקודם, בטרם משפט, כבר חרצו את דינו?

איך נקרא להם? אולי שופכי דם נקיים (אולי על תנאי)? או אוכלי נבלות (על תנאי)? יש הצעות?

-כן, המאדאם עם המטפחת מהשורה לפני הסוף?

-"שומרי החומות של המוסר"?

-הג'נטלמן עם הזקנקן משמאל, בבקשה?

-"המצפון החי והתוסס של החברה"?

כמובן, כמובן.

 

 

 

מודעות פרסומת
6 תגובות
  1. אילן permalink

    מגעילה התייחסות התקשורת והצורה שפשוט הפקירו את החייל. אין שום מילה אחרת. לא כדאי להיות חייל קרבי במדינה הזאת אלא אם כן יש לך משרד עורכי דין מאחוריך. בושה בושה וכול הפוליטיקאים שרצים לדבר.
    מדובר במחבל מנוול שבא לרצוח יהודים. ואסור לו לצאת בחיים מארוע כזה. אין בכלל שאלה. חבל שיוציא תואר על חשבון ומדינה.

    אהבתי

    • אנונימי permalink

      סליחה, אבל איכשהוא אלפי חיילים קרביים מצליחים לשרוד את השירות בלי עורכי דין. אני למשל. כי לא יריתי בפצועים חסרי ישע, אפילו אם היו אוייבים. אני מבין אנשים שמתרעמים על חריצת הדין בתקשורת (כמו מאפיהו למשל) בגלל שייתכן שהמצלמה לא מראה את כל הסיפור – למשל, כדוגמא תיאורטית, ייתכן שהחייל חשב שהמחבל עומד לפוצץ את עצמו, ולכן מה שהוא עשה נראה לו כהגנה עצמית. אבל אינני מסוגל להבין את אילו שאומרים שמותר או צריך להרוג שבויים או פצועים כי ״אסור שהם יצאו חיים״.

      אהבתי

  2. אנונימי permalink

    אני מניח, מאפיהו, שאינך חושב שחייל שיורה בשבוי פצוע הוא *לא* רוצח, אלא שיש לחייל זה זכות למשפט הוגן. מסכים ב 100% אם זו כוונתך. אגב, שמת לב לסטנדרט הכפול של ״הארץ״? החייל שירה הוא רוצח – ללא מרכאות, לא לכאורה – בעוד ש״שוברים שתיקה״ שנתפסו בנסיונות חובבניים לריגול אינם מרגלים או בוגדים, אלא ״מרגלים״ ו״בוגדים״ (במרכאות).

    הרעיון הוא שרק בבונים פרימיטיביים יראו בהוכחות המצולמות לגבי ״שוברים שתיקה״ ריגול ולא יבינו שזה רק ״ריגול״, זאת אומרת האשמת שווא של השלטון הדיקטטורי-פשיסטי, ממש כמו בברה״מ ז״ל או צפון קוריאה תבדל״א.

    בחדשות נוספות, רק ימנונים פשיסטים אומרים שהמלך ערום, בעצם הוא רק ״ערום״. ההאשמה בערום הינה נסיון שקוף להשתיק את המלך, על ידי הדבקת תווית של חולה נפש עליו (מי עוד מסתובב ערום בציבור, ועוד בראש תהלוכה גדולה?) – במטרה לסגרו בבית המשוגעים, בדיוק כמו שהשלטון הקומוניסטי בברה״מ היה עושה למתנגדים פוליטיים.

    אהבתי

  3. אנונימי, כל עוד אין לי מקורות מידע משלי, אני נאלץ לקבל כל תוצאה של חקירה ושל תהליך בדיקה או משפט צבאי או אזרחי (כל עוד אין זה מקרה של חוסר סבירות קיצוני, ויש מקרים כאלה, למשל פסק הדין במשפט של חיים רמון). מוזרים בעיני, במקרה הטוב, כל מיני פוליטיקאים, עיתונאים או קלדני רשת שחורצים משפט מהמותן, לכאן או לכאן, בטח בדיני נפשות. מסתכנים מרצונם בשפיכת דם נקיים. אני לא פוצח פה ולא מעז לקבוע חפות או אשמה גם במקרים קלים יותר.

    אהבתי

    • אנונימי permalink

      מסכים שדעותיהם של לוחמי מקלדת אינם בדיוק הוכחה לשום דבר, אך יש לזכור שלא רק פס"ד של בימ"ש יכול להוות עדות שאדם ביצע פשע. להבדיל, סטאלין או היטלר לעולם לא הורשעו בדין, אך אשמתם ברצח המוני ברורה.

      אהבתי

  4. רק המובן מאליו אינו מצריך ראייה.

    אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: