Skip to content

רצח ההמונים בבריסל (2) ואיך הוא קשור לטרור הפלשתיני

מרץ 24, 2016

בסוף השבוע שעבר, לפני מסע הרציחות שיערך דאעש בבריסל,  פרסם רן אדליסט ב"מעריב" מאמר תחת הכותרת "כולם טרוריסטים".  אדליסט ביקש ללמד אותנו שטרוריסטים אינם רק טרוריסטים. שטרור הוא לא רק טרור. עלינו להבין שהמציאות הרבה יותר מורכבת. הטרור הוא רק ביטוי חצי-לגיטימי, אם לא סופר-לגיטימי, של תחושות קיפוח, של שאיפות פוליטיות סבירות וכן הלאה. טקסטים מוכרים לעייפה מהתקשורת הישראלית.

את המאמר כתב אדליסט לרגל הגינוי שהוציאו מפלגות חד"ש ובל"ד להודעת סעודיה והליגה הערבית, שהגדירו את החיזבאללה כארגון טרור.

עלינו להבין את העמדה הזאת, כותב אדליסט:

"…חיזבאללה  הוא לא רק טרור, אלא גם אויב פוליטי ומדיני, ובטיפול במישור הזה אמורה להחליט הממשלה…"

לא עניין בלעדי לטיפולם של אנשי צבא ומומחים לטרור. פה יש צורך בפוליטיקה, במחשבה מדינית, בהפעלת רגשות אנושיים.

ומה הראייה של אדליסט לכך שזו הדרך הנכונה לנהוג בחיזבאללה?

קבלו:

"להזכירנו: גם פת"ח היה ארגון טרור עד שמדינת ישראל גילתה (זה לקח המון שנים והמון קורבנות) את הרעיון של ניהול מו"מ מדיני ואנושי. מאז הפכו גדודי הפת"ח ברשות להיות חלק ממערך ההגנה של מדינת ישראל."

אהה.

אחרי שסבלנו לשווא מטרור פלשתיני, במשך המון שנים, בגלל קוצר ראותם של הפוליטיקאים והמדינאים, סוף סוף נפל האסימון. נפתח מו"מ עם הטרוריסטים – ועכשיו סבבה. או לפחות הרבה  יותר טוב ממה שהיה.

הסכם אוסלו, או משהו דוגמתו – זו השיטה, על פי אדליסט. ומה שהיה נכון אז לגבי הפלשתינים, נכון היום לגבי החיזבאללה, מסביר לנו  אדליסט (ובהמשך לגבי דאעש? או שיש גבול לתחולת התיאוריה?)

ועכשיו נראה איך מסתדרים הרעיונות של אדליסט עם המציאות.

לפניכם טבלת הנפגעים מפעולות טרור בישראל, מ-1920  ועד 2012:

נפגעי פעולות טרור (מן הוויקיפדיה)

נפגעי פעולות טרור (מן הוויקיפדיה)

אין צורך בזכוכית מגדלת, כדי להבין שאדליסט מברבר בעלמא.

אחרי סיומה של מלחמת העצמאות, הגיעה תקופת הפדאיון, שנמשכה עד ל1957/8. בין 40 ל-60 נפגעי טרור בשנה.

מכאן ועד למלחמת 1967 בא עשור רגוע יחסית. 10-20 נפגעי טרור בשנה.

ואז, כשהחל הפת"ח לפעול מלבנון, בתקופת הפתחלנד, בין 1967 ל-1978, נמנו בין 20 ל-70 נפגעי טרור בשנה.

ושוב תקופת רגיעה יחסית בין  1979 ל-1987. 10-20  בשנה.

בתקופת האינתיפאדה הראשונה, 1988 – 1993, היתה עליה קלה: תנודות, בין 10 ל-30 הרוגים בפעולות טרור בשנה.

1993, לפי אדליסט, מסמלת  את המפנה.

חתימת הסכם אוסלו.*

"ישראל גילתה (זה לקח המון שנים והמון קורבנות) את הרעיון של ניהול מו"מ מדיני ואנושי".

כתב אדליסט.

ולהלן התוצאות של התגלית המרעישה:

באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת, מיד לאחר חתימת ההסכם והמשך המו"מ, היתה עליה בשיעור הנפגעים, ומספרי ההרוגים טיפסו והגיעו ל-40 ול-60 בשנה, כמעט כמו בתקופת הפתחלנד.

ואז ירידה פתאומית לקראת התחלפות המילניום.

השקט שלפני הסערה.

והתוצאה: האינתיפאדה השנייה.

התוצאה הרת הדמים של "ניהול מו"מ מדיני ואנושי", על פי אדליסט,  מול הטרוריסט ערפאת והפת"ח שהוא עמד בראשו.

מאות הרוגים בשנה. בלי שום השוואה לשום תקופה אחרת בעשורי השנים שחלפו מאז מלחמת העצמאות.

ועכשיו אנחנו נתונים בסכינתיפאדה, שלה קורא אבו-מאזן "מאבק עממי".

34 הרוגים עד כה בששת החודשים האחרונים. קצב של 70 בשנה.

עד כאן באשר לתפיסת המציאות הדלוחה של רן אדליסט.

אין להתפלא על הקשר הרופף, שלא לומר הפוך, בין העמדות הפוליטיות של אדליסט ודומיו ובין המציאות. שכן קשר כזה, לתפיסתם, כלל לא הכרחי. המציאות, העובדות, האמת, הם בבחינת "נראטיב" או "שיח". פרטים טפלים. היום הם כך ומחר אחרת. היום כאן ומחר שם.

העמדות והדעות של ההוגים הפוליטיים מהסוג הזה, צריכות רק לעלות בקנה אחד עם כתביהם ותפיסותיהם של הכוהנים הגדולים של כנסיית הסכל והשמאל המזוייף – מקארל מארקס ופרנץ פנון, עד אדוארד סעיד ומישל פוקו או ז'ק דרידה.

*****

העמדות המעופפות האלה בדבר הקשר שבין טרור ופוליטיקה, בין מציאות ובין תיאוריה, חשובות במובן הזה, שהן מייצגות  זרם רווח מאוד ואף הגמוני, בתפיסה השמאליברלית השלטת היום באליטות של החברות המערביות באירופה ובאמריקה הצפונית.

ככה, למשל, "חושב" הנשיא האמריקאי ברק אובמה.

הטרור האיסלמי (ההקשר האיסלמי מוכחש בדרך כלל על ידי תרבות השקר של התקינות הפוליטית), לפי התפיסה הזאת, הוא ביטוי טבעי ומובן, גם אם לא מוצדק, לרחשי לב, לקיפוח, לדיכוי, לניצול. שורה של עילות וסיבות מתחומי הסוציולוגיה, האנתרופולוגיה, הפסיכולוגיה, האוריינטליזם, האימפריאליזם, הקולוניאליזם, הציוניזם עוטפת את הטרור בצמר גפן רך של תירוצים והצדקות.

הטרור, לפתע, בנסיבות הנכונות,  הוא לא סתם רצח, שיטת לחימה מזוהמת במיוחד, הבאה לשרת צד מסויים מאוד, הטוען לעליונות על כל האחרים ומבקש להפחיד, לכבוש ולהשתלט על זולתו.

צד שיש לו קרט-בלאנש לבצע כל פשע נתעב בשם אמונותו.

הטרור, לפי החזירים המשכילים, השווים יותר,  השולטים בחוות החיות שלנו (על פי ג'ורג' אורוול) הוא תוצר הכרחי של מגדל קלפים תיאורטי, המורכב מאיזמים ומלוגיות, המתפתלים במחול סוער של מילים מסתחררות באוויר.

וכך מופקרים הפיונים שברחובות ירושלים או בריסל, החיות הקטנות של החווה, לחסדי הטרור האיסלמי, הצוחק צחוק רם ואכזרי  על טיפשותם של הכופרים המערביים, בדרכו אל השוהאדה והג'יהאד.

—————————————————————————————————————————————

*גילוי נאות, כדי שלא תחשבו שאני רואה את עצמי חכם גדול ומתנשא: גם אני הייתי בעד הסכם אוסלו בתחילת הניינטיז. למה? כי קיוויתי שזה צעד בדרך לשלום. למה? כי העדפתי להתעלם, באווילותי, מכפל הלשון של ערפאת, שדיבר באנגלית (ובעברית דרך מתרגמיו-סנגוריו) על "שלום של אמיצים" – ובערבית על טבח היהודים בח'ייבר, על הסכם "הודנא" נכלולי נוסח הסכם חודיבייה, שמצווה להפירו בהזדמנות הראשונה.  לכן אני יכול להבין את יצחק רבין ז"ל, למשל. אבל מי שמתעלמים עד היום, אחרי הטרור  בחצי היובל האחרון, מכפל הלשון של אבו מאזן (או של החברים מחד"ש ומבל"ד), או מהאמנה של החמאס או מההצהרות של החיזבאללה וההייאטוללות של איראן? יש תארים מתאימים מאוד למי שהאידיאולוגיה, או השלמונים,  סותמים להם את המוח עד כדי כך.

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. אנונימי permalink

    ואני חשבתי שהביטוי ״התפוצץ לו בפנים״ לגבי תיאוריה שנכשלה במבחן המציאות הוא רק ביטוי, אבל מתברר שהוא נכון מילולית. אגב, אינני מבין מדוע אנשים מממנים מכוני מחקר לצפות מה יהיה במזה״ת בהון עתק. נראה שקל וזול יותר לקרוא את העיתונות ה״מתקדמת״ בארץ ובעולם, לצפות שיקרה בדיוק ההפך, ולצדוק ב 90% מהמקרים (לצערינו, לא תמיד). זה בוודאי אחוז קליעה גבוה יותר מזה של כל מכון מחקר שהוא.

    אהבתי

    • אנונימי permalink

      עם זאת, שכחתי לציין, של חזות את העתיד בכלל הינו כמובן קשה. הייתי פעם בהרצאה של פרופסור ל״עתידנות״. שאלתי איך הם מסתדרים עם העובדה שעד כה, רוב תחזיותיהם הנחרצות של העתידנים, בהתבסס על מיטב המידע המדעי, דמוגרפי, פוליטי, וכו׳ וכו׳, התגלו כשגויות. הוא אמר, בטון מתנשא, ״עתידן שתחזיותיו מתגשמות הוא לא עתידן טוב!״. כנראה בהתכוון לכך שמטרת העתידנים איננה *באמת* לחזות את העתיד אלא להתריע כדי שתחזיותיהם העגומות לא יתממשו. אז שאלתי אם הוא חושב שהוא עצמו עתידן טוב או לא.

      אהבתי

התגובות סגורות.

%d בלוגרים אהבו את זה: