Skip to content

פרשת ברקאי/סג"ל בגלצ: עוד דוגמה של בדיחה אינטלקטואלית ופסולת מוסרית

פברואר 12, 2016

פרשת גלצ-ברקאי-סגל. הנה מה שלמדתי מתוך האזנה לרדיו ומשוט בעיתונות (למשל בעיתון ל"אנשים חושבים") על העניין העדין הזה, שעניינו בפינוי חלק מהלטיפונדיה של השדרן רזי ברקאי לטובת השדרן אראל סג"ל:

בעוד שרצועת שידור בת שעתיים בבעלות עתיקת יומין של רזי ברקאי, איש שמאל, היא חלק מנוהל סדיר, עיתונות מאוזנת, שקולה ונכונה – הרי שהענקת שעה מתוך זה לעיתונאי אראל סג"ל, איש ימין, אינה אלא צעד של חנופה זולה לפוליטיקאים של הימין, שלא לומר סתם ליקוק תחת ועוד צעד "במדרון החלקלק".

מה שמעניין (אם כי לא מתמיה או מדהים) הוא, שבעלי הטענה הזאת כלל אינם חשים בגיחוך שבטיעון שלהם. אין שום בעייה, מבחינתם, שכמעט כל תכניות האקטואליה של גלצ, מעלות השמש ועד הסיאסטה, נתונות כבר עשרות שנים בידי אותה חבורה פוליטית אחידת-דעות, שחושבת, מבחינה פוליטית, כמו איזה אחוזון אחד או שניים בציבור, בין שמאל מרצ לימין חד"ש.

אבל כשמפקד גלצ מואיל, ברוב טובו, אחרי שנים ארוכות בתפקיד, להקצות שעה מתוך השפע הזה למי שדעותיו מצויות הרחק משם –

אוהו!

פתאום בעייה עצומה!

פתאום מסתבר שהמפקד "שכח את יעודו העיתונאי" וכן הלאה.

מלקק לימין.

כל זה לא מתמיה אותי ולא מדהים כלל, כי בעלי הטיעון הזה הם מומחים מימים ימימה בסוג כזה של (אי) מחשבה ובסוג כזה של טיעונים כוזבים.

המוח שלהם כה תפוס בצבת האיזמולוגיה, שהם כלל לא מסוגלים לחוש במופרכות הבסיסית של המחשבה/דיבור מהסוג הזה.

איכשהו הם מצליחים לשכנע את עצמם שלא מדובר בשטות אווילית גמורה, כפי שמבחין מיד כל אדם בעל מינימום של היגיון סביר.

הם משוכנעים שיש אמת עובדתית כלשהי התומכת בטיעון שלהם. מציאות שאינה ניתנת להכחשה.

זה בדיוק, אגב, כמו המקרה של הטיעון הגזעני הרווח בדיוק באותם חוגים בדיוק, וידוע בציבור כאנטישמיות.

האנטישמי המצוי כלל לא מעלה בדעתו שיש משהו דפוק מהיסוד במחשבה שלו, שהיהודים, כעם ו/או דת, גרועים בהרבה מכל עם/דת אחרים. שהיהודים, הרבה יותר מאחרים, ומן הסתם הכי-הכי בעולם, הם לא מוסריים, מתנשאים, חמדנים, תאבי בצע, אכזריים, טיפשים ומרושעים וכן הלאה.

האנטישמי המצוי מאותם חוגים, בטוחים שבקביעות האלה לא מקופלת שנאה תהומית, גזענות עמוקה וטיפשות מרושעת.

לא-לא.

האנטישמים בטוחים שמדובר בקביעות עובדתיות, שיש להן בסיס מדעי, היסטורי, סוציולוגי ומה לא.

בדיוק כמו שאלה המגנים את המנוי של אראל סג"ל בטוחים שהטיעון המופרך שלהם הוא אמת וצדק בהתגלמותם.

לא במקרה טען בזמנו הסוציאליסט הגרמני אוגוסט באבל, שהאנטישמיות היא הסוציאליזם של הטיפשים.

או סתם בדיחה אינטלקטואלית ופסולת מוסרית.

 

 

מודעות פרסומת
2 תגובות
  1. קמיליה permalink

    בנושאי מקרקעין מקובל לאמר שחזקה היא 90% מהוכחת הבעלות.
    נראה שהשמאל מאמין שהחזקה העכשווית שלו על אמצעי התיקשורת הציבוריים משמעה שהם בבעלותו. מכאן, שאראל סגל הוא פולש בלתי חוקי שחובה לסלקו.
    כנ'ל לגבי וועדות פרסים, תיאתראות במימון ציבורי וכו'

    אהבתי

    • אנונימי permalink

      יותר עניין של חשש לסוף עידן ה"פרוטקציה", שבה גל"צ היתה כידוע היחידה הצבאית עם הכי הרבה "ויטמין פי" שצריך כדי להתקבל – למעשה מקום סגור לבנים-של ואנשי שלומינו. אגב, בימים של "ישראל הישנה והטובה" שאליהם מתגעגע השמאל, *כל* ישראל היתה גל"צ אחד גדול – כל מקום עבודה ממשלתי, ורבים מהלא ממשלתיים, היה למעשה תלוי אך ורק בהיותך שייך לקבוצה החברתית ה"נכונה". אין פלא שחסרי הכישרון והיכולת מאותה קבוצה – או איך שהם ידועים לא רשמית, בוגרי מדעי הרוח – מתגעגעים לאותה תקופה.

      אהבתי

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: